שני 30 במרץ 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: גטי
    7 ימים • 22.01.2020
    ערים?
    אחרי הסערה שעורר רב–המכר 'ערות', עכשיו מגיע תורם של הגברים. הצצה ראשונה לספר 'מתעוררים', אסופת מונולוגים גבריים על הדבר שעליו הם כמעט לא מדברים ‑ המיניות שלהם. מהבמאי שמבחינתו סקס הוא קרב בין אשכנזים למזרחים, דרך החרדי שנזכר בטראומה של הלילה הראשון עם אישה ועד למיליונר, שלילה אחד של אימפוטנציה שינה אצלו הכל

    יוגב

     

    20, רווק, מוזיקאי, תל־אביב

     

    לרכישת הספר ״מתעוררים״

     

    התבגרתי ברמת־השרון, שזה לדעתי המקום הכי דפוק בארץ להתבגר בו מבחינה מינית. ראשית, הייתה אפס מודעות לגבי הטרדות מיניות. כולם הטרידו, גם אני, בלי חשבון. בחטיבת הביניים הייתה אווירה שאפשר לגעת בבנות בלי לשאול או לבקש רשות. היינו נוגעים בתחת של בנות בכל הזדמנות, כשהן עברו לידנו או אפילו תוך כדי שיעור. נגיד פעם אחת הקפצתי מישהי הביתה, וכשהגענו אני מחבק אותה ונוגע לה בתחת, והיא אומרת לי, "מה אתה עושה?" ואמרתי כזה, "מה? הסעתי אותך הביתה!" כאילו היא חייבת לי. אף אחד לא הסביר לי כלום, ואני מצידי רואה במסיבות את החתיך של השכבה נוגע חופשי לכל הבנות בתחת, אז זה אסור? מותר? מה נסגר בעצם?

     

     

    והיה גם שיט הרבה יותר דפוק. הייתה מישהי שהיה עליה דיבור מטורף והיא הייתה משוחררת יחסית מבחינה מינית והמון בנים פשוט היו נוגעים לה בתחת ובציצים. הרבה היו נפגשים איתה ואז אתה יודע שמותר לך לגעת בה. זה היה מוזר, מלא דברים היו לא בסדר בעניין שלה. אני זוכר שעשרה אנשים הלכו אחריה ונגעו לה בתחת מכל הכיוונים. לא הייתה יותר מדי מודעות לאם היא רוצה את זה או לא, זו לא הייתה שאלה שנשאלה בכלל.

     

    עוד דבר שהיינו עושים זה לקחת למישהי את הטלפון ולשלוח לעצמנו כל מיני תמונות שלה בחזיות ובגד ים שיש לה בטלפון. תמונות עירום היו רצות חופשי בין החבר'ה. אני עשיתי את זה כמה וכמה פעמים, פשוט כי יכולתי. שמע, זה דפוק, אלה שנים שאתה מפוצץ בטסטוסטרון, זה מעוור אותך. אתה כל כך חרמן שלא אכפת לך מכלום, ואז לא הייתה שום מודעות, אני לא זוכר את עצמי חושב במושגים של הטרדה מינית או משהו כזה.

     

    |
    |

    אני גם זוכר שהייתה לי ידידה שהיינו כמו יזיזים, מתמזמזים כל הזמן. אני גם זוכר כל מיני דברים שהיום נראים לי קצת מוזרים, זה לא היה אלים או כופה, אבל אני זוכר שהתחככתי בה כשהיא ישנה או אחרי שהפסקנו להתמזמז, והייתי גומר מזה מבלי שהיא תגיב בכלל. דברים דפוקים, אני יודע, לא יודע מה עבר לי בראש. הייתי חרמן.

     

    זה גם השלב שהתחלתי עם הפורנו. חבר הראה לי בפעם הראשונה סרטונים בטלפון. פחדנו לראות פורנו בבית אז היינו מסתובבים ברחובות עם אייפוד טאץ', עולים על איזה ווייפיי של דירה אקראית ומאוננים כמו כלבים מאחורי בניין. היינו נפגשים כמה חברים ומביאים ביד ביחד. ארבעה, שישה בנים, שמאוננים במעגל. היה אסור להסתכל על הזין אחד של השני אבל כן מדווחים כשגומרים.

