ספר טיסה: לא אזוז מכאן - מרקו בלצאנו

"לא אזוז מכאן" (מאיטלקית: ארנו בר, הוצאת ספרית פועלים, 197 עמ׳) נמתח על פני קו השבר של קורון, כפר קטן בדולומיטים. טרינה, גיבורת הרומן, היא מורה בבית ספר שמחליטה לספר לבתה על תקופת הנעורים שלה בשנות ה־30 של המאה הקדומת, תחת המשטר הפשיסטי של איטליה. בני הכפר נוצרים, דוברים גרמנית, עובדים בשדות וברפתות. אבל בן רגע עולמם משתנה ומוסליני ששולט ביד חזקה כופה עליהם מנהגים אחרים; הוא דורש לשנות את שמות הדרכים, הנחלים וההרים, אוסר את השימוש בשפה הגרמנית ואף מצווה להחליף את הכיתובים על המצבות. "הם נתנו גוון איטלקי לשמות שלנו, החליפו את השלטים בחנויות. אסרו עלינו ללבוש את הביגוד שלנו".

והעולם החדש הזה, שנחת על טרינה ומשפחתה, מפר את השלווה הכפרית שלהם ומאלץ אותם לחפש מקום אחר. אין דבר המסוכן יותר מאשר אבדן זהות, כזה שמצליח לערער את התרבות והמנהגים והשפה של קבוצה שלמה. אבל גם עקירה ממקום משמעה אבדן זהות. ביטול קיומי. "הייתה תחושה שהפשיזם קיים מקדמת דנא. מאז ומתמיד המושל ואנשיו ישבו בבית העירייה, מאז ומתמיד פרצופו של הדוצ׳ה התנוסס על הקירות, מאז ומתמיד באו שוטרים לחטט בבתים שלנו וכפו עלינו להתכנס בכיכר כדי לשמוע את ההודעות שלהם. כבר התרגלנו לאבדן הזהות שלנו".

הפילוסוף היווני תאלס קבע שהכל מים; המקור לכל הדברים והיסוד שמאחוריהם הוא מים. אפשר להתווכח על הכוונה המדויקת של תאלס למים, אבל בהכללה מיתית ברור שהמים נתפסים לאורך השנים ככוח של חורבן וכליה ולידה מחודשת. מסיפור אתרחסיס במיתולוגיה המסופוטמית, דרך השיטפון של זאוס במיתולוגיה היוונית וכמובן בסיפור המבול המקראי.

בלצאנו נעזר במיתוס העתיק כשהוא מציב את אימת החורבן של כפר קורון בבנייתו של סכר המאיים להציף את האזור ולעקור את תושביו מבתיהם. אבל אז מגיעה המלחמה ונשאלת השאלה מה יחריב קודם את הכפר. "לא אזוז מכאן" מצליח לעורר חיים בתמונה ששקעה במצולות. סיפור שלצערנו רלוונטי גם היום, על נעורים יפים והתבגרות בצל המלחמה. ועל אבדן ואי־ודאות קיומית. זה ספר עדין ונקי מתיאורים אובר־דרמטיים מיותרים. כוחו בזיכרון. ברגש.