"חוויתי עם גואל דברים חזקים מאוד שאחרות לא חוו"
היא התפרסמה בתור האישה שברחה מגואל רצון אחרי 14 שנים יחד ושמונה ילדים משותפים. אבל יעל פפר החליטה שאין בית בישראל שלא יידע מי זאת יעל פפר - ונכנסה ל'האח הגדול'. עכשיו היא מספרת שהיא עדיין מאמינה שיש לו כוחות, נזכרת איך היה הדייט הראשון אחרי שיצאה לחופשי ועדיין בכלל לא בטוחה שהיא מאמינה במונוגמיה
ואז יעל פפר מעיזה לומר את הבלתי ייאמר. "תראי", היא לוקחת נשימה. "להגיד לך שהיה שם רק רע־רע־רע ורע? אני אצא שקרנית! לא הכל היה רע. בן־אדם לא יישאר במקום שרק רע לו, את מבינה?"
איך יכול להיות שלא היה רע עם איש שהורשע בעבירות מין כל כך חמורות והתעלל בנשותיו וילדיו?
"כמה שגואל עשה טעויות קשות מאוד אני למדתי ממנו הרבה. והיות ואני משתמשת בכלים שלמדתי ממנו, הרבה דלתות נפתחו בפניי. ובואי נשים את הדברים על השולחן כי זה קריטי: לא כל הנשים חוו את גואל רצון אותו הדבר. כל אחת חוותה אותו אחרת. יש דומה בחוויה ויש את השונה לגמרי. בחוויה האישית שלי חוויתי איתו דברים מאוד חזקים שאחרות לא חוו".
למשל?
"כשהייתי בת 19 עברתי בדיקות רפואיות. היו לי כאבי בטן מאוד חזקים ברמה של להתפתל על הרצפה. ההורים לקחו אותי לבדיקות ולפרופסור אחד וקבעו חד־משמעית שאני לא אוכל ללדת ילדים. אני אוכל להיכנס להיריון אבל לא אוכל להחזיק את הילד, לסיים את ההיריון. זה היה נורא עבורי, הייתי באֵבל, אבל השלמתי עם המצב. כשפגשתי את גואל סיפרתי לו את הסיפור הזה, והוא אמר לי שאם אני אהיה אחת מהנשים שלו אז יהיו לי ילדים כי הוא לא גבר רגיל, ואני אשכח בכלל שיש לי בעיה. וכך היה. ילדתי שמונה ילדים. אז היו הרבה דברים יפים, אבל מי שיקרא מאוד יזלזל בזה".
את בעצם אומרת שאין כאן דיכוטומיה ברורה של טוב ורע?
"אני זוכרת שטסנו לחו"ל וגואל ידע שאני מאוד אוהבת את השיר של הברירה הטבעית 'המדבר מדבר'. ובזמן שהמטוס המריא ואנחנו בין העננים הוא אמר, 'יש לי הפתעה בשבילך', ושם לי את האוזניות עם השיר הזה. ומבעד לעננים ראו את המדבר. התרגשתי ובכיתי".
זה היה ניסיון לשלוט בך?
"הוא ידע לתת תשומת לב. והפתיע אותי שהוא זכר שאמרתי לו שאני אוהבת את השיר הזה. זה הדברים הקטנים האלה. הרגשתי שהוא רואה אותי".
וכשמישהו שבשבילך הוא חצי אלוהים רואה אותך, אני יכולה להבין את עוצמת הריגוש.
"מה זה חצי אלוהים. הרבה יותר מחצי. הרבה יותר".
לפני עשור עזבה פפר את הבית ההוא בשכונת התקווה. היא חיה בו 14 שנה תחת השם שהעניק לה רצון, תהלליה הרשקוביץ. ילדה לו שמונה ילדים. ניתקה את הקשר עם אביה לבקשתו. הייתה האישה החמישית בכוורת שבה שלט על עשרות נשים והתנהלה כמשק אוטרקי חולני. עבורן הוא היה מורה רוחני, מנטור, מאהב, גורו, בעל, מרפא, משיח, אבא, מלאך ואל נקמות. עבורו הן היו כוח עבודה. צבא מהלך של רחמים שיולידו עבורו את דור ההמשך.
