שירת המקהלה

שתי מערכות בחירות נסבו סביב בקשתו של ראש הממשלה לחסינות. בהתחלה הוא הפריח בלון ניסוי דרך בצלאל סמוטריץ', אחר כך הכחיש בשידור חי שזה בכלל מעניין אותו, ובסוף הגיש בקשת חסינות לכנסת שקיווה שתתפזר ולא תדון בה לעולם. לא זו אף זו, הוא מיהר להצהיר כי החסינות היא אבן יסוד בדמוקרטיה, ושליחו עלי אדמות מיקי זוהר אמר כי ללא חסינות תם עידן נתניהו, הלא אף אחד לא רוצה ראש ממשלה שהולך פעמיים בשבוע לבית המשפט. רגע לפני שהתכנסה המליאה על מנת להקים את ועדת החסינות בשליטת האופוזיציה על אפו ועל חמתו של נתניהו, משך ראש הממשלה את בקשתו. המהלך נכשל כישלון מפואר. אבל אל תתנו לעובדות לבלבל אתכם. ברגע שיצאה הידיעה, החלה המקהלה היוונית בשירה אחידה: הוא גאון, הוא גאון, הוא גאון. גאון על שום מה? על שום כך שעננת דיוני החסינות לא תעיב על השקת תוכנית המאה. איכשהו הנרטיב אומץ והודהד שוב ושוב, למרות שכל בר דעת יכול היה להבחין שהתזה לא מגובה בעובדות. שריר ה"הוא גאון" מופעל באופן אוטומטי על כל מהלך של נתניהו, בתקווה שנצטרף למקהלה. עזבו את זה שהמהלך הגאוני והמפואר נגמר בהגשת כתב האישום לבית המשפט, מהלך שמעיב על תוכנית המאה קצת יותר מאיזה דיון על החסינות.

יועצי ראש הממשלה מיהרו לצייץ כמה מבאס לשחק מול נתניהו שחמט, כי בקשת החסינות נמשכה בדיוק כשבני גנץ היה במטוס בדרך הביתה. "בסוף אתה מוצא את עצמך בג'ט־לג עם 20 דקות שינה בדרך לדיון על חסינות של חיים כץ במקום פסגה מדינית של פעם במאה שנה", אמרו. כאילו לא ידעו שממילא גנץ לא תיכנן להישאר להשקת התוכנית. אבל המקהלה שרה: הוא גאון. אותה מקהלה שרה אותו השיר גם בשבוע שעבר, כשהתברר שנתניהו הוא שיזם את הזמנתו של גנץ לבית הלבן. הם הניחו שאורו יעומעם בתמונה משולשת עם נתניהו וטראמפ והוא יסונדל לממשלת אחדות עוד לפני הבחירות. אבל בסוף המציאות לא מתיישרת עם המיתוס. גנץ השיג פגישה אישית עם הנשיא. משהו ששום מועמד לא יכול היה לחלום עליו. והפרחים לנתניהו.

ההרגל המגונה להצהיר על גאוניותו של ראש הממשלה על כל מהלך שיעשה הוא הרגל שקודם כל פוגע בראש הממשלה עצמו. מנהיג עתיר זכויות שבלי ספק זכה בכבוד בתואר של פוליטיקאי מתוחכם, נועז ועקשן. אבל ברגע ששלל התכונות הטובות והפחות טובות של הדמות האנושית בנימין נתניהו מתכנסות רק למילה אחת – גאון – הן חוטאות לאיש ומסנדלות אותו. בסוף מדובר במנהיג שנגדו תלויים שלושה כתבי אישום. אולי קצת פחות סופרלטיבים וקצת יותר תפיסה מחוברת מציאות הייתה יכולה לסייע לו להימנע מטעויות. אם הכל הכל גאוני, זה בעצם אומר ששום דבר לא גאוני. דמויות מיתיות לרוב זוכות לסוף מוגזם, קריסה מפוארת שתהיה תואמת את הממדים המוגזמים שאליהם נופחו. לעומת זאת, מנהיגים אנושיים, גדולים ככל שיהיו, יכולים להזניק או לסיים קריירה גם באופן קצת יותר אנושי. √