גם אחרי כל השנים, כשהיא מדברת עליו היא קוראת לו זך. מדי פעם מתפלק לה איזה "נתן", במלעיל. אבל לרוב - זך. כאילו להדגיש שהאיש שהיה לבעלה הוא קודם כל משורר ענק וחתן פרס ישראל. במשך 35 שנה היו זך ושרה אביטל בני זוג, אף על פי שלא נישאו. גרו יחד באותה דירה, אכלו יחד ארוחות ערב, נסעו באותה מכונית. רק ב־2014, אחרי שכבר אובחן כלוקה באלצהיימר, כשהוא בן 84 והיא בת 58, התחתנו לפתע.
הנישואים הפתאומיים גרמו להרמת גבה בקרב רוב חבריו של המשורר. "היא רצתה להבטיח לעצמה שתהיה מסודרת כשהוא ילך", משוכנעת חברה ותיקה של זך. הוא תיאר אותה בפניהם לכל היותר כעוזרת שלו, מעולם לא דיבר עליה כעל בת זוג. היא נשארה איתו למרות זאת, השלימה גם עם העובדה שניהל מערכות יחסים עם נשים אחרות. "את לא יכולה להיות עם איש כזה ולא לתת לו להיות הוא. אחרת אין לך מה לעשות איתו", היא מסבירה עכשיו. "אבל לא היה אכפת לי. אהבתי אותו". וכאשר רצתה להביא ילד לעולם, עשתה זאת בלעדיו. היום היא אמא לבן, יותם. "זך נתן לו את השם", היא אומרת.
במהלך כל השנים הרבות הללו הסתתרה אביטל בצילו של המשורר הגדול. מערכת היחסים ביניהם הייתה מעין סוד. "הוא מעולם לא דיבר עליה כבת זוג", אומרת ידידה ותיקה של זך, "היא תמיד הייתה מאחורי הקלעים".
כעת נחשף הסוד, וכדרכם של סודות — בצורה מכוערת במיוחד.
× × ×
ב־2009 אובחן זך כלוקה באלצהיימר. ב־2016 החמיר מצבו הרפואי והוא אושפז במחלקה הסיעודית של בית האבות 'משען' ברמת אפעל. אביטל מונתה לאפוטרופוסית שלו ומאז היא דואגת לו, יש שיגידו דואגת יותר מדי: בדיקה מגלה כי חברים של זך, בהם כאלה שליוו אותו עשרות שנים, שביקשו לראותו בבית האבות, סולקו בגסות בידי אביטל. אחרים זכו לאחר הביקור לטלפונים כעוסים. "הייתי אצלו", מספרת אשת ספרות ותיקה. "אחרי כן קיבלתי משרה טלפון זועם שאני אישה עשירה שרוצה לקחת את נתן זך לביתי".
השיא הגיע לפני חודש, בעתירה שהוגשה לבג"ץ. נטען בה כי אביטל מתחזה לאשתו של זך וכי היא "כלאה את המשורר הלאומי בחדר סגור" וגזלה ממנו את חירותו. כל זאת עבור בצע כסף. "מטרת אחזקתו (של זך) בכפייה היא להסתיר פשעים המתבצעים נגד נשמתו ואריכות ימיו, כדי להשיג את מטרתה (של אביטל) להשתלטות על רכושו הרב - למענה, לא למען רצונותיו האמיתיים", לשון העתירה.
גורמים בעולם הספרות המקומי מחזקים את הטענות הללו. הם מספרים שהם חוששים לגורלו של זך, שנלקח כבן ערובה בידי המזכירה שהפכה פתאום לרעיה חוקית. נציגי אגודת הסופרים, שניסו לברר מה שלומו, נתקלו בחומה הבצורה ששמה שרה אביטל. "כבר לפני שנים שמעתי שיש בעיה בעניין הנגישות לזך", מזדעק יו"ר האגודה, צביקה ניר. "אני חושש שהיא תרצה להשתלט גם על הכתבים שלו. ככה שמעבר לחשש לבריאותו ושלמותו הנפשית, אנחנו חוששים שהיא תשתלט גם על כתביו, שייעשה בהם שימוש מסחרי והם ייצאו מהארץ.
