כנרת חוזרת

שבוע אחרי הסערה האחרונה, ואלפיים שנה אחרי שדייג עברי קדום בסירת עץ טבע מול חופי גינוסר, יצאתי לכנרת בסירת עץ, העתק מושלם של ההיא מאז. מי שבנה אותה הוא עידו גרנות, בן 41 מטבריה. גרנות הוא הבעלים של הלידו, והוא תמיד מנסה לחשוב איך להביא יותר תיירים לכנרת. וכשהצי של הלידו, השם שכל ישראלי מקשר לספינות גדולות ומסיבות על המים, נתקל בתחרות, הוא צריך להיות יצירתי. לפני כמה שנים צץ יזם צעיר, שהביא ספינות עץ והציע שיט כחוויה אותנטית לצליינים, כמעט כמו בימי ישו. לגרנות לא הייתה ברירה. מהשמיים סידרו לו גם בצורת וגם תחרות קשה, והוא חיפש פתרון, ובסוף גם מצא - לא "כמו" ולא "בסגנון", אלא בדיוק: כיוון שהנוצרים מאמינים שהסירה שנמצאה בגינוסר היא־היא הסירה של ישו, הוא החליט לתת להם אפשרות לשוט כמו המשיח שלהם, בסירה שמועתקת מהמקור אחד לאחד. כשהוא השיג את התוכנית והתחיל לנסר הוא לא היה בטוח שהיא תשוט, אבל מתברר שזה עובד.

ומה עם טבריה עצמה? העיר, שנראית היום כמעט כמו בני־ברק, נותרה כרגע ללא ראש עירייה מכהן. גם ככה, היזמים של הכנרת כבר שנים לא מצפים להרבה מהעירייה, שנדמה שכל מיזם שניסתה לעשות כשל כישלון חרוץ. איך אבא של גרנות אמר לו כשהיה קטן? "אנחנו עם הגב לטבריה ועם הפנים לים".

"הסירה של ישו"

סירת העץ העתיקה התגלתה ב־1986 בין קיבוץ גינוסר למושבה מגדל, כאשר מי הכנרת היו בשפל, ולפי הארכיאולוגים היא שטה בכנרת בין 50 לפני הספירה ו־70 לספירה. "בניתי מספנה כדי לבנות אותה, ואני מתכוון לבנות עוד העתקים כדי להציע לצליינים לשוט בכנרת ב'ספינה של ישו'", הוא אומר כשאנחנו יורדים למים. המנוע חשמלי ושקט, כאילו שאנחנו עם משוטים. הרוח נעימה. הכנרת מלאה מים משני החורפים האחרונים, והסירה הקטנה שטה כמו גדולה בדממה מסביב. "אני צריך לבנות עוד שלוש סירות כאלה כדי שהעסק יהיה כלכלי, ואפשר יהיה לקחת לשיט אוטובוס שלם של תיירים", הוא אומר.

אזור הווילות בכפר הנופש עין גב. החוף הלך

את העלייה במפלס האגם, גרנות מרגיש בעסקים. לדבריו, "כשהכנרת נמוכה אנחנו מרגישים את זה, וכשהיא עולה הספינות יותר יוצאות למים ויש יותר אירועים. השנה המים ירדו קצת בקיץ ועלו המון בחורף. דבר כזה לא היה שנים". סבא שלו הגיע הנה בשנת 1966, התיישב על רצועת חוף בטבריה וקנה את הלידו, מבנה שנבנה ב־1927 ושימש כמועדון קצינים בימי המנדט. המטוסים היו נוחתים על המים, והמועדון שירת אותם. גרנות, דור שלישי ללידו, ממשיך אותו. למרות התחרות, זו אימפריה קטנה: 80 עובדים, 2 מסעדות (דקס ופגודה), 4 ספינות גדולות ו־4 קטנות. 1,000 איש הוא יכול להשיט בו־זמנית, אבל סככת צל כדי שלא ימתינו בשמש הקופחת עד שיעלו לספינה, לא נותנים לו להקים. "הכל בגלל תמ"א 13, תוכנית מתאר סובב כנרת. מבחינתנו זו תוכנית ללא שום היגיון", הוא אומר, ולא יודע שבדיוק לפניו, נפגשתי עם מי שדואגת ליישם את התוכנית הזאת בשיטתיות בחופי הכנרת.

