ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: גבריאל בהרליה
    7 לילות • 11.02.2020
    "לא יכולתי לפגוש את הפונדקאית. לכי תסבירי לה מה פתאום עשית פונדקאות אם את עכשיו עם בטן?"
    האהבה הקיצונית של גיל 40, הנישואים לגבר שהבטיחה לעשות לו ילדים, ההפריות, ההפלות ששברו לה את הלב, ההחלטה לעשות פונדקאות באוקראינה, ובדיקת ההיריון שגילתה - בזמן שמחכים לתינוק של הפונדקאית - שיש עוד אחד בבטן שלה. בגיל 47 מיקה קרני היא אמא לחמישה. מיכאל בן חודש וחצי, ובקרוב יגיע השישי
    מרב בטיטו | צילום: גבריאל בהרליה

    במחזמר שטרם נכתב על דמותה של מיקה קרני, יציבו במרכז הבמה ערכה לבדיקת היריון ולצידה גיטרה אקוסטית – שניהם גדולים פי 500 מגודלם הטבעי, כמצופה ממוטיב מרכזי שרק תפאורן עיוור לא מסוגל לראות. עוד לפני שהמסך יעלה, הקהל ישמע את קולה של הגיבורה הראשית - מי שילדה את בנה הבכור בגיל 17 וחצי, ומאז הביאה לעולם שלוש בנות, עשרה תקליטים ותינוק בן חודש וחצי מפונדקאית, זועקת לאהובה מחדר השירותים: "מאור בוא הנה, רוץ לקנות לי עוד ערכה. זה לא הגיוני מה שאני רואה פה". אל תצפו לטלנובלה, אבל קחו נשימה לקראת דרמה קומית רומנטית עם נגיעות של יהדות, שהגיעה לשיא זמני במציאות באוקטובר האחרון בביתם של קרני (47) ובעלה מאור לזר (40).

     

     

    חודשיים לפני הלידה הצפויה של בנם באוקראינה, שנה וחצי לאחר שהרימו ידיים מול אינספור ניסיונות הפריה ושני הריונות שהסתיימו בהפלה, גילתה קרני בוקר אחד שהיא בהיריון: "צרחתי, ולא משמחה". מאור חזר עם שלוש ערכות, קרני עשתה שתיים על המקום. לא היה מקום לספק. "אמרתי למאור שאני לא מוכנה. שאני לא מסוגלת. איך אני אעשה את זה? איך אני אטוס לאוקראינה לקחת את התינוק שלנו שעוד חודשיים נולד? פחדתי שההיריון לא יחזיק, שאנחנו הולכים שוב להתאכזב. לא הבנתי מה אני צריכה עוד פעם להיכנס לזה נפשית ופיזית ואז לעבור הפלה רגע לפני שאני טסה לקייב? מה זה הטיימינג הזה עכשיו? לא הייתי שמחה כי בפעם הקודמת זה לא נגמר טוב".

     

    ומאור?

     

    "הוא אמר לי, 'מה שתרצי אנחנו עושים, תירגעי".

     

    אם זה היה קורה חצי שנה קודם, קרני הייתה מאושרת. אבל ברגעים הראשונים זה היה שבר גדול. אז היא עשתה את מה שכולם ציפו ממנה, היא קבעה תור להפלה. "הרופא בקופת חולים אפילו לא הסתכל עליי, המבט שלו היה רק על המחשב - הוא ראה את הגיל שלי ואמר, 'הדבר הזה הולך להיגמר לא טוב לך ולא טוב לעובר, אני מפנה אותך לוועדות הפלות. תעשי הפסקת היריון. יודעת מה? גשי פה לטכנאית אולטרסאונד, אולי הטבע כבר עשה את שלו ואין דופק'. זוכרת את המילים האלה. אז ניגשתי לטכנאית אולטרסאונד, אולי הטבע באמת כבר עשה את שלו ואין דופק, והיא אומרת לי, 'איזה יופי, הכל נהדר, הנה הדופק, הכל נראה מצוין'. חזרתי אליו ואז הוא התחיל לתאר לי את כל התסריטים של מה שיכול לקרות, והכל גם כתוב על נייר'".

     

    לא עשה לך טוב הביקור הזה.

     

    "יצאתי מהרופא הזה, התקשרתי למאור בוכה, אמרתי לו, 'אנחנו לא ממשיכים עם ההיריון הזה. זה ייגמר לא טוב לי או לעובר, איך אנחנו נכנסים לכל הדבר הזה? זה איום ונורא. הוא אמר לי שההחלטה בידיים שלי".

