עו"ד מוריס הירש מכיר היטב את בית המשפט במחנה עופר. מכיר כמו כף ידו את המסדרונות ואת אולמות בית המשפט; בכל זאת, כמעט 20 שנה עבד הירש בפרקליטות יהודה ושומרון והתהלך בבית המשפט הצבאי מטעם צה"ל. הוא היה אלוף משנה ובתפקידו טיפל במאות תיקים של מחבלים, שבהם הפיגועים בסבארו ובקפה מומנט בירושלים, ההתנקשות בשר רחבעם זאבי, חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים ועוד.

אבל בשלוש השנים האחרונות, מאז עזב את הפרקליטות, הירש עבר צד. כיום הוא מסייע, ללא תשלום, למשפחות שנפגעו בפעולות טרור. הירש ממש לא חוסך ביקורת מהפרקליטות שבה שירת מרבית חייו הבוגרים. הוא מרבה לבקר את בית המשפט הצבאי, ונלחם לצד ארבע משפחות שכולות שמבקשות עונש מרבי למחבלים שפגעו ביקיריהם.

בין הלקוחות שלו נמנים בני משפחת שנרב, שבתם רינה ז"ל בת ה־17 נרצחה בפיגוע במעיין דני בבנימין; בני הזוג שירה ועמיחי איש־רן, שנפגעו בפיגוע בצומת עפרה ואיבדו את בנם; משפחת מור יוסף, שבנם יובל ז"ל נרצח בפיגוע בצומת גבעת אסף במהלך שירותו הצבאי; ואת משפחתו של ארי פולד ז"ל, שנרצח בפיגוע דקירה ליד צומת גוש עציון.

"מהרגע שמוניתי לפרקליט איו"ש באתי עם אג'נדה מאוד ברורה — חיזוק הקשר מול המשפחות השכולות", אומר היום הירש בראיון ל"ידיעות אחרונות". "הרי חוק זכויות נפגעי עבירה לא היה חל באיו"ש כמו בישראל ולכן לפרקליטות אין חובה לעדכן את המשפחות ולא להיות איתן בקשר".

צילום: חורחה נובומינסקי

אז אתה החלטת להיות איש הקשר של המשפחות?

"החלטתי שבמקרים של רצח אני אפגש עם משפחות הקורבנות כדי לספר להם על תוכן החקירה. זה לא נתפס שמשפחות שכולות ישמעו מהתקשורת על העונש שהוטל על רוצח יקיריהם".

"נמנעים מחיכוכים"

זו שעת בוקר מוקדמת ואנחנו נפגשים בבית הקפה שבגבעת זאב, מרחק חמש דקות נסיעה מבית המשפט עופר. בעוד זמן קצר יכריע בית המשפט הצבאי בעניינו של חליל ג'בארין, המחבל שרצח את ארי פולד ז"ל בספטמבר 2018 בצומת גוש עציון. עו"ד הירש ניסח אז את ההודעה לתקשורת מטעם מרים, אלמנתו של ארי. "בית המשפט בעופר מנותק לחלוטין מהמשפחות השכולות", הוא אומר, "ואני כאן בשבילם".

בתפקידו בפרקליטות טיפל בכמה מן התיקים הקשים ביותר שידעה המדינה. וגם אז גילה קו לוחמני בהשוואה למה שנגזר על המחבלים. ברצח שלושת הנערים גיל־עד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח, אמר כי אם המחבלים ייתפסו בחיים יש להטיל עליהם עונש מוות. הירש בן 47, נשוי ואב לארבעה. ואף שאת מרבית חייו הבוגרים ניהל ביהודה ושומרון, את ילדותו העביר בדרום־אפריקה.

"נולדתי בבלומהוף, עיירה קטנה מאוד בדרום־אפריקה. אני כנראה היחיד שעשה שם ברית מילה", הוא אומר. "אבא שלי הגיע לדרום־אפריקה לבקר את דודה שלו ובזמן שהיה שם פגש את אמא שלי. הם התחתנו ומשם עברו ליוהנסבורג ואז לפרטוריה. ב־1981 עברנו ללונדון, ובגיל 13 ביקרתי בארץ בפעם הראשונה. היינו 20 תלמידים בגבעת וושינגטון, וכשחזרתי לאנגליה ידעתי שאני מתכוון לעלות לארץ, התאהבתי במקום הזה. זו הייתה חוויה מאוד עוצמתית לילד בן 13".

