הטרגדיה של הציונות הדתית, ושלנו
בסוף כולם חזרו הביתה. כל גוש הימין הציוני־דתי התאחד ברגע האחרון, עם איזה מס שפתיים, השליכו את איתמר בן גביר - שהפך מזמן לבשר מבשר המחנה. כל הימין הסרוג יחד, כי הבית קודם לכל. רק איזה בית?
לציונות הדתית קרתה טרגדיה איומה, שאחריתה תהיה מרה יותר. היא באה, לשיטתה, בעקבי חלוצי ומקימי המדינה. אנשים נחושים וערכיים, שבאו לרכך ולחדש את היהדות האותודוקסית האשכנזית החרדית, הגלותית, הבדלנית, זו ששונאת כל מה שזז, ואפילו את עצם הקמת המדינה החילונית; לבטל את המגזרים והאפליות הנלוות, להצטרף אל המאמץ הלאומי, של חילונים ומסורתיים ועולים; השכלה, עבודה וקִדמה, בצד שוויון זכויות ורצון בשלום עם שכנינו. אלא ש־50 ומשהו שנה חלפו מאז הניצחון המזהיר בששת הימים - והתבוסה הגדולה במלחמה על השלום. לא מעט בשל ה"אתחלתא דגאולה" של הרב קוק, ומפעל ההתנחלויות, והמצאתה של יהדות חדשה, בעצם. עד שהיום, 2020, צריך לשאול: מה מקבל הציבור הרחב מהציונות הדתית? כי חיים משותפים הם חוזה של ערבות הדדית. כל אחד מביא את שלו לחבילה. ומה מביאה התנועה שבאה להתנחל בלבבות?
ובכן, הסרוגים הפכו למגזר קיצוני, ממש כמו החרדים. אך בעוד אלה מנסים לשמור על ניתוק מהמדינה ככל הניתן, עם כפייה תורנית היכן שאפשר - לא מעט כשלעצמו - הסרוגים מעורבים עמוק בחיי היומיום. מגזר שהפך לאויב מוצהר וקולני של שלטון החוק והדמוקרטיה. לעלות עם 9־D על ביהמ"ש העליון. הקולות העולים מעלי: חילונים הם כמו בוגדים במדינה, ודינו של בוגד - כדור בראש. "בחורילות", אפליית נשים, התנגדות לשירות נשים בצבא, קול באישה ערווה. העדפה ניכרת בתקציבים, גם על חשבון עיירות הפיתוח והפריפריה. הקלות גדולות בשירות הצבאי - אם משרתים, או בכלל משרתות. שנאת הומואים, המוצגים כלא־נורמלים ולא בריאים, שנאת האחר והשונה בכלל.
יחס מתנשא גם כלפי מזרחים (אהלן אוחנה!) והסתה נגד ערבים שנשענת על גזענות קשה - ב"תורת המלך" למשל גם הטפה להשמדת עם - הלקוחה אתם־יודעים־מאיפה. מצעד הבהמות של סמוטריץ', ומשל האישה הערבייה כנחש, של שקד. כלכלת ג'ונגל קניבליסטית, שאין בה לא דאגה לחלש ולא ערבות הדדית, קפיטליזם פרוע, קיצוץ שירותים ציבוריים, החלשת מעמד העובדים והקטנת השירותים מטעם המדינה - פרט למדינת הרווחה האמיתית, בשטחים. זרם חינוך נפרד ומועדף, המעמיד גם תקציבים ממלכתיים ל"העמקת הזהות היהודית" בקרב הציבור הלא־דתי, או יותר נכון, מיסיונריות אורתודוקסית, "דתיים הם טובים יותר כי הם מקיימים מצוות" עבור כל תלמידי הגן. רדיפת אנשי הספר, יחס של בוז להשכלה, או איך קוראים לזה בבוז, "הנאורים". מערכת חינוך מתפוררת, כשהתלמידים כבר יוצאים נגד העומד בראשה. בצד משרד ביטחון שהופך לעֶבֶד לגחמות נתניהו, "לא יהיה איחוד, לא תהיה שר".
אלה, מתחת ללהיטי־כל־הזמנים: כניעה לקו התורני החרדי; התעמתות עם צה"ל, פלנגות, כנופיות פורעי חוק; מכשול קולני לאיזשהו ניסיון לדו־שיח ופתרון של שלום במזה"ת, תוך יישור קו מעוות עם האויב המר שממול. להנחיל בכולנו אלימות מילולית, להביא את עזה לישראל, באיומים ובזעקות שבר, מהמחסום בשטח לצרחות השדרנים ברדיו. ואלימות, גם מעשית, עד כדי חלומות על פיצוץ כיפת הסלע (היי גימפל, היי עציון!), גוג ומגוג. "פתרונות" זמניים של סיפוח, אפרטהייד בפועל ואי־מתן זכויות שוות לנתינים הפלסטינים, וזה כמסך עשן שמתחתיו הפתרון האחד הגדול - גירוש ערביי הארץ מעבר לירדן, ברגע שבו תגיע "שעת כושר", וכנראה גם אפוקליפסה של פורענות.
