בתום שעתיים צפופות בחברת אלין כהן, בת 18 עם חוכמת חיים של בת 81, התחננתי: "ספרי לי משהו שלא יודעים עלייך".
היא שלחה אליי חיוך לבבי ואמרה: "אין משהו שלא יודעים עליי, אני לגמרי חשופה".
עשי טובה, תני פרט אחד.
"אם יש פרט אחד שעדיין לא גיליתי, כנראה שיש לכך סיבה", היא השיבה בשלווה. "ואם יש סיבה לכך ששמרתי אותו בסוד, אז למה שאגלה אותו עכשיו?"
אז עדרתי, חפרתי ומצאתי שלושה דברים שלא ידעתם על היפהפייה שהקימה במו ידיה אימפריה של איפור וקוסמטיקה, אחרי שחיפשה תכשיר שיעזור לה להסתיר את הצלקת הארוכה שחוצה את גולגולתה.
1. היא גרה בחדרה, זה ידוע, אבל האם ידעתם שבית הוריה, השוכן במרחק 150 מטר מהחוף של גבעת אולגה, נראה בימים אלו כמו אתר בנייה? החלונות הוסרו, המדרגות נופצו, טיח טרי מכסה את הקירות החיצוניים וענני האבק מכבידים על הנשימה. "איזה בלגן", ממלמלת מירי, אמה של אלין, "אבל אל תדאגי, עד ה־15 בפברואר הכל יהיה מוכן".
מה יקרה ב־15 בפברואר?
"מתחילים לצלם כאן סדרה של HOT", היא לוחשת ומיד מצליבה מבט עם בתה, לוודא שלא נכשלה בלשונה.
"שתי סדרות דוקו", מעדכנת הבת שדורגה ברשימת הצעירים המבטיחים של פורבס וגלובס, "אני אשחק את עצמי והוריי ישחקו את ההורים שלי. יותר מזה אסור לי לומר".
2. היא נפגעה בראשה בתאונת אופניים, וצבא העוקבים שלה ("714 אלף באינסטגרם, 870 אלף בטיקטוק ו־200 אלף ביוטיוב. בפייסבוק אני בכלל לא פעילה") מכיר היטב את פרטי העלילה, אבל ידעתם שבתחילת אפריל היא תתגייס לצבא?
"ברור שאני לא חייבת להתגייס", היא מנשנשת עוגייה. "הצבא לא רצה לגייס אותי כי יש לי תיק רפואי שלא נדע. הציעו לי לשרת כמתנדבת ולא הסכמתי. אבא שלי היה 15 שנה בקבע והשתחרר בדרגת רב סרן. צבא זה אבן דרך שכל אחד חייב למדינה. שש פעמים התייצבתי בלשכה והסברתי שבתור מובילת דעת קהל אני לא מוכנה לקבל פטור. אני רוצה לתת דוגמה. מאז התאונה אני עוברת אם־אר־איי כל חצי שנה. סיכמנו שאתגייס אחרי הבדיקה הקרובה".
3. קחו נשימה עמוקה. בזמן שישנתם, ממש מתחת לאף שלכם, היא ניהלה זוגיות בת חצי שנה ואפילו התנשקה!
"כן", היא מצחקקת במבוכה. "כבר טעמתי מה זאת אהבה. כשחזרתי הביתה, אחרי הנשיקה הראשונה, רצתי למעלה, לחדר השינה של ההורים. הייתי חייבת לספר לאמא המושלמת שלי שזה סוף־סוף קרה. אמא הייתה במקלחת ואבא, שראה אותי נסערת, קצת נבהל. גם לו גיליתי, אבל רק אחרי שאמא שמעה ונתנה לי חיבוק ונשיקה".
מי היה זה ששבר לך את הלב?
"למה שבר? זו הייתה אהבה ראשונה. היה ונגמר. זוגיות לא עומדת כרגע בראש מעייניי. אני עוד צעירה".
הילדה עם הצלקת
ועכשיו, אחרי שלוש פצצות לגבות, בואו נחזור להתחלה. אלין ("ראשי תיבות של אלוקים לי נתן") היא בתם של מירי (מדריכת איפור) ויורם (עורך דין), ואחותם של מתן (25, המצפה להולדת בתו השנייה) ליאן (22) ואוריין (11). הוריה ואחיה ("חוץ מהקטן") עובדים ב"אלין כהן קוסמטיקס" שלא היה מוקם אילולא קרה מה שקרה. "הייתי בת שמונה, בכיתה ג', ואחרי הלימודים הלכתי לבית של חברה שלא ננקוב בשמה. רכבנו על אופניים ונכנסנו לאתר מבקרים של חברת החשמל".