לפני שבועיים התראיין מתי כספי, שהלחין רבים משיריו של זך ('כשאלוהים אמר בפעם הראשונה', 'איך זה שכוכב', 'לא טוב היות האדם לבדו'), בגלי צה"ל וסיפר כי גם הוא מוטרד. לדבריו, אשתו של זך אישפזה אותו בניגוד לרצונו בחדרון קטן ואפלולי ומרחיקה אותו מחבריו. לפרשה השתרבב גם שמו של א"ב יהושע, שעל פי גרסת כספי, סיפר לחבריו שהגיע לבקר את ידידו הוותיק ונאלץ לשוב הביתה בבושת פנים.
יש להדגיש שהטענות האלה מוגזמות. בשבוע שעבר ביקרנו את זך בבית האבות שבו הוא שוהה. הוא אינו חי בצינוק אלא בחדר מרווח המיועד לשניים ובו חלון לא מסורג הפונה לגינה פנימית. במהלך הביקור זך ישב בכיסאו ועישן סיגריה במבט ריק. עיניו התעוררו רק כשראה את אביטל, שהכינה לו קפה וישבה בצמוד אליו. "אני פה כל יום", היא אומרת. ניכר כי הצוות במקום מתייחס אליה בהערכה. הפרט המטריד בחדר הוא מצלמת וידיאו, שבעזרתה עוקבת אביטל אחר מה שמתרחש במקום. לא פעם השתמשה במצלמה הזאת כדי להתייצב בחדר כשהגיעו אורחים לא רצויים בעיניה.
התשובה לשאלה מה אופיים המדויק של היחסים בין המשורר לאשתו החוקית נמצאת עמוק־עמוק בתוך מוחו של נתן זך, נעול כנראה לנצח. אבל בראיון ראשון, אביטל מבקשת לטהר את שמה, חושפת את החיים המורכבים שניהלה לצד אחד מגדולי המשוררים בישראל, משיבה לטענות כי כלאה אותו ומנסה להסביר לחבריו שהם אולי מכירים היטב את זך, אך לא מכירים את המחלה שממנה הוא סובל. לא פעם היא פורצת בבכי. "נתן מעולם לא דיבר עלינו, כי הוא היה קנאי לפרטיותו, אבל אני נמצאת היום בין הפטיש לסדן", היא משתנקת.
במשך כל השנים שהיית איתו, יש משהו שאת מתחרטת עליו?
"שנתתי לו יותר מדי חופש".
מה יש לך להגיד למי שאומר שחטפת אותו, שאת מרחיקה אנשים?
"שהם משוגעים. איזה בר דעת מעלה בדעתו שאדם במעמד של זך יהיה הפקר בידיו של מישהו ושהמדינה לא תדע? הרבה לא מכירים אותי, נכון. שמרתי על הפרטיות שלי, לא התהדרתי בכותרות על הקשר בינינו, לא עשיתי מזה קריירה. אבל אני צריכה להגיד היום שאני אוהבת אותו? זך הוא כל עולמי. הוא חיי".
באגודת הסופרים חוששים שתשתלטי על כתביו.
"הם לא יכולים להטיל בי דופי כדי לסחוט ממני הבטחה שהם יקבלו את הכתבים שלו לאחר מותו. אני יכולה להרגיע אותם - זך כבר 20 שנה לא חבר באגודת הסופרים. הוא הבטיח את כתביו לספריה הלאומית".
מדוע לא איפשרת לעיריית רמת־גן להעניק לו פרס?
"פנו אליי מהעירייה שרוצים לתת לו פרס. אישרתי. אבל אז הם אומרים שהם רוצים להיפגש איתו, לראות אותו, ללחוץ את ידו. הם לא מבינים באיזה מצב הוא נמצא".
מה לגבי א"ב יהושע?
"הוא קבע פגישה עם נתן בשבת, אני לא הייתי באותו יום. בולי הגיע וביקש להיכנס לחדר, אבל האחות בדקה עם נתן שצעק, 'אני לא פוגש עכשיו אנשים'".
למה את מתנגדת לביקורים?
"למה שאני אתן לך לבקר אותו אם אני יודעת שהוא לא רוצה? אין דלת פתוחה לזך, אף פעם לא הייתה. אנשים היו באים אליו במונית מירושלים, אחרי שקבעו מראש, וזך לא היה פותח להם את הדלת כי בדיוק לא התחשק לו. אני אשנה את זך כדי לספק את הסקרנות שלכם? הוא אמר לי פעם, 'אני לא ג'ירפה', והתכוון שלא יבואו להציץ בו כמו חיה בגן חיות".