     

    × × ×

     

    בחתונה עם מאור
    בחתונה עם מאור

     

    עכשיו מיקה יושבת פה עם בטן של חודש שישי. הפלה לא הייתה, ועל זה בהמשך. ותינוק אחד כבר כאן. האב המתלהב מאור לזר יושב לצידנו, מחזיק בזרועותיו את הילד הבכור שלו, מיכאל בן החודש וחצי. שניהם מבסוטים כמעט באותה מידה, עם יתרון קל לאב שלא מהסס להרים מהספה תינוק שקט גם כשהוא לא על מצב בכי. לזר בן ה־40 הוא הבחירה המדויקת שעשתה קרני לפני שבע שנים, כשהלכה לאיבוד באינסטגרם ונחתה בטעות בעמוד שלו.

     

    "הבנות שלי לימדו אותי להפעיל את הפרופיל באינסטגרם. הן אמרו לי, 'כל מי שעשה לך לייק, כנסי לפרופיל שלו, ואם את אוהבת, תתחילי לעקוב אחריו'. מאור עשה לי לייק לאיזו תמונה ואז נכנסתי לפרופיל שלו וראיתי שיש לו צימרים, ג'יפים, בישולים. התחלתי לדבר איתו בחוץ, בעמוד, מול כולם. עמליה ראתה ואמרה לי, 'אמא כולם רואים את ההתכתבות, כנסו לפרטי'. לא שזה היה מיד תכנים רומנטיים, כן? אני חשבתי שהוא נשוי וחיפשתי צימר לסוף שבוע עם הבנות. מתברר שאין לו צימרים והוא גר עשר דקות מכאן במושב חירות".

     

    אז עברתם לפרטי?

     

    "כן, מיד", היא מחייכת, "מתברר שחצי מהמשפחה שלי שגרה בחירות מכירה אותו. אז כשהוא שאל אם בא לי להיפגש, התקשרתי לדודה ולבנות דודות שלי לקבל אישור שהוא אחלה, ובן־אדם בסדר. ונפגשנו".

     

    מה הן אמרו עליו?

     

    "בחיים לא ביקשתי את הדעה של אנשים מהמשפחה לפני פגישה עם גבר. זה היה כמו שידוך. יש משהו ברקע שהוא דומה שמקל מאוד על הקשר. יש לנו כלים דומים, ראיית עולם דומה".

     

     

    × × ×

     

    בוקר אחד לפני כשבע שנים, ברמזור צומת רעננה שמשך זמן כרגיל, קיבלו עשרות נהגים עצבניים - כולל אותי ובנותיי - מופע מפתיע. טנדר גדול של מושבניקים, עם הרבה בוץ, עמד בצומת. בתוכו היה גבר שלא ממש ראו את הפנים שלו, כי הן היו מכוסות ברעמה בלונדינית של אישה שעמדה מחוץ לטנדר. הם התנשקו כאילו הם מצטלמים לסרט נעורים בשדה פורח כשמסביבם חגים פרפרים, לא כאילו הם נפרדים לפני יום עבודה בצומת רעננה כשמסביבם זיהום אוויר.

     

    "אמא", אמרה הבת האמצעית שלי, "זאת מיקה". פתחנו את החלונות, והרמנו לזוג הצעיר בצפירות. קרני הסתובבה אלינו וחשפה את פניו של הגבר המסתורי, היא נופפה בשתי ידיים וחיוך ענק, "מרב, זה מאור" צעקה מעברו השני של הצומת "תכירו".

     

    שנה קודם עזבה קרני את הרצליה, שם התגוררה עם בן זוגה לשעבר, המוזיקאי מיקי שביב ואבי שלוש בנותיה יסמין (21), עמליה (16) ותכלת (12), ועברה עם הילדות לרעננה. השכנה החדשה שלי נחתה בעיר אחרי עונה סוערת של 'מחוברות' – שם נחשפו הצופים לסדקים הראשונים בזוגיות עם שביב, ובמסלול ההתנגשות בין המוזיקאית שהתחזקה ביהדותה למשפחתה הקרובה שהתבצרה בחילוניות. הפסטורליה הגלילית של היישוב אמירים שבו חיו ובנו את ביתם התחילה להתפורר, והסינגר־סונג־רייטרית איבדה את המילים ולא הצליחה להסביר לעצמה ולצופים את עומק השבר.

     

    רציתי לשמוע הכל על המפיק הטכני שנכנס ללב שלה בגיל 40 ואיך הולך עם הבנות ועם יותם, הבן הגדול שילדה בגיל שבע עשרה וחצי, וככה קרה שהתחלנו להיפגש ולעשות שיחות על זוגיות ופרק ב' - המורכב בפרקי הנישואים, וגם על יהדות ונשיות ומגדר ומתכונים לעוף. לדייט הראשון שלהם, היא סיפרה, הגיעה מלווה בחברה "כדי שתאשר לי אותו".

