"יש היום כל כך הרבה לחצים וציפיות מהנישואים שזה לא הגיוני לא להתגרש"

בעידן שבו 50 אחוז מהזוגות נפרדים, כששאלות מרכזיות בדבר עתיד המונוגמיה נשאלות סביב שולחן ארוחת הערב, כאילו היו התלבטות בין חביתה לביצת עין, וכאשר הצעירים כבר לא יודעים איך למצוא אהבה בלי לעבור דרך איזו אפליקציה, מה הפלא שידיהם של המטפלים הזוגיים מלאות עבודה.

ד"ר אורנה גורלניק היא פסיכואנליטיקאית ומטפלת זוגית ישראלית שהעתיקה את חייה לניו־יורק לפני עשרות שנים, ועכשיו מביאה את כל הדילמות של הטיפול הזוגי למסך הטלוויזיה באמצעות סדרת דוקו חדשה ויוקרתית שהופקה בארצות־הברית עבור רשת "שואו טיים" הנחשבת ושעולה בקרוב גם אצלנו ב־yes דוקו.

בסדרה, שגם נקראת "טיפול זוגי" (במקור: Couples Therapy), נפגשת ד"ר גורלניק עם ארבעה זוגות, ודרך פריזמת היחסים ביניהם מנסה לשרטט את הצפוי להתפתח בעתיד הקרוב בתחום הזוגיות. גיבורי הסדרה הם אנני ומאיו, נשואים 23 שנה ועדיין מאיו רוצה סקס כל יום; איליין ודשון נשואים 11 שנה, ולדשון נמאס שהוא צריך להתאמץ בניסיון להפוך את זוגתו לשמחה יותר; שרה ולורן — אחת מהן היא טראנסית — נשואות שנתיים, שרה רוצה תינוק ולורן עדיין לא מוכנה להיות אמא; אוולין ואלן נשואים שש שנים, ואוולין מרגישה נבגדת על ידי אלן, וגם מגלה קשר בין טראומה בילדות לנישואיה.

"אני לא זאת שבחרה את הזוגות", אומרת גורלניק, "גם לא פגשתי אותם מראש. הטיפול האותנטי בהם התחיל מול המצלמות". בכלל, נדמה שמה שלא מתחיל היום מול המצלמות לא מקבל תשומת לב, או יותר מכך — בכלל לא קורה.

זוגיות היא גם מערכת פוליטית

גורלניק מטפלת על פי הגישה הפסיכואנליטית. "אני גם מתמקדת בממדים החברתיים, הסוציו־פוליטיים, שמחזיקים את הזוגיות ומשפיעים עליה בכל מיני צורות. לכן גם התחברתי ליוצרי 'טיפול זוגי' — הם אנשים מאוד פוליטיים והסרטים שלהם מאוד פוליטיים. הם חושבים כמוני, שזוגיות ויחסים הם גם מערכה פוליטית".

שינית את הגישה שלך למוסד הנישואים או לזוגיות אחרי ההתנסות בצילומים של "טיפול זוגי"?

"לא! אני הרי מטפלת בזוגות כבר הרבה שנים. באופן עקרוני, התפיסה שלי היא שזוגיות היא דבר מדהים. זה המקום שדורש מאיתנו הכי הרבה, ובו אנו מופיעים עם כל הצבעים שלנו. זוגיות זה מקום שיכול להוציא מאיתנו את החלקים הכי טובים שבנו, שבו אנחנו מתעלים על עצמנו. זה יכול גם להוציא את החלקים הקשים. זוגיות זה המקום שבו אנחנו מופיעים הכי חזק בתור מי שאנחנו".

הפילוסוף והיוצר ז'אן פול סארטר טען במחזה "בדלתיים סגורות" ש"הגיהינום הוא הזולת". עם השנים אני נוטה יותר ויותר להסכים איתו.

"זה נכון — הגיהינום הוא הזולת, אבל גם גן העדן הוא הזולת. מי אנחנו בלי הזולת? רק אל מול הזולת נשאלת השאלה מי אנחנו. יכולים להיות לאדם כל מיני רעיונות לגבי עצמו, אבל הרעיונות באים לידי מבחן במערכות יחסים, במיוחד ביחסים ארוכי טווח".

אבל היום יחסים לא מחזיקים כל כך הרבה. כשהיינו ילדים, גירושים היו דבר נדיר, ועכשיו שיעור הגירושים רק מתעצם. יש לך הסבר למה?

"יש כל מיני סיבות לכך שיש כיום הרבה מקרי גירושים. אחת הסיבות היא שעל מוסד הזוגיות יש לחץ מטורף, גם מבפנים, מבחינת הפנטזיות העצומות והרומנטיות שכל אחד מביא לתוך הזוגיות: אנחנו רוצים שבן הזוג יהיה החבר הכי טוב שלך, המאהב המושלם, הפרטנר המושלם לגדל ילדים. אתה רוצה גם שהפרטנר שלך יפצה אותך על כל מה שלא קרה לך בילדות. בגלל שאנחנו חיים בתקופה של קפיטליזם קיצוני וניאו־ליברליזם קיצוני, אין הרבה תמיכה קהילתית במשפחה או בזוג, אז כל העול הכלכלי והצורך לשרוד נופל על מוסד הזוגיות. יש כיום כל כך הרבה לחצים, גם מבחוץ וגם מבפנים על זוגות, כל כך הרבה ציפיות ממוסד הנישואים וכל כך מעט תמיכה, שזה לא הגיוני ומאוד קשה לעמוד בזה".

וכולם גם רוצים פתאום להיות פוליאמורים.

"אני מטפלת כיום בהרבה זוגות צעירים שמתנסים בפוליאמוריה ובזוגיות פתוחה. הם מנסים לבדוק את הדבר הזה. אני חושבת שהמסקנות בנושא עדיין לא הגיעו. מצד אחד, פוליאמוריה פותרת כל מיני קונפליקטים שיש לאנשים. מצד שני, היא מוסיפה הרבה לחצים חדשים. אני לא בעד או נגד, אני לא שופטת — אני רק רוצה לראות איך אנשים חיים עם פוליאמוריה. פשוט מנסה להבין מה היא פותרת".

גורלניק, החיה בזוגיות ("אני כן נשואה — נישואים מודרניים כאלה") ואמא לילדים, מוצפת מאז שידור "טיפול זוגי" בארה"ב בהצעות מצד אנשים שרוצים לבוא אליה לטיפול. גורלניק, אגב, מעידה שהיא למדה הכי הרבה על זוגיות במהלך השנים דווקא מהומואים. "אני מדברת אמנם בהכללה גסה — אבל זוגות הומואים הראו לי דוגמאות די מופלאות על איך אפשר להיות בזוגיות, שהיא גם חברות נורא טובה ועדיין יש בה מתח מיני ואין בה הרבה רכושנות".

האינטרנט לא הרג את האהבה

על הטינדר אין לה דווקא דברים רעים לומר. היא גם לא חושבת שהאינטרנט כל כך הרסני. "אני לא אחת מהאנשים שחושבים: 'אוי, האינטרנט חיסל את הקשר בין אנשים'. אפליקציות ההיכרויות הן עוד דרך בשביל אנשים לנסות לפגוש אחד את השני. אז אולי יותר קל היום להחליף יותר פרטנרים, אבל אני עדיין מרגישה שאנשים הם אנשים, ומתנהלים באותה צורה שהם התנהלו בעבר. אני לא מרגישה שיש הבדל עצום ואין לי טרוניה כלפי האינטרנט".

גורלניק, 55, נחשבת למומחית בינלאומית מובילה בחקר הדפרסונליזציה, "סוג של תופעה שבה אנשים מרגישים כאילו החיים שלהם לא באמת קורים להם. שאיכשהו החיים עוברים לידם, והם לא מרגישים שהם חלק מהחיים של עצמם. זה הרבה פעמים קורה כתוצאה מטראומה מתמשכת, או כתוצאה מדרך שבה אנשים מרגישים שהם לא מותאמים לסביבה שבה הם גדלים. ישנה הזרה בין מי שהם שבאמת לבין מה שהסביבה דורשת מהם להיות".

כאשר יוצרי הסדרה, ג'וש קריגמן ואליסיה שטיינברג, הציעו לגורלניק לעמוד מול המצלמות ולהיות הדמות שמובילה את הסדרה און־קמרה, היא פרצה בצחוק. "כשפנו אליי חשבתי שמחפשים יועצת, אבל אז התחילו לשכנע אותי שאולי אנסה להיות המטפלת שתעמוד במרכז הסדרה. זה נראה לי הזוי לחלוטין. הרי אין לי שום יכולות דרמטיות. אבל ככל שדיברנו על זה יותר, השתכנעתי שזאת יכולה להיות אפשרות מעניינת, להביא לידי ביטוי בזמן אמת מול המצלמות את הדברים עליהם אני כותבת כתיבה אקדמית".

וכן, אם האריזה נשמעת לכם מוכרת, אתם לא טועים. גורלניק אומרת שהסדרה הישראלית "בטיפול", שזכתה לגרסה מצליחה בארה"ב ובמדינות רבות אחרות, בהחלט היוותה מודל עבור היוצרים של "טיפול זוגי". "הבמאים של 'טיפול זוגי' בהחלט ראו את 'בטיפול'. למרות שלמדתי בחוג לקולנוע וטלוויזיה אין לי טלוויזיה בבית, גם אני ראיתי רק כמה פרקים של הסדרה וחשבתי שהם מצוינים".

אחת מכוכבות "טיפול זוגי" היא ללא ספק ניקו, הכלבה הצמודה של גורלניק. "אני מביאה אותה איתי לקליניקה. היא בדרך כלל איתי, אם כי לא כל יום — יש לה חרדת נטישה די אינטנסיבית, אבל ניקו היא באמת יצור יוצא דופן. היא טובה מאוד עם מטופלים: מאוד עדינה, מאוד מכוונת רגשית לאנשים. היו לי מצבים שאנשים בכו במשרד והיא ניגשה אליהם ושמה את ראשה בחיקם. היא מביאה לטיפול מתיקות ומשחקיות לא מילולית מסוימת. יש לה נוכחות מרגיעה נהדרת".