הקרב על הקולות האבודים של אשקלון

32 השנים שעברו מאז ביקר לראשונה בנימין נתניהו באשקלון הפכו את רוז'ה חטב ממעריץ מושבע לאהוב נכזב. אז, ב־1988, הוא היה בעל פאב בן 30, נער חופים מתולתל עם עיניים ירוקות ומבטא צרפתי קל, מנהל צוות הבידור במלון "כפר הנופש הצרפתי", ששמע במקרה את הלקוחות שלו מדברים בהתרגשות על בואו הצפוי של המועמד הצעיר לרשימת הליכוד לכנסת. לפני כן לא גילה עניין מיוחד בפוליטיקה, והשקיע את רוב האנרגיות שלו בתיירות מצרפת שהגיעו בקבוצות מאורגנות מטעם הסתדרות העובדים הצרפתית לנפוש באשקלון, בקלאב מד היחיד בישראל של שנות ה־70 שבו אורחים אכלו שרימפס ואורחות הצטלמו חשופות חזה.

"בבית שלי לא דיברו יותר מדי על מפלגות ומועמדים, מקסימום העריכו מאוד את בן־גוריון", אומר חטב ומדפדף באלבום ענק שמאגד בתוכו מאות צילומים וקטעי עיתונות מימי זוהר רחוקים, מחובק עם שועי ארץ וסלבריטאים שקפצו לדרינק. אנחנו יושבים באספרסו בר שלו בקצה המדרחוב על פינת הרצל וצה"ל, ומסביבנו חלק מהחברים הקבועים בפרלמנט של רוז'ה, רובם ילידי אשקלון ומכירים את חטב מילדות. "עליתי עם ההורים מתוניס בגיל צעיר", הוא מספר, "הם היו אנשים שעבדו קשה כדי לפרנס שמונה ילדים שגידלו בשני חדרים וסלון אבל עם הרבה כבוד ושמחה, וככה גם אנחנו גדלנו, בלי להתעניין בפוליטיקה או לאהוד במיוחד מפלגה מסוימת".

עם השחרור מהצבא התחיל לעבוד בכפר הנופש הצרפתי, וכמה שנים לאחר מכן, כשפתח את "זום זום" בשכונת אפרידר הוותיקה במערב העיר, נחשף מקרוב לשיחות שהתפתחו מסביב לשולחנות. באותה תקופה כבר הצטרף לליכוד, אבל לראשונה בחייו נשאב להתלהבות הכללית מהכוכב החדש שזרח בשמי המפלגה: "ביבי היה משהו אחר מהרגע הראשון. דיברו עליו הרבה אצלי עוד בתקופה שהיה שגריר באו"ם, ואני מודה שמיד נדבקתי בהערצה לאיש הזה. הוא נראה כמו כוכב קולנוע, מדבר אנגלית מושלמת, זה חלק מהעניין המטורף שנוצר כאן סביבו. כששמעתי שהוא מגיע לאשקלון מיד התנדבתי לעזור".

זו הייתה הצלחה מסחררת. בימים שקדמו לביקור הפך הפאב של חטב למרכז העצבים שממנו תוכנן והופק האירוע. "ידענו שהולך להיות מלא, אבל כזה דבר לא צפינו. בית העם התפוצץ מאנשים שעמדו על המדרגות ובמעברים, המון נשארו בחוץ, הייתה אווירה מחשמלת", הוא נזכר. "מאז ועד היום הצבעתי רק לביבי. בנאום שלו בשנת 88' היה הרבה חזון, וזה מה שליווה אותי כל השנים כליכודניק".

בבחירות האחרונות

מה תצביע בבחירות הקרובות?

"עד תוכנית השלום של טראמפ לא הייתי בטוח, אבל אם היא תצא לפועל מבחינתי הוא המשיח של ימינו. תידרש הרבה עבודה, אבל אני מאמין שזה יביא לפריחת התיירות באשקלון ויהיו כאן יותר מקומות עבודה. אם המהלך הזה מצליח, הקול שלי נשאר בליכוד".

באשקלון, הנחשבת למעוז ימני, קיבל הליכוד בבחירות האחרונות (מועד ב') 40.5% מהקולות – ירידה של כאלף קולות ביחס למועד א', אז קיבל 42.6% מהקולות. לעומת זאת, ישראל ביתנו זינקה בחמישה אחוזים וכחול לבן עלתה באחוז וחצי. שמוליק חדד, כתב "ידיעות אשדוד", פירסם לאחר הבחירות האחרונות מאמר שכותרתו "הליכודניקים ציפו ליותר" ובו ניתח את הסיבות לירידה היחסית בכוחה של המפלגה בעיר: "בסניף הליכוד האשקלוני ציפו כי בסבב ב' של הבחירות יגדל שיעור התמיכה במפלגה בעקבות הצטרפותו של שר האוצר משה כחלון, שמקורב מאוד לראש העירייה תומר גלאם". אבל מי שציפה שבאשקלון יתרגמו אוטומטית את הקולות מכולנו לליכוד, התאכזב: בסבב א' גרף כחלון באשקלון 5.35% מהקולות. משה פייגלין, שהצטרף גם הוא לליכוד במועד ב', הביא איתו נדוניה של 3.48% הצבעה בעיר. המשמעות: ירידה בפועל של יותר מ־11% לליכוד ולשותפיו.

