ביום שבו החל ג'ארד קושנר לעבוד על תוכנית השלום למזרח התיכון לפני שלוש שנים, הוא אמר לחותנו, הנשיא טראמפ: "אל תדאג, אני אביא לך תוכנית שלום. יותר מזה, אני אביא לך פרס נובל". לפי מקורות בבית הלבן, הנשיא טראמפ חייך, הסתכל על איוונקה שהייתה עימם בחדר ואמר, "אני סומך עליך. אם אתה לא תביא שלום, אף אחד לא יביא. ואם באמת יש לי סיכוי לקבל פרס נובל לשלום, זה יהיה בזכותך".
קושנר יצא לדרך עם ברכת הנשיא, ואחרי שלוש שנים הוא הביא את התוצאה. כלומר: לא ברור אם יהיה שלום, לא מובטח בשום צורה פרס נובל, אבל קושנר יכול לחגוג את מעמדו מחדש: הוא שוב האיש החזק בבית הלבן.
מכונית יוקרה בלי מפתחות
במבואה המובילה לאולם המזרחי של הבית הלבן התמקמה תזמורת שניגנה את "איזה עולם נפלא" של לואי ארמסטרונג. הצלילים המתקתקים ליוו את המוזמנים שפסעו מעדנות לחדר הנחשב ליפה ביותר בבית הלבן. באולם שהיה מלא מפה לפה המתינו הנוכחים בקוצר רוח לשני החברים הטובים שיעלו על הבמה: הנשיא טראמפ וראש הממשלה נתניהו. העילה הרשמית לכינוס: הצגת תוכנית השלום של הנשיא שהארכיטקט שלה והכוח המניע בחיבורה הוא קושנר. ג'ארד ישב ליד איוונקה שנראתה מתמוגגת. הייתה זו עבורם פסגת ההישגים מאז הגיעו לבית הלבן וביססו את מעמדם כזוג הכוחני, זה שאוזנו של הנשיא קרובה לפיהם יותר מאשר לכל אחד אחר.
קושנר מכיר את עמדת הכוח הזו היטב מעולם העסקים, בדיוק כמו חותנו טראמפ. אביו, צ'ארלס, בן לניצולי שואה, הקים בניו־ג'רזי חברת בנייה גדולה. בשלב מסוים הוא הסתבך בעבירות מס ונשלח לכלא. ג'ארד, בנו הבכור, שסיים באותה עת את לימודיו בקולג' הצטרף לחברה והפך למנהלה בפועל. כסף כבר היה, אז קושנר החל לרדוף גם אחר כבוד: הוא רכש עיתון מרכזי למדי, ה"ניו יורק אובזרבר", מה שנתן לו עמדת השפעה בתפוח הגדול. את איוונקה הוא הכיר במסיבה במנהטן. אחרי רומן סוער נפרדו. אך חבר משותף הזמין אותם, בנפרד, לקרוז על היאכטה שלו. איוונקה לא ידעה שג'ארד יהיה שם, והוא לא ידע שגם היא מוזמנת. מאז לא נפרדו.
איוונקה התגיירה, ומשפחתו הדתית של קושנר קיבלה אותה בזרועות פתוחות. כאשר טראמפ נבחר לנשיאות, עברו השניים לוושינגטון עם שלושת ילדיהם. הם מנהלים אורח חיים דתי: הילדים לומדים בבית ספר יהודי, הם לא נוסעים בשבת, חוגגים את כל החגים היהודיים, והמשפחה חברה בבית הכנסת המקומי. איוונקה מקפידה לנהל מטבח כשר בבית. "איוונקה מקפידה אפילו יותר ממנו", סיפרה לי בעבר ידידת המשפחה.
כשנתניהו הגיע לוושינגטון כדי לחגוג עם טראמפ את תוכנית השלום, הוא נפגש לפני כן עם ג'ארד. השניים ידידים ותיקים. אביו של קושנר תרם כספים רבים לישראל, וכאשר נתניהו נסע לפני קצת יותר משני עשורים לניו־ג'רזי ולא הצליח למצוא חדר במלון, קושנר האב הזמין אותו ללון בביתם. הנער ג'ארד התבקש לפנות את חדרו לאורח רב־המעלה ונשלח לישון במרתף.