     

    |
    |

     

     

    × × ×

     

    תראה, אני יודע שזה ממש דפוק מה שאני מספר לך כאן. אבל לא קיבלתי שום חינוך בנוגע למין. לא בבית ולא בבית הספר. אז כן, אנחנו עדיין בבונים חרמנים שלא יודעים לתעל את היצר שלהם, רק שאנחנו טיפה יותר מתוחכמים, והתחכום הזה פוגע בנו. אז למה אנחנו מופתעים ששני טמבלים בגיל חמש־עשרה שרוצים מין, לא יודעים איך לעשות את זה? אנחנו לא בטבע אז כבר אסור פשוט להוריד את המכנסיים ולהזדיין, וכולם בחרדות של גיל ההתבגרות ואף אחת לא רוצה לצאת שרמוטה ואף אחד לא רוצה שידעו שהוא היה עם זאת ואיך הוא תפקד. מלא חרא כזה, אז מן הסתם מפשלים ומתנהגים כמו דפוקים.

     

    לקח לי הרבה זמן, ובדיעבד הבנתי, אם מישהי אוהבת אותך ואתה לא אוהב אותה, אל תיכנס לזה. יש עוד כל כך הרבה תסביכים מעבר לזה. אתה גם חרד, וגם לא רוצה לצאת לוזר, או שאתה נרקיסיסט וצריך כוח, או דפוק בשכל ומחפש אישור מבחוץ. לפעמים זה יותר מורכב ואי־אפשר להכיל את השיט הזה. אתה לא מבין הרבה על החיים ועל עצמך בגיל הזה, אתה לא מודע לכך שאתה עושה לעצמך נזק, אז בטח שלא תהיה מודע לכך שאתה עושה נזק לבנות שהיית איתן.

     

    כריכת הספר, הוצאת פן וידיעות ספרים
    כריכת הספר, הוצאת פן וידיעות ספרים

     

     

    רון כחלילי

     

    60, גרוש ואב לשניים. במאי ועיתונאי, תל־אביב

     

     

    הגעתי לפנימייה מהשכונה. לפני שהוריי התגרשו גרנו בבת־ים, בשכונה מזרחית. היו שם דיסקוטקים, והבחורים הסתובבו עם הסיגריות בתוך השרוול המקופל. אמנם הייתי חלק מהסצנה הזאת, אבל גם הייתי צופה מהצד, "ילד טוב". ההורים שלי ושל שתי אחיותי ואחי חששו ושמרו עלינו חזק מפני ההשפעות של הסביבה. ואז אני מגיע להדסים ומגלה שאני טרזן. אני מבין את זה בשנייה. היו שם מעט מזרחים. אני בן שלוש־עשרה, תחילת המיניות, ושונה מכל מה שאני רואה מולי. גם הם מבינים שאני אחר. כל בני השגרירים ואצולת הממון והכסף והתקשורת יושבת שם מולי. הסימון הזה הוא צריבה.

     

    מצד שני, אני מרגיש את מבטי הבנות שמסתכלות עליי בהתפעלות. אני עוד לא מבין שאני נאה. כשהפנתרים השחורים יצאו החוצה לרחובות ירושלים המנומנמת, אף אחד לא חשב שסעדיה מרציאנו יפה, והוא היה אחד הגברים הכי יפים שאני מכיר. אתה לא מבין שאתה יפה, אתה מבין שאתה רע, לא נכון. אתה מרגיש קוף.

     

    מהרגע שהכפכפים שלי דרכו בחדר האוכל של הפנימייה, הבנתי שאני צריך להשתנות. וחלק מההשתנות הזאת היתה באמצעות בנות. אני מדלג מאחת לאחת, לומד מה לא בסדר בי, מה צריך להשתנות. בתקופת ההתבגרות נשים בשבילי הן אמצעי למוביליות חברתית. בחושי הישרדות של ילד בן שלוש־עשרה הבנתי שעדיף לי להיות דון ז'ואן נחות מאשר כלום.

     

     

    × × ×

     

    החברה הגרמנייה שהיתה לי לימדה אותי מילה חשובה — סובאז'. פראי. כל הזמן שמעתי את המילה הזאת. אמרתי לעצמי, סליחה? אני? אני הכי עדין, אני כותב שירים, מנגן בגיטרה, אני סובאז'?

     

    בחורות מזרחיות היו מתחילות איתי, אבל לא נעניתי להן. הטיעון היה שזה קרוב מדי ומוכר מדי, שאין לי עניין בגילוי עריות. אני רוצה את האוורסט, לא את מה שדומה לי.

     

    אותן פרטנריות אשכנזיות מגיעות עם סט של דימויים לגבי איך אני צריך להיות במיטה. הן מצפות לראות אדם שחור עם זין ארוך של שלושה מטרים, גוף שרירי משורג, שמזיין עשר שעות ברציפות בלי להזיע. ופתאום הבנתי שנקודת היתרון שלי היא גם נקודת החולשה שלי. אני לא רוצה להיות הפרא האציל.