קשה לקבוע בוודאות מהיכן נובעים השינויים בהרגלי ההצבעה של תושבי אשקלון, אבל אפשר בקלות להמר על כך שגם למצביעי ימין נמאס מההשלכות הקשות של המצב הביטחוני, ולכן רבים מהם הצביעו בבחירות האחרונות לישראל ביתנו, שהגיעה למקום השני בעיר עם 18.4%.

אם שואלים את אבי חוגי, 50, נשוי ואב לארבעה, "כל החיים מצביע ליכוד" - זאת בדיוק הסיבה שהוא ואשתו נשארו בבית בבחירות האחרונות. "הטילים שינו את החיים שלנו, ובעיקר את החיים של הילדים", אומר חוגי, יליד ותושב אשקלון. "אנחנו חיים בטראומה קבועה, שרק מתחזקת עם כל אזעקה. אנחנו משלמים מחיר נפשי כבד ביום־יום, אין לנו שום פתרון באופק, והוא (ביבי) מתעסק בעניינים ובמשפט שלו".

חוגי, הבעלים של סטקיית התקווה במדרחוב הישן, אומר שנפל לו האסימון בבחירות האחרונות. "כשראיתי אותו יורד מהבמה באשקלון בגלל אזעקה, זה היה רגע שקיוויתי שהוא ילמד ממנו משהו. שירגיש פעם אחת איך אנחנו מרגישים". עם ההחלטה שלא להצביע הוא נשאר גם לקראת הבחירות הקרובות: "אני עדיין לא יודע למי אתן את הקול שלי, קשה לי לראות את עצמי מצביע למפלגה אחרת שהיא לא ליכוד. כרגע נראה לי ששוב נישאר בבית".

גם תוכנית המאה לא גרמה לו לשנות את דעתו. "לא מאמין בתוכנית הזו. הצד השני פסל אותה על הסף, אז מה הטעם להתייחס אליה בכלל? זה בטח לא מה שיחזיר אותי לליכוד".

בקפה השעון של מתי חג'ג' אנחנו פוגשים במקרה את סגן ראש העירייה דורון הקשרי. הוא יושב לקפה עם כמה חברים – אברהם מלכה, ראש מטה הליכוד באשקלון, מתי חג'ג', חבר מרכז הליכוד והבעלים הגאה של בית הקפה, ופיני ביטון, יליד מרוקו שגדל ומתגורר באשקלון, ואומר שאין בליכוד וגם לא מחוצה לו אף מועמד שמתקרב לנתניהו. "זה אחד בדורו שכבר נכנס לספרי ההיסטוריה. הוא קדימה בפער אדיר, בסדרי גודל של מנהיגי עולם. גם בימין, גם בשמאל וגם במרכז יכולים לשמוח על תוכנית טראמפ. זו מתנה שמקבלים אחת למיליון".

יש המון ביקורת כלפי התוכנית, משני צידי המפה הפוליטית.

"לדעתי שונאי ביבי, גם אם יביא להם אבנים מהירח, זה לא ישנה את הרגשות שלהם כלפיו. אם אנחנו יכולים לחזור ולחיות בשלום - וולקאם. לא משנה מה ביבי יעשה, אי אפשר להתווכח על זה שרמת הניהול של המדינה אין לה אח ורע".

באספרסו בר אצל רוז'ה מתחלפות הדמויות בהתאם לשעות היום. בבוקר זה הזמן של הפנסיונרים והמושבניקים, אחר הצהריים ובערב – של הצעירים, ובין לבין – כל השאר. סימה פרג'־רווח, שקפצה להגיד שלום לרוז'ה ונשארה לדבר איתנו על בחירות, מספרת שהצביעה "ליצחק רבין, למשה כחלון, לבני גנץ – תמיד לפי הצורך שלי כאזרחית. מעניין אותי המצב הכלכלי, הסבל של קשישים ושל משפחות במצוקה". היא מעולם לא הצביעה לנתניהו, ושייכת ל־17.32% מהאשקלונים שהעדיפו לראות את גנץ בראשות הממשלה: "כל פעם שאני מביעה דעה על ביבי, מנסים להשתיק אותי וקוראים לי שמאלנית. אחי, אורי פרג' ז"ל, נפל בבקעה ב־84'. זאת המדינה שלי, אני לא צריכה להוכיח לאף אחד שאני אוהבת אותה".