בכתבה של שלי טפיירו ונסלי ברדה בערוץ עשר על החיים בכת, מככבת תהלליה ברגע קיצוני: היא מצולמת שם בשמלה רחבה, עיניה ריקות, מסרקת בהתמסרות פולחנית את שערו של רצון. קשה להאמין שאותה אישה תיקח כמה חודשים אחר כך את שמונת ילדיה ותברח. אבל זה מה שקרה. וארבעה חודשים אחרי שתהלליה הרשקוביץ יצאה מהבית ההוא התפוצצה ברעש גדול פרשת גואל רצון ונשותיו.
× × ×
רצון נעצר בינואר 2010 והואשם בעשרות סעיפים של עבירות מין חמורות. בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע אותו בשש פרשיות של אונס, בעילה ומעשים מגונים בנשים ובקטינות בנות משפחתו, אך זיכה אותו מעבירה של החזקת הנשים בתנאי עבדות. באוקטובר 2014 גזר עליו בית המשפט 30 שנות מאסר בפועל. בית המשפט העליון דחה את הערעור שהגיש על העונש.
מה שמחזיר אותנו שוב ושוב לסיפור של גואל רצון ונשותיו, הוא שכמעט עשור אחרי סיום הפרשה אנחנו מתקשים להבין מה הן ראו בו. פפר שופכת אור על הקסם: מה שבעיקר אפיין את הנשים שנפלו ברשת של רצון הוא הצורך שלהן שיראו אותן. על הרקע הזה, לא מפליא שפפר נכנסה לבית 'האח הגדול' (ימים רביעי, חמישי ושבת ברשת).
בעשור האחרון היא המציאה את עצמה מחדש, קודם כמחברת של רב־המכר 'גאולה מרצון', על החיים כאשתו של, ובהמשך כמרצה נגד כתות. במקביל היא גם קואוצ'רית — בחירה מעניינת למי שנכוותה ממורה רוחני. המהפך הושלם: מי שרצון אמר לה מה לעשות במשך שנים, מייעצת היום לאחרים איך לשפר את חייהם. מאז שעזבה את ביתו היא מתגוררת עם ילדיה, גילים בין 11 ל־22, בגדרה. גם נשים אחרות של רצון כתבו ספרים על חייהן איתו, אחת גם העלתה הצגת יחיד. אבל פפר היא היחידה שמצהירה שיש לה יותר להציע מאשר תואר של ניצולת כת. וכמו ששמו לב מי שצופים ב'האח הגדול', היא מדברת לא מעט על היותה הרבה יותר מאשתו של.
"השאלה היא לא איך הגעתי ל'האח הגדול', אלא איך זה לא קרה קודם", היא יורה, יום לפני הכניסה לבית. "היה לי ברור שאני צריכה להיות ב'האח הגדול' ושאני אהיה שם. הכנתי את הנפש שלי לדבר הזה. את החיים שלי יצרתי בעשר אצבעותיי ועברתי תהליך עצום — לא רק מאז שיצאתי מהבית של גואל - אלא מרגע שנולדתי. כי חקרתי מי זו יעל פפר. ואני הבנתי שליעל פפר יש מה להגיד".
מה יש ליעל פפר להגיד?
"אני בנתינה. ולשים את המעיים שלי על השולחן זו חתיכת נתינה. יכולתי לבחור להיות אנונימית ולפרנס את הבית בכבוד ושאף אחד לא יידע מי זו יעל - זה לא שהמצלמות קוראות לי. אני רוצה להיות לעזר לאנשים בכל מה שקשור לבחירה בחיים, למורל ולהעצמה".
