הוי כנרת שלהם

מפלס מצב הרוח הלאומי

האמן: יובל לופן (77) מגינוסר

יובל לופן חקוק בהיסטוריה של האזור. בשנת 1986 , כאשר מי הכנרת היו בשפל, הוא ואחיו מצאו באקראי את "הסירה של ישו", סירת עץ שלפי בדיקות הייתה שם עוד בתקופה שבין שנת 50 לפנה"ס ועד שנת 70 לספירה.

הסירה מוצגת עד היום במוזיאון יגאל אלון בגינוסר ונחשבת לאחת האטרקציות התיירותיות הגדולות לתיירים הנוצרים שמגיעים לאגם.

לפני 27 שנים פתח לופן בקריירת פיסול, והוא נחשב לפסל מוביל באבן ובבזלת. "כל החיים שלי אני חי על הכנרת", הוא אומר, "נולדנו בגינוסר כשהמקום היה כפר דייגים, ולמדנו שאיך שהכנרת מתנהגת – ככה אתה מתנהג לכל אורך היום. אם יש רוח חזקה, למשל, אני רואה בה כנרת חרושת קמטים וזעופה שאומרת ‘אל תיכנס, אל תדוג’. היא מסוכנת, היא עלולה להפוך לך את הסירה".

ועכשיו?

"עכשיו הכנרת מחייכת וזוהרת והיא מקרינה גם עליי. זו גם התחושה שלי – וזה נותן לי השראה כפסל". לדבריו, "הכנרת היא המפלס הלאומי של מצב הרוח בישראל. כשאין גשם, המפלס הזה בתחתונים. כשיש

הרבה גשם והכנרת עולה, התחושה בקיבוץ היא שכו לנו מרחפים מרוב אושר". הוא מספר ש"יש לי שני נכדים, אני לוקח אותם עכשיו כל הזמן לוואדי צלמון לראות את הזרימה, הם יונקים את הכנרת כבר כילדים".

יותר דגים, יותר תיירים

הדייג: מנחם לב (60) מעין גב

מנחם לב הוא אחד הדייגים המיתולוגיים של הכנרת. כבר 40 שנה הוא דג שם, ומכיר אותה כמו את כף ידו.

"כנרת מלאה זו שמחה עבורי, תענוג אמיתי ואושר עילאי", הוא מספר, "אני יוצא בכל בוקר מהבית, רואה את המפלס שעולה ויוצא עם חיוך רחב לדוג. מפלס גבוה גורם לכך שיש יותר פלנקטון, לדגים יש יותר מזון, והם גדלים. מעבר לכך, המפלס הגבוה מעניק יותר מרחב לדגים ומאפשר להם להתרבות. מצד שני, יותר קל להם להתחמק ממני – אבל אני מוחל על זה. אני גם שמח סוף־סוף להעלות את הגשר שעליו אני עובר בדרך לספינה ולא לרדת, כמו שנאלצתי לעשות כשהמפלס היה נמוך".

מה עשו השנים השחונות לך ולקיבוץ שלך, שנמצא על המים?

"השנים השחונות היו שנים לא נעימות. החוף היה רחוק וכל הזמן הלך והתרחק. היה קשה להגיע למזח. כחבר בקיבוץ שמתפרנס מתיירות הרגשתי רע עבור התיירים שהגיעו וראו כנרת ריקה. בשבילנו זה בקבוק המים של המדינה, אבל עבור מיליוני התיירים הצליינים שמגיעים מדי שנה הכנרת זה כמו הכותל המערבי בשבילנו. כאב לי עליהם, שהם באים ורואים כנרת יבשה כל כך".

מנחם הדייג. צילום: אפי שריר

"טוב לנשמה, טוב לכיס"

החקלאי: אורן ראובני (33) מאשדות יעקב איחוד

אורן הוא דור שלישי בקיבוץ ודור שלישי לחקלאי עמק הירדן. מזה שלוש שנים הוא מגדל מנגו, בננות, אבוקדו ותמרים.

"מדהים לראות את עליית המפלס", הוא אומר בהתרגשות, "בשנים השחונות נאלצנו לפתוח ממטרות בחודשי אמצע החורף: דצמבר, ינואר ופברואר. זה גרם לי להרגיש מבואס. זה לא טבעי. היינו אמורים לקבל מים מהשמיים ולא קיבלנו. עכשיו, בזכות הגשמים, כבר חודשיים רצופים לא פתחתי בכלל טפטפות. אני מקבל מים מהירמוך ומהכנרת".

הוא מסביר ש"עליית המפלס משפרת את איכות המים ומורידה דרסטית את המליחות. איכות המים מאוד חשובה לגידולים. כשהמאגרים – הכנרת והירמוך – מלאים, התחושה שלנו לגבי שימוש במים הרבה יותר נוחה. אין ייסורי מצפון. אבא שלי אומר שמפלס הכנרת עבור תושבי עמק הירדן הוא הרבה מעבר למפלס המים: הוא מפלס מצב הרוח. ויש גם את הפן הכלכלי: עלות המים היא ההוצאה השנייה בגודלה במטעים. בזכות הגשמים אני חוסך המון הוצאות על מים. כשאני נאלץ להשתמש במים קנויים בחורף, חלק גדול מהגידולים הופכים ללא כדאיים. יש לנו גם גידולי בעל שמבוססים רק על גשם, כמו חיטה, חציר ודגנים שונים. אם אין גשם, אין יבול. בקיצור, כשהכנרת עולה אנו מרגישים טוב בנשמה וגם בכיס".

אורן ראובני. צילום: אפי שריר