מתי הבנתי שאני אבא טיפש שמכור לטלפון החכם שלו?" שואל וגם עונה אלעד זוהר, מגיש תוכנית הבוקר וחזאי ברשת. "זה היה לפני כשבועיים. קיבלתי הודעת טקסט באמצע הכנת ארוחת ערב לילדים. התוכן של ההודעה שבר את רוחי, השפיע עליי כל כך עד שהפסקתי לתפקד כאבא באותו הרגע. זה כל כך לא מגיע לבנים שלי לראות את המבט המזוגג הזה על הפנים שלי, ולדעת שבכל רגע נתון הטלפון יעשה רעש ואבא יתכנס לתוך עצמו. הבנתי ממקום עמוק שאני יכול להיות אבא מעולה או לעבור לגור בתוך הנייד שלי, אבל אני לא יכול לעשות את שניהם. סוף־סוף קלטתי איך הסמארטפון בעצם מנהל אותי ושהמסר שהילדים שלי — בני ארבע וחצי ושש וחצי — מקבלים הוא שאבא שפוט של מלבן קטן שחור עם אור".
ההבנה הזו גרמה לזוהר לשנות מסלול. הוא החליט תחילה להשתיק ולהחביא את הסמארטפון בין 5 ל־9 בערב. "בהתחלה השארתי את הנייד באוטו. זה עזר מאוד. בהמשך, כדי לעמוד בהבטחה שלי לעצמי, רכשתי טלפון טיפש ללא חבילת גלישה שישמש אותי לשיחות ועדכונים עם המשפחה בלבד. רק אשתי ובני משפחה מכירים את המספר. השימוש בקו עולה לי פחות מ־20 שקלים לחודש, מחיר קטן מאוד לשלם עבור הזמן שהוא משרת אותי, וכמובן מאפשר לי לתקשר עם הסביבה בנסיעות וסידורים רק באמצעות שיחות ומסרונים מהדור הישן רק למקרים דחופים".
אין מצלמה, אז מה
מחקר חדש של מכון המחקר הבינלאומי פיו (Pew) מוכיח עד כמה הישראלים מכורים לסמארטפונים ולרשתות חברתיות, אפילו ביחס לעולם המערבי. ישראל נמצאת במקום הראשון בשימוש במדיה חברתית בקרב מבוגרים, ושנייה בעולם בשימוש בסמארטפונים. כתגובת נגד צץ לו בחודשים האחרונים טרנד שצובר תאוצה: הורים לילדים קטנים, מנכ"לים וצעירים בשנות העשרים שהחליטו שדי! הם לא מוכנים יותר להשתעבד לסמארטפון שלהם ועוברים לטלפונים "טיפשים" — סטייל הנוקיות של פעם — וללייט פונס, טלפונים חכמים מהדור הישן ללא חיבור לרשתות החברתיות. כן, דמיינו לכם עולם בלי ווטסאפים, אינסטגרם ואפליקציות. נשמע נהדר. וגם כמו עינוי מהגיהינום. אז למה הם עושים את זה לעצמם?
אצל הורים רבים נפל האסימון שזאת הדרך היחידה ליהנות מהזמן הפנוי עם ילדיהם. להתנהל עם טלפון חכם מחוץ לבית וטיפש בתוך הבית. "בערב אני עם הילדים ואני רוצה להיות רק איתם בזמן איכות בלי שדעתי תהיה מוסחת, אז אני משתמשת בשעות האלה במכשיר שמזכיר במראה שלו את הנוקיה הישן של פעם, זה בלי האנטנה", אומרת בלוגרית הלייפסטייל דנה צרפתי־זהר מקריית־אונו, אמא לשלושה ילדים בני 13, 14 ו־17. "אין במכשיר הזה שום חיבור לעולם החיצון. הוא בלי ווטסאפ, בלי מיילים, בלי רשתות חברתיות, המקסימום שיש בו זה משחקים של פעם כמו סנייק וכמובן יכולת לשלוח הודעות SMS ולקבל שיחות".
ממש המאה הקודמת.
"בדיוק ככה. אבל כשמתרגלים זה נוח. את לא נשאבת לעולמות שקיימים בטלפון החכם. אני עם הטלפון הטיפש שלי כבר כמה חודשים, ואני לא מבינה איך לא עשיתי את זה קודם. זה שיפר לגמרי את החיים בבית. אני ממליצה לכל ההורים לנהוג כמוני".
מה באמת הילדים שלך אומרים על זה?
"הקטנה שלי מבסוטית כי סוף־סוף אמא מתייחסת אליה ומקשיבה לכל מה שהיא אומרת. כשהייתי בסמארטפון, הרבה פעמים לא הייתי מרוכזת במה שהילדים מדברים אליי. את מסתכלת בנייד, בווטסאפ ששולחים, בפייסבוק שזה תמיד מושך לשם, את קוראת מיילים תוך כדי, ואת לא נותנת לילדים את תשומת הלב שמגיעה להם אחרי שלא ראית אותם יום שלם. עכשיו זה לא קורה יותר".
אבל את לא מצלמת אותם בטלפון.
"נכון, אין שם מצלמה, אבל בכל מקרה הגדול והאמצעי בכלל עושים לי טובה שהם מצטלמים. כל מי שניסה את העניין כמוני יבין שזה מאבק ששווה לנהל אותו. הסמארטפון חכם, זה נכון, אבל הוא הפך אותנו לטיפשים. אנחנו לא זוכרים אפילו מספרי טלפון כמו פעם".
אבל את בלוגרית. איך את מסתדרת?
"מסתדרת. גם אם מישהו מגיב לי, אני משיבה לו בלילה, בזמן שבו אני יכולה להגיב. יש גם פעמים שבהן אני חוזרת לטלפון אחרי כמה שעות ומגלה שיש לי מאות ווטסאפים, ואני עונה בזמן שלי. היו פעמים עם 500 הודעות שהייתי צריכה לחזור אליהן, למשל ביום ההולדת שלי. להגיד לך שחזרתי לכולם? לא. הוצאתי הודעה כללית שאני מודה לכל מי שבירך ושלא הצלחתי לחזור לכולם, אבל אני רוצה את החיים שלי. היום אנחנו עבדים של הטלפונים. זה נורא בעיניי".
עמותות כמו "תנו לגדול על שקט — טלפונים טיפשים לילדים חכמים" שמו להן למטרה לגרום להורים לדחות ככל הניתן את קניית הסמארטפון לילדיהם, מתוך ההבנה שהטלפונים האלה גורמים נזק בלתי הפיך. כתוצאה מכך גדל גם שיעור ההורים שהחליטו להימנע בעצמם משימוש בטלפון חכם ליד ילדיהם. כך, למשל, אלעד זוהר. "על הספסלים בגינות אנחנו ההורים כבר לא מדברים זה עם זה כמו פעם בזמן שהקטנטנים שלנו מתחננים לקצת תשומת לב", הוא אומר. "בצימאון שלהם לקצת יחס הילדים מטפסים על העמוד הכי גבוה, מותחים גבולות, מציקים, אלימים ומתחצפים כדי ללכוד את תשומת הלב שלנו. וכך גם ילדיי", מודה זוהר. "התביישתי מהאבא זומבי ומהאדם המנותק שהפכתי להיות. הבנתי שאני שפוט של המכשיר".
אגב, זוהר אפילו השמיש לאחרונה את הטלפון הקווי, זה שמעמדו נשחק עד אבק בעשורים האחרונים. "אמרתם לאחרונה למישהו להתקשר אליכם הביתה?" הוא צוחק. "בואו נזכור רק שאני לא מתנזר מהרשת. בשעה 21:00, כשהילדים במיטות, אני מתחבר ומתעדכן בכל מה שממתין לי בעולם החיצון. בינתיים עברו ארבע שעות שבהן לא קרה שום דבר חשוב יותר מהבנים שלי. היום אני אבא מרוכז, מפוקס, רגוע ושמח הרבה יותר. באחר הצהריים נטולי הנייד שלנו אני כאילו בהשפעת ריטלין: השיחות עמוקות יותר, ההבנה שלי מהירה יותר, וגם ההתנהגות של הילדים השתפרה. אני כאן איתם — הם מרגישים פחות לבד ואין להם תחרות על תשומת הלב. במקום שהם יופיעו בסטורי שלי, אני מופיע בסיפור החיים שלהם".
ומה עם הגעגועים לצפצופי הנייד? "צלצולי הפנטום ותחושת הרטט המדומה בכיס פוסקים אחרי זמן קצר. התרגלתי להיות בלעדיהם הרבה יותר מהר ממה שחשבתי. אז אם נעלמתי בין חמש לתשע בערב, תדעו: אבא זמין כעת. אנא נסו אותי שוב במועד מאוחר יותר, תודה".
גיא דה פיצ'וטו, מנכ"ל קבוצת ח.י (יבואנית נוקיה בישראל), מכיר היטב את הטרנד הזה. גם הוא צמוד לסמארטפון שלו ביום, ובערב, כשהוא מגיע הביתה, זונח אותו לטובת מכשיר טיפש. "במהלך השנתיים האחרונות אנחנו מזהים מגמה של עלייה ברכישת 'מכשירים פשוטים'", הוא אומר. "המגמה הזו החלה כחלק מהצורך של הורים להגביל את הצריכה של תכנים לא רצויים בקרב ילדים, והתפשטה לקהל בוגר שמעוניין לנהל את הזמן שלו ללא הפרעות בשעות הפנאי".
בישראל נמכרו ב־2019 כ־300 אלף מכשירים פשוטים, כאשר ב־2017 נמכרו כ־200 אלף בלבד — עלייה של 50 אחוז בשנתיים. דה פיצ'וטו הוא לא המנכ"ל היחיד שמשתמש בטלפון טיפש. זאת הופכת להיות תופעה גם במגזר הזה. כך לדוגמה יוסי גביזון, שותף בקבוצת "קסטרו", משתמש בטלפון טיפש, וגם ח"כ אביגדור ליברמן ידוע בסלידה שלו מסמארטפונים. יש לתופעה הזו שלל סיבות: טכנופוביה, שחיקה מהלחץ בעבודה ומהדרישה להיות זמין בכל דקה, וכמובן גם חשש שגורמים עוינים ישתלטו מרחוק על הקבצים במכשיר.
ווטסאפ? אני זמין ב־SMS
ויש גם צעירים רבים שהחליטו להתנזר לגמרי מהסמארטפון ולעבור לטלפון טיפש 24 שעות, שבעה ימים בשבוע. למשל אלעד רפאל־חמרה, 25, תושב ירושלים וסטודנט לאמנות בבצלאל. וכן, הוא רגיל למבטים התמהים כשהוא שולף את הסלולרי הטיפש שלו, אבל אין לו שום בעיה עם זה. עבורו ההחלטה להיגמל הייתה לדבריו הצעד הכי טוב שעשה בחייו. "הטלפון החכם ממש ביזבז לי את הזמן", הוא מסביר. הוא עובד בחנות ספרים, וממש לא מרגיש שהוא מחמיץ משהו בכך שאינו נותן בלייק. "אני רואה סביבי אנשים עם סמארטפון, ומבין שהם פשוט לא מנצלים את החיים כמוני. אין לי שום עניין להיות שקוע ברשת ולהבין שהעברתי ככה ימים שלמים. החיים בתוך המסך לא מקדמים אותי לשום מקום, וזה לא שלא ניסיתי להיות שם. זה פשוט לא מעניין אותי".
ואיך משיגים אותך?
"בטלפון הטיפש שלי. הבוס שלי מתקשר או שולח SMS וככה גם החברים".
ומה אומרים לך כשאתה שולף את הטלפון הטיפש שלך?
"ברור שמסתכלים על המכשיר ואומרים לי, 'הכל בסדר איתך, למה אתה עם מכשיר כזה?', אבל כשאני מסביר לאנשים, הם מודים שזה דווקא נתפס בעיניהם כמישהו חתרני שהעז, ושהם רואים בי פורץ דרך, מישהו שמצליח לעמוד בפיתוי. הרבה אומרים לי: 'איזה יופי שאתה מצליח לעשות את זה. אנחנו היינו מתים, אין סיכוי שנצליח'".
אבל זה לא נוח להיות בלי סמארטפון.
"כי ככה מוכרים לנו את זה ושוטפים לנו את המוח. רוצים שנאמין שהסמארטפון זו האופציה היחידה, ושאין לנו אלטרנטיבה, שאנחנו לא יכולים לחיות בלי הדבר הזה. אני חושב שהתפיסה של המאה ה־21, לפיה הזמן הפנוי שלי יכול להתבזבז על תמונות וסרטונים שלא תורמים לי כלום, היא התפיסה המסוכנת, לא זה שאני בלי סמארטפון".
ומה עם להעביר כסף בביט או להזמין מונית בגט טקסי.
"אני ירושלמי, ובמרכז העיר רוב הדברים קרובים. בשביל להעביר כסף אני הולך לבנק".
ללכת לבנק גם מבזבז זמן.
"זה חד־פעמי וקורה רק כשאני צריך. זה לא מכריח אותי להיות כל הזמן עם הראש בנייד".
ומה עם התחושה שכולם ברשתות ואתה לא?
"אין לי תחושה כזו. לרגע אחד אני לא מרגיש פספוס. אני רק מוצא את עצמי מצטלם פחות. זה הדבר היחידי שאני יכול להגיד שאנשים עושים ואני לא עושה".
אתה גם לא עושה סלפי.
"אני לעולם לא עושה סלפי. אין לי שום מצלמה משום סוג בטלפון".
אז איך אתה מצלם?
"אני לא מצלם. אני מצולם בתמונות של חברים שלי, אבל גם כשהם מעלים את התמונה לרשתות, אני לא רץ לבדוק לייקים. זה לא מעניין אותי".
ואתה לא מצלם נופים או מנות שאתה אוכל במסעדות?
"לא, זה הדבר האחרון שמעניין אותי. אני רוצה ליהנות מהאוכל או להסתכל על הנוף מבעד לחלון ולא מבעד למצלמה. אני רוצה להיות חלק מהנוף, ולא להיזכר בו בדיעבד ולהבין שהייתי עסוק בלצלם ושלא הייתי נוכח ומרוכז במה שקורה. אני מעדיף להיות במציאות האמיתית שלי, ולא להיות חלק ממציאות מושטחת שעולה לרשתות". •