דנה בכר, מנהלת אגף מינהלת הכנרת ברשות כנרת, תיארה לי באופן מרשים איך היא הולכת לשנות את פני האגם. נפגשנו בחוף לבנון, בצד המזרחי, והבנתי שמה שקורה שם הוא לא פחות ממהפכה.

איגוד ערים כנרת, שהוקם כבר לפני עשור, לקח 15 חופים, שפעם היו מתוחזקים דרך המועצות ומאז כל מיני חאפרים השתלטו עליהם וגבו מחירים מופרזים בלי שום אישור, ניקה אותם, סידר את התשתיות, הוציא מכרזים למפעילים והכין תוכניות. ואם הכל יעבוד כמו שצריך, והממשלה תמשיך להזרים כסף לפי התכנון - הכנרת תהפוך לחו"ל.

קמפינג משודרג וקרוואנים

זהדייג מנחם לב. הסרדין הוא הדג האמיתי של הכנרת

"יש פה תהליכים מאוד גדולים כדי להחזיר את האגם לציבור", אומרת בכר. "דמי החניה היו מופקעים, ומי שהשתלט על הכנרת עשה בה כבשלו, והיום הכנרת נגישה לכולם - עם חניה במחיר הוגן וחופים שקטים. אפשר לבוא לקמפינג, 60 שקל לרכב ליום הראשון ואחרי זה אפילו פחות, ולקבל תשתית בסיסית. אפשר להקים אוהל מול הים, אסור רעש ומוזיקה ממגברים ויש שירותים ומים. אבל יש כאלה שרוצים קמפינג משודרג, וגם על זה אנחנו עובדים.

"בשנים שבהן המפלס היה נמוך, ראינו צניחה במספר המבקרים, וזה מדד מאוד ברור לכלכלה סביב הכנרת. שנה שעברה הייתה טובה כי המפלס התחיל לעלות והתחילו לראות חיים חדשים סביב הכנרת. המפלס השפיע, אבל גם הפעולות שעשינו. זה משולב. אולי אצל מי שלא באים עוד לא השתנה הדיסקט שהכנרת זה אופציה למשהו שקט. שאפשר לקרוא ספר מול המים. שינוי תדמית לוקח זמן".

החופים השקטים הם פרויקט מבורך, אבל כדי ליהנות ממנו תיאלצו לוותר קצת על הפרטיות. מתברר שכל החופים מקושרים לפרויקט עיר ללא אלימות וכנרת בטוחה של המשרד לביטחון פנים. לדברי בכר, "הכל פה מנוהל יחד עם המשטרה ועם מצלמות אבטחה. יש מוקדנים שיושבים בצמח 7־24 ובודקים שהכל בסדר. בחוף הזה היו הרי 3 ילדים שהשתכרו וטבעו ב־2017, והובלנו תהליכים עמוקים כדי שזה לא יקרה שוב. הכל פה היה מט ליפול, בלי הצללה, נגישות, מתקנים. אי־אפשר היה לבוא פתאום ולומר, 'מעכשיו זה חוף שקט'. קודם היה צורך לשפר את השירותים, וליצור מקום שמכבד, ואז מכבדים אותו בחזרה. יש פחות אלכוהול ופחות אלימות. עכשיו החבר'ה הצעירים באים, ונהנים מהשינוי בעצמם. פתאום זה עם גיטרות במקום מגבר, וזאת חוויה אחרת".

