yed300250
הכי מטוקבקות
    איור: גיא מורד
    חדשות • 28.01.2020
    רצים לשום מקום
    לטראמפ אין שום רצון לפתור את הסכסוך הישראלי־פלסטיני, העיקר ליצור תחושה של תזוזה
    סבר פלוצקר

    המו"מ הרב־שנתי בין ממשלות ישראל להנהגות פלסטיניות הוליד שורה של הסכמי ביניים חלקיים שלא הייתה בהם הסכמה כלשהי בסוגיות יסוד. הסכמי אוסלו שנחתמו שלב אחר שלב מאוגוסט ועד ספטמבר 1995 עקפו בעורמה את שאלת הגבולות, את שאלת הפליטים, את שאלת ירושלים ועוד. הניסיונות שנעשו מאז בקהילה הבינלאומית, ובארה"ב בראשה, לגרום לשני הצדדים להסכים על המתווה לשלום ישראלי־פלסטיני נכשלו בזה אחר זה. ההנהגה הפלסטינית, תחת ערפאת ואחר כך תחת עבאס, נמנעה בעקביות לאשר או לדחות תוכניות שלום מפורטות שעוצבו על ידי שלושה נשיאים אמריקאים: קלינטון, בוש ואובמה. ישראל הרשמית מצידה אישרה את התוכניות, אך הוסיפה הסתייגויות מרחיקות לכת. כפי שנאמר בעבר, מקסימום הוויתורים הנתמכים על ידי דעת הקהל היהודית בישראל לא משיק למינימום הדרישות המעוגנות עמוק בדעת הקהל הפלסטינית בשטחים ומחוצה להם.

     

    התוכנית שגיבש ממשל טראמפ שונה מקודמותיה בנקודה זו בדיוק: מההתחלה ברור לכל, שבתור חזון לשלום היא מופרכת ולא תהיה קבילה על שום הנהגה פלסטינית, מתונה כמו קיצונית. אך החזון לא באמת חשוב ולא באמת משנה; ממילא דינו להידחות. מה שכן חשוב הוא הרצון העז של הממשל והנשיא אישית להתניע מחדש את "התהליך" ולהגיע לעוד אי־אילו הסכמי ביניים חלקיים שיתגלגלו לאן שיתגלגלו כבר בחודשים הקרובים. "יהיה מה שיהיה", אמר אתמול טראמפ בכניסה לבית הלבן.

     

    זהו הפן הייחודי של "תוכנית טראמפ" העשוי להשפיע על שיקולי ההנהגות במדינות ערביות ועל הנהגה הפלסטינית. ברור שאלו ידחו בשצף קצף את היעד שאליו מכוונת התוכנית - אך כלל לא ברור שהן ידחו גם את ההצעה הכלולה בה לפתוח במשא ומתן. ולא רק כטקטיקה: האסטרטגיה של הנהגת הפלסטינים ב־30 השנים שחלפו היא להימנע מלקיחת אחריות על דמותו ומהותו של הסכם שלום עם ישראל. היא מדברת גבוהה־גבוהה על מדינה פלסטינית ריבונית אך בפועל מעדיפה הסכמי ביניים. אותם הסכמי ביניים שהם גם ליבת מדיניות החוץ של טראמפ: בכל מו"מ מדיני שהוא מנהל כנשיא ארה"ב ההתחלה תמיד בומבסטית, ההתפתחות אחר כך צנועה ומקרטעת, כמו למשל בהסכמי הסחר עם סין.

     

    למרות הצהרותיו בעבר, לטראמפ אין שום רצון "לפתור את הסכסוך הישראלי־פלסטיני". העיקר שהוא ייצור תחושה של תזוזה וריצה. ריצה לשום מקום? מבחינתו, ואפשר שגם מבחינתה של ההנהגה הפלסטינית הנוכחית וממשלת המעבר של ישראל, ריצה לשום מקום עדיפה על התקדמות ממשית לעבר יעדים מדיניים־לאומיים השנויים עדיין במחלוקת עמוקה.

     

    לשני העמים, היהודי והפלסטיני, היא לא עדיפה.

     

    yed660100