"שוב ושוב חזרתי לרופאה והיא אמרה 'עדה, את מזדקנת'"

כשהמלחין קובי אשרת ואשתו עדה תומר נכנסים לבית הקפה, מיד כל העיניים מופנות אל הזוג היפה הזה. שניהם עברו את גיל שבעים והם נמרצים ומחויכים, משדרים בריאות ונראים כמי שמקפידים על אורח חיים ספורטיבי. כך בדיוק קרה גם בשבוע שעבר, כשתומר נכנסה זקופה וחיונית לבית הקפה שבו התקיים הראיון הזה. "המראה שלנו הכי מתעתע שיש", היא אומרת, "כי אנחנו משתדלים שלא יראו עלינו את מה שאנחנו באמת עוברים, את הקשיים והחולשה והחרדות וההתמודדות הלא פשוטה שפתאום הפכה לנו את החיים. שנינו אנשים גאים שמתעבים רחמים. אז עדיף לנו הלוק שלא מתכתב עם הבריאות הרעועה של שנינו".

אבל אצל הזוג תומר־אשרת הכל רחוק מעסקים כרגיל. את סרטן הריאות הגרורתי שהתגלה בגופה ביולי 018, חשפה כאן לראשונה. בדיוק שנה מאוחר יותר, ביולי 2019, התגלה גידול סרטני בכליה של בן זוגה מזה ארבעים שנה, המלחין קובי אשרת. "מי היה מאמין שהגורל יכה בנו פעמיים", אמר לי אשרת בראיון שבו סיפר על המחלה שלו. הוא נותח וכלייתו הוסרה, ועד להשתלה שתתבצע ככל הנראה בחודש הבא עובר אשרת טיפולי דיאליזה מפרכים שלוש פעמים בשבוע. "בין לבין אנחנו שומרים על פאסון ומתאמצים בשיניים להמשיך, עד כמה שאפשר, בשגרה המבורכת שנלקחה מאיתנו", אומרת תומר. "כשקובי רק מתאושש קצת מהטיפול, הוא מקפיד להמשיך ולהופיע, ואני ממשיכה לנהל אותו ולהתלוות אליו בהופעות, ככל שמצבי הבריאותי, נכון לאותו יום, מאפשר לי".

עכשיו תומר מגלה כאן לראשונה שבנוסף למאבק הבריאותי הכפול היא יוצאת למאבק משפטי: בשבוע שעבר הגישה תביעת מיליונים נגד קופת חולים מכבי על רשלנות רפואית ונזקי גוף. האיחור באבחון מחלת הסרטן שלה, אומרת תומר, הביא להחמרה ניכרת במצבה ואף לסיכון חייה.

ההחלטה לתבוע את קופת החולים התקבלה בעקבות הזעם והתסכול ששטפו את תומר בעודה מתמודדת עם תופעות הלוואי הלא פשוטות של הטיפול הניסיוני שהיא עוברת. "נכון שאת הסרטן אי אפשר היה למנוע, אבל לו רק רופאת המשפחה שלי הייתה מעט פחות רשלנית ומקשיבה לתלונות שלי, אפשר היה למזער את ממדי המחלה ואת ההתפשטות שלה, ואז כל החיים שלי היו נראים אחרת", היא אומרת. התביעה, על סך 2.5 מיליון שקלים, שהוגשה בשבוע שעבר לבית משפט השלום בתל־אביב באמצעות משרד עו"ד דוד פייל, מגוללת את השתלשלות העניינים שגרמה כאמור לגילוי מאוחר של סרטן הריאות הקשה. "עניינה של תובענה זו", נכתב שם, "הינו במתן טיפול רשלני וכושל שניתן לתובעת וגרם לה סבל רב, נזק חמור לסיכויי ההחלמה, ותוחלת חייה קוצרה באופן משמעותי".

ותודה לרופא המחליף

הכל החל לפני שנתיים. "כאישה שכל חייה הייתה ספורטיבית ופעלתנית — הליכות ארוכות בים, אירובי, פילטיס — הבחנתי בסוג של ירידה בכושר. היו גם מצבים שהיה לי קשה לנשום", היא מתארת. תומר הגיעה לרופאת המשפחה. "מה שהכי אוכל לי את הלב זה שהרופאה מכירה אותי עשרות שנים, יודעת שאני לא מגיעה סתם להתלונן, ובכל זאת לא הייתה קשובה". זמן לא רב לאחר אותו ביקור חזרה לרופאה בתלונה על צריבה ותעוקה קלה בבית החזה. היא נשלחה לבדיקת א־ק־ג שתוצאותיה נמצאו תקינות. "מאותו רגע היא הלעיטה אותי בתרופות סותרות חומצה, זה לא עזר".