מתי התקשרו מ'האח הגדול'?
"אחרי שהבנתי שיש בי יכולות אחרות חוץ מלהיות האישה של גואל רצון, שזה משהו שחשבתי שייגמר אחרי שעזבתי אותו, אבל ליווה אותי המון זמן. העיק עליי. בכל כתבה. בכל ראיון".
הפריע לך שעשית קריירה על בסיס היותך קורבן?
"זה הטריגר. אבל זה לא היה מחזיק מעמד אם לא היו לי את היכולות למנף את זה. אז מה אם הייתי האישה של. יכולה להיות גם אישה של שהיא לא מעניינת".
וזה המקום שאת מנסה לצאת ממנו, "האישה של"?
"לא לצאת ממנו, אלא להעריך את המקום הזה כי הוא התשתית. פגשתי מספר אנשים בחיי ואחד מהם הוא גואל רצון. אני לא מנסה לשכוח. לא מנסה להתכחש. אני סך כל החוויות האלו. מבחינתי יש לי נכס אבל אני צריכה לתחזק אותו. ותאמיני לי שאני חתיכת נכס. אז יש את הספר, יש את ההרצאות שלי, אבל הרגשתי שעדיין לא נכנסתי לכל הבתים בארץ. החלטתי חד־משמעית שאין בית בישראל שלא יידע מי זו יעל פפר".
זה לא קצת מגלומני?
"זה לא מהמקום הגאוותני. ממש לא. הגעתי ל'האח הגדול' — וגם זה נשמע יומרני — ממקום של ענווה".
התייעצת עם הילדים?
"בגדול הילדים שלי מאוד סומכים עליי. אחת הבנות הגדולות שאלה אותי, 'אמא, את רוצה ללכת לאח כי את במצוקה, או שאת מרגישה שיש לך מה לתת?' כשהיא שאלה את זה התחלתי לבכות. כי היא דואגת לאמא שלה והחשיפה לא קלה לה. עם כל זאת היא יודעת מי זו אמא שלה ואני הבטחתי לעצמי שאני אעשה להם רק טוב".
הילדים לא חששו שההשתתפות תציף שוב את הסיפור?
"אמרתי להם, 'תשמעו, הציעו לי דוקו ריאליטי בפריים־טיים' והסברתי שיש לי כל כך הרבה מה להעביר, ש־50 דקות לא יעשו את העבודה. יש ריאליטי 24/7 והריאליטי ירים אותי. הם אמרו, ברור ש'האח הגדול' אמא".
שמו תנאים?
"ברור. כמו כל ילד נורמטיבי הם אמרו, 'אמא אל תעשי בושות'. ילד אחד אמר לי, 'אמא אם את תעשי לי בושות אני בורח מהארץ'. וצחקנו כמובן. לא היה להם קל להיפרד".
מה שבטוח, את כבר יודעת מה זה להיות סגורה בבית עם המון אנשים.
"אני לא. אני באה ממקום חדש. סימן קריאה. החיים שלי המשיכו אחרי גואל רצון. אני מגיעה ל'האח הגדול' עם בשלות אחרת לגמרי מהילדה בת ה־22 שהגיעה לגואל".
ואת חושבת שיש לך סיכוי לנצח?
"אני פחות אוהבת את השאלה הזאת".
× × ×
נעליים, לעומת זאת, היא אוהבת מאוד. לבושה ונראית מעולה, כולל ליפסטיק אדום ומגפיים בדוגמת נחש. ממש לא פרח קיר. מעבר לזה, היא אוחזת ביכולת רטורית מרשימה ובתחביב לדבר על עצמה בגוף שלישי. גדלה במושב קדרון ליד גדרה במה שמוגדר כ"משפחה טובה". "ילדה בוגרת לגילה. מלחמת לבנון נכנסה לבית כשבן דודי נהרג ואֵבל גדול נפל עלינו. דימיתי את עצמי לאם שכולה. זה היה שבר גדול. ראיתי את סבתי ז"ל מתפרקת לי מול העיניים. נכנסתי לכל הנושא של הרגש. הכאב. המוות. הסבל. הרגשתי כאילו אני איבדתי את הבן שלי. והייתי ילדה קטנה. כבר בגיל 13 כתבתי שירים".