מה איבדתן שם?
"השאלה היא לא 'למה נכנסנו', היינו ילדות בלי שיקול דעת", היא מבהירה. "השאלה היא למה הרשו לנו להיכנס בלי ליווי של מבוגר. דיוושנו בירידה, אולי עליתי על אבן, אני לא זוכרת, ועפתי מהאופניים. נחתתי כשהראש שלי בעמוד החשמל".
אביה לקח אותה לבית החולים הלל יפה. "אבא הרגיש שאני לא הילדה הרגילה שלו", היא משחזרת. "אבא שאל אותי איפה החברה שלי, וכשנקב בשמה שאלתי מי זאת. אבא אמר לרופאים שיש לי משהו מעבר והאמינו לו, כי הוא היה חובש בצבא. בסי־טי ראו דימום גדול במוח והעבירו אותי לחדר ניתוח בתל השומר. ניסרו לי את הגולגולת, הייתי שבועיים בטיפול נמרץ ואחרי זה בשיקום של שנה. אני לא זוכרת שום דבר מהתאונה וגם את מה שאחריה אני זוכרת רק במעורפל".
אובדן הזיכרון התגלה כשהצוות הרפואי נכנס לחדרה לטקס הסרת התחבושת. התברר שהיא שכחה קרוא וכתוב, "וגם חשבון", היא מוסיפה. "לוח הכפל שהיה לי בראש נמחק, וגם הקצת שכבר ידעתי באנגלית. שבוע לפני התאונה הודיעו לאמא שהתקבלתי למסלול של מחוננים. ישבתי בכיסא גלגלים ופחדתי שככה אשאר לתמיד. אמא שאלה אותי אם בא לי קרמבו ושאלתי אותה מה זה. נאלצתי ללמוד הכל מחדש, וגם את מה שלמדתי שכחתי אחרי דקה. כשקמתי מכיסא הגלגלים והתחלתי לרקוד בחדר - ריקוד זה אהבת חיי מגיל אפס - אמא שמה לב שאני לא מתבלבלת בתנועות, דיווחה לצוות והמציאו בשבילי שיעורים מיוחדים. כוריאוגרפיה שמסמלת אותיות ומספרים. אחרי שנה בשיקום חזרתי לבית ספר עם סייעת צמודה והרגיז אותי שהיא יותר מדי צמודה אליי. בכיתה ו' ביקשתי שהיא לא תשב בכיסא לידי, אלא שני כיסאות ממני, ותעזור גם לילד שלא קיבל סייעת כי למשפחה שלו לא היה כסף".
מאיפה שאבת את הכוח להתמודד?
"הכוח העיקרי שלי נבע מההבנה שאין ברירה. כשנפלתי מהאופניים כל המשפחה שלי נפלה. כשהתחלתי להתאושש הרגשתי שיש עליי אחריות להרים את כולם".
חבריה לכיתה קראו לה "הילדה עם הצלקת" והיא נעלבה. "אבל אני לא מאשימה אותם, ילדה עם קרחת זה לא מראה טבעי. רציתי שיקראו לי 'הילדה הרקדנית'. חיפשתי במגירות האיפור של אמא משהו שיסתיר את הצלקת ומצאתי צללית לגבות. שמחתי נורא. בזכות הצללית לא התביישתי לאסוף את השיער לגולגול בשיעור בלט. מאז כבר למדתי לאהוב את הצלקת. היא עדיין מכוערת, אבל מבחינתי היא הדבר הכי יפה שיש. היא שלי והיא הפכה אותי להיות מי שאני".
נעזרת בפסיכולוגית?
"לא. בשיקום לקחו אותי לפגישה עם פסיכולוגית ואמרתי לאמא, שהיא החברה הכי טובה שלי, שאני לא מוכנה לדבר על הדברים הפרטיים שלי עם אישה זרה. לא חלמתי להפוך למפורסמת, אבל עיצבן אותי שבאינסטגרם רואים רק אנשים יפים ומושלמים. לא ראיתי אף מודל לחיקוי, מישהי כמוני, שעברה דברים קשים. התחלתי להעלות תמונות עם הצלקת כדי להראות שאני לא מושלמת והרגשתי שקיבלתי זכות להעביר מסר. עם הזמן גם הבנתי שזכותי לבחור מה אני כן ולא מעוניינת להציג והחלטתי לחשוף את היכולת שלי להתנהג כאדם רגיל, ולא את כמה שאני מתאמצת וסובלת, אבל ברור שהפגיעה המוחית השפיעה עליי בכל התחומים. כשבני גילי התחילו לצאת למסיבות סבלתי מהרעש, מוזיקה וצעקות. העדפתי להישאר בבית מול הטלוויזיה, עם פופקורן גדול".