     

    בשנות השלושים לחיי התחילו להגיע נשים מזרחיות. ברור שזה קשור לניצני התודעה המזרחית שלי. פתאום לא הבנתי מה עשיתי עם אשכנזיות. מה שהמזרחיות עושות במיטה אשכנזיות לא ילמדו. מזרחית ידעה לגעת בי הרבה יותר מכל אשכנזייה שהייתי איתה.

     

    זה כמו לעבור למדינה אחרת. פתאום לא הייתי בתחרות עם עצמי, הרגשתי נוח להיות רופס, לא מוצלח, או שסתם לא בא לי מין. זה משהו שלא היה. הייתי עם אשכנזיות מוצלחות, שיודעות לתבוע את מה שהן רוצות — גבר צריך לספק אותי איקס פעמים, יש לו תפקידים, שוב דימוי הסובאז' — הפרא. במידה שאתה לא עושה את הדבר הזה, יש עניין. הולכים לטיפול זוגי, ואתה נכנס לסחרחורת. זה בעייתי כשאתה מנסה להיות אתה. עם המזרחית, ברגע שנכנסת לדימוי, היא אומרת: "תגיד לי, מה קרה לך? מה נהיה? אנחנו בהצגה? אתה לא צריך את כלי המלחמה האלה".

     

    בעולם המזרחי או האשכנזי התפקידים מוגדרים. איפה כל התפקידים האלה מתפרקים? בעולם הקווירי.

     

    מה שמרתק בעולם ההומוסקסואלי זה השבירה של ההיררכיות, של מי אני ומה התפקיד שלי בתוך המשחק הזה. אני אישה? גבר? מה אני בכלל? קוויר, בעיניי, זו העמדה הפוליטית הכי מוסרית בעולם. מיניות שאתה לא שולט בה, היא שולטת בך.

     

    שאלו אותי פעם במה מתבטאת מזרחיות בסקס. אני עונה: בחופש להיות נשי, לא גברי. היכולת להחצין רכות, רומנטיקה ורגשות שנתפסים כלא גבריים. אני, מעצם היותי מזרחי קורא תיגר על הדיכוטומיה בין גבריות לנשיות. לכן, אולי, גברים מזרחיים הם יותר גנדרנים. אם אני אגיע לאי בודד ויהיה בו רק גבר אחד, אולי אתאהב בו. אני מסרב להגיד, לא, אני סטרייט. זה מצר אותי, מפרק לי את המזרחיות הפוליטית שלי, זה נגד מה שאני חושב על העולם. אם שוויון אז שוויון גם בזהות שלי. זה לא רק בין יהודים לערבים או בין מזרחים לאשכנזים, אלא זה גם בין הנשיות שלי לבין הגבריות שלי.

     

     

    × × ×

     

    גם לגיל יש השפעה על התודעה המינית.

     

    פעם היה לי קל להוריד את החולצה ולגשת למהלך המיני. היום, וואלה, צריך נר ואור טיפה מעומעם. אני לא חושב שהייתי יכול היום לצאת עם בחורה בת עשרים וחמש. אני צריך גוף עם היסטוריה, עם פגמים, כדי להרגיש שזה בסדר. לפני כמה שנים הייתי בתוכנית בגלי צה"ל עם שדרנית בת עשרים ושלוש, מהממת. בסוף השידור היא מחכה לי במדרגות. התלבטתי — לא, כן, לא, לא, בסוף נכנסתי איתה למיטה. הייתי אז בן ארבעים וארבע. עד היום כשאני חושב על זה בא לי לבכות. היא הייתה כל כך מושלמת ואני הייתי זקן, אשמאי, מגעיל, מכוער, רופס, שנאתי את עצמי כמו שלא שנאתי בגיל עשרים. הסיפור הזה של לשכב עם נשים צעירות גמור מבחינתי.

     

     

     

    בועז

     

    55, חרדי. אב לשמונה וסב לחמישה. איש עסקים

     

     

    התחתנתי בגיל עשרים ושתיים ואשתי הייתה בת תשע־עשרה. עד אז לא נגעתי באישה. לא נגיעה, לא ליטוף, לא במקרה ולא בכוונה. כלום. אשתי היא האישה היחידה שנגעתי בה במשך כל חיי. כמובן שהיו לי תאוות ותשוקות ורצונות, אבל האמנתי בדרך החרדית ולמדתי איך להתגבר על התאוות כמה שיותר.