אשמח לשמוע שיר.
קוראת מהזיכרון: "ליל/ חצות/ כוכבים/ הבטתי למרומים/ רציתי לפגוש באלוהים/ מדוע את בני הקט לקחת/ האם בגלל שלום/ האם עשה דבר מה רע/ אנוכי רוצה לדעת/ ואם לא אאבד כל תקווה".
די אפל בשביל ילדה בת 13.
"וילדה בת 13 שרואה הכל".
את רצון הכירה אחרי שהשתחררה מהצבא וחוותה אהבה נכזבת. היא הייתה בת 21, הוא היה בן 46. "מישהי החליפה אותי בעבודה והיא נראתה לי אצילית, מעניינת ושלווה - כל מה שרציתי להיות. סיפרתי לה שאני לא מאמינה באהבה, שהיא מושתתת רק על אינטרסים. בצבא למדתי שגברים בדרגים גבוהים מנצלים נערות צעירות ולי הייתה משיכה לגברים מבוגרים ממני — גואל רצון לא היה הגבר המבוגר הראשון שפגשתי. זו מלכודת דבש. כי אנשים מנצלים את המעמד שלהם וברגע שהם מריחים שאפשר להשתמש בך, את כחומר ביד היוצר. גואל זיהה שאני רוצה לחיות בעולם של שלווה - הייתי בליינית ומסיבות ונמאס לי מכל התפאורה הזאת. והוא הציע לי שקט. עולם אחר. ילדים".
על ההתחלה חשבת עליו כמאהב?
"אז לא היו את המושגים 'מנטור' ו'קואוצ'ר' - הוא היה מורה דרך שלי. אחר כך התחיל התהליך של להיות אחת מהנשים. ראיתי מכתבים, אלבומים של מכתבים! ופגשתי אנשים שאמרו, 'גואל הציל לי את החיים' וגואל־וגואל. אז בסדר! אני חברה טובה שלו והוא מורה שלי, אז שאני לא ארגיש אליו הערצה?"
והתחתנת איתו בגלל שהבטיח לך ילדים?
"מה את חושבת שעבר לבחורה בת 21 בראש שרוצה ילדים ויודעת שהיא לא יכולה להביא ילדים, כשעומד מולה לא משנה מי ומבטיח שיהיו לה ילדים? ראיתי את עצמי כבר מניקה! נכנסתי להיריון ובחודש שלישי קיבלתי הפניה לעשות הפלה כי העובר לא התפתח. הוא אמר לי, 'תשאירי את ההיריון הזה, יש לך ילד בריא. את תודי לי אחר כך'. מה עושה הגברת? הפניה או אמונה?"
תגידי את.
"עם אמונה לא מתווכחים. בזמן שעשינו את הילד הראשון אמרתי לו, 'גואל, אני רוצה לתת לך מתנה ליומולדת, לא תמונה ולא ספר. אני רוצה ללדת את הילד הזה ביומולדת שלך. לא דקה לפני ולא דקה אחרי. תוכיח לי שיש לך יכולות'. מתי נולדה הבכורה שלי? ביומולדת שלו. אז בואי נשאל עכשיו את השאלה, למי יש את הכוחות?"
באיזה שלב הוא פקד עלייך לא להיות בקשר עם אבא שלך?
"על ההתחלה. בתחילת הקשר אבא שלי פנה לכל הרשויות ולכל גוף תקשורת וזעק את זעקתו ואמרו לו, 'אדוני מה אתה רוצה? היא בגירה. אם יהיה לה רע היא תעזוב'".
ואז איך את הצדקת את זה לעצמך?
