בחזרה לגן עדן
14 שנים אחרי שחרשה את ניו־זילנד לבדה עם מוצ'ילה על הגב, אבישג קופלמן בחר הגשימה חלום ושבה לשם עם המשפחה. איך מסתדרים זוג הורים ושלושה ילדים קטנים במסע בן חמישה שבועות בצד השני של העולם - וחוזרים עם טעם של עוד
כשהגיעו הפולינזים לניו־זילנד, לפני כ־800 שנים, הם קראו לאיים החדשים שלהם "אאוטארואה" - "ארץ הענן הלבן הארוך".
כשהגיעו לכאן המתיישבים ההולנדים הראשונים, באמצע המאה ה־17, הם קראו למקום "נובה־ זילנדיה", על שם מחוז זילנד שבארץ הולדתם.
כשאני נחַתִּי לראשונה במדינת האיים שבדרום האוקיינוס השקט, לפני 14 שנים, קראתי לה פשוט "גן עדן".
הייתי אז בת 22, מצוידת בתרמיל מטיילים, מוצ'ילה. והשנה, בגיל 36, עשיתי את זה שוב, מצוידת בתרמיל דומה, ובעוד שלושה תרמילים בינוניים בשביל הבעל ושלושת ילדינו הקטנים.
את הטיול הזה תיכננתי במשך 14 שנים. כבר בטיול ההוא, עוד לפני שנישאתי ולפני שילדתי, ידעתי שאשוב לטייל בניו־זילנד עם המשפחה שיום אחד תהיה לי. העננים הלבנים המשייטים בשמיים הכחולים, היערות העצומים, ההרים, הנחלים, הכבשים, החופים - כל אלו לא השתנו. ובכל זאת, הטיול הזה היה שונה מהטיול הקודם שלי בניו־זילנד - ולא רק בגלל הילדים והזמן שעבר.
את כרטיסי הטיסה לניו־זילנד סגרנו תשעה חודשים מראש. חודשיים לפני הטיסה סגרנו את הרכב, ושבוע לפני היציאה מהארץ סגרנו את הלילה הראשון, ורק אותו. כל השאר היה ספונטני לחלוטין. וכך, קצת לפני החגים, יצאנו למסע של חמישה שבועות שלמים בשני האיים המרכזיים. הדרך הייתה ארוכה. מאוד. מתל-אביב טסנו לאיסטנבול ומשם לסינגפור, וממנה לקרייסטצ'רץ' שבאי הדרומי של ניו־זילנד. זה לקח לנו כ־35 שעות בהלוך, וכ־40 בחזור. הילדים דווקא התנהגו יותר טוב ממה שציפינו.
ניו־זילנד כאילו נבנתה עבור מטיילים. אפשר לטייל בה ברכב או בקרוואן, במוטלים או בקמפינג, בין אטרקציה לאטרקציה או בין טרק לטרק. אנחנו הגענו באמצע האביב, כשהפסגות עדיין מושלגות אבל העצים כבר מלאים פרחים ורודים וסגולים. מבחינת מחירים, האביב עדיין נחשב season־off. בחרנו לשכור רכב ולנדוד בין מוטלים ופארקים ללינה משפחתית, ובעיקר - בדקנו כל הזמן עם המקומיים ובאתר של ה־DoC (הרשות הניו־זילנדית לשמירה על הטבע) מה כדאי לעשות בכל מקום ולאן שווה להמשיך.
גייזרים ומפלים
התחלנו את הטיול באי הצפוני, שלו הקדשנו רק 12 ימים. נסיעה של שלוש שעות מאוקלנד הובילה אותנו לחלק הצפוני והמרוחק ביותר של ניו־זילנד - The Northland. באזור הזה אפשר לבקר בחופים מבודדים, לשבת על שפת אגמי מים מתוקים ולטייל בין עצי קאורי עצומים בני אלפי שנים.
חצי האי קורומנדל (Coromandel), על כבישיו הפתלתלים שנושקים למי האוקיינוס, היה מוקד הטיול שלנו בימים הבאים. האזור מלא בבקתות לינה ובחניוני קרוואנים על החופים עצמם, ובעיירות המרכזיות שלאורך הכביש הראשי תמצאו שלל מסעדות וחנויות.
מלבד מסלולי ההליכה, שווה לבקר ברכבת שמטפסת במעלה ההרים -Driving Creek Railway - ולחצות את היער דרך כביש מספר 25, מהמרשימים והיפים שבכבישי בניו־זילנד.