הוא למד משפטים וכתב תזה על משפט בינלאומי, וב־1996 עלה לארץ. מאז ידע שחייו נכרכו בשתי אהבות — המדינה ובית המשפט. "רציתי להתגייס והתגלגלתי לפרקליטות", הוא אומר. "בהתחלה לא ממש התלהבו ממני. ב־2000 נשלחתי לפרקליטות איו"ש, והתמודדתי עם הפיגועים של האינתיפאדה השנייה. עקבתי אחרי העברות הכספים לטרור".

מה למשל?

"כמו למשל מבצע לפיד ירוק, שבמסגרתו לקחנו מבנק ברמאללה 39 מיליון שקל מכספי חמאס שיועדו לטרור".

במארס 2002, במהלך מבצע חומת מגן, הקים הירש עם פרקליטים נוספים את בית הכלא הצבאי במחנה עופר. הרעיון היה לתת פתרון למאות פעילי הטרור שהצבא תפס במהלך המבצע ולא נמצא להם מקום בבתי הכלא בארץ. עם השנים הירש טיפס במעלה הדרגות עד שנכנס למשרדו כפרקליט איו"ש במארס 2013. אבל אז נפל לו האסימון, כפי שהוא מסביר.

"הבנתי שיש מדיניות בפרקליטות הצבאית שלא לטלטל את הספינה", הוא אומר, "כמה שפחות יידעו וכמה שפחות לערב את התקשורת. כך עדיף. אין שעות דיונים בבית המשפט עופר, לא ידוע סדר הדיונים. אז אני התמקדתי בשני דברים: הראשון היה שומר מסך של ג'רי מגוויר, ושעליו כתוב show me the money (תראה לי את הכסף), והשני הקשר ההדוק עם המשפחות השכולות".

מערכת המשפט לא מתייחסת למשפחות השכולות?

"בית המשפט מנותק לחלוטין מהמשפחות השכולות. בפרקליטות הצבאית המצב פחות גרוע אם כי עדיין קיים. אתן לך דוגמה: רק אתמול בערב קיבלתי טלפון ממשפחה שכולה שהתוודעה לפתע שהפרקליט בתיק הוחלף. איך עושים דבר כזה? לא מעדכנים את המשפחות בשום התפתחות ולא בדיונים. אנשים צריכים לקרוא את הדברים שקשורים ליקיריהם בתקשורת? למה? זה פוגע באמון באופן קשה".

אם יש לך כזאת ביקורת, למה נשארת בפרקליטות 20 שנה?

"נהניתי מכל יום בשירות הצבאי שלי. עשיתי דברים משמעותיים ביותר, בוודאי כעולה חדש, וקידמתי סוגיות בעלות חשיבות לאומית. למרות המדיניות, בכל זאת גיבשתי ויישמתי לא מעט שינויים. כמו כן ידעתי שאני מתכוון להמשיך לסייע למשפחות השכולות אחרי השחרור, עוד בטרם פרשתי".

"חייבים להחמיר את הענישה"

הירש מסביר כי בפרקליטות נמנעים מחיכוכים ובכך פוגעים, לשיטתו, במאבק בטרור. "הבעיה העיקרית היא לא בתיקים הגדולים", הוא מסביר. "ברצח בני משפחת סולומון יודעים את גודל התיעוב ואת האכזריות, אז אין שאלה משפטית מה צריך לעשות. ברור שהפרקליטות תדרוש עונש חמור ובית המשפט ייעתר. אבל אנחנו מפסידים במאבק בטרור דווקא בתיקים הקטנים".

איך?

"בתיקי יידוי האבנים וזריקות בקבוקי התבערה הפרקליטות רוצה להגיע להסדרי טיעון מקלים. זו פגיעה במאבק בטרור, כי מי שהיום זורק אבנים, שיכולות כמובן להרוג, מחר יעבור לבקבוקי תבערה ומשם ישירות, המרחק לפיגוע דקירה או דריסה קצר. אסור לוותר בדברים האלה ויש להגיע למיצוי הדין. להתעקש על ענישה חמורה".