"שאבא שלי רוצה להזיק לי. הוא לא באמת אוהב אותי. הוא מחפש לשלוט בי. חרה לי שגואל אמר לי את זה, מצד שני לא יכולתי להתנגד. הבנתי שאוטוטו אני עומדת להיות אמא וזה האבא של הילד שיהיה לי ואי־אפשר להתווכח עם הרוח. גואל הציל אותי מעקרות וכל מה שהוא אומר זה אמת. אז מה פתאום להתווכח עם האדם שריפא אותי?"
× × ×
את אביה לא ראתה 14 שנה. אמה המשיכה להיות איתה בקשר. כל הזמן, היא אומרת, הרגישה שמשהו בבית לא תקין, אבל פסלה את המחשבה על הסף. ועדיין, אחרי הלידה הראשונה ניסתה לברוח והגיעה עד קצה הרחוב. אחרי הלידה הרביעית היא כבר הרחיקה עד הכניסה לגדרה, מקום המגורים של הוריה. "הבנתי שלא טוב במקום הזה. שזה לא נכון לי. הרגשתי חנוקה. היו לי חלומות שהרגשתי שאני לא מממשת".
איזה חלומות?
"לחיות בעולם שכולו שלווה ורוגע".
לא היו שם שלווה ורוגע?
"היו, אבל היו מתחים ולחצים מנגד. עם הזמן הרגשתי שאני נאלמת. ואם שמת לב אני אדם שאוהב לדבר".
למה נאלמת? בגלל השליטה שלו בחייך, בגלל הצורך לחלוק בו עם נשים נוספות?
"פשוט לא היה לי טוב. הרגשתי שאם אתקרב לבית של הוריי יהיה בסדר, למרות שאסור לי וגואל לא מרשה. זה איזה תהליך בנפש. אבל בדרך הבנתי שאני עושה טעות — מה פתאום לעזוב את אבי ילדיי ואת הבית שלי? הקול שבתוכי אמר לי, מה את עושה? תחזרי לבית הזה. את יורקת לבאר שאת שותה ממנה. כל מיני מחשבות כאלה".
אז חזרת מיוזמתך?
"כן".
ועל מה את חושבת בדרך חזרה?
"שיש לי אומץ. שרק לחשוב על לעשות את זה זו אבן דרך".
כשאת חוזרת את נענשת?
"לא. אף פעם לא הייתי במקום של הנענשת".
אז כל ספר המשפחה עם הכללים והקנסות - זה לא נכון?
"תמיד שמתי אותו בצד. לא התייחסתי אליו ברצינות. הספר הזה לא היווה בשבילי מכשול או איום. אם אני החלטתי שאני רוצה לעשות משהו בבית של גואל רצון השגתי אותו".
כי היית אישה מועדפת?
"אני לא אכנס למועדפת או לא. השתדלתי מאוד לא לאבד את יעל. תמיד הייתי מודעת ליכולות שלי ולא איפשרתי למצב הזה למחוק אותי לגמרי. הייתי 99 אחוז תהלליה ואחוז יעל, והאחוז האחד הזה הציל אותי. שמר עליי. אבל חזרתי. והאמנתי במצוות הפרו ורבו. ממשיכה שוב את החיים. נכנסת להיריון. ילדים. עבודה. חיי שגרה".
הבריחה הסופית והמוחלטת הגיעה אחרי שמונה ילדים. "זה שמשהו לא בסדר תמיד היה שם. פשוט לא נתתי לזה מקום. זה תהליך שנבנה לאורך תקופה. הרגשתי שאני בתוך סיר לחץ שעוד רגע מתפוצץ. כל מה שקשור לאינטראקציה בין הנשים - כביכול עזרנו זו לזו, אבל הרגשתי שבעצם אנחנו אויבות זו לזו, מתחרות".
בזמן הביוץ?
