מג'ד אל־כרום, בשבוע שעבר. הקבוצה המקומית מארחת באולם הביתי שלה את איל"ן קריות למשחק במסגרת ליגה לאומית ב' בכדורסל על כיסאות גלגלים. מאחורי המפגש הזה מסתתרים הרבה סיפורים מרגשים ומעוררי השראה עליהם אחראי ערן לויטה, נכה, מאמן ושחקן של שלוש הקבוצות: איל"ן חיפה, איל"ן קריות ואיל"ן מג'ד אל כרום.

מכיסא הגלגלים שלו שילב לויטה גם מתן הוראות מהקווים לקבוצת מג'ד אל־כרום וגם רשם על הפרקט 40 דקות משחק בהן קלע לטובתה 20 נקודות. תוצאת הסיום הייתה 34:50 לטובת האורחת מאיל"ן קריות, שאותה, נוכח הסיטואציה המורכבת, הדריך טל מורג המשמש כעוזרו של לויטה. כן, לויטה (55) מצליח לשלב אימון משולש וגם משחק ("כי ככה זה כשאין כסף בענף") ובנוסף גם להפוך חלום למציאות היסטורית עם הקמתה של הקבוצה הראשונה מהמגזר.

לויטה נולד כילד רגיל והפך בגיל עשר לנכה כתוצאה מתאונה. אחרי כחמש שנים השתלב לויטה בקבוצת נכים במועדון בר"ג ובהמשך הפך לחלק מנבחרת ישראל בשורותיה שיחק כעשר שנים. מאוחר יותר עבר הכשרת מאמנים ולאחרונה רשם הצלחה נוספת: הקמת קבוצת כדורסל נכים במגזר הערבי.

הרעיון להקמת קבוצה מהמגזר נרקם לפני כשנה וחצי. הכדורסלן יוסוף מנאע (38) ממג'ד אל־כרום ביקש מלויטה, מאמנו באיל"ן חיפה, לסייע לו להקים קבוצת כדורסל על כיסאות גלגלים בכפר. "חשבתי שקבוצה כזו תיתן גם מודעות בחברה הערבית לספורט נכים. לצערי, יש אנשים שעדיין מתחבאים עם הנכות שלהם, מתכרבלים בבתים", אומר מנאע.

חלוקת התפקידים הייתה ברורה: מנאע קיבל על עצמו להשיג אולם כדורסל בכפרו כשעל לויטה הוטל לגייס כיסאות גלגלים, כשהשניים מסתייעים במאהרן חמדאן (28), שחקן איל"ן חיפה ונבחרת ישראל ותושב מג'ד אל־כרום. חמדאן נפצע לפני כשש שנים כשנהג בחוף הים בעכו. "אחרי שיקום ארוך הבנתי שאת החיים אמשיך בכסא גלגלים. התחלתי לשחק כדורסל וניסיתי ללא הצלחה להביא פעילות ספורטיבית לנכים לכפר, עד שיחד עם יוסוף נרקם הרעיון".

בסופו של דבר הושגו שני אולמות בכפר ובסיוע תרומות גם גויסו כיסאות גלגלים משומשים. "השגנו איכשהו כיסאות באיכות נמוכה חלקם אפילו שבורים. רחוקים מכיסאות גלגלים של כדורסל מקצועי שמותאמים אישית לכל שחקן אבל, מתחילים עם מה שיש".

בשלב הבא החל גיוס השחקנים. היעד הראשון היה ביה"ס המיוחד במג'ד אל־כרום ששיתף פעולה ושלח את שחקנים הראשונים כשהיתר גויסו דרך הרשתות החברתיות ובשיטת "חבר מביא חבר". חלק קטן מהשחקנים הגיע מהכפר עצמו והיתר מהכפרים הסמוכים.

בסופו של דבר המאמץ של השלישייה הצליח והתגבשה קבוצה שנרשמה לליגה וכוללת 14 שחקנים. האימונים מתקיימים פעמיים בשבוע בכפר ומשחק מתקיים אחת לשבוע. תקציב הקבוצה צנוע ועומד על 70 אלף שקל. הוא צפוי לקבל אישור בקרוב ויגיע ברובו מהמועצה המקומית כשבמקביל נעשה מאמץ לגיוס תרומות. לויטה עצמו שעבד עד כה בהתנדבות כמו יתר העוסקים במלאכה צפוי בהמשך להתחיל לקבל שכר שיעמוד על פחות מ־4,000 שקל כולל נסיעות. "אני עושה את זה לא בשביל הכסף, אלא בשביל הנשמה, והשחקנים עושים את זה מאהבת המשחק וכבוד לכפר" אומר לויטה .

איך זה שעד היום לא הייתה קבוצה?

"לצערי אף אחד לא הרים את הכפפה. זה דבר חשוב למגזר כיוון שיש כאלו שלא מכירים את הספורט הזה. זו תופעה שתלך ותגדל ונקווה שנספק שחקנים לנבחרת שתתמודד גם במשחקים הפראלימפיים".

ועד שזה יקרה?

"נגבש את הקבוצה ונקדם שחקנים. הרוב פה חדשים שבקושי מכירים את הבסיס. עליית ליגה תגיע בהמשך. המטרה היא לגדול ולהקים כמה קבוצות במגזר. אני מאמין שנצליח לגייס את השחקנים ולפזר את הפעילות במספר כפרים כדי להקל על השחקנים שלא יאלצו להגיע מרחוק".

ומה לגבי שילוב של שחקנית נכה מהמגזר. יש סיכוי שמהלך כזה יאושר?

"הבעיה מגיעה כשהן מתחתנות, אבל זה בהחלט אפשרי. כרגע, אין שחקנית בנמצא. אבל כן נעשים מאמצים לשכנע בת משפחה של אחד השחקנים שגרה בכפר סמוך בתקווה שתסכים".

וקבוצת כדורסל של נשים נכות מהמגזר תוקם בעתיד?

"אני בונה על קבוצת נשים שתהיה עתודה של הנבחרת. קבוצה משולבת של שחקניות יהודיות וערביות. אני בטוח שאצליח להגשים גם את זה ובכך גם לתרום לדו־קיום".

עד אז הדרך עוד ארוכה, אבל היוזמים אופטימיים. חמדאן: "החלום הוא לקדם את הקבוצה ולגדל אנשים חדשים עם מודעות מלאה בנוגע לנכים ואיך להמשיך את החיים. אני מאמין שאנחנו בדרך הנכונה". ומנעא סיכם: "בחברה הערבית לא חשופים לספורט הפראלימפי. המטרה היא להוציא את הנכים מהבתים, להראות להם שגם הם יכולים, ולהראות לכלל החברה שאנחנו שווים".