בשבוע שעבר בוושינגטון, הם לחצו ידיים והתחבקו. הטקס נראה בתחילה כמו פסגת ההצלחה של שניהם: הם בעצם עבדו יחד על ניסוח התוכנית, כשנתניהו מעניק לג'ארד מניסיונו ומהכרתו את תולדות הסכסוך. הצרות החלו אחר כך, שכל אחד הציג מול התקשורת תוכנית קצת אחרת.
בטקס כולם חגגו. היה זה אירוע כמו שהאמריקאים יודעים לעשות: התפאורה שידרה עוצמה, חגיגיות, רעות בין שני מנהיגים שמרעיפים זה על זה מחמאות. בנאומים נתניהו שימן את קמפיין טראמפ, בדיוק כמו שטראמפ שימן את הקמפיין שלו.
לא חלפו שעות ספורות מאז הסתיים הטקס, כשהתזמורת סיימה את נגינתה, ומאחורי הקלעים עלו צלילים צורמים. דרמה גדולה הפכה את הקערה על פיה. נתניהו רץ מהר מדי לספר לחבר'ה: בתדריך לכתבים בבלייר האוס, בית ההארחה הנשיאותי שבו הוא שוכן אחר כבוד, דיבר בטון מלא ביטחון. נתניהו נתן להבין כי קיבל אור ירוק גדול מהאמריקאים לפעול לסיפוח וכי כבר בימים הקרובים צפויה לעלות הצעה להצבעה בממשלה.
כשיצאו ההדלפות בישראל, גם ידידי ישראל ונתניהו הקרובים ביותר בבית הלבן לא האמינו למשמע אוזניהם: לא לזאת כיוון הנשיא, לא בזה רצה קושנר. נתניהו לקח צעד אחד רחוק מדי את המתנה שקיבל מטראמפ.
יו"ר מועצת יש"ע, דוד אלחייני, שהיה בוושינגטון באותו יום דרמטי, סיפר בראיון ל"וושינגטון פוסט" כי הוא ראה ראש ממשלה נרגש. "הוא אמר לי: זה יום היסטורי". לדברי אלחייני, בכיר בממשל נתן לו ולמנהיגי התיישבות אחרים להבין שאם הפלסטינים לא יכריזו על קבלת התוכנית תוך 48 שעות, ישראל תורשה מיידית לספח 30 אחוז מאיו"ש. "אבל משהו קרה אחרי זה. הם שינו את דעתם".
אם ללכת על פי גרסת קושנר, נתניהו דווקא ידע היטב עוד באותו היום שאין לו אור ירוק לסיפוח מיידי. כך לפחות עולה מפגישה של שגרירים אירופאים בוושינגטון עם קושנר למחרת האירוע בבית הלבן, שבה אמר להם כי לנתניהו נאמר באופן הכי מפורש לפני הצגת התוכנית כי הוא לא יכול להתחיל מיד בסיפוח. על פי מקורות שנכחו בפגישה, קושנר טען כי הבהיר לנתניהו שצריך להמתין עד אחרי הבחירות, גם למהלכים נוספים שנועדו להביא תמיכה של מדינות ערב בתוכנית.
נתניהו, כך ניתן להבין מדברי קושנר, התעלם והאזין למישהו אחר: לשגריר האמריקאי בישראל דיוויד פרידמן, שאותו כינה טראמפ בטקס עצמו "השגריר שלכם". עוד לפני התדריך של נתניהו בפני הכתבים הישראלים, תידרך פרידמן מצידו את הכתבים האמריקאים ואמר כי "ישראל תחליט על לוח הזמנים לסיפוח". האם ייתכן שפרידמן עשה זאת בכוונה, כדי לאפשר לישראל לבחור בגרסה הנוחה לה?