מה תרצי להגיד לאנשים שטוענים שאת מתחזית לאשתו?
"אתם לא יכולים לשפוט אותנו בראייה הבורגנית שלכם. הציבור לא יכול לבטל את מה שיש בינינו. אנשים רוצים לדעת מה זה הקשר הזה, מי אני. אז למה עד עכשיו אף אחד לא פתח את הפה? אף אחד לא העז להגיד לנתן, לאיש הגדול הזה, 'למה אתה שומר בסוד את כל החיים שלך?' עכשיו אתם גיבורים כי אני חסרת אונים, כי נתן חסר אונים? אני אשנה את זך בשבילכם? תתאפסו".
עו"ד בועז קראוס, שמייצג את אביטל, אומר: "אני מבקש להביע תרעומת ביחס לקלות הבלתי נסבלת שבה מרשים לעצמם גורמים שונים להטיל גופי בטיפולה המסור של אשתו המשמשת כאפוטרופוס לנתן. כל הגורמים יכולים רק לשבח את הגב' זך על דאגתה הרבה וטיפולה המסור בו".
× × ×
נתן זך נולד ב־1930 בברלין בשם הארי זייטלבך, לאב יהודי ולאם איטלקייה. הוא עלה ארצה ב־1936, לחם במלחמת העצמאות והשתחרר בדרגת סרן. בשנות ה־50 החל לפרסם משיריו והיה ממקימי חבורת 'לקראת', שביקשה להשתחרר מכללי החריזה והמשקל שהיו נהוגים אז בקרב משוררי ישראל, ובראשם נתן אלתרמן.
מאז ימי 'לקראת' וקפה כסית, ועד לשנים שבהן עדיין השתתף בפרלמנט של יום שישי בכיכר דיזנגוף עם חבריו, הסופרים יורם קניוק ושלמה שבא, זך אהב להקיף את עצמו באנשים. עם הידע העצום שלו בשירה, ספרות ואמנות, המבטא היקי הרועם והחיבה הידועה לאלכוהול, הוא היה תמיד הדמות הדומיננטית בכל שיחה. "לפעמים הוא היה שתוי ולא כל כך במצב רוח, אבל כשהוא היה במיטבו זה היה ממש מעשיר לשוחח איתו", אומרת מי שישבה איתו לא מעט. "אבל למרות שהיה תמיד בחברה, הוא היה איש בודד. הוא תמיד שמר על גבולות".
זך אמנם בחר להסתיר את חייו הפרטיים. "אני האיש הבודד וחסר המשפחה, שחש עצמו בבית בכל מקום שבו לא דרכה כף רגלו מעולם", אמר ב־2010, כשסימני האלצהיימר כבר החלו ניכרים בו. "אני האיש האוסף חברים כמו בולים ואחר כך אינו משיב למכתביהם... אני האיש אוהב החיים השמח לקראת קצם".
עד שאושפז התגורר זך בדירה הנמצאת בבעלותו בקומה הרביעית ברחוב מלכי ישראל בתל־אביב. הדירה מלאה ספרים, אוסף מרשים של יצירות אמנות מעטר את הקירות. כמה מקטרות ישנות מונחות בקערה. התריסים, הפונים לכיכר רבין, מוגפים מאז 2016. "זו דירה שיש בה מקום לאיש אחד", אומרת אביטל, שמתגוררת במקום אחר ועדיין מגיעה לדירתו של זך מדי יום כדי לעבוד על ספר שיאגד את כל כתביו.
כשלא אירח חברים, זך היה נפגש עם מכרים בבית הקפה 'תולעת ספרים' הנמצא מתחת לדירתו. אחד מאלה הוא ישראל גודוביץ, לשעבר מהנדס העיר תל־אביב, שמגדיר את זך "ידיד נפש". "אני לא שייך לברנז'ה של הבוהמה, אבל עם נתן נוצר קשר אחר לגמרי", הוא מספר. לפני שהצטרף לבית 'האח הגדול', גודוביץ אפילו הרים טלפון לזך, להתייעץ. "לא אשכח את התשובה שלו", צוחק גודוביץ. "הוא אמר, 'אם אתה לא נכנס, אני מרים טלפון ליורם זק ואומר שאני בא במקומך'".