תומר התאמצה לדחות את סימני הבריאות המתערערת ונצמדה בכוח לשגרה, אבל הרגשתה הרעה הכריעה אותה. "שוב ושוב התדפקתי על הדלת של הרופאה. פעם בגלל דקירות בגב העליון ופעם בגלל חולשה. היא אמרה לי 'טוב, עדה, את מזדקנת', ובאחד מהביקורים הבאים אמרה: 'את עצבנית, קחי ואבן (תרופת הרגעה, א"א)'". מיום ליום חשה תומר שמשהו לא טוב עובר עליה. "כמה בדיקות מיותרות עברתי כשתסמינים אחרים, כפי שאני בדיעבד יודעת, היו רשומים על הקיר?" היא שואלת בתסכול. "שלחו אותי לאקו לב במאמץ, אפילו עברתי צנתור אבחוני והכל יצא תקין. רק שאני הולכת ונחלשת".

נקודת המפנה התרחשה ביולי 2018, כשתומר ואשרת הוזמנו לסעודת ערב שבת בבית חברים. "התחלתי להרגיש כל כך מזופת שלא יכולתי אפילו לשבת, אז נשכבתי על הספה. רק רציתי כבר לחזור הביתה למיטה שלי". כבר בראשון בבוקר חזרה שוב לרופאת המשפחה שלה. למזלה, הרופאה הייתה בחופשה ורופא מחליף ששמע את תלונותיה וראה את מספרם הרב של ביקוריה החוזרים הפנה אותה לא־ק־ג חוזר ולצילום ריאות. "צילום חזה פשוט וזול שעולה לקופה פחות משלושים שקלים איתר ממצא שרמז לדלקת ריאות, או סרטן. אני בשקט יכולה להגיד שרופא מחליף וצילום הכי זול הצילו את חיי בסופו של דבר", אומרת תומר.

מנקודה זו, כשהממצא היה בגדר חשד בלבד, לא ביזבזה תומר ולו שנייה אחת מיותרת. היא יצאה לבדיקות הדמיה פרטיות, והגיעה עם התוצאות לרופא מומחה במחלות ריאה. "בשלב הזה כבר היה ברור שאני חולה בסרטן ריאות גרורתי ואלים בדרגה 4", היא משחזרת את רגעי הגילוי הקשים. "הרופא היה אמפתי ואמר לי ביושר שלו הייתי מאובחנת שנה אחת קודם עוד ניתן היה לכרות את הגידול מהריאה ואף הייתי נמנעת מטיפול משלים. אבל לצערו הגעתי באיחור ושבשלב הזה אני כבר לא נתיחה".

תומר יצאה מהרופא שפופה. "הייתי במצב רוח קשה. עצובה, מבוהלת, ולא פחות מזה — מתוסכלת. הרי עשיתי הכל, לא הזנחתי. שוב ושוב חזרתי לאותה רופאה. כבר לא היה אכפת לי שתחשוב שאני מנדנדת לה, העיקר שתעזור לי". שנה וחצי אחרי הגילוי תומר כועסת. מאוד. "הגעתי בשלב שהחיים שלי לא היו בסכנה", היא מדגישה, "כשעוד אפשר היה לקיים חיים מלאים אחרי כריתת הנגע הסרטני מהריאה. כשעוד יכולתי ויכולנו ליהנות משגרת חיים צעירים, וזה היה רק הליך. בדיוק אז הגיע לקובי פרויקט ראוי בחו"ל ונאלצנו לבטל אותו. כל החיים התהפכו עליי רק מלחשוב מה היה קורה אם הרופאה הייתה שולחת אותי בזמן לשיקוף חזה, כמה יכולתי לחיות אחרת לעצמי ולמשפחה שלי".

"אנחנו חיים בין לבין"

נקודת אור אחת זורחת בתוך האתגרים בנוסח איוב שניחתו עליהם: האהבה הגדולה, בת ארבעים השנים, שזוהרה לא הועם. "כשהתברר לי שעדה חולה, השמיים נפלו עליי", אומר אשרת. "הייתי שם כדי לספוג את החרדות שלה, אבל גם כדי לא לפזר אשליות ריקות". אשרת ליווה את אשתו לכל בדיקה, טיפול ופגישה, וזמן לא רב אחר כך היא עשתה אותו דבר, כשהוא חלה. "כשם שקובי תמיד היה שם בשבילי, אני תמיד אהיה איתו", היא אומרת. "אבל מי היה מאמין שככה יתהפך הגורל ויהפוך אחד מאיתנו לחולה בתורו ולמלווה בתורו. תפקידים כל כך מורכבים".

