רפואה הקדים את זמנו

לא מזמן מצאתי את עצמי משוחח עם חבר על קובי רפואה. לא זה שמאמן כרגע את הקבוצה הכי צפונית בליגה. שוחחנו על רפואה הכדורגלן. החבר סיפר שנפל על תקציר שערי השבת באחד מערוצי הספורט/נוסטלגיה, ועל המסך רפואה השלים הצגת כדורגל, בעזרת נגיחה מסוגננת, מסובבת בימין ועוד איזה דריבל ברחבה. "כן", אישרתי לחבר, "רפואה היה מכונת שערים די עקבית, אבל שיחק בעידן שבו היו עוד כמה כמוהו, אז אף אחד לא עשה מזה עניין".

אז זהו, שקובי רפואה פשוט נולד קצת מוקדם מדי. אם היה נולד באיחור של 25 שנה ככה, הייתה מספיקה לו חצי שנה של רשתות זזות כדי להוסיף לרזומה חוזה ענק או סיבוב שווה בחו"ל, או גם וגם. כי בכדורגל הישראלי של שנת 2020 מושגים כמו "סבלנות", "המשכיות" או "אורך נשימה" נחשבים כלא רלוונטיים במקרה הטוב, או מילה מגונה במקרה הרע. היום מספיק שגדי קינדה ייתן חצי שנה מעולה בבית"ר כדי שהדיון בעתיד המקצועי שלו יכלול קפיצה לצפון אמריקה, סיבוב פרסה לפרויקט של אלונה, או מחול שמועות מהסוג שעושה לסוכנים עור ברווז.

עדן שמיר מצידו, ניצל שבוע שבו כולנו גילינו שקנזס סיטי זה מקום שבו משחקים פוטבול גם בגרסה של הרגל, כדי לעשות את הדרך מבאר־שבע לבלגיה על מנת לחתום על חוזה ארוך בסכום ענק. גם הוא לא נדרש ליותר מחצי עונה במרחק חמש דקות ממוזיאון חיל האוויר כדי להשתדרג לליאז' עם חוזה שאפילו לו הרגיש רחוק מאוד מ"סטנדרט". אבל אלו כמובן לא הדוגמאות הכי קיצוניות, כן? כולנו זוכרים איך בדיוק לפני שנה, ארבעה חודשים בכתום (ארבעה חודשים!) הספיקו ליענקל'ה שחר כדי להחליט שירדן שועה חייב לעבור לאזור חיוג 04. בערך באותה תקופה מכבי ת"א ובית"ר ירושלים שקלו ברצינות להיכנס לעסקת ענק סביב אילון אלמוג שעד אז היה מוכר בעיקר לסקאוטים ולאוהדים של בית"ר ת"א/רמלה.

ייאמר מיד, אין - ולא יכולה להיות בדל טענה לכדורגלנים עצמם. כל אחד מאיתנו שהייתה נקרית בדרכו ההזדמנות לשדרוג מקצועי וכלכלי היה קופץ על המציאה גם בחלוף חצי יום עבודה במשרד החדש. קינדה ושמיר, שועה או אלמוג, חייבים לעשות הכל כדי להרוויח כמה שיותר במהלך הקריירה שלהם, נקודה. אני רק סתם חושש שבערוץ הספורט/נוסטלגיה של עוד 15 שנה, יהיו בעיקר תקצירים של מיטב סוכני ישראל אחרי עוד עסקה מסוגננת או דריבל באירופה.