     

     

    × × ×

     

    בחתונה חרדית פוגשים את הכלה לאחר שבוע שלא מתראים, ויש גם חדר ייחוד ששם יש אפשרות למגע גופני. בלילה שאחרי החתונה קורה המגע המיני הראשוני. עוד לפני כן יש מה שנקרא "הדרכת חתן". יושבים עם מישהו שזה התפקיד שלו, להסביר איך נוגעים באישה, איפה, איך להתקרב בצורה נכונה. רומזים על מיקום איברי העונג של האישה, אבל זה עדין מאוד ולא מפורט ומפורש בכלל. הגעתי אל הפעם הראשונה עם מעט מאוד ידע על מין. הלילה הראשון היה מסובך לחלוטין. לא הצלחנו לעשות את זה. זה לקח זמן. כל הסיפור הזה לוקח זמן. יש נשים שבאמת חוטפות מזה טראומה. זה לא נעים, יכול לכאוב, והן לא נהנות מזה בהתחלה. עם זאת, זה טבעי שצריכים להכיר זה את זה. אפשר להבין שבחור שלא ראה בחורה בחיים, שלא נגע בבחורה בחיים, לא יתפקד בצורה הכי מושלמת שיש.

     

     

    × × ×

     

    את רוב הידע שלי לגבי יחסי אישות קיבלתי דווקא מהספרים החילוניים. מכיוון שגדלתי בבית פתוח יחסית, אז היו שם גם ספרים שאינם ספרי קודש. משם קיבלתי מושג על מין, על מגע מיני, על עונג ועל גוף האישה. אני מכיר את המונחים האלה ובמשך השנים הקפדתי הקפדה גדולה לענג את אשתי ולחשוב עליה לפני שאני חושב עליי. לא תמיד הצלחתי, אני לא מלאך ואני גבר עם יצרים ותשוקות, אבל בהחלט הייתי במודעות מלאה למצוות עונג שהיא האמת, כפי שכתוב בהלכה, כלומר, לבטל את העונג שלי מול העונג של האישה ולספק את כל צרכיה המיניים במלואם.

     

    אני בהחלט חושב שמין בנישואים הוא דבר חשוב, זו איכות חיים, וכשיש מין טוב, אז גם הממד הרוחני פנוי יותר לקבל תשומת לב. יש לי מזל שעם אשתי אני מרגיש שיש התאמה בנושא הזה. זה אמנם לקח זמן, אבל בהחלט היה ויש שיפור בנושא לאורך כל הדרך. אני לא מדבר עם אשתי על הנושא הזה, גם לא כשאנחנו לבד, אין צורך מבחינתי, אני מרגיש שזה טוב, שזה עובד, שזה נכון ואני מברך על כך מאוד. אני לא יודע מה עושה זוג שההתאמה המינית ביניהם לא טובה, אני משער שהולכים לייעוץ ומנסים לפתור את זה, אבל אני לא חושב שזו סיבה להיפרד.

     

    בשנים הראשונות, נושא המין לא תמיד היה קל. אשתי היא אדם מאוד שכלתני, וזו אחת הסיבות לזה שאני אוהב אותה, היא חכמה נורא וחברה מעולה לחיים. אני חושב שהיה לה קשה להיפתח ולהשתחרר. זה לא בא לה בקלות וזה כן היה מתסכל, אבל לא מעיק בשום צורה. כשאתה לומד גמרא ותורה אז הכול מתגמד. אתה מבין משהו על העולם הזה, שלא הכול תענוגות של חומר ומין, אתה מבין שיש משהו מעבר לזה, מטרה נעלה יותר, יש גאולה וצריך לקרב אותה. עם זאת, אין ספק שברגע שהילדים גדלו ואשתי נפתחה קצת והשתחררה, אז גם איכות החיים עלתה והשתפרה מאוד. זה כיף שיש מין טוב ואני שמח שהדברים השתפרו. אני עצמי רומנטיקן לא קטן, מחזר אחריה, מעודד אותה, מרעיף אהבה כמה שיותר והיכן שאפשר. אנחנו משתדלים לקיים יחסי אישות באופן תדיר, זה יכול לקרות בערב ולפעמים גם בבוקר. סך הכול אנחנו שוכבים פעמיים־שלוש בשבוע.