הכרת את שרה אביטל?
"לפני 12 שנים התוודעתי לקיומה. נתן אמר שהיא מכרה שלו, שיש לה ילד שהיא מגדלת ללא אבא. כששאלתי אותו אם זה הילד שלו, הוא אמר, 'מה פתאום'. הם לא היו נשואים והוא לא התכוון שיהיו נשואים. כך הוא אמר לי".
לאחר שזך אושפז בבית האבות, החליט גודוביץ לבקרו. הוא הגיע למקום והזדעזע. "ראיתי את נתן עם כל קהילת האומללים שם, הולך כמו זומבי", מספר גודוביץ. "הוא הכניס אותי לחדר שלו וראיתי את מיטת הברזל, את סורגי הברזל, את החדר העירום והשמיכה הצבאית". לדברי גודוביץ, הוא התרשם שזך "מוחזק שם בכפייה. אני יודע כי הוא אמר לי. הבן־אדם היה שפוי בדעתו לגמרי, הוא דיבר לעניין".
לדברי גודוביץ, במהלך הביקור ביקש ממנו זך ש"ישיג עורך דין" ויוציא אותו משם. גודוביץ המודאג פנה לעורך הדין יצחק בורובסקי. לפני כחודש הגישו גודוביץ ובורובסקי עתירה לבג"ץ, מתוך כוונה לחלץ את זך מהלפיתה המסוכנת, לטענתם, של אביטל. בעתירה מתואר זך כאדם "עשיר מאוד" שלו "דירה מפוארת עם דברי אמנות יקרים המשמחים את ליבו". על פי העתירה, אביטל מבקשת לגזול מזך לא רק את חירותו אלא גם את כל הונו הרב, והכל לאחר שהתחתנה עימו בנישואים פיקטיביים תחת לחץ ואיומים. במסגרת העתירה אף דורש גודוביץ "כידיד נפש של משוררנו הלאומי נתן היקר, לדעת את כל הפרטים הרפואיים על דבר אשפוזו ולבחון בעזרת יועצים משלי אם הוא מקבל את הטיפול המתאים".
לעתירה מצורף תצהיר של סימוני מזרחי, המתוארת כידידה של זך ומתארת את הקשר ביניהם כ"עמוק מאוד". "הכרתי את נתן זך בבית קפה ברחוב דיזנגוף לפני כעשר שנים", מספרת מזרחי בתצהיר. "הקשר ביני לבינו היה מאוד הדוק... באתי אליו רבות לביתו, לקחתי אותו לטיולים לספארי ולשוק הפשפשים, כולל עם הגברת שרה אביטל". מזרחי מספרת כי זך תיאר את אביטל כמי ש"הדפיסה לו, שלחה את החומר לניקוד ודאגה לתרופותיו... זכור לי שבביתו של נתן זך בעת מריבה בינו לבין שרה הייתה נזילה. הדבר לא עניין אותה ומי שדאג לתיקון הנזילה הייתי אני. כך קרה גם עם הפסקת חשמל".
באחד ממפגשיהם בבית קפה, סיפר זך למזרחי כי "בינו לבין שרה אביטל אין קשר אינטימי. היא לא חיה בביתו מעולם. היא קיבלה ממנו משכורת של 4,500 שקל. הוא קנה לה דירת שלושה חדרים ברחוב אמסטרדם". הוא סיפר לה כי נאלץ להתחתן עם אביטל, וכי "הנישואים היו פיקטיביים". בהמשך נאמר עליה: "היא אישה קשה, הוא סובל ממנה, אך תלוי בה".
× × ×
תצהיר נוסף המצורף לעתירה הוא של דרור זכרוני, משוררת וצלמת שפגשה את זך בגלריה לאמנות לפני כמה שנים. זכרוני מספרת ש"במשך שנות היכרותי עם נתן זך הוא נעשה חבר נפש שלי ונעזר בי בדברים קטנים. בערבים היה שולח אליי בכתב יד חומר בפקס, מבקש ממני להקליד ולשלוח לעיתון". בשיחות טלפון ביניהם "שפך זך את ליבו" בפניה. הוא סיפר כי "הנישואים לשרה הינם פיקטיביים בשל העובדה שהוא אינו יהודי, שכן אמו נוצרייה, שאין ביניהם ולא היה מעולם שום רומן, שזה מגוחך שהתחתן בגילו המופלג, ולאחר נישואיו ברבנות, כל אחד המשיך לדרכו בחיי הרווקות".