ואולי הכנרת בכלל עלתה בגלל האופטימיות שלה. לדבריה, בסוף כל קיץ מזיזים בחופים את סוכות המציל אחורה ומקווים, והשנה זה סוף־סוף קרה. "היו שנים שחונות שזה היה כאב לב, ואז הגיעו החורפים בשנה שעברה וזה והכנרת סגרה את הפער. פה בחוף לבנון המים נגמרו 300 מטר אחורה וזה השפיע על כולם. הכל פה בחוף נייד, כי אי־אפשר לדעת איך הכנרת תתנהג. אנחנו תמיד אופטימיים שהכנרת תעלה, אבל היו הרבה שנים שרצנו הפוך, עם הסוכה לתוך האגם. עכשיו אנחנו נסוגים אחורה סוף־סוף והמים באים אלינו".

הצוות הרומני והשלל. אחר כך מחזירים את הדגים למים

את השגשוג רואים במינהלת גם במספרים. "מ־2012 חווינו ירידה משמעותית, גם בגלל השנים השחונות. 2018־19 כבר הביאו כמעט 2 מיליון נופשים, לעומת 1.4 מיליון שנה קודם. עכשיו אנחנו מצפים לעוד עונה טובה. אם מגיעים יותר נופשים, זה מתבטא בבתי המלון, כפרי הנופש סביב הכנרת, המסעדות ואתרי התיירות - כולם נהנים".

מה התכנון לחופי הכנרת? בכר: "יש כוונה לגוון את נושא הקמפינג, שיהיה בכמה רמות. תמיד יהיה הבסיס שבו אתה מביא אוהל ועושה בטן גב על החוף, אבל ניתן יהיה גם להגיע לחניוני לילה משולבים, ולקבל בהם משטח לאוהל, עם שירותים נלווים כמו מים, חשמל, תאורה, שמירת מקום ושולחן בתשלום מראש. יכול להיות שיחכה לך אוהל בנוי, עם מזרנים ומקרר, בתשלום נוסף, ויהיו גם מקומות של קראוונים ויחידות אירוח קלות, בכל חופי מזרח הכנרת. בתוכניות החדשות יש תעודת זהות לכל חוף. חלקם יהיו באוריינטציה של קמפינג, ואחרים באוריינטציה של טיילת עם בתי קפה. ליד טבריה למשל זה יותר בכיוון הזה, ובמזרח זה מיועד לקמפינג וקמפינג משודרג".

החוף הראשון שבו זה יקרה הוא חוף דוגה במזרח הכנרת, שיוצא למכרז למפעיל שיקים בו קמפינג בסיסי, קמפינג משודרג, וקראוונים עם חנות נוחות, מסעדה ומזנון. זה אמור לקרות בחודשיים הקרובים. משרדי התיירות, האוצר ואיגוד ערים כנרת השקיעו בחוף 30 מיליון שקל, והוא אמור להתחיל לעבוד כבר בקיץ הקרוב, כשהכוונה היא שאת כל החופים יפתחו לפי התוכניות החדשות. "חוף צאלון יהיה החוף הבא, ואז אפשר יהיה להיכנס לעידן חדש בתיירות בכנרת, כמו שמכירים מחו"ל", אומרת בכר.

והכל לפי תמ"א 13א, תוכנית המתאר הארצית לכנרת, זו שגרנות מטבריה חושב שהיא אסון. בכר: "המדינה תשים פה 400 מיליון שקל בפיתוח כל החופים, ונביא את הכנרת למקום חדש. יהיה תוכן תיירותי־כלכלי, אבל תוך איזון בין הפיתוח לשימור. אסור לשכוח שזו הכנרת. זה האגם הלאומי, זה נכס ומקור למי שתייה. גם בשנה הכי ירודה ביקרו פה מיליון וחצי איש. אנשים אוהבים את הכנרת, ומי שאוהב אותה מגיע".