     

     

    × × ×

     

    תפקידו של כל דבר שאנו עושים הוא לגלות את השכינה בעולם. זה נכון גם ללימודים רוחניים וגם לעולם החומר וגם למין. האישה, במובן זה, היא כלי להזרמת השפע בעולם, אז בוודאי שאתה כגבר, כמשפיע, חייב לענג אותה ולהתחבר אליה בחיבור רוחני. המין הוא לא כשלעצמו אלא עוד דרך וביטוי לקיים הלכה למעשה את מצוות הקדוש ברוך הוא. כשמסתכלים על זה ככה, אז הכול מקבל פרופורציות מצד אחד ותוכן רוחני וחשוב מצד שני.

     

     

     

    משה ס'

     

    70, אב לשניים. עובד סוציאלי, צפון הארץ

     

     

    למה התחתנתי? אני לא יודע לומר, אז זה היה מקובל מאוד, אנחנו מדברים על תחילת שנות השבעים. אתה מכיר מישהי ובונה איתה משפחה כמה שיותר מהר. זה היה המסלול הרגיל והסטנדרטי, ואני עשיתי אותו כמו שצריך. בדיעבד אני יכול לומר שהייתי ילד כשהתחתנתי, רק בן עשרים ושלוש, אבל בטוח שהוא כבר יודע על העולם את כל מה שצריך לדעת. הייתי יהיר ואפילו אטום. למעשה לא ידעתי כלום, לא על עצמי, לא על זוגיות ובטח שלא על מין.

     

    הקושי במין ליווה אותנו כחוט השני לאורך שלושים שנות הנישואים. היו ניסיונות לטפל בבעיה, אבל הם לא צלחו. בדרך כלל אני הייתי זה שיוזם ואשתי הייתה זו שלא בא לה.

     

     

    × × ×

     

    בגיל ארבעים בערך הרגשתי שהחוסר במין הופך להיות קריטי, והתחלתי להיפגש עם נשים אחרות. אשתי לשעבר חשבה שעשיתי את זה בשביל הסקס, אבל היום אני מבין שמה שחיפשתי זה אינטימיות, סוג האינטימיות שאני לפחות מצליח להתחבר אליו בעזרת הסקס. אני חושב שזה קרה כי כנראה מאוד רציתי שזה יקרה. בפעם הראשונה ששכבתי עם אישה שאינה אשתי הפורקן הנפשי היה יותר חזק וחשוב מהפורקן הפיזי. משהו בתחושת הגבריות שאבדה לי במהלך הנישואים התחיל לשוב. מה שאני מנסה להגיד זה שחלק חשוב באינטימיות ובתחושת הגבריות השלמה שלי זה הפידבק מבת הזוג שלי, התחושה שגם אני נחשק ולא דחוי על בסיס קבוע. זה שאני מסתכל במראה ורואה גבר, או זה שאני מסוגל לעשות דברים של גברים, לי זה לא מספיק. אני צריך את המבט, את המשוב מהפרטנרית שלי. לאורך כל הנישואים לא קיבלתי אותו. ופתאום כן קיבלתי, וזה היה חשוב לי כמו חמצן.

     

    במשך השנים ניהלתי רומנים קצרים, נהניתי מהריגוש, מהמרדף והכיבוש. כל פעם שזה קרה קיבלתי עוד הוכחה שאני גבר שווה. כמובן שהיו גם רגשות אשם וייסורים. האמנתי בקדושת הנישואים, רציתי שזה יצליח, אהבתי את המשפחה והילדים. אבל לא יכולתי להמשיך כך יותר.

     

    בראייה לאחור אני חושב שכל התקופה הזו של הנישואים לא הייתה טובה לי, כלומר לא הפכתי להיות אדם טוב יותר שגם אוהב את עצמו, להפך, הייתי אדם קשה מאוד. לא הכיתי את הילדים שלי, אבל הייתי מאוד קשוח איתם, נוקשה. הבת שלי אומרת לי היום שהיא פחדה ממני. לא הרמתי עליה יד אף פעם, אבל היא פחדה ממני. את הבן שלי הִכיתי פעם אחת. נתתי לו סטירה כי הוא התחצף לאמא שלו או משהו כזה, ואז הרמתי את היד שוב וקפאתי במקום. פתאום ראיתי את אבא שלי באותה תנוחה, וזה טלטל אותי. הורדתי את היד אבל הנזק כבר נעשה. עד היום הוא זוכר לי את הסטירה ההיא. בקיצור, לא הייתי אבא להתגאות בו, ולא אדם מאושר.

     

     

    × × ×

     

    לאחר כמה שנים של רומנים קצרים, פגשתי את מי שתהיה בת זוגי הנוכחית.