רוטורואה (Rotorua) היא עיר גדולה למדי הבנויה סביב אגם ומקיפה כמעט את כולו. בגלל הפעילות התרמית באדמת המקום יש בעיר ביצות חמות, מעיינות חמים ואפילו גייזרים. המקום הטוב ביותר לצפות בתופעות התרמיות האלה הוא "כפר המאורים" - כפר מאורי מסורתי שהפך לאתר תיירות פופולרי ומלמד על ההיסטוריה והתרבות של ילידי האיים.
כשעת נסיעה דרומה מרוטורואה נמצאת העיירה טאופו (Taupo), ששמה כשם האגם שלחופו היא יושבת, והוא הגדול ביותר מבין אגמי האי הצפוני. תוכלו ליהנות כאן מפארקי מים חמים לכל המשפחה או סתם לשכור אופניים לרכיבה משפחתית לצד האגם. ברחוב Tamamutu יש כמה חנויות ספורט שמשכירות אופניים, כולל אופני ילדים או עגלות נגררות לילדים צעירים.
סמוך לעיירה נמצאים מפלי Huka. דקה הליכה מחניון כלי הרכב ואתם מוצאים את עצמכם עומדים על גשר במרחק של מטרים ספורים ממפל מים גועש ושוצף. יש גם מסלול הליכה מעגלי נהדר של כחצי שעה.
יקבים ומים קדושים
המעבר לאי הדרומי הוא מרגש במיוחד. המקומיים מדברים עליו בעיניים נוצצות, ממליצים להתמסר למרחביו העצומים ומספקים לנו טיפים, ואני נזכרת ומחייכת, מנסה להשחיל מילה, לספר שכבר טיילתי בו במשך חודשים לפני עשור וחצי. אני נזכרת במה שהיה אז ומשתוקקת לקראת מה שצפוי עוד מעט. אנחנו עולים למעבורת בדרכנו לאי הבא. המעבורת יוצאת מהעיר וולינגטון שבאי הצפוני ועוגנת בפיקטון שבאי הדרומי, כארבע שעות הפלגה.
פיקטון (Picton) היא אחת הערים הכי יפות בניו־זילנד. הבתים שעל הגבעות הירוקות המקיפות את המפרץ היפהפה משתלבים היטב בנוף. קונכיות ססגוניות וצדפים ענקיים מעטרים את החופים. וסירות, הרבה סירות בשלל צבעים וגדלים. הן לא נמצאות כאן בשביל היופי - זהו כלי תחבורה שמשמש את התושבים בחיי היומיום.
אייבל טזמן, הקרוי על שמו של מגלה הארצות ההולנדי שהגיע לכאן, הוא החבל הצפוני ביותר של האי הדרומי. הדרך אליו רצופה בכרמים, מאות קילומטרים של גפנים שהופכים ליינות משובחים הנמכרים ברחבי העולם. אחת לכמה זמן אנחנו מבחינים בשילוט שמכווין אל חווה מקומית, המרוחקת עשרות קילומטרים משכנותיה.
העיירה המתוקה Takaka מהווה בית לקהילה הולכת וגדלה של אמנים ואנשים שמחפשים אורח חיים אלטרנטיבי. שווה להסתובב ברחוב הראשי, ליהנות משוקולד איכותי בחנות הקטנטנה Choco Loco, לבקר בחנויות התכשיטים ובגדי היד שנייה, לשאול את המקומיים איך מגיעים לגינה הקהילתית ולחוות את הקסם שבגידול משותף של מזון אורגני איכותי ומזין.
באזור כמה מסלולי הליכה מומלצים. אחד מהם הוא Te Waikoropupū Springs - מקום קדוש לילידים המאורים ובו מעיין נובע של מים צלולים טבעיים. מסלול נוסף של כמה שעות הליכה, שמתאים לכל המשפחה, הוא Wainui Falls. הדרך הסלעית מתפתלת לאורכו של נהר צונן ושלֵו ומובילה אל מפל שוצף המפזר רסיסי מים ויוצר קשתות קטנות כשהשמש חודרת מבעד לעננים.
לבנדר וקרחונים
לארץ הקרחונים לקח לנו כמה ימים להגיע. הנסיעות בניו־זילנד הן לרוב ארוכות, וצריך לדעת ליהנות גם מהן. אנחנו, המבוגרים, התענגנו על הנופים. הילדים קצת פחות. כדי להקל את הנסיעה עצרנו לעיתים תכופות, ערכנו פיקניקים לצד נהרות ואגמים וחיפשנו אטרקציות שמתאימות לכל המשפחה. למשל העיירה ווסטפורט (Westport), שיש בה מושבה גדולה של כלבי ים, ובחוף פונקייקי (Punakaiki), הנודע בזכות הסלעים הענקים שנחצבו על ידי גלי האוקיינוס.