ספינת הלידו. האייקון החזק של הכנרת

הקרפיון אוהב חומוס

בזמן שבכר מדברת, אני שומע פתאום צעקות מכיוון החוף. מתברר שבדיוק השבוע נערכה בכל חופי האגם התחרות הבינלאומית הפתוחה לדיג ספורטיבי, או בשמה הקצר "קרפיון הגליל". הצעקות הן של הצוות הרומני, שהצליח לדוג קרפיון במשקל 3.5 ק"ג. אנדרי מאזלין, יו"ר עמותת ישראפיש, מארגנת התחרות, מסתובב על החוף ומסביר שהיא מביאה לכנרת בכל חורף קבוצות של דייגים מכל העולם, המתחרים בדיג של קרפיונים. כל קבוצה מקבלת קטע חוף שאסור לה לעזוב 5 ימים, בשמש או בגשם, ו־24 שעות ביממה, כשהם מתחלפים ביניהם, הם מנסים לדוג כמה שיותר קרפיונים. מי שהשיג את המשקל הכי גדול של דגים מנצח. את הדגים, אם תהיתם, שוקלים ומחזירים למים.

ביום שלישי הובילה קבוצה מעפולה, ומאזלין סיפר על זה בהתרגשות. במקום השני היו הרומנים מהחוף שלנו, שחסרו להם 25 קילו בשביל המקום הראשון. התחרות נגמרה היום, אחרי רדת העיתון לדפוס, אז כדי לדעת מי ניצח תצטרכו לנבור היטב בגוגל, אבל לפי מאזלין, לרומנים אין סיכוי כי הישראלים הם תותחים. יום קודם הם הוציאו בחוף שקמים דג של 12.5 קילו. ואל תשכחו שזו הכנרת. יש כאן תנאים מאוד ייחודיים. זה עובד לטובתנו כשהתחרות כאן, אבל זו בעיה קשה בתחרויות בחו"ל, בטח כשזה המקום היחיד שבו הנבחרת הישראלית יכולה להתאמן.

עוד הוכחה לכך שהישראלים מעפולה הם אחלה דייגים היא החוף שבו הם דגים. הם הגרילו חוף בצד המערבי, הפחות טוב, ועדיין הם מובילים. לפני ההגרלה כולם חשבו שהחופים בצד המערבי הם הכי גרועים ואף אחד לא רצה אותם. לפי מאזלין, "מי שהגרילו את הצד הזה אמרו, ׳נקנה ארגז וודקה ונבלה 5 ימים על החוף כי אין לנו סיכוי׳, אבל לכנרת יש חוקים משלה, והם הוציאו דגים הרבה יותר גדולים". מה שעוד התברר זה שהשמש לא כל כך טובה לתחרות. "הקרפיונים אוהבים סערה. הם אוכלים מהקרקעית את הבוץ, וברגע שזה מתערבב כי האגם סוער, יש להם יותר רצון לבוא לקראת הדייגים". ואולי הישראלים מצליחים בכנרת כי הם יודעים את הסוד של הקרפיונים. אל תגלו את זה לרומנים, אבל באמת אין להם סיכוי. מתברר שכמו כל ישראלי טוב, גם הקרפיון שחי בכנרת אוהב לאכול חומוס. ועם הפיתיון הזה על החכות, איזו סיבה יש לו לוותר על ארוחה דשנה.

מצלמות בחוף לבנון. מקרי הטביעה של בני הנוער שינו את כל הכללים

גם ישו אכל סרדינים

מחוף לבנון אנחנו נוסעים לעין גב. מנחם לב (60), חבר הקיבוץ, דג כל בוקר כבר 40 שנה, ולדעתו הדגים האמיתיים של הכנרת הם בכלל הסרדינים. "אני עובד במקצוע הכי עתיק של הגברים, דיג. אבא שלי אמר לי, 'גם חוטב עצים לא הולך להיות דייג'. הוא לא רצה שאעבוד בזה. אני גדלתי בקריות, אבל הגעתי לעין גב בגלל הכנרת. זו דרך חיים. אנחנו עצובים כשהמפלס יורד ושמחים כשהוא עולה".