אה כן, ועוד מתנה אחת: תמיכה אוטומטית, בלתי מסויגת, בראש הממשלה. נתניהו מצידו מזהה חולשה והופך את הכיפה הסרוגה לכיפת סמרטוטים. איפה עוד נשמע על מנהיג מפלגה אחת, שלוחץ על מפלגות אחרות להתאחד ועושה בהן ככל העולה על רוחו? דוחף אותן אל "החרפה הגדולה", לצרף אל שורותיהן את הכבשה השחורה, הכהניסט איתמר בן גביר? או שנתניהו הציני מבין טוב מכולם: תכלס אין שום הבדל בין בן גביר - עם או בלי הסמל של המכונית של רבין והפוסטר של ברוך גולדשטיין - לסמוטריץ', "נוער הגבעות" והפרצוף דהיום של הציונות הדתית. נתניהו נתפס כ"מציל הבית", בשבי שומרון, עפרה או יצהר - ולכן יזכה להגנה נצחית של חדלי אישים במאבקו להיחלץ מכתבי האישום. "השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים". בניסוח של היום זה יהיה, פיקוח נפש נתניהו - דוחה הכל.
בכל אלה נעשה עוול גדול, ראשית, לבני המגזר הזה עצמם. רבים־רבים וטובים מאוד עד מצוינים. ערכיים, מחויבים, תורמים להגנת המדינה ולשגשוגה, אנשי חינוך וחסידי שילוב וקִדמה להתפאר. רבים שהפכו שבויים, נחטפו מאיתנו. תנועה שמילכדה עצמה על עץ ההתנחלויות ולא יכולה לרדת. "לא לוותר על רגב אדמה". איסור קדוש יותר מאכילת חזיר או חילול שבת. תקועים על עץ במפעל שמתחילתו מבוסס על שקר ואלימות כדי לקיים אותו, גם במחיר הרס המדינה כולה; שלום גם לך, מר עמיר. ועוד כ־55 אחוז מבני הציונות הדתית, שסבורים שלא אתה רצחת את ראש הממשלה. תקועים - כי אחרת, איך תוכלו להסביר לילדיכם שכל מה שהאמנתם בו היה שגוי? הציונות הדתית, בשפת ה"נאורים", היא קורבן לדיסוננס קוגנטיבי: כשהמציאות שמאלנית, והקיר דוהר ומתקרב - נאשים את השליח, או שפשוט נגיד שמעולם לא היה מצבנו טוב יותר.
אבל יום אחד כל זה ישקע במצולות, עם נתניהו או אחריו. תרבות השקר והשנאה המגזרית תגיע אל קיצה ובצידה טרגדיה בלתי נמנעת, לסרוגים לפני כולם. ואפילו אם כבמטה קסם איש לא ייעקר מביתו ויצפה בחורבן כל שהאמין בו - לא ניתן יהיה למחות את נזקי ההשחתה המוסרית של דור מדבר שלם, עם שהולך ונקרע אל מול עינינו עכשיו.
אֶתיופּלֶה
• גדי יברקן: "הליכוד הוא כבר לא בית של הרבה אנשי ימין, בגלל מה שקורה בחמש השנים האחרונות לפחות. יוצאי אתיופיה חיים בחברה הישראלית, רואים את הנעשה והם פשוט אנשים ערכיים, שמבינים שמדינת ישראל צריכה שינוי. ולכן בקמפיין של כחול לבן תהיה תקווה".
סלומון טקה:
• גדי יברקן: "אני רוצה להיות בצד הנכון של ההיסטוריה, כמי שעמד במילה שלו. למה שהציבור שלח אותי, בכחול לבן. אני נאמן לדרך. זה אמור להיות ברור מאליו, שאם אנשים הלכו במפלגה מסוימת, הם צריכים לסיים במפלגה הזאת, ולא להיות בפליק פלאק".
יוסף סלמסה:
• גדי יברקן: "מה שאנחנו הולכים לראות בממשלה ובקואליציה הבאה זה סכנה ממשית לכל אזרח בישראל. זו הולכת להיות ממשלה של בנאדם אחד בלבד, כדי להוציא אותו מכל ההאשמות שעומדות נגדו. מדינת ישראל הצעירה שהספיקה המון דברים במהלך 70 השנים האחרונות, עומדים להרוס בה כמעט כל חלקה טובה".
אהרון מקונן, אלי סבהט, אברהם דמתי, רפאל רדאי, פונס ישראל בהטה, אילן טפרה בהטה, סלומון טרפה, יהודה ביאדגה:
• גדי יברקן: "רק בצפון־קוריאה הנאמנות היא למנהיג ולא למדינה. לכל מי שלא האמין שנתניהו דואג רק לנתניהו. ראש הממשלה דואג להתפרקות מוסרית ומוסדית של מדינת ישראל".
אברה מנגיסטו:
• גדי יברקן: "אני יוצא לדרך חדשה בליכוד. המניע שלי הוא רק עתיד המדינה".
לפנייה לכתב/ת 