ובלימודים?
"בחטיבה למדתי במגמת מחול ותיאטרון, נעזרתי במורים פרטיים, ובתיכון הגימנסיה למדתי חמש יחידות שיווק. את כל מה שלמדתי יישמתי בעסק. בידול, לדוגמה. את יודעת מה זה? כשהפכתי לכוכבת אינסטגרם המון חברות איפור פנו אליי כדי שאפרסם אותן, התחלתי לטוס לשבועות אופנה במילאנו ובפריז, ישבתי עם קיילי ג'נר וג'יג'י חדיד, ומנכ"ל של חברת לייף סטייל צרפתית אמר לי 'כשאת מעלה תמונה עם מוצר, חמש דקות הוא סולד אאוט בישראל'. זה נכנס לי לראש חזק, ובטיסה ארצה אמרתי לעצמי 'אם זה ככה, אז למה שלא אמכור מוצרים שלי?' בגיל 15 כבר היה לי מספיק כסף מעבודות באינסטגרם והחלטתי לייצר חמישה שפתונים. עולם הקומסטיקה עובד על מספרים, וכדי לבדל את עצמי החלטתי שלכל שפתון יהיה שם. לאחד קראתי yaM yM על שם מאי גורפינקל, ילדה מעוררת השראה שנפטרה מסרטן. בסדרת המוצרים הראשונה שלי ייצרתי את המינימום של המינימום, כמה אלפי יחידות, ותוך שלוש דקות הכל היה סולד אאוט והאתר שלי קרס".
חשבו שאני גימיק
הקליקה של אנשי העסקים לא ידעה איך לאכול אותה, "וזה בסדר", היא מחייכת. "חשבו שאני גימיק, ילדה שמתיימרת להקים מותג על שמה, אין לזה תקדים בארץ וגם לא בעולם, אבל הוכחתי שיש לי פה ושאני לא צריכה אף אחד שידבר בשמי. כיום כבר יש לי כ־70 מוצרים ואני ממשיכה לפתח את הקטלוג ומעורבת בכל פרט. בראשית הדרך הכרזתי שאייצר אך ורק בישראל, למרות שהרבה יותר זול לייצר בסין ובהונג קונג, גם כדי לעודד את התעשייה המקומית וגם כדי שאוכל לקפוץ לפגישה עם הכימאי שלי, אבל עכשיו, אחרי שהתחלתי למכור בדיוטי פרי וברשת בי של שופרסל, אני בדרך להפוך את המותג לבינלאומי וייתכן שאצטרך לייצר במקומות נוספים".
מי יקבל את ההחלטות הגורליות כשתלבשי מדים?
"אני סומכת רק על בני המשפחה שלי. הם תמיד ידאגו לאינטרסים שלי".
תשכרי דוגמנית שתמלא את מקומך?
"אני לא דוגמנית! אני הפרזנטורית של המותג שלי!"
סליחה, מה ההבדל?
"אני לא דוגמנית שבאה לסט ואומרים לה מה לעשות ואיפה להצטלם. הלקוחות שלי - מילדה בת שמונה ועד אישה בת 40 וסבתא שלי בת ה־70 - רוצות לראות את אלין כהן עם המוצרים שלה. יש לי סיי בכל דבר, המשרד שלי נמצא בלפטופ ובמשך היום אני עושה הפסקות, מצלמת, עורכת ומעלה. רק כשאני שוכבת לישון אני מכבה את הסלולרי".
מה תייעצי לבני נוער שחולמים להכניס יד ורגל לביזנס?
"להאמין בעצמם ולהתמיד. יש המון אנשים מוכשרים, אבל מתמידים באמת יש מעט".
את עשירה?
"בלב. לא תוציאי ממני אף מילה על כסף. את כל מה שאני חוסכת אני מגלגלת לעסק. אף פעם לא ביזבזתי על בגדים ושטויות".
איך חגגת, ב־30 באוגוסט, את יום הולדתך ה־18?
"ביקשתי לחגוג בחיק המשפחה, בלי צלמים ותקשורת ובלגן, וקבענו ארוחת שף בבית של דוד שלי, בקיסריה. הגעתי לשם בשישי בצהריים וגיליתי שאמא הזמינה חברים טובים וגם אנשים מהתעשייה. שני אחיי הגדולים הביאו לי מתנה מהממת - מכונית ב־מ־וו לבנה כדי להקל על הוריי שנוסעים איתי לכל מקום, בארץ ובעולם. אבל אמא לא משחררת. בעצם, אני זו שלא משחררת אותה". *
