חזיונות על דוקרני קרח

איילין דנלופ היא אחד הטיפוסים היותר קריפיים שפקדו את הספרות העולמית בשנים האחרונות. גיבורת "איילין", ספרה המצמרר של אוטסה מושפג האמריקאית ממוצא יהודי־איראני־קרואטי, היא צעירה בת 24 מעיירה גנרית וקפואה בניו אינגלנד באמצע הסיקסטיז. היא מתפרנסת כפקידה במוסד לנערים עבריינים, אמה נפטרה ואביה הוא שוטר בדימוס שהיה לאלכוהוליסט כבד.

איילין שדופה, מסוגרת ומוחה עמוס בחזיונות אימה על דוקרני קרח המפלחים את גופה הזעיר לאחר שנשרו מגג ביתה. עלילת הספר, המסופרת ממרחק עשרות שנים על ידי דמותה הקשישה, נפתחת שבוע לפני חג המולד שבו היא עוזבת הכל ויוצאת לחיים חדשים. בינתיים היא עסוקה בלשנוא את כולם, אך בעיקר את עצמה, מאוהבת בסוהר החתיך רנדי ומפנטזת שלל סצנות מין אלימות בכיכובו.

חוץ מזה, איילין מתמחה בגניבה מחנויות, אולי מפני שאף אחד לא מבחין בה, וימיה עוברים עליה במחשבות רעות ודיכאון אינסופי. אבל מכל הקדרות הזאת עולה דמות משעשעת להפליא, שהתיעוב הטוטאלי שלה כלפי כל מה שאנושי, כמעט נוגע ללב. מושפג הצליחה לקבץ כאן, בכישרון ניכר, אוסף נדיר של נוירוזות, הפרעות אישיות והרגלים מגונים, המצטברים אט־אט לאיזו מסה קריטית, שבמקום להמאיס עלינו את איילין גורמים לנו דווקא לחבב אותה וקצת להיות לטובתה.

ואז היא מופיעה. האחת. רבקה סיינט ג'ון, מנהלת החינוך הראשונה בתולדות המוסד העלוב. רבקה היא ג'ינג'ית חלומית, גבוהה ודקיקה, עם תואר שני מהארוורד, בטוחה בעצמה ומושלמת. איילין העכברית נמשכת אליה בחוטי קסם, נשבית מיד בכוח המשיכה האדיר של דמותה הפלאית ומוכנה לעשות הכל כדי לזכות בחברתה. "חבר הוא אחד שיעזור לך לקבור גופה", היא אומרת, ולראשונה מסירה מפניה את הפרצוף האטום שהיא מכנה "מסיכת מוות". עכשיו זה רק היא ורבקה נגד העולם, על החיים ועל המוות.

כיוון שהמספרת היא איילין המבוגרת, אנו יודעים מלכתחילה שהיא שרדה את הסיפור ואפילו חיה חיים יפים למדי, כולל כמה רומנים מלבלבים עם גברים חביבים. אבל איך בדיוק זה קרה? הסקרנות לא תרפה עד לעמוד האחרון.

איילין / אוטסה מושפג. מאנגלית: ברוריה בן־ברוך. עם עובד, 271 עמ'