בין השאר נכתב בתצהיר כי זך "סיפר כי אחיה של שרה יזם את הנישואים על מנת שהיא תקבל את הפנסיה שלו, את רכושו וכל כספו, ו(שזך נענה) בגלל שהוא מפחד ממנה ומפני אחיה שלחצו עליו. הוא נשאר ללא משפחה וילדים, ופחד שהיא לא תיתן לו את התרופות ואת הצרכים שלו, כפי שהוא מורגל". לעתירה מצורף תמליל של שיחה שנערכה בין זך לזכרוני בדצמבר 2015, שש שנים לאחר שאובחן כסובל מאלצהיימר. "אני הולך לזרוק את השרה הזאת, היא חתיכת טינופת", הוא אומר שם. "אני רוצה לבטל את הנישואים... אני לא רוצה למות כשזו אשתי. אני לא רוצה אישה כזו, לא רוצה שמישהו יחשוב שהייתי נשוי לה. 40 שנה היא נטפלה אליי".
תשובת המדינה לעתירה מציגה זווית אחרת של מערכת היחסים. נאמר בה כי בדצמבר 2016 מונתה אביטל לאפוטרופוסית קבועה על גופו ורכושו של זך, בהתאם לצו של בית המשפט לענייני משפחה שמצא את "הגברת שרה אביטל, אשתו של מר זך, כמתאימה ביותר לטובתו".
בהמשך, ובעקבות תלונות שהגיעו לאפוטרופוס הכללי, נשלחו שלוש נציגות לבדוק את מצבו. הן נפגשו עם זך ועם אשתו, יחד ולחוד, והגיעו למסקנה כי אביטל "מכבדת את רצונותיו. המשיבים לא סברו כי יש לחייב את הגברת אביטל לאפשר ביקורים של מכרים מסוימים, כל עוד לדעתה הם אינם עולים בקנה אחד עם טובתו של מר זך ועם רצונו". עוד נכתב כי "מר זך אינו מוחזק בבידוד, ונמצא מחוץ לחדרו בהתאם ליכולותיו ורצונותיו. מר זך מתגורר במסגרת התואמת את צרכיו הרפואיים, שבה הוא יכול לקבל טיפול ההולם את מצבו". בג"ץ החליט לדחות את העתירה על הסף.
"גודוביץ איש רודף פרסום", אומרת אביטל בתגובה. "הוא התקשר להנהלת משען ואיים שילך לתקשורת כי ככה הם מחזיקים משורר לאומי. הם התקשרו אליי וביקשו שאוריד אותו מהגב שלהם. צילצלתי ואמרתי לו שלא יבוא יותר". בנוגע לתמלילי השיחה עם זכרוני, שבה מכנה אותה זך "טינופת", אומרת אביטל: "השיחה הזו התקיימה בשנים שבהן היה כבר חולה. ברגע שהבנתי שמתקיימות שיחות כאלה הפסקתי את זה".
מה לגבי כך שאמו של זך נוצרייה, ולכן לא יכולתם להתחתן ברבנות?
"זו עוד שמועה. אמו התגיירה. אנחנו נשואים כדת משה וישראל".
רשימת החברים המודאגים כוללת גם את הח"כ לשעבר עו"ד עקיבא נוף. "הכרתי את זך לפני שבע־שמונה שנים. יום אחד הרהבתי עוז והעברתי לו תמלילי פזמונים שלי, והוא עודד אותי מאוד", הוא מספר.
זך סייע לנוף להוציא את שיריו בהוצאת הקיבוץ המאוחד. "לפני צאת הספר קבעתי איתו טלפונית שאפגוש אותו במשען", מספר נוף. "כשהגעתי הגיעה גם הגברת, והתרעמה שאני לא עושה זאת דרכה. היא ניסתה לבטל את הפגישה. הוא היה בהכרה מלאה ואמר לה, 'אבל אני רוצה לדבר עם מר נוף'. היא התיישבה לידנו ואחרי כל משפט ציחקקה ולא איפשרה לקיים את השיחה. היא פשוט ניסתה למנוע את השיחה בעוד זך חוזר ואומר לה שהוא רוצה לדבר איתי".