"גם, אבל לא רק. היה את העניין של ההפרד ומשול. היה אסור לנו לדבר אחת עם השנייה על נבכי הנשמה. זה משהו שהוא השתיל לנו. שרק איתו מותר. אחרי אחת הלידות הרגשתי מאוד חלשה והתקשרתי אליו שאני חייבת עזרה — והוא לא גבר שעוזר בדברים כאלה. הוא שלח אליי את אחת הנשים ומאוד שמחתי ואמרתי לה תודה רבה שבאת לעזור לי, אז היא אמרה, 'אני לא עוזרת לך. אני עוזרת לגואל'. הרגשתי שדקרו אותי. כאב לי שזה לא בא מתוך נתינה או אהבה. פתאום ראיתי משהו מאוד מכוער מול הפרצוף. ולא התאים לי".
× × ×
מה שבסוף קידם את העלילה היה המפגש עם אביה, אחרי נתק של 14 שנה. "אמא התקשרה אליי ואמרה, 'אבא חלה במחלה סופנית והוא בוכה כי הוא מתגעגע אלייך'. ופה אמרתי לגואל, 'תקשיב, אני חייבת לפגוש את אבא שלי'. הוא ביקש שאבא יכתוב מכתב התנצלות".
והוא כתב?
"בטח. הוא היה מוכן לעשות הכל. והדבר הראשון שהוא עשה כשהגעתי לבית החולים זה לקרוא בשמי: הרי שנים הייתי תהלליה. ופתאום אני שומעת, 'יעלי שלי'. זה היה רגע שבו הרגשתי את הקול של אבא שלי בכל הגוף. זה צימרר אותי. והאחוז הזה של יעל פתאום יצא החוצה. הישרתי אליו מבט - הרי היה לי אסור להסתכל על גברים - ופתאום התחלתי לנשום. זה היה מטורף, כי אבא על ערש דווי והוא בעצם מנשים אותי. זו הייתה חוויה שהרגשתי בה אהבה ללא גבולות".
הצלחתם לדבר?
"כן. הייתי מאוד עצורה. גואל עמד לצידי. הוא בא איתי. רצה לפקח".
רצית שהוא יבוא איתך?
"מה זה רציתי. יש פה עניין של רצון? מה פתאום".
ניצחון הרצון.
"כן. וכולן בוכות, אמא ודודה ואחותי. ואבא שלי אומר, 'מה אתן בוכות, זה היום הכי מאושר בחיי'. התראינו כמה פעמים, אבל רק בתור תהלליה ותמיד עם גואל. לא יכולתי להיות חופשייה. עד שלא נוצר הניתוק המוחלט מגואל החופש הזה היה רק בגדר פנטזיה".
אביך נפטר כשאת עוד שם?
"כבר עזבתי, אבל הוא כבר היה בבית חולים במצב סופני. את הסליחה לא הספקתי לבקש ממנו. גם לא להיפרד. פשוט הדלקתי נר נשמה לאחר שהוא נפטר ושם, ברגע המאוד מרגש הזה, הוא פגש את יעל שלו בחזרה".
אולי זה הפספוס שלך, שאבא שלך לא זכה לראות אותך שוב כיעל?
"זו שאלה מטלטלת. ולמה? כי מצד אחד אני מבורכת בילדים מקסימים ואני גאה בהם והם מתנה משמיים. מצד שני, החרטה לגבי אבא היא עמוקה ויומיומית והיא כואבת מאוד".
הצלחת לסלוח לעצמך על זה?
"כן".
כמה זמן זה לקח?
"מהר מאוד. אחרי שעזבתי את הבית ונעשה הניתוק מגואל הסתכלתי קדימה ולא איפשרתי לעצמי לשקוע במחשבות".
ספרי על הבריחה האחרונה, הסופית.