פרידמן, תומך ההתנחלויות, לשעבר עורך דינו של טראמפ לענייני פשיטות רגל, אינו רק מינוי של הנשיא. הוא גם חברו הקרוב. פרידמן סיפר לי לא מכבר, כי כאשר אבא שלו נפטר, היה זה יום מושלג במיוחד, ולביתו המרוחק ממרכז ניו־יורק, הגיעו מנחמים מעטים כאשר ישב שבעה. הכבישים היו חסומים ובשל השלג לא הצליחו לפלס את הדרך. ביום האחרון לשבעה נפתחה לפתע הדלת, ודונלד טראמפ, מכוסה בבוץ ובשלג, נכנס פנימה. היה זה עוד לפני שטראמפ בכלל חלם להיות נשיא: הוא בא לנחם את עורך הדין שלו, ומאז התהדקה ביניהם החברות והוא הפך לבן בית. הוא ליווה את איוונקה, בתו האהובה של הנשיא, בכל הליך הגיור שלה. הוא אף נסע עימה פעם אחת לתל־אביב, כאשר תיכננה לקנות מלון על חוף הים, בסמוך לרחוב פרישמן, ולהפוך אותו למלון טראמפ - עסקה שבסוף לא יצאה אל הפועל. כאשר טראמפ הצהיר כי הוא נכנס למרוץ לנשיאות עזב פרידמן את משרד עורכי הדין שלו והצטרף לקמפיין כיועץ לענייני ישראל והיהודים, והשאר היסטוריה. כעת הוא כוכב הבלגן שנוצר, שלכאורה "נתן" לנתניהו אור ירוק.
בשבוע שעבר נפערה בין קושנר לפרידמן תהום: פרידמן אמר לכתבים שישראל תחליט על לוח זמנים לסיפוח. קושנר, על פי עדות מקורביו, הגיב בזעם. קושנר הבין, כי אם נתניהו אכן יעביר החלטה בממשלה לסיפוח כבר עתה, הוא יכול לגנוז את תוכניתו לעד. הוא הבהיר מאז בשורה של ראיונות, כי אין אור ירוק לסיפוח, שהתוכנית והמפה הן רק "נקודות פתיחה", ואפילו אמר בראיון לרשת ערבית כי בין מטרות התוכנית יש "הגבלת הבנייה בהתנחלויות" ו"הקמת מדינה פלסטינית". הוא גם תקף את הפלסטינים על כך שדחו את תוכניתו מבלי לקרוא אותה אפילו.
בסופו של דבר, פרידמן היה זה שהוציא את הערמונים מהאש והודיע בתדרוך לכתבים כי תוקם ועדה ישראלית־אמריקאית כדי לדון על לוח זמנים לסיפוח. במילים אחרות, האמריקאים נתנו לנתניהו מכונית יוקרה אבל לא נתנו לו את המפתחות כדי לנהוג בה.
נתניהו עזב את וושינגטון כאשר בסביבת הנשיא יש מי שרואה בו כפוי טובה. מי שניצל אמירה של פרידמן כדי לתקוע בכל החצוצרות ולהעמיד את האמריקאים במצב לא נוח, כשהם מנסים להשיג לתוכנית תמיכה גם של אירופה וגם של מדינות ערב. זה לא מקרה שביום שלישי השבוע, כשנשא טראמפ את הנאום על מצב האומה הוא הקדיש רק רבע משפט על כך שבשבוע שעבר הוצגה תוכנית שלום בין ישראל לפלסטינים. בדרך כלל טראמפ וקודמיו, בכל נאום על מצב האומה, נהגו להזכיר בהרחבה את ישראל, התגאו ביחסים המיוחדים עימה ואמרו שהם ערבים לביטחונה. טראמפ התעלם. גורמים בסביבתו סיפרו שהוא כועס, ולפני הנאום, כשנשאל על ידי מקורביו בחדר הסגלגל אם הוא רוצה להוסיף פסקה על ישראל, השיב: "הם קיבלו מספיק".
גם בצד הישראלי יש מי שיצאו חמוצים מכל הפרשה. שעה קלה לאחר שנתניהו הודיע בתדריך לכתבים בוושינגטון כי הוא הולך לסיפוח מיידי, יצאו במחולות קבוצה של מתיישבים שהגיעו לוושינגטון כדי לחזק את ידיו של נתניהו. הם הגיעו למדרכה שליד מלון פלומר ברחוב פי בוושינגטון ורקדו ריקודים של שמחה והודיה במעגל לעיני העוברים והשבים המשתאים. אבל כאשר שפך קושנר מים קרים על תוכניות הסיפוח המיידי, הם הפנו אליו את האצבע המאשימה. אלחייני, יו"ר מועצת יש"ע, אמר ל"וושינגטון פוסט": "קושנר תקע לביבי סכין בגב. קושנר הונה את נתניהו, הונה את כולם. ג'נטלמן לא נוהג כך". אלחייני הוסיף כי להערכתו המצב עלול "לעלות לנתניהו בבחירות הקרובות".
