היו הרבה מאוד יוזמות שלום במאה האחרונה, מהצעת החלוקה של ועדת פיל ב־1937 עד הצעת החלוקה של ג'ון קרי וברק אובמה ב־2014. היישוב היהודי תמיד אמר כן. כך גם ישראל. היא לא דחתה תוכניות קשות, שהיו בהן סיכונים אדירים. כך שאין שום צורך לומר לא רק משום שנדמה למישהו שהתוכנית טובה מדי לישראל. ולכן, טוב עשו נתניהו וגנץ שהביעו תמיכה.

עסקת המאה שהוצגה אתמול היא לא החלום של אף אחד בציבור הישראלי. המתנגדים, מכל הצדדים, יציגו את החסרונות. הם ימצאו עוד ועוד. הם יציגו טענות נכונות. עוד לא היה מתווה שלום ללא חסרונות. אבל למתווה החדש יש יתרון אחד גדול וחשוב: זה המתווה היחיד, נכון לעכשיו, שיכול לחלץ אותנו מהאסון של מדינה דו־לאומית. ולכן, זו תוכנית שיכולה וצריכה לזכות לא רק לתמיכת המרכז אלא גם לתמיכת חלק מהימין וחלק מהשמאל.

הדרמה האמיתית היא בימין. והיא כבר מתחוללת. נציגי מועצת יש"ע נסעו לוושינגטון כדי לחזק את נתניהו, אבל לא כדי להסכים לחלוקת הארץ. וברגע שהתברר שמדובר במדינה פלסטינית – ממש מדינה, גם אם מפורזת – ובוויתור על חלקי ארץ ישראל, למעשה על 70% משטחי יהודה ושומרון, החבילה התפרקה. מועצת יש"ע מפוצלת. חלק נגד. וזה היה צפוי. אבל חלק בעד. וזה בהחלט שינוי מרענן. מה יעשו עכשיו חברי הכנסת של הליכוד, והם לא מעטים, שכבר שנים דוגלים באידיאולוגיה של ארץ ישראל השלמה? ומה יעשו חברי סיעת ימינה?

יש יתרון נוסף לתוכנית. היא יוצרת מפץ פוליטי. קווי המחלוקת משתנים. יריב לוין ויאיר לפיד בעד אותו מתווה. וגם גנץ ונתניהו. מי היה מאמין. התוכנית יכולה ליצור חלוקה חדשה, אפילו קונצנזוס, שכבר שנים רבות לא היה כאן. מרכז רחב מול שמאל וימין. הרוב נמצא במרכז. הרוב לא רוצה מדינה אחת גדולה, וגם לא מדינת טרור חמאסית, שעלולה להיווצר בעקבות נסיגה לקווי 67'. כך שקווי המתאר של יוזמת טראמפ הם סוג של פשרה בתוך הציבור הישראלי. נכון שאין פרטנר פלסטיני לעסקת טראמפ, אבל פרטנר פלסטיני לא היה גם ליוזמות הרבה יותר נדיבות.

לעסקת טראמפ יש פוטנציאל רק אם היא תהפוך למתווה להסדר חד־צדדי, שעיקרו היפרדות מהפלסטינים לא רק בשטחי A ו־B אלא גם מחלק משטחי C. זו לא התוכנית שחלם עליה המחנה הציוני, משמאל, ממרכז ומימין. היה כמובן עדיף להגיע להסכם עם הפלסטינים, אבל כאמור אין פרטנר פלסטיני, כך שמתווה טראמפ יאפשר הסדר גם ללא הסכם.

זה לא מתווה נתניהו ולא מתווה הימין ולא מתווה השמאל. זה מתווה של הממשל האמריקאי. זה לא המתווה הטוב ביותר, אבל זה המתווה הפחות גרוע ביותר. ואם נמשיך להמתין להסכמה הפלסטינית, כפי שרוצה השמאל, או נתמיד בקיפאון, כפי שרוצה הימין, התוצאה תהיה אחת: מדינה אחת. יש לנו הזדמנות למנוע את האסון הזה. אסור לוותר עליה.