"בחופש הגדול הנשים שחיו איתי שם שאלו, 'תהלליה, את לא רושמת את הילדים לבית הספר?' אמרתי, מחר. למחרת שאלו שוב, 'נו רשמת?' אמרתי, מחר. בראש תיכננתי שהילדים שלי יתחילו ללמוד בספטמבר בגדרה, ליד ההורים שלי. ולא יכולתי לשתף את האחרות מפחד שאיחשב לאישה מורדת. התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה שאני רוצה לעזוב. שאני זקוקה לעזרתה. אחת מהנשים באה אליי, ואמרה לי שהיא שמעה את השיחה וחיפשה באינטרנט ומצאה דירה פנויה בגדרה וטמנה לי פתק בכף היד ואמרה לי, 'הלוואי שהיה לי את האומץ שיש לך'.
"ביקשתי מאמא שלי שתברר מה זו הדירה הזאת. התברר שזה היה צריף קטן מאוד. אמרתי לה, 'זה לא מעניין אותי, אפילו באוהל אני אגור'. בעל הבית אמר, 'היום שישי, ניפגש בראשון', אבל אני אמרתי לאמא שלי, 'אין ראשון! יש עכשיו!' כמה דקות לפני כניסת שבת החוזה היה סגור. אמא החזירה אותי באוטו. היה לי רכב אבל לא רציתי לנסוע בו כי על כל דבר צריך לבקש אישור מגואל, אז הייתי צריכה שאמא תיקח אותי בתירוץ שאנחנו יוצאות לקניות. ארבעה ילדים הכנסתי לרכב שלי. ארבעה לרכב של אמא. לקחתי רק כמה שקיות. ונסענו".
ומה אמרת לילדים?
"הם היו מאושרים. אמרתי שאנחנו נגור ליד סבתא, שהיא מפנקת. אני זוכרת ששאלתי את אחת הבנות שלי איך היא מרגישה והיא אמרה שהיא מאוד שמחה".
לילה ראשון בבית החדש אחרי 14 שנה עם רצון. מה הרגשת?
"אושר עצום. ישנו כולנו על מזרן. אני שוכבת שם ומעריכה כל כך את החירות שלי. זה האושר הכי עצום שהרגשתי בחיים. הרגשתי חופשייה. גם הבשלות הזאת לצאת בעצמי מהמקום הזה. לא חיכיתי שיוציאו אותי משם. ויצאתי לחיות בתנאים לא פשוטים בכלל".
פחד כלכלי?
"לא היה פחד. הלכתי לעבוד במשק בית. מה שהיה לי חשוב שזה שלילדים שלי לא יהיה קר ושהם יהיו שבעים. חוץ מזה שום דבר. ואני לא עצלנית".
פחד מגואל?
"אני לא חושבת על זה".
ראיתי שתבעת אותו על מזונות. מה קרה עם זה?
"הוא לא שילם".
מה הילדים זוכרים משם?
"חלק זוכרים את הדברים הטובים: הטיולים, הארוחות הגדולות. אנחנו כאמהות תיפקדנו עשרת אלפים אחוז. כל אחת הייתה אמא יותר טובה מהשנייה. ויש גם חוויות יותר מורכבות. וככל שהם מתבגרים הם שואלים יותר שאלות".
הם שואלים למה נשארת שם?
"אחד הילדים אמר לי, 'אמא, היית צריכה לברוח משם אחרי הילד החמישי. במקרה הוא הילד החמישי. או אחת הבנות שואלת, 'אמא, למה נשארת שם?' ועניתי שאם הייתי בורחת משם היא לא הייתה באה לעולם".
אמרת בעבר שהצלת את הבנות שלך מהתעללות מינית. איך שמרת עליהן?
(מתרגזת) "מה זאת אומרת 'שמרת עליהן?' מבין המילים שלך משתמע כאילו אני ידעתי על הדברים שקרו שם".
חלילה. מעניין אותי פשוט איך אפשר לשמור על ילדות בבית כזה?
"אחרי העזיבה השנייה שלי הגעתי להסדר עם גואל שאני אעבור לדירה לבד. מבחינתי זה גם היה המקום לשמור ולהגן על הילדים שלי ולא להיות יותר מדי עם הילדים והנשים שם".
