המפלים התמלאו, החרמון המושלג נצבע לבן, אבל המרוויחה הגדולה מהגשמים הרבים שירדו בתקופה האחרונה היא ללא ספק הכנרת - וכעת גם מתברר עד כמה.
האגם המפורסם, שעליו נכתבו שירים ושהפך לסמל ישראלי, כבר ידע ימים שחונים בעבר. אלא שהחורף הנוכחי מאיר לו פנים באופן מיוחד: על פי המדידות של אנשי רשות המים, בחודש ינואר נרשמה בו העלייה הכי גדולה מאז ינואר של 1992, השנה שבה ידעה ישראל את החורף בתולדותיה. בינואר החולף עלה המפלס במטר ו־27 ס"מ, בדיוק כמו בחודש ינואר לפני 28 שנה
.
עד כמה מדובר בעלייה חריגה? מספיק להסתכל על הנתונים המדהימים, שמדברים בעד עצמם, כדי להבין. לצורך השוואה, העלייה שנרשמה בינואר 2020 גבוהה מהעלייה שנרשמה בכל אחת מעונות החורף (!) של עשר שנים שונות מאז 2005. במהלך חורף 2014, למשל, עלה המפלס ב־40 ס"מ בלבד.
ולא מדובר רק בחודש ינואר, כמובן. באופן כללי, החורף של 2019־2020 מספק את הסחורה בגדול. עד כה נרשמה בו עלייה של 2.5 מטרים במפלס, גבוהה יותר מכל עונת החורף של 2012, למשל, שנחשבה לגשומה יחסית.
ברשות הכנרת מעריכים שלאגם זרמו כ־210 מיליון קוב של מים. כדי למלא את כל האגם חסרים לכנרת עוד כ־240 מיליון קוב ‑ ונותרו 1.44 מטרים. "עיקר המים, כ־70 אחוז מסך הכמות שמגיעה לכנרת, באה מנהר הירדן ‑ והיתר מנחלים שזורמים לכנרת ממזרח, כמו יהודיה, משושים, שפמנון, סמך ועין גב, וממערב נחל עמוד ונחל צלמון. לדעתי הגשם שיורד על הכנרת תורם פחות מעשרה אחוזים מכמות המים שנכנסת לאגם", אומר פנחס גרין, המשנה למנכ"ל רשות הכנרת. "חשוב לנו שהגשם יירד, לאו דווקא מעל הכנרת אלא בכל אגן ההיקוות".
ומה לגבי הסיכוי שסכר דגניה ייפתח, דבר שקרה לאחרונה רק בחורף המטורף של 1992? אם שואלים את גרין הוא עומד על כ־50 אחוז, "והוא תלוי בהמשך עליית המפלס". מיום חמישי, אגב, נרשמה עלייה של 7.5 ס"מ נוספים.
"אנחנו, אנשי הכנרת, נהנים לראות בכל יום את עליית המפלס, כבר נערכים לקראת עונת הרחצה הקרובה, ומצפים לשבור שיא במספר הישראלים שיגיעו לאגם", אומר עידן גרינבאום, יו"ר איגוד ערים כנרת. "בשנה שעברה היינו עם 1.9 מליון מבקרים, והשנה נעבור את השני מיליון".
כמות המים המרשימה במפלס מעלה זיכרונות מחורף 1992 גם אצל עידן גרינבאום, חבר קיבוץ אשדות יעקב איחוד וראש המועצה האזורית עמק הירדן. אז הוא היה חייל. "ותיקי אשדות יעקב זוכרים בערגה את החורף הזה, שבמהלכו פתחו את סכר דגניה בפעם האחרונה", הוא אומר. “זו הייתה חוויה מכוננת עבור כולנו בעמק הירדן. כולנו התעסקנו בהצפות שהיו בעין גב וביישובים שעל שפת המים. כולנו הרגשנו מגויסים למען המטרה הלאומית, שהיא למנוע את הצפת היישובים שעל קו המים. אני זוכר את ההכנות ואת השיחות לקראת פתיחת הסכר. הוא נשאר פתוח עד לירידת המפלס. אני גם זוכר שפתחו את הסכר מאוחר מדי".
