הדובים של אפרים קישון יוצאים לאור

ד"ר רפי קישון הוא וטרינר, פובליציסט, מרצה, שחקן ואיש תקשורת שביחד עם אחיו, רננה ועמיר, ממונה על עזבונו של אביהם, הסופר אפרים קישון ז"ל. אבל אפילו הוא לא העלה על דעתו שבגיל 26 הוא ימצא את עצמו דובי. כן, ממש כך. "רפי" הוא דובון פרווה ממושקף שנמכר בחנויות הצעצועים ברחבי אירופה לצד בובות הדובי של "רננה" ו"עמיר", אחיו הביולוגיים.

"לפני 30 שנה בערך החלו ספרי הילדים של אבא לתפוס תאוצה בגרמניה, ומשם גם הגיעה היוזמה לעצב בובות דובי בדמותנו", מספר קישון. הסיפורים נלקחו מכתביו של קישון, שנחשב עד היום לסופר הישראלי הנפוץ ביותר בעולם, והיה מי שחשב שלסיפורים של קישון על ילדיו, שחלקם הגדול מופיע בספר שלו "'משפחתי" ("קובץ בא בימים זה נכתב במשך יובלות שנים, על שפע ילדיי והאמא שלהם, או ליתר דיוק - כנגדם", הגדיר אותם אפרים קישון), מגיע קהל קוראים צעיר יותר. "אלה היו הסיפורים שאבא כתב על הלידה שלי, על ביקור עם הילדים בסופרמרקט, על האהבה של אחותי רננה למוצץ שלה, אותו סירבה להחליף למרות שכבר התחיל לקבל גוון ירוק וכל הזמן הלך לאיבוד, ועל הדרך שבה לימדו את אחי עמיר לשתות קקאו", מסר רפי.

את הנוסח הילדותי יותר של הסיפורים הדפיסו בפורמט קטן, הם הוכנסו לתוך נרתיק פלסטיק, "וזה הוצמד לצווארה של בובת דובי בתוך קופסת קרטון מהודרת, כשהמחשבה היא שלילדים באירופה, שקוראים את הספרים, יהיה גם משהו לאמץ לחיקם", מספר קישון. "היום לכל סרט ולכל ספר שיוצא מיד יש ערימות של בובות תואמות בחנויות הצעצועים. אבל אז היה מדובר ברעיון די חדשני", הוא אומר, ומוסיף אחרי מחשבה קצרה: "אולי זה דווקא רעיון טוב להוציא מחדש את הדובים שלנו, כי אם תצא היום בובת דובי ועליה ספר קטן מחובר, אולי זה יעודד את בני הדור הצעיר לחזור ולקרוא".

איך הרגשתם כשהפכתם פתאום לדובים?

"היינו גאים מאוד", מודה קישון. "פתאום הפכנו למותג בינלאומי שנמכר באירופה עם השמות שלנו, גם אם הדובים עצמם לא היו ניסיון להעתיק את המראה שלנו, חוץ מהדובי שלי, שמרכיב משקפיים, כמוני. למרות ששלושתנו כבר לא היינו ילדים, אבא סיפר שבכל פעם שספריו תורגמו לעוד שפה, היה מישהו שפנה אליו ושאל לשלום ילדיו הקטנטנים, כך שלבובות הדובי היה בהחלט שוק מפותח".

הם נמכרו יפה?

"בהחלט. למרות שהם אף פעם לא סיכנו את מעמדה של ברבי, וגם לא של פו הדב. אבל משום שלאבא שלי הייתה תפוצה אדירה, בעיקר בשוק דוברי הגרמנית, הם נמכרו שם בעשרות אלפים. ואנחנו ניסינו כל הזמן לחשוב מי מאיתנו יהיה להיט גדול יותר בקרב הילדים".

את שלושת הדובים לבית קישון תוכלו לראות בימים אלה בתערוכה "כן דובים, לא יער", שנפתחה בגלריה מאירוב בחולון בסוף השבוע, במסגרת העונה הישראלית לעיצוב בחולון. בתערוכה מוצגים מאות דובי צעצוע של אספנים פרטיים, כמו אריק נודלמן, שמחזיק ברשותו אוסף של למעלה מ־400 דובים מכניים הנחשב לגדול מסוגו בעולם. מוצגים שם גם דובים בעיצובה של נוני אביטל (אמא של מילי), שהייתה המעצבת הראשית של מפעל "טוילנד" בישראל, וזכתה בפרס מוזיאון ישראל על בובת דב גריזלי שעיצבה, ודובים מהאוסף של ראש עיריית ירושלים לשעבר טדי קולק, שהיה ידוע באהבתו לבובות הפרוותיות, שאיתן חלק את שמו.

לא ברור מי הגאון שעמד מאחורי קמפיין יחסי הציבור של הדובים, והפך את הטורף הגדול, האכזרי, המסורבל והמסוכן הזה לחביבם של ילדים ומבוגרים בעולם כולו. אבל ידוע שבובות דובי הופיעו במקביל בגרמניה ובארצות־הברית כבר בסוף המאה ה־19, והיום אי אפשר לחשוב על חדר ילדים בלי נוכחות של לפחות אחד מהם.

"בתערוכה אנחנו פוגשים את הדובים שהיו לפני שנים רבות חברים של ילדים ברחבי העולם ובישראל", אומרת אוצרת התערוכה, חנה הרצמן, שמודה כי כילדה אימצה לחיקה דובי פרוותי שהפך לחבר הטוב שלה, איתו הייתה מטיילת בחצר בעגלת בובות מיוחדת. לתערוכה היא אספה מגוון עצום של דובים מכל הסוגים: דובים מכניים, דובים גדולים וקטנים, עם פרווה חומה, שחורה או לבנה, דובים מבד ומצמר, סרוגים או תפורים בעבודת יד.