     

    אומר זאת בצורה בהירה וחד־משמעית: לאחר הפעם הראשונה ששכבתי איתה, הבנתי שעד כה לא ידעתי דבר וחצי דבר על סקס ועל אינטימיות. מבחינה מינית, אפשר לומר שנולדתי מחדש.

     

    החלטנו לעזוב את הבית ולהתאחד כזוג. ידענו מראש שנגור ביחד וננהל משק בית משותף. ההחלטה המשותפת הראשונה שלנו הייתה שלא ניתן שיקרה לזוגיות שלנו מה שקרה לזוגיות הקודמת. שנעבוד ונעשה את זה כמו שצריך.

     

    הפכנו את חדר השינה שלנו ליחידת הורים שיש בה כל מה שצריך בשביל זוג אוהב. מתוך החלטה, אנחנו נכנסים לחדר בשעה עשר בלילה לכל המאוחר. לאו דווקא בשביל סקס אלא כדי להיפגש זה עם זה, לדבר, לספר על היום, להתייעץ, להתחבק, אולי לראות סדרה ביחד, לשחק, להתחבק, להיות באינטימיות. מתוך המפגש הזה, בדרך כלל, גם מגיעים לסקס. אני יכול להגיד, די בוודאות, שחוץ ממקרים יוצאי דופן, אנחנו עושים סקס כל יום. אנחנו הולכים לישון ביחד ומתעוררים ביחד, כך שהרבה פעמים המין נובע מתוך הסיטואציה המשותפת, מתוך הזמן שהוקדש במיוחד לאהבה.

     

     

    × × ×

     

    אני בן שבעים כיום. אני יודע שמיניות לא מתחילה ונגמרת עם זקפה. ברור לי לגמרי שזקפה לא תהיה לי לנצח. אני כבר רואה את ההבדל, את השינויים, אני מרגיש אותם. אבל זוגיות היא לא רק מין. מין הוא חלק ממנה, אבל מה שחשוב זו האהבה, האינטימיות.

     

    הזוגיות הזאת שיפרה את איכות החיים שלי. אני לא רק הגרסה הכי טובה של עצמי, אלא היא גורמת לי לרצות ולהשתפר עוד ועוד.

     

     

     

    דורון

     

    36, נשוי

     

     

    נולדתי למשפחה עם המון כסף, ביישוב של אנשים עם הרבה כסף.

     

    שנים אחרי שיצאתי מהבית, בשיא אהבתי למי שלימים תהיה אשתי, התיישבתי על המחשב בדירה שלי ומצאתי עליו מייל פתוח שכתבה לחברה הכי טובה שלה. בין השורות הופיע המשפט הבא, "אני אוהבת אותו, הוא נורא חמוד, אבל לפעמים אני שואלת את עצמי אם אני לא איתו רק בגלל הכסף". זה היה כמו פגיון בלב, אבל אחרי כמה קריאות חוזרות, התמתנו הזעם והכאב והתפנה בי מקום לקבלה והבנה. אשתי הייתה ועודנה האישה הכי יפה שפגשתי בחיים שלי, וזאת תהיה היתממות מצידי לחשוב שלפרצוף היפה שלה לא הייתה השפעה ב"בחירה" שלי אותה כבת זוג, ממש כשם שההון שאני מביא איתי מהבית לא שיחק תפקיד ב"בחירה" שלה אותי.

     

    זכיתי אבל גם סבלתי מהאפשרות הפריווילגית לא להיכנס אל עולם העסקים הגברי, יכולתי להישאר ספון במגדל השן של הרוח ולא להתעסק בחומר. אבל הוויתור לכאורה על החומר הוא גם ויתור לכאורה על הגבריות. כי בתפיסה השמרנית הרווחת בחברה שלנו מצופה מהגבר לתת עבודה ולספק את הסחורה. אלא שאצלי, הררי הכסף שנולדתי לתוכם הסירו ממני את הדרישות האלה, ויכולתי לכאורה לשכוח מהכסף ולהשקיע את כל הליבידו שלי בענייני אהבה, ככה שבמובן הזה אף פעם לא באמת נדרשתי להיכנס בשערי הגבריות המקובלים.