איך מתחילים תהליך שיקום?
"הם פוגשים באמא חדשה שעוברת תהליך בעצמה. הם היו נורא מופתעים שלבשתי מכנסיים. כשהתחלתי לצאת עם גברים. המזל שלי הוא שהם היו קטנים ולא הייתי צריכה להסביר יותר מדי. שידרתי להם שזה בסדר גמור. גם אחרי זה כשהיה לי חבר. הייתי מאוד טבעית עם זה".
איך מתגברים על הפרדוקס, שמצד אחד אלו הילדים שלך ומצד שני זה גם הדנ"א של גואל רצון. הוא נמצא בכל אחד מהם.
"את יודעת למה אני מחייכת? יגידו מה שיגידו, גואל בן־אדם בפני עצמו וככה גם הילדים שלי. אני רואה את הילדים שלי כל אחד בזכות עצמו. מה זה מפולפלים. חכמים. מדהימים".
אבל בזמן שהמשכת קדימה יש לך בבית תזכורת מתמדת של הדבר הזה.
"ואני לא אשכח לעולם מה משך אותי לדנ"א הזה: מה שהיה וקרה ודובר ונאמר זה נכון, אבל מבחינתי לגדל שמונה ילדים כאלה זו חתיכת מתנה. זו ברכה ענקית".
איך אתם מדברים על גואל בבית?
"אני נגד ניכור הורי. לא מדברת במונחים האלה. אני כן מכוונת את הילדים שלי לחשוב מחשבות בהירות ולראות את הדברים כפי שהם. הם מכירים את הסיפור. אני לא מטייחת שום דבר. מדברת על הכל באופן הכי גלוי שיש - יש מי שיכול להכיל ולהבין יותר ויש מי שפחות, תלוי בגיל שלהם. ברור להם שזה מורכב".
הילדים הביעו עניין לבקר אותו בכלא?
"יש כאלה שכן".
יש רגעים שאת חושבת עליו?
"נניח שכן, את חושבת שהייתי יושבת כאן עכשיו? מה פתאום. גם יכולים להיות לו כוחות עד הודעה חדשה, אבל העניין הוא האמונה. ברגע שלא האמנתי בו זה נגמר".
ומתי הרגשת שיש בך מקום לזוגיות?
"מהר מאוד. כבר בדייט הראשון הרגשתי כמה כיף זה. כל אישה רוצה להרגיש נחשקת. הרגשתי נשית. בעשר השנים האחרונות הספקתי להתאהב, להיות במערכת יחסים, וגם להיכוות".
מתי זה משפיע עלייך 14 השנה שם? לא הפכת ליותר חשדנית, יותר זהירה?
"שיקולים של בחורה בת 21 הם לא שיקולים של אישה בת 46. אם היום אפגוש גבר אני פחות סקרנית. אני יותר חוקרת. אני פחות מחפשת להתנסות. היום אני שואלת שאלות נכונות ומקשיבה אחרת. אני לא באה מהמקום של לחשוד, אלא ללמוד ולהקשיב. לא מכניסה פחדים וחששות לזוגיות. וגם אם נכוויתי, זה בסדר".
את עכשיו בזוגיות?
"כרגע לא".
מה את מחפשת?
"אני לא מחפשת. הוא ימצא אותי. השאלה היא אם אני ארצה אותו. היום אני בוחרת, אני לא צריכה שיבחרו בי".
כמי שחייתה שנים בחברה פוליגמית, את בכלל מאמינה במונוגמיה?
"אני מאמינה בכל דבר טוב שעובד. אין חוקים. להגיד את האמת? אני פחות בעד הדברים האלה. אני בעד קשר אישי עם רגש ולא רובוטיקה".
עם אדם אחד?
(צחוק גדול) "על זה אני יכולה לדבר שלוש שעות".
לפנייה לכתב/ת 
