מדובר בנזק כפול. ראשית, ההחלטה להפוך את החלטת ועדת הבחירות, ולאשר את מועמדותה של היבא יזבק לכנסת, מהווה זריקת עידוד להקצנה: מותר לומר הכל. מותר להעריץ את הרוצחים המתועבים ביותר, וגם להיות חברת כנסת במדינה היהודית. שנית, זו החלטה שמגדילה את התסכול של רבים בציבור, על הלוליינות המשפטית שמאפשרת רמיסה של החוק הכתוב.
ההחלטה אתמול התקבלה ברוב של חמישה נגד ארבעה. זו בהחלט התקדמות, למרות התוצאה העגומה. בציבור הרחב יש רוב ברור לפסילת יזבק. גם נציגי מפלגת העבודה תמכו בפסילה. כך שנותרנו עם שתי מפלגות – המשותפת ומרצ. והעמדה של שתי המפלגות הללו היא זו שזכתה לרוב בבית המשפט העליון.
האבסורד הזה מחזק את הטענה שביהמ"ש העליון, שעוסק בעניינים פוליטיים מובהקים, חייב להיות ייצוגי. בחוגי האליטה הדרישה הזו נחשבת לפגיעה בקודש הקודשים. אבל נדמה שהשכל הישר מחייב גישה הפוכה. ככל שבית המשפט מרוסן יותר, ופוסק לפי החוק הכתוב, רצוי שהוא יהיה מקצועי ולא ייצוגי. וככל שבית המשפט הוא אקטיביסטי יותר – הוא חייב להיות ייצוגי יותר. ודאי שכך בבית המשפט האקטיביסטי ביותר בעולם. זה בדיוק מה שמקובל ברוב מוחלט של בתי המשפט החוקתיים בעולם, משום שמשפטנים לא הופכים למלאכים ברגע שהם מתמנים לשופטים. יש להם דעות והן משפיעות על החלטות בעלות אופי פוליטי. וכאשר השופטים מגיעים, כמעט כולם, מאותה שכבה חברתית ופוליטית – התוצאה היא עקיפת הדמוקרטיה על ידי המשפטוקרטיה. השופט המנוח מנחם אלון הזהיר פעם מפני שלטון השופטים שיחליף את שלטון המשפט. מאז המצב רק החמיר.
שופטים לא צריכים לפסוק לפי הלכי רוח ולא לפי רוב. הם צריכים לשמור על זכויות יסוד. העניין הוא שהחוק שמחייב פסילה של מי שתומך בטרור איננו חוק מופרך, ותמיכה בטרור איננה זכות שמעוגנת בזכויות היסוד. וכאשר יש בביהמ"ש רוב שתומך ברמיסת החוק, אמון הציבור ושלטון החוק נפגעים.
בעשורים האחרונים היו גם בטורקיה וגם בספרד מפלגות שנפסלו. אחת מהן, מפלגת הרווחה, הספיקה להיות מפלגת שלטון, ומנהיגה, נג'מטין ארבקן, היה ראש ממשלת טורקיה. כאשר נפסלה המפלגה, היא עירערה לביהמ"ש האירופי לזכויות אדם. הפסילה אושרה, משום שכל דמוקרטיה רשאית להגן על עצמה, וטורקיה הידרדרה לשלטון הנוכחי דווקא בגלל שאותה פסילה לא נשמרה. הדמוקרטיה הפסידה. זה מה שקורה כאשר מעניקים זכויות למחרחרי ריב ומדון.
כשמדובר בימין קיצוני, ביהמ"ש יודע להגן על הדמוקרטיה, וטוב שכך. כך היה כאשר מאיר כהנא ומיכאל בן־ארי נפסלו. אבל באופן תמוה, כאשר מדובר באויבי הדמוקרטיה מצד אחר – ביהמ"ש מכשיר את השרץ בשם זכויות יסוד. כך לא שומרים על שלטון החוק. כך פוגעים בו.