קרחון פרנץ יוזף (Franz Josef Glacier) הוא הצפוני מבין שני הקרחונים המפורסמים של חבל הארץ הזה ואורכו כ־12 ק"מ. בגלל ההתחממות הגלובלית, הקרחונים בניו־זילנד נמצאים בנסיגה מתמדת זה כמה עשורים. אני פה בשביל לראות אותם שוב, כי אולי הם ייעלמו עוד בחיי.
אחרי ביקור בקרחון פרנץ יוזף תוכלו לטבול בבריכות החמות של העיירה, שנקראת גם היא על שמו של הקיסר האוסטרי. לכל אחת מהן טמפרטורה שונה - מ־36 ועד 40 מעלות. מתאים גם לילדים. בעיירה הסמוכה, Okarito, אפשר לצאת לשיט קיאקים בלגונה היפהפייה. מומלץ בחום.
חצי שעת נסיעה דרומה ואתם בעיירה Fox Glacier, שהיא שער הכניסה לקרחון פוקס. מעבר לביקור המתבקש בקרחון עצמו, מומלץ לצאת למסלול ההליכה המעגלי סביב Lake Matheson, שהוא אגם המראה המפורסם ביותר בניו־זילנד (אגם כה שקט עד שמימיו יוצרים אפקט של מראה). הרבה מהתמונות המרהיבות שראיתם מניו־זילנד צולמו במקום הזה.
וואנקה (Wanaka) היא חלום בתוך חלום. כדי להגיע אליה נדרש מאמץ לא קטן - טיסה ואז מעבורת ואז עוד נסיעה ארוכה - אבל זה שווה את הטִרחה. זו עיירה קטנה על שפת אגם ענק, משקיפה אל ההרים שבעונה שבה היינו עוד כוסו בשמיכת שלג, עם כרי דשא עצומים וסירות קטנות שצפות על אדוות הגלים.
בוואנקה שכרנו אופניים, עשינו פיקניקים על שפת האגם, שיחקנו בגן השעשועים, צפינו בסרט ב"סינמה פרדיסו" - קולנוע אלטרנטיבי עם ספות במקום כיסאות ועם מסעדה שמגישה אוכל באולם, ביקרנו במוזיאון התעתועים Puzzling World והתענגנו על אוכל הודי במסעדת Bombay Palace. אך מכל המקומות שביקרנו בהם בוואנקה, חוות הלבנדר היא המפתיעה והמומלצת ביותר. על שטח של עשרות דונמים מגדלת משפחה אחת סוגי לבנדר שונים ומפיקה מהם מוצרים אורגניים - מסבונים ועד שמנים אתריים. ביקור חובה!
בנג'י ומזחלות הרים
ניו־זילנד היא שם נרדף לפעילות אקסטרים, וקווינסטאון (Queenstown) היא בירת האקסטרים של המדינה. זה המקום לקפוץ בנג'י או לעשות צניחה חופשית. אנחנו הסתפקנו באופציה המשפחתית הסולידית - מזחלת הרים.
צפונה משם, במרחק של כשעה נסיעה, נמצאת העיירה היפה גלנורקי (Glenorchy). מומלץ לעלות למזח ולהתקרב עוד טיפ־טיפה להרים שמתנשאים לגבהים מרשימים. באזור הזה, אגב, צולמו כמה סצנות ידועות מהסרט "שר הטבעות".
באגם טה אנאו (Te Anau), שלחופו שוכנת עיירה באותו שם, יצאנו לשיט דרך חברת התיירות המקומית Real Journeys. באמצע האגם יש אי קטנטן ובתוכו מערה. נכנסנו לתוכה, עברנו בין מפלים תת־קרקעיים שוצפים, חצינו גשרים וטיפסנו במדרגות עד שהגענו לחלל חשוך לגמרי. עלינו על סירה קטנה ואחרי שיט קצר בבטן האדמה ראינו מחזה מרהיב: אלפי תולעים זוהרות שיוצרות על תקרת המערה אפקט של כוכבים נוצצים בשמיים.
התחנה הבאה היתה מילפורד סאונד (Milford Sound), פיורד המתחתר בין הרים נישאים ומפלים שוצפים ומאכלס בעלי חיים רבים. ראינו שם דולפינים, כלבי ים ופינגווין.