     

     

    × × ×

     

    כשאני אומר לנשים שגברים מבינים את התפקיד שלהם כמי שצריכים לספק את הסחורה במיטה, הן לא פעם מפלבלות בעיניים ואומרות, "תכיר לי בבקשה את הגברים שאתה מדבר עליהם. למה רוב הגברים שאני שכבתי איתם לא התעניינו בשיט אם נעים לי או אם גמרתי או אם בכלל רציתי לגמור?" וכשאני שומע את המשפט הזה אני נדהם כי אני קולט שיש בעולם הזה גברים שלא חיים את האימה הנוראית הזו שאני חווה במיטה, האימה מעצם האפשרות לא להביא את האישה שאיתי לכדי סיפוק. כי הרי במיטה הסטרייטית גברים תלויים לחלוטין בפידבק הנשי בשביל לדעת אם הם מספקים את הסחורה, והעניין הזה של להיות תלוי באישה ולא באמת לדעת לאמוד לבד את העונג, הוא בעיניי אחת הסיבות שמלבות את המיזוגיניה והאימפוטנציה בקרב גברים, וגורמות להם להיות יכולים להתעלם לחלוטין משאלת ההנאה של הנשים ולראות בהן גוף בלבד.

     

     

    × × ×

     

    לפני שפגשתי את אשתי היה לי המזל לצאת עם אישה מדהימה שעד היום אני מרגיש שאני חב לה המון בהתפתחות המינית שלי כגבר. נפגשנו לילה אחד וחזרנו ביחד לדירה שלי, אבל פשוט לא עמד לי ורציתי לקבור את עצמי. התחלתי להתנצל ולמלמל לה הסברים שזה לא היא זה אני, אבל היא רק ליטפה אותי ואמרה לי, "אתה לא צריך להסביר לי, זה ברור לי שזה אתה ולא אני". ציפיתי שתנחם אותי אבל היא לא התעסקה בשטויות האלה, היא הייתה כנה וסבלנית, והמשכנו לדבר על הספה והיא נשארה איתי את הלילה בלי לנסות לעורר אותי שוב. מהבוקר למחרת לא הפסיק לעמוד לי. בהקשר הזה, אם הייתי צריך לנסח מהי הפנטזיה הגברית האולטימטיבית בעיניי, הייתי אומר להיות יכול לשכב עירום לצד אישה שבתקווה גם מחבבת אותו, מבלי להוכיח שום דבר. זהו. לא זקפה, ולא גמירה ולא תשוקה. ולא בכדי זו אולי הפנטזיה הכי מפחידה, כי מה יש בה? שום דבר מעולם הגבריות, זה בטוח.

     

     

    × × ×

     

    רק בשנה האחרונה אני מתחיל להבין כמה המושגים והנחות היסוד שלי על סקס לקוחים מעולם הפורנו. בכל מה שנוגע לזין ול"מה שנשים אוהבות", הרעיון הזה של הכי גדול, הכי עבה, הכי חזק, הוא כל כך אינפנטילי, שזה מדהים בעיניי שאנשים בוגרים, כמוני, למשל, מתקשים לראות איך הם שבויים בדימויים ותפיסות ויאגריות של גיבורי־על. הפורנו, מעצם היותו מדיום מצולם, מוציא את כל המעודן והמורכב והאישי מהעולם של סקס, ולו בשל העובדה שאלה דברים שלא מצטלמים טוב. זה כל כך רחוק מהמציאות, ואתה מבין שהתפיסה הפורנוגרפית הזו, שתפסה לה מקום גם אצל גברים וגם אצל נשים, נוצרה ושוכפלה מתוך פנטזיה אינפנטילית של גברים.

     

     

     

    אסף

     

    45, נשוי ואב לשלושה. צפון הארץ

     

     

    התנשקתי בפעם הראשונה רק בגיל ארבע־עשרה. אני זוכר שהתביישתי מאוד. התקיים בי דיסוננס מאוד גדול, מצד אחד נראיתי טוב והייתי סוג של אטרקציה בשכבה, אפשר לומר ה־אטרקציה, מקובל מאוד ומחוזר, ומצד שני הערך העצמי שלי היה לא גבוה. זה היה מביך ולא ידעתי עד הסוף מה עושים עם הדבר הזה. לא עם האהבה הזאת, ולא עם הפער בין מה שרציתי לבין מה שהיה מצופה ממני כנער מקובל. קינאתי מאוד בחברים שכבר היו להם עניינים ושכבו עם בנות.

     

    בפעם הראשונה ששכבתי עם מישהי, בגיל שש־עשרה, גמרתי מהר כל כך, וזה סחרר אותי. היא הייתה בת ארבע־עשרה, ולא יכולתי לספר לחבר'ה. שכבנו באיזה מקלט פה באזור. היא רצתה אותי ורצתה תשומת לב, ולא קיבלה לא את זה ולא את זה, אלא משהו של כמה דקות, ובזה זה נגמר. זה היה מלווה בהרבה בושה מכל הבחינות. לא גיליתי לאף אחד, ורק בגלל שהיא סיפרה לחברות שלה זה התגלה. החבר'ה הסתלבטו עליי ששכבתי איתה כי היא לא נחשבה בכלל בחברה שבה הסתובבתי. זאת הייתה פדיחה.