כאוס זה כוח
כך או אחרת קושנר ביצר את מעמדו כאיש החזק בבית הלבן. ולמרות כל התהפוכות והמבוכה, גם מעמדו של פרידמן לא באמת נפגע: טראמפ צריך גם אותו כדי לנצח בדחיפת האוונגליסטים. וחוץ מזה, טראמפ שאמר בהזדמנויות שונות שכאוס זה כוח, נהנה לראות את הכפופים לו מתעמתים ביניהם. במקרה הזה זה דווקא שיחק לאינטרס שלו: פרידמן הניף את הגזר, קושנר בא אחריו עם המקל.
כאשר טראמפ מינה את קושנר ליועצו הבכיר הוא אמר, "ג'ארד הוא איש עסקים מבריק שעשה דברים נפלאים, אבל פתאום נכנס בו החיידק הפוליטי. אני לא מבין אותו, אבל אם זה מה שהוא רוצה, אני בטוח שיעשה את זה הכי טוב".
כשנשאל השבוע מה הכשיר אותו לעסוק בנושא שהוא לא מכיר השיב קושנר, "קראתי 25 ספרים על המזרח התיכון, אני מכיר היטב את הנושא". הוא לא פירט אילו ספרים קרא, אבל הוא הציג בשבוע שעבר את תוכניתו בת 180 העמודים. בצד הפלסטיני תיארו אותה כיריקה בפרצוף. לפי כל הקריטריונים והתנאים הנדרשים מהם לפני שתוכרז הקמת מדינה, אין להם סיכוי למדינה, גם לא חצי מדינה.
קושנר דווקא יצא לדרך עם הרבה כוונות טובות. הוא התייעץ עם נציגי מדינות ערב. בשלוש השנים האחרונות הוא דילג בין בירות ירדן, סעודיה, מצרים ומדינות המפרץ. בעיקר יצר קשר הדוק עם יורש העצר הסעודי בן־סלמאן שאותו הוא מגדיר חבר קרוב, למרות פרשת ח'אשוקג'י. ועל אף יהדותו וקרבתו לישראל, בבירות ערב נתנו בו אמון. במקביל הוא קשור לנתניהו ושליחו רון דרמר והתייעץ גם עם אהרון דיוויד מילר, שהיה חבר בצוותי השלום בממשלי קלינטון ובוש. "קושנר אמר לי: אל תדברו איתי על ההיסטוריה", סיפר מילר השבוע. "לג'ארד היה שכנוע פנימי עמוק שהוא פרנק סינטרה של תהליך השלום. שהוא יעשה זאת בדרכו שלו".
"אמרתי לקושנר: אתה לא יכול לפתור את הסכסוך הזה", סיפר מילר ל"גרדיאן" על מפגשיו עם קושנר. "קושנר השיב כי אין טעם לנסות פעם נוספת מה שנכשל בעבר, והוא רוצה להביא משהו יצירתי שלא היה לפני כן". אבל בשורה התחתונה, מסכם מילר, "קושנר הוא אדם מאוד מכובד, אבל כאשר הציג את התוכנית הזאת, הוא הפך את המצב לגרוע יותר. זו תוכנית שלוקחת בחשבון רק את הצרכים של צד אחד".
מבחינת קושנר הוא סיפק את הסחורה לבוס שלו, שהוא גם החותן שלו: הוא נתן לו בעטיפת צלופן מתנה מרגשת שאותה יוכל במהלך הקמפיין להציג לבייס הפוליטי שלו, ולקבל את קולות האוונגליסטים כמו גם את התשואות שלהם.
למרות הטונים הצורמים, סרטונים מהמפגש בבית הלבן צפויים לככב גם בקמפיין של טראמפ וגם בקמפיין של נתניהו. בינתיים המזרח התיכון ימשיך לחכות.