הקדשנו למילפורד סאונד יומיים. את הלילה עשינו ב־Knobs Flat, בקתות להשכרה שנמצאות באמצע שום מקום. מומלץ מאוד. שם ראיתי את הזוהר הדרומי אחרי שכולם כבר נרדמו. שם ראיתי שלושה כוכבים נופלים בטווח של רבע שעה. שם האזנתי כל הבוקר לציוצה של ציפור ביישנית שהסתתרה בין ענפי העצים ושרה במיוחד בשבילי.
פיגנווינים ודולפינים
אחרי ארבעה שבועות של טיול משפחתי, חשבנו שכבר ראינו הכל. עד שהגענו לקטלינס (Catlins) שבקצהו הדרומי של האי הדרומי.
בקטלינס ראינו גבעות ירוקות משתפלות לאורך עשרות קילומטרים.
ראינו כבשים וטלאים בני יומם רצים בשדות.
ראינו את האוקיינוס שר שירי ערש לעצים ענקיים שנשטפו אל החוף.
ראינו שמיים כחולים ועננים שפשוט אין להם סוף.
אל הקטלינס אפשר להגיע בכביש המהיר בנסיעה של כמה שעות. אנחנו העדפנו את הדרכים הצדדיות, האיטיות, שלאורכן עצים פראיים הגדלים עם כיוון הרוח. באזור יש תשעה מפלים שקרובים זה לזה, ואנחנו ביקרנו במרשים ביותר מביניהם - Purakaunui Falls. אם יתמזל מזלכם, בחוף Nugget point תוכלו לצפות בפינגווינים. הביאו איתכם ביגוד חם ומשקפת.
זהו. מתחילים להרגיש את סוף הטיול, ועדיין, החוויות והמראות ממשיכים להפתיע אותנו. למשל העיירה מורקי (Moeraki), שנמצאת על גבעה ירוקה המשקיפה אל האוקיינוס. לא רחוק משם יש תופעת טבע ייחודית: Moeraki Boulders, שהם סלעים עגולים ענקיים הרובצים על החוף. כמו חלוקי נחל, רק בגובה של קומת אדם. החופים מלאים גם בצדפות ענק שיכולות לשמש כצלחות ובאצות עצומות.
רגע לפני שאנחנו נפרדים מהאזור הזה של כדור הארץ עצרנו באקרואה (Akaroa) - עיירת מפרץ קטנה ויפה, מלאת תיירים, מסעדות וחנויות ושופעת חן ניו־זילנדי טיפוסי. תוכלו לשחות כאן עם דולפינים, לצפות בפינגווינים וכלבי ים ואולי אפילו תפגשו לווייתן באחד מטיולי השיט המאורגנים. אנחנו פשוט התענגנו על הימים האחרונים שלנו בניו־זילנד. ניסינו לדוג, נגענו בכל פרח, רכבנו הרבה על אופניים, והרמנו את הראש שוב ושוב לשמיים המעוטרים בעננים לבנים. בדיוק כך נזכור אותם. עד הטיול הבא.
מודיעין שלום
כאשר מטיילים באביב (ספטמבר־נובמבר) ובסתיו (מארס-יוני) אין צורך להזמין מקומות לינה מראש, והמחירים זולים יותר.
העלות היומית הממוצעת לטיול כמו שלנו, מחוץ לעונת התיירות, היא סביב 1,000 שקל ליום, לא כולל טיסות.
לילה בדירה מאובזרת עם שני חדרי שינה (מתאימה למשפחה של חמש נפשות) יעלה כ־180 דולר ניו־זילנדי (דולר מקומי אחד שווה כ־ 2.2 שקלים).
מחירי המסעדות, הקניות, האטרקציות, הלינה והדלק זולים ב־15 עד 30 אחוז מאשר בישראל.
אף שמדובר באחת המדינות המתקדמות בעולם, ברוב המקומות בניו־זילנד אין קליטה סלולרית, גם לא בכבישים הראשיים. במקומות הלינה יש בדרך כלל WiFi או אפשרות לקניית חבילת אינטרנט יומית.
לא משנה באיזו עונה אתם מטיילים, מומלץ לארוז ביגוד עבור כל עונות השנה.
בניו־זילנד נוהגים בצד שמאל, הפוך מאשר בישראל.
בפייסבוק קיימות כמה קבוצות מטיילים העוסקות בניו־זילנד. מומלץ להצטרף.
• אבישג קופלמן בחר היא בלוגרית לייף סטייל וטיולים ובעלת ערוץ היוטיוב Off Roads Living
לפנייה לכתב/ת 