לכנרת לב מתייחס כמו לאישה. "כשהיא שקטה יוצאים לדוג, וכשהיא כועסת בורחים. היא גם מאוד בלתי צפויה", הוא אומר וחוזר לסרדינים. "אני הכי אוהב סרדינים. זה הדג האולטימטיבי פה. יש ויכוח איזה דג אכל ישו, ולי זה ברור שזה סרדינים. בתקופה הזו אפשר לדוג אותם בידיים, עם פנס. הם קופצים לאור, ואפשר ממש לתפוס אותם. אני דג 800 טון סרדינים בשנה, אבל זה מקצוע שהולך ונעלם. בכנרת היו 7 ספינות דיג, ואני נשארתי אחרון. אני הדייג האשכנזי האחרון".

גם בכפר הנופש הקסום של הקיבוץ, שיושב כאן מ־1967, קיבלו בברכה את החורף הגשום, שמשמעותו היא הרבה יותר מזומנים. לדברי חיים סתתיהו, מנכ"ל תיירות עין גב וכפר הנופש, אפילו 20% אחוז יותר. זה משמעותי כש־70% מהכנסות הקיבוץ מגיעות מתיירות. אז נכון שהתיירים מחו"ל ממשיכים לבוא גם בשנים השחונות, אבל אצל הישראלים המפלס חשוב.

עידו גרנות ו"הסירה של ישו". חסרה רק סככה

בביקור בכפר הנופש מתברר שלעליית המפלס יש גם צד פחות טוב. "כשהכנרת הלכה אחורה נוצר חוף מקסים עם משטח חול", אומר סתתיהו. "שמנו שם שמשיות וכיסאות והאורחים היו יורדים לחוף כמו בחו"ל. עכשיו כל זה מכוסה מים. החוף הלך לנו והיום המים מגיעים כמעט לחדרים, עד הבולדרים שמגנים על הדשא. אבל זה בסדר. זו תנודת הכנרת. אין שמח ממני כשהמפלס עולה, למרות שהחוף הלך". ויש לו עוד סיבה לשמוח ־ אולי כך יפסיקו להאשים אותו שהכנרת מתייבשת. "בשנים הקשות אנשים הגיעו לכפר ושאלו אותי ואת אנשי עין גב מה קרה לכנרת ומה יהיה, כאילו שזה תלוי בנו. מי שגר פה מרגיש קצת אחריות למה שקורה. לפחות עכשיו זה יירד מאיתנו".

הכנרת נתנה אישור

בדרך הביתה אני עוצר במסעדת אלטה, שנפתחה לא מזמן בחוף שלדג. נדב דיין ואחיו נאור השקיעו פה 3 מיליון שקל, כי הם מאמינים בכנרת. יש להם עוד מסעדה, לא רחוק מכאן, שנקראת "על הנהר" ופועלת כבר 7 שנים. המסעדה החדשה, של דגים ופירות ים, מעוצבת בסגנון קאריבי. הכל צבעוני ושמח, ופתוח גם בשבת, בשונה מרוב המסעדות בטבריה. יש פה מוזיקה טובה, אוכל טוב, ובקיץ יהיה גם בר פתוח ליד המים. מה צריך יותר?

אישור לכך שההשקעה טובה קיבל נדב מהכנרת. "כשלקחתי את המקום האגם היה 300 מטר מהמסעדה, ולמזלי היה חורף טוב והמפלס עלה, והמים הגיעו 10 מטר מפה. ועכשיו שוב יש חורף חזק, והמים כבר ממש לידנו, וזה נהדר. הנוף מדהים, והטראפיק יותר גדול. אין פה המון אטרקציות, וכשיש מים אנשים באים. אני לא יודע לאמוד את זה כלכלית, אבל זה בטוח עשה טוב לכולם".