     

    אבל זה הרגיע אותי, לדעת שאני כבר לא בתול. אחר כך היו לי עוד מפגשים כאלה עם בנות. הן היו בסדר, אי־אפשר היה להתגאות בזה כי לא היה במה להתגאות. זה היה "כסף קל". לא התאמצתי בכלל. רק ניצלתי הזדמנויות כשהיו כאלה. בגילים האלה זה לא היה קשור לאהבה בכלל, אלא לחרמנות ולצורך להוכיח לעצמי ולחבר'ה שאני שווה משהו. את הבנות שבאמת רציתי, שבאמת אהבתי, לא הצלחתי להשיג. לא כי לא יכולתי, אלא בגלל ביישנות עמוקה. בינתיים, התחלתי להרגיש אשם על ניצול של בנות שרצו אותי ואילו אני רק השתמשתי בהן.

     

    בגיל שבע־עשרה סוף־סוף נוצר לי קשר של אהבה. בבוקר אחרי הפעם הראשונה שהיא ישנה אצלי, אבא שלי לקח אותי לבית הספר. פתאום, באמצע הנסיעה הוא אמר לי, "אני רק רוצה שתזכור, שתמיד נמצאת איתך עוד מישהי במיטה". זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא דיבר איתי על מין או על אהבה. זה נשאר איתי מאז. לדעת שאני לא לבד במיטה, שיש עוד אדם איתי.

     

     

    × × ×

     

    בגיל עשרים ושמונה, עשרים ותשע, פגשתי את אשתי. נדלקתי עליה גם מבחינה מינית, אבל משהו במפגש המיני חרק בטירוף. לא דיברנו באותה שפה.

     

    אני לא טיפוס שבוגד, אז חיינו עם איזשהו חוסר. היינו חברים ושותפים מעולים, אבל לא הייתה שם אינטימיות רגשית, ואינטימיות מינית לא הייתה באזור בכלל.

     

    לפעמים היינו מדברים על זה ומגיעים למבוי סתום. השנים חלפו, וברגעי המשבר הגדולים לא ידעתי אם נוכל להמשיך ככה עוד הרבה. גם היא לא ידעה.

     

    לפני חמש שנים אשתי עשתה קורס אצל מטפלת מינית, שהציעה לנו להשתתף בקורס על מיניות. אמרתי לעצמי ולה, הנה שעת רצון, בואי נלך על זה. הקורס הזה שינה לנו את החיים.

     

    זה היה תהליך של שנה וחצי בערך, אבל זה השתפר בטירוף מהרגע הראשון. היום יש לה את הביטחון שאני לא רוצה ממנה משהו שהיא לא רוצה לתת. היא סומכת עליי, וזה מאפשר לה לבעור, זה מדליק אותה וכיף לה. מהמקום הזה היא גם יכולה לשמוע מה טוב לי ומה אני רוצה. אני יכול להגיד לה, בא לי שתקשרי אותי ותעשי לי סטרפטיז. זה מתאים לך? בא לך? יש תקשורת שמבוססת על הקשבה ולא על פנטזיה או ציפיות שבאים איתן למעשה האהבה.

     

     

    × × ×

     

    לפני כשנה גיליתי שאשתי מפלרטטת עם גבר אחר. נהיה ביניהם מין פלירט של כמה ימים, אינטרנטי, טלפוני, ואיכשהו התוודעתי לזה. זה גמר אותי. פוצצתי את זה מולה, והיא הודתה שזה הדליק אותה. השתגעתי מזה.

     

    כעבור כמה ימים קשים נפל לי האסימון: אני צריך לעוף עליה, על האישה הזאת. מגיע לה שאני אעוף עליה. מגיע לה ונדרש ממני. אם אני רוצה להיות איתה, אני חייב לפרגן לה, להעצים, לתת לה את מה שמגיע לבן אדם אהוב. זאת פדיחה שלי שזה לא קרה במשך ארבע־עשרה שנה. זאת גם פדיחה שלה. גם הפרגון שלה אליי נגמר די מהר. לא עפנו אחד על השני. אהבנו אחד את השני, מאוד הערכנו, היינו חברים מאוד טובים, היינו הורים מאוד טובים, אבל לא נתנו אחד לשני את מה שמגיע לנו. ×

     


    פרסום ראשון: 22.01.20 , 16:05
    ידיעות אחרונות