הכרת אותה לפני כן?
"הבנתי מזך שהיא מעין מזכירה שלו. לפני שנתיים, כשיצא הספר, רציתי כמובן להביא לו אותו. צילצלתי אליה והיא אמרה, 'עכשיו הוא לא יכול, אני אודיע לך מתי'. עובר זמן והיא לא מודיעה, ולבסוף היא אומרת לי, 'אתה לא חבר שלו והוא לא ייפגש איתך'. אמרתי לה, 'אבל סליחה, הוא רצה בזמנו להיפגש איתי'. עשיתי בירורים והסתבר לי שהיא מבודדת אותו מכל העולם. אני עורך דין שעוסק בדיני ירושות. אני מכיר את הנושא הזה, כאשר יורשים מנסים לבודד את מי שאמור לתת להם ירושה מכל מגע עם אחרים, שמא הם יפתו אותו לתת להם חלק מהירושה".
"נתן לא היה מסוגל לקרוא את כתב היד שלו", אומרת בתגובה אביטל. "ריבונו של עולם, הבן־אדם חולה. אמרתי לנוף שהוא אישיות בלתי רצויה".
× × ×
גם לאחר הראיון עם אביטל, האופי המדויק של מערכת היחסים בינה לזך נותר בגדר תעלומה. על האינטימיות ביניהם, למשל, היא מסרבת להרחיב. "יש דברים שלא מדברים עליהם", היא חורצת. במקום זאת היא חושפת תמונה: היא והוא בדירתו של המשורר היהודי־אמריקאי אלן גינזברג בניו־יורק ב־1987, שקועים יחד בקריאת ספר, זך מעט לפנים ואביטל, כרגיל, מאחוריו. זרועה, באגביות, נוגעת בזרועו.
היא ילידת 1955, בת לעולים ממרוקו שגדלה בחיפה. בראשית שנות ה־80 הכירה את זך, שהגיע לחיפה כדי ללמד ספרות באוניברסיטה, אחרי ששב מאנגליה, שם השלים את הדוקטורט שלו. לדבריה, הוא היה אז חסר פרוטה. "א"ב יהושע מצא לו דירה קטנה בדמי מפתח", מספרת אביטל. "קומה חמישית, 67 מדרגות, מול מפרץ חיפה והכיפה של המקדש הבהאי".
התאהבתם?
"אני לא נכנסת לזה. אבל אחרי כמה חודשים כבר גרנו יחד".
כשהיא נזכרת בימים האלה פניה מתרככים. "ראיתי את זך כותב, איך הוא שומע את השיר בראש שלו יחד עם המוזיקה והרתמוס ואז, במשיכת עט אחת — תמיד פארקר 51 — כותב את השיר. היינו בני זוג. עבדנו יחד על כל דבר שהוא כתב. היינו נוסעים באוטו שלי לפגישות שלו. ביום שישי היה פרלמנט בחיפה עם יעקב אורלנד, אליעזר כגן, שמעון ישראלי ואחרים. היינו גם חורשים את השווקים כדי לחפש מציאות שנתן מאוד אהב. לאט־לאט השתלבתי בענייני הספרות. עשיתי לו הגהות. החיים האישיים והספרותיים היו כרוכים אחד בשני".
בשלב מסוים עברו לעין הוד, לבית עם כלבים וגם חתולים ואפילו חיוויאי פצוע שאימצו. "רכשנו את הבית בעזרת משכנתה שלקחתי", היא אומרת. בסוף שנות ה־90 עברו לתל־אביב. בכסף שהתקבל ממכירת הבית בעין הוד קנו שתי דירות, אחת לו ואחת לה.
"להגיד לכם שלא היה קשה, שלא היו משברים?" היא אומרת. "נתן חולה מ־2009. היו שנים קשות מאוד. נתן איש חכם, הכי חכם שפגשתי, אבל גם מורכב מאוד. רק בזכות ההומור האדיר שלו עברנו את הימים הקשים האלה". לדבריה, באותה התקופה חוקר הספרות מנחם ברינקר ז"ל, אחד מחבריו הקרובים של זך, החל לדבר איתו על העתיד. "הוא אמר לו, 'שרה הרבה שנים איתך. אתם צריכים להיות מעשיים. ברור שהיא תאריך חיים אחריך, ומה היא תעשה אז?'" מספרת אביטל. "לא מתתי על הרעיון אבל ראיתי את הצד המעשי שבו".
הם התחתנו ב־2014 בדירה שברחוב אמסטרדם בתל־אביב. "היו שם בערך 20 איש", אומר צבי זייטלבאך, בן דודו של זך וקרוב משפחתו היחיד. "שמחנו בשמחתם. נתן היה במלוא חושיו, הוא היה שמח בנישואים האלה. הוא התחתן איתה כדת וכדין בנוכחות רב. הייתה חופה ומניין וקראו את הכתובה וחתמו עליה ואישרו אותה, והכל היה טוב ויפה".
זייטלבאך מספר שהוא מכיר את אביטל ואת הקשר שלה עם זך כבר כמעט 40 שנה. "הם היו יחד זוג בלי חתונה, נישואים מעשיים", הוא מספר. "גרו יחד כל השנים, עד שעברו לתל־אביב. הם היו אצלנו בבית, עם הבן שלה. עשו איתנו את ליל הסדר מספר פעמים".
היא רוצה בטובתו?
"בהחלט, היא יושבת יום־יום אצלו".
מדוע היא מרחיקה אנשים?
"מכיוון שאין את מי לפגוש. נתן זך איננו".
אחד משני העדים בחתונה היה הצייר אלי גלעד, שהלך בינתיים לעולמו. אלמנתו, אלישבע, הייתה מבין היחידים שהכירו את הקשר עם אביטל בזמן אמת. "היא הייתה מלווה אותו לתערוכות, עוזרת לו בעריכה, בכתיבה בעיתון".
מדוע הם התחתנו?
"הם רצו שיהיה להם מסמך שהם נשואים. ידענו על היחסים שלהם, שזה יחסים בין בני זוג עם הבדלי גיל של הרבה שנים. כל אחד מבין את זה".
מה היה אופי הקשר ביניהם?
"לא משיכה מינית, בטח לא משהו כזה. משהו מאוד קורקטי, לפי התרשמותי".
הוא סמך עליה?
"בהתחלה הוא בטח סמך עליה. בשנים האחרונות, יכול להיות שכחלק מתהליך הזקנה שלו, הוא החל לחשוד בה. היו לו קריזות. הוא היה חבר ממש טוב של בעלי אבל לפעמים הוציא עליו גם כן. לקראת הסוף, כשהתחיל להיות דמנטי, הייתה לי תחושה שהוא לא סומך עליה במאה אחוז".
זמן קצר אחרי החתונה, ב־15 ביולי 2016, זך לא הרגיש טוב בשל אי־ספיקת כליות ואושפז באיכילוב. לדברי אביטל, למחרת התפרע, התנתק מהקטטר וברח. לאחר אשפוז נוסף באיכילוב נאמר לה שהמוסד המתאים לו ביותר הוא כזה המיועד לתשושי נפש. "אמרו לי שהמקום הכי טוב הוא משען", היא מספרת. "מאז הוא שם. בשנה האחרונה חלה הידרדרות במצבו".
"לאורך כל השנים, שרה הייתה המוציאה והמביאה", אומרת ידידה ותיקה של זך. "היא טיפלה בו, עסקה בכל הדברים שלו. הוא לא דיבר על זה, אבל אלו דברים שידענו. בשלב מסוים, כשהוא הבין שהוא צריך עזרה, הערוץ הזה של החתונה נפתח. הוא מאוד העריך אותה והיה אסיר תודה. אני חושבת שאולי היא לא רוצה שיראו אותו במצבו הנוכחי. הוא היה איש מאוד גאה. אני בטוחה שהמוטיבציה שלה חיובית. זה לא מתוך נקמנות, אלא מהרצון לשמור על התדמית שלו, או מההבנה שלה שזה מה שהוא היה רוצה".
"הם חנקו אותו", אומרת אביטל על חבריו של זך, שהתעקשו לבקרו כשעדיין גר בדירתו בכיכר רבין וכבר היה תשוש לחלוטין ושוגה בהזיות. "אם כבר, אני מצטערת שלא הייתי יותר דומיננטית. אבל לא יכולתי להשתלט לו על החיים. נתן היה צריך את החופש שלו".