הירש לא מוכן לוותר במאבק הזה. והוא גם יודע למה. לפני שבועיים נחשף ב"ידיעות אחרונות" כי הפרקליטות הצבאית מגבשת הסדר טיעון מקל עם מחבל שהשליך מטען חבלה על נער בשומרון, בין היתר משום שהמטען לא התפוצץ. הפרסום מצטרף לנתונים העגומים שנחשפו לפני מספר ימים ומתארים את המציאות הקשה של תושבי יהודה ושומרון: ב־2019, כך על פי הנתונים, התרחשו ‭ 1,671‬מקרים של יידוי אבנים ו־‭536‬ מקרים של השלכת בקבוקי תבערה.

הירש מכיר את המציאות הקשה והבלתי נסבלת של יידוי האבנים בכבישי יהודה ושומרון, ואת חוסר האונים של התושבים. תיקי חקירה רבים של יידוי אבנים ושל השלכת בקבוקי תבערה ביו"ש נסגרים תוך ימים בודדים, לעיתים אף במקרים שבהם יש פצועים. זאת אף על פי שבחלק מהמקרים העבריינים נתפסים על ידי צה"ל וכוחות הביטחון. כחלק ממלחמתו ביד המקילה הוא חבר ב־2017 לסייע לארגון "מבט לתקשורת פלסטינית", שייסד איתמר מרכוס.

"תראה, הפרקליטים הם אנשים מקצועיים וישרים, אך יש מדיניות שמושרשת מלמעלה", הירש אומר. "צריך להחמיר את הענישה ולא לתת לבית המשפט טווח עונשים רחב מדי".

מה דעתך על עונשי מוות?

"עמדתי בנוגע לעונש מוות היא ברורה. אני חושב שזה כלי הרתעתי מהמדרגה הראשונה. אנחנו רואים בשטח המון פיגועים שהמחבלים באים כדי לצאת בחיים ולא להתאבד. הם מקבלים כסף ומצפים להשתחרר בעסקה כזו או אחרת. אבל זה לא ישים במדינת ישראל. המדינה לא מטילה עונש מוות. זה לא בסולם הערכים של המדינה וזו לא המדיניות, לכן הסיכוי שהדבר הזה יקרה שואף לאפס. יחד עם זאת, חייבים להקשיח את מדיניות הריסת הבתים. לא ייתכן שמאז רצח רינה שנרב עדיין לא נהרס ביתו של סאמר ערביד, המחבל הראשי שתיכנן את כל הפעולה".

אתה תמשיך ללוות את המשפחות ללא תמורה?

"זו מבחינתי שליחות. כל עוד אף אחד לא מנהל איתם קשר, זה עוול. אנחנו נילחם על כל תיק עד שיבינו שזה מציל חיים".

תגובת דובר צה"ל: "הטענות חסרות כל בסיס ומקוממות. התביעה הצבאית באיו"ש היא 'הרגל המסיימת' במאבק של צה"ל וגורמי הביטחון נגד גורמי הטרור באיו"ש. התביעה הצבאית פועלת באופן נחוש כדי למצות את הדין עם נאשמים בעבירות ביטחוניות, ובכלל כך זריקת אבנים והשלכת בקבוקי תבערה. מדי שנה מטופלים בתביעה הצבאית באיו"ש אלפי תיקים באופן מקצועי, ענייני ויסודי. החלטה להיקשר עם נאשם בהסדר טיעון מתקבלת לאחר בחינה פרטנית של כל מקרה ומקרה, תוך שניתן משקל לחומרת העבירה ולכלל הנתונים הרלוונטיים. הסדרי הטיעון מוצגים לבתי המשפט הצבאיים ומאושרים על ידם.

"פרקליטות איו"ש מייחסת חשיבות עליונה לקשר עם נפגעי עבירות ומשפחותיהם. על אף שחוק זכויות נפגעי עבירה טרם הוחל באופן פורמלי על הליכים בבתי המשפט הצבאיים באיו"ש, התביעה הצבאית מיישמת את עקרונות החוק, ומקפידה להעניק לנפגעי העבירה ולבני המשפחות יחס אישי, אנושי ומכבד, תוך עדכונם לאורך כל ההליך הפלילי". •