ספייסי כצנלסון

זה כבר לא סוד, אפילו לא חידוש. העיירה גבעתיים, בשבתה כחדר השינה הנינוח של תל־אביב, עוברת טרנספורמציה ממזרית בשנים האחרונות. הצערת האוכלוסייה, והגירת שוכרי הדירות מהכרך הסמוך, שינו את אופייה הדמוגרפי ובאופן בלתי נמנע גם את הסצנה שלה. כן, כן אני יודע, המילים "סצנה" ו"גבעתיים" במשפט אחד נשמעות כמו תאונת דרכים סמנטית, אבל המציאות היא שהעיר המנומנמת לשעבר היא כיום זירת בילוי שוקקת: בתי הקפה, ובעיקר הברים, שממלאים את הרחובות הראשיים, והקהל שממלא את כולם בכל ערב, ואפילו סטודיו לקעקועים, השם ישמור.

ואחרי כל ההקדמה המרימה הזאת, באנו לדבר על "פיצה Pazza" (אין קשר משפחתי לפיצה פצה התל־אביבית), שמגדירה עצמה Pizzeria & Bar (כי אנחנו הרי בגבעתיים הקוסמופוליטית, אז למה לכתוב בעברית), אבל היא יותר פיצה ופחות בר. מגישים בה אלכוהול במבחר מצומצם, קיימות בתפריט מנות צד ספורות, ריהוט העץ שעל המדרכה קשוח (לא שהבפנים מצטיין בעיצוב מיוחד) ותפריטי הנייר מוכתמים והשירות פמיליארי עד סחבקי מדי, אבל הפיצה היא לגמרי העיקר. אגב, כל אלה נשמעות כתלונות, אך הן לא. פאצה היא פיצרייה שכונתית משודרגת, שנושבת בה רוח טובה, מהסוג שלא תמיד ניתן להסבר, ומשהו פשוט עובד בה. גם פשוט, גם עובד.

אכלנו מספיק את הראש, נאכל פיצה.

הפיצות של פאצה, כולן אישיות גדולות, נעות בטווח מחירים של 56־68 שקל. במילים אחרות, הן לא זולות. ואם יומרת תל־אביב, ומחירי תל־אביב, יש להתייחס אליהן באמות המידה של העיר הגדולה ולא לזכות אותן בהנחה הניתנת לעיתים בפרובינציה. ברשימת הטופינג, תמצאו כאן שלל תוספות חלביות ובשריות וגם אופציות טבעוניות וכן פיצות עם תחליף גבינה. רשימה חלקית של הפיתויים: רוסטביף, בייקון טלה, חזה אווז, אנשובי, גבינת עיזים, בטטה. הנבחרת שלי, ספייסי פפרוני (68 שקל), הגיעה עם פנכה ובה מטבל עגבניות ו"פסטו ביתי". היא הצטיינה בבצק דק, פריך, מדויק, בעיקר במפלסים הנמוכים שלו, התקמצנה בגבינת המוצרלה ועמדה בציפיות באגפי הפפרוני והפלפל החריף. היו שם שילוב נכון של מרכיבים, תיבול נבון והגשה סבבה.

כללית, פיצה טובה, אפילו מפתיעה לטובה. המטבל המלווה מיותר בעיניי — רסק עגבניות סתמי, מלוואחי שכזה, ודווקא הפסטו הביתי היה עדין ומוצלח.

בשליחותי המקצועית, ובחזירותי המקצועית לא פחות, החלטתי שיש לנסות גם מנת צד. עם כל הכבוד, לא באתי לפיצרייה כדי להזמין סלט קיסר או "ירקות שרופים בתנור אבן לוהט". אלא שלא עמדו בפניי אפשרויות מפתות הרבה יותר, וכך הסתפקתי בכרובית פאצה (32 שקל).

לשולחן הגיעה מנה נדיבה ובסיסית של פרחי כרובית אפויים עם טחינה ועירית קצוצה, אבל היא הצליחה לפספס: הכרובית הייתה רכה, רכרוכית, כנועה מדי, ורוטב הטחינה קלוש כמוה. את מוסר ההשכל היה עליי להסיק מראש: בבריכה שוחים, במדיטציה מתרכזים, בפיצרייה אוכלים פיצה. לא כרובית.

• פיצה Pazza, כצנלסון 52, גבעתיים. שעות פתיחה: 17:30 עד חצות ובחמישי־שישי עד 01:00. יש 50 אחוז על הפיצה השנייה ועל האלכוהול כל יום עד 20:00. טלפון: 050-8651117.