בהדמיות השונות שעברה אובחן שגרורה שברה צלע בגבה, ושם עברה הקרנה ממוקדת. בחוות דעת שצורפה לכתב התביעה מסכם פרופ' אורן פרוכטר, מומחה במחלות ריאה וברפואה פנימית: "מדובר במקרה בו אישה בת 70 פנתה לאורך קרוב לשנתיים לרופאת המשפחה בשל תלונות חוזרות ונשנות על כאבים בחזה, מלווים בשיעול והרגשה כללית רעה. רופא סביר שמטפל בחולה שחוזר עם כאבים בחזה כשברור שמקור הכאב אינו לבבי אינו יכול להסתפק בטיפול תסמיני. במידה והבירור היה מתחיל במועד זה, ניתן היה לאבחן את מחלתה הממארת בשלבים מוקדמים, כאשר היא עדיין בת טיפול", כך המומחה.

"החיים שלי מאז גילוי הסרטן סובבים סביבו", מספרת תומר על השגרה החדשה שנכפתה עליה. "זה כולל ביקורים חוזרים וקבועים בבית חולים, הדמיות וצילומים, בדיקות דם וחרדות אין־סוף".

גם בין טיפול לבדיקה חייה של האישה הפעילה השתנו ללא הכר בגלל תופעות הלוואי של הטיפול. "בין היתר, כל המפרקים כואבים לי, אני חלשה, ביום אני על כדורי הרגעה ובלילה על כדורי שינה. הביטוח הלאומי כבר הכיר במאה אחוזי נכות לצמיתות, משהו שבחיים לא חשבתי שיקרה לי. כל החיים שלנו מוגדרים על ידי הסרטן שלי והדיאליזות שקובי עובר. אפס ספונטניות. אנחנו חיים בין לבין".

ויש, כמובן, את עניין החיים עצמם, ולא רק האיכות המדורדרת שלהם. לפי חוות הדעת של פרופ' פרוכטר ריפוי של סרטן הריאה מתאפשר רק במקרים בהם הוא מתגלה מוקדם. תומר אובחנה כשהיא סובלת מסרטן שלב 4. מה סיכויי ההישרדות? לפי פרופ' פרוכטר, "במקרה הנוכחי, בגלל איחור בגילוי, מדובר על אחוזי הישרדות לחמש שנים שאינם עולים על ארבעים אחוזים, וחציון הישרדות שצונח לעשרים חודשים".

עם הידיעה הלא פשוטה הזו ממשיכים אשרת ותומר להחזיק את הראש מעל המים. "אני כל כך משתדלת להימלט מהמחשבות המפחידות ולשמור על איזושהי אופטימיות", היא אומרת, "ולכן אני ממקסמת כל פגישה וארוחה עם המשפחה ועם חברים, כל הופעה של קובי שמתאפשרת, ובעיקר אני שמחה על הזוגיות החברית והתומכת שיש לנו, שאף פעם לא מאכזבת".

לדבריה של תומר היא גם מקבלת חוויה מתקנת בקופת החולים מכבי. "עברתי לסניף אחר ומטפל בי רופא שכולו קשוב ונגיש", היא אומרת. "אני מרגישה שסוף־סוף הגעתי לרופא משפחה שאכפת לו".

רבות כבר נכתב על הזוגיות ארוכת השנים שבין השניים שהבליחה פתאום וסחפה אותם במערבולת. אשרת הגדיר מעל דפי מוסף זה את המפגש עם תומר כ"גורלי". "הייתי נשוי ואב לשלושה, ולא עלה על דעתי לפרק משפחה. אבל התחלנו לדבר, ומרגע לרגע היא יותר מצאה חן בעיניי". "היום, כששנינו חולים", אומרת תומר, "אנחנו מטפלים האחת בשני ולהפך. וזה מה שנותן לנו לדעתי את עיקר החוסן שלנו".

תגובת מכבי שירותי בריאות: "קיבלנו את כתב התביעה. אנו לומדים את פרטיו ונמסור התייחסות מפורטת בבית המשפט". •