     

    רצינית?

     

    "כן. היא הגיעה איתי לשם, ראתה אותו. דיברנו עשר דקות בחוץ, והיא אמרה לי, 'טוב מאמי הוא נראה לי אחלה בן־אדם. אני נוסעת'".

     

    ולמאור זה לא נראה משונה שהגעת עם מלווה?

     

    "כן, זה נראה לו משונה. אני יודעת שאני מוזרה, מיושנת. אבל היה לי רצון לעשות משהו כמו שצריך. יש לי שלוש בנות שיש לי אחריות כלפיהן, לא רציתי לעשות משהו לא נכון. באתי הפעם כמו בשידוך של דוסים. אחרי שהמון־המון שנים אני מנסה להקים משפחה וזה איפשהו לא מצליח, התייחסתי לזה באופן מחושב. שני אנשים שבאים מרקע דומה, שרוצים לגדל את הילדים שלהם באותה דרך, לבנות בית שנראה ככה וככה".

     

    איך רקע דומה? לך יש ארבעה ילדים והוא רווק בלי ילדים.

     

    "אבל היה חשוב לי להקים בית, לכן זה לא היה פסול בעיניי שאין לו ילדים. כבר בפגישה הראשונה שלנו, בגלל שידעתי שלי יש ארבעה ילדים ולמאור אין, אני זוכרת שאמרתי לו, 'בוא נסכם. אני מוכנה לעוד ילד אבל אני בגיל שלא בטוח שאצליח לעשות עוד ילדים'. גם המילה 'פונדקאות' עלתה וגם על 'אימוץ' דובר בפגישה הזאת".

     

    לזר: "היא אמרה לי כל הזמן, 'מה יקרה אם אני לא אצליח?'"

     

    קרני: "רציתי לדעת אם זה בכלל משהו שהוא בר סיכוי".

     

    אבל למה בדייט ראשון? מאור, לא נלחצת?

     

    "להפך", אומר לזר, עדיין עם מיכאל על הידיים, "סוף־סוף מישהי שלא משחקת את המשחק ואומרת מה חשוב לה. הייתה לנו שיחה כמו שני מבוגרים".

     

    הלכת לפגוש אותו כי החלטת שאת רוצה לחזור לצאת עם גברים?

     

    "זה היה שנה וחצי אחרי הגירושים, וכן, אז הרגשתי. לא ממש חיפשתי, אבל כשמאור הציע להיפגש, הסתכלתי על זה פתאום במשקפיים אחרים. רוב החיים הלכתי אחרי הלב, התאהבויות עם אנשים מדהימים והכל, אבל זה לא החזיק, כי זה לא נבנה נכון. אולי אפילו הבחירות שלי לא היו נכונות, כי שני האנשים שהיו שם לא התאימו".

     

    מאיפה הגיעה ההחלטה לעשות את זה אחרת?

     

    "גם מהצער של הבית שהתפרק. ההרגשה של כישלון, לצד רצון מגיל נורא צעיר לבנות בית. מנסה, מנסה, וכל פעם זה איכשהו לא הצליח לי. ובשנים האלה למדתי המון, זה בא מהיהדות, ממה שלמדתי. היה ברור לי שאני לא הולכת להשתעשע חודשיים־שלושה, לא היה בראש שלי. לא היה חסר לי שעשועים. זה לא היה הקטע".

     

    איך היית מסכמת את הפגישה הראשונה בדיעבד?

     

    "פרקטית", היא שוב צוחקת.

     

    צילום: יובל חן
    צילום: יובל חן

     

    × × ×

     

    את הדרך ליהדות התחילה קרני אצל הרב יובל אשרוב מעט אחרי שהיא והאקס מיקי שביב בנו בית ועברו לגור באמירים: "הרב אשרוב הוא איש מדהים. כל החזרה שלי בתשובה התחילה במפגשים איתו באמירים. זה היה הרבה לפני שהוא נהיה מה שהוא היום, שנוהרים אחריו עשרות אלפי אנשים. באמירים היינו קבוצה קטנה וזו הייתה זכות גדולה ללמוד מהאדם הזה ולקבל ממנו - אפילו אם לא הבנתי הכל".

     

    כשעברו קרני ושביב מאמירים להרצליה פנו אליה מבית הספר הדתי לבנות 'מזמור' בהצעה ללמד אצלם כתיבה, הלחנה, אנסמבל מוזיקלי, פיתוח קול בהפרדה בין בנים ובנות: "די שמחתי לקפוץ לזה, אני מלמדת המון שנים כבר, ומשם התחיל רעיון של מקהלות נשים ברוח היהדות. מיקי ואני הלחנו טקסטים מהמקורות בסטייל גוספל, והיו לי מקהלות בירושלים וברעננה. מצאתי את עצמי כל ימות השבוע מוקפת בנשים וכולן דתיות מהבית - לא חוזרות בתשובה. פתאום משהו מול הדת הסתדר לי באופן רגוע ומתון ונכון, אני אדם מאוד שמרן ומשפחתי - ודברים הסתדרו לי מולן".

     

    מה שלא קרה באמירים?

     

    "כל האווירה של החזרה בתשובה מאמירים, שהייתה מאוד קיצונית. זה הרבה פעמים ככה כשחוזרים בתשובה נמצאים עם חוזרים בתשובה - זה כמו גל כזה שסוחף אותך ואתה מאבד את הידיים ואת הרגליים ואת מה באמת חשוב. משהו מיתן אותי. הייתי עם אנשים שלוקחים יותר בקלות את הדת, זה לא אטרף. קיבלתי את המשפחתיות, המשפחה קודמת לכל, היחסים שלך עם הילדים והאימהות שלך. אלו הכלים שבאתי איתם אחר כך לפגישה עם מאור ולמערכת היחסים שהחלטתי לתת לה צ'אנס לבנות עוד בית". 
מאור קיבל אותה בפורמט המרוכך של אמירת 'מודה אני' בכל בוקר, הדלקת נרות וקידוש בשישי, וכשרות גורפת. מהתקופה שבה השתדלה להקפיד על קלה כחמורה, נותר בעיקר לקח: "כשהגענו לרעננה הייתי עדיין מאוד בתוך הדת. זה הקשה על הילדים, וגרם להם להתרחק מזה. אחד הילדים אמר לי, אני לא זוכרת מי, 'את לא יכולה להחליט שלא נוסעים בשבת בשביל כולם. כל החיים שלנו נסענו בשבת והלכנו לים. שבי את בבית אם את רוצה, תני לנו לעשות מה שאנחנו רוצים'.

     

    "גם בחיצוניות שלי התמתנתי, הורדתי את הכיסוי ראש, ואז אני זוכרת שהכשרתי את המטבח והבאתי כלים חד־פעמיים. אמרתי, 'מי שבא לה לאכול חלב עם בשר, בולונז עם פרמז'ן, יש כלים חד־פעמיים. שכל אחד יאכל מה שבא לו, אבל הכלים - שיישארו כשרים. אתן תכבדו את הדבר שלי ואני מכבדת את הדבר שלכן".

     

     

    × × ×

     

    בנובמבר 2015 התחתנו קרני ולזר כדת וכדין בפרדס סודי באזור מושב חירות, לא רחוק מבית ילדותו. המוזמנים קיבלו מפה, וכשהגיעו הושבו מסביב לשולחנות מכוסים במפות לבנות מתחת לעצי תפוז וקלמנטינה. אל החופה, שהתקיימה בצהרי היום תחת כיפת השמיים, צעדו השניים יד ביד לקול תופים ובמחולות, ואני לא התביישתי למחות דמעות של התרגשות ולהדחיק מחשבות רעות על סטטיסטיקות גירושים של פרק ב'.

     

    לפי מה שאת אומרת, יום אחרי החתונה התחלתם לעבוד על ילד.

     

    "כן. לא ידעתי שיש בעיה, בכל זאת ילדתי ארבעה ילדים. שיערתי שהגיל הוא פקטור ואז ניסינו וניסינו ולא מצליח. אחרי כמה זמן כבר הלכתי לבדיקות שהראו מספרים לא טובים של כל הבדיקות ההורמונליות, היו תוצאות שרק בנס היו מובילות בסוף להיריון. התחלתי לשמוע משפטים נוראים שרופאים אומרים: 'בגיל שלך גם אם יש ביציות, הן לא טובות. לא ייצא מזה משהו טוב, אם בכלל'. ואז התחלתי טיפולים ובדיקות ועניינים ובאיזשהו שלב נקלטתי והיינו בעננים. כל כך הייתי על זה שגיליתי את זה ביום ה־14 להיריון. לא היה חודש שלא הייתה בבית ערכת היריון".

     

    נכנסת ללופ?

     

    "זה כבר לא נהיה בגלל מאור, זה הנשיות שלי. זה היה הדבר הכי בסיסי שהייתי אמורה - בראש שלי - לעשות. היום אני מבינה שזה היה נורא ואיום, יש לזה השלכה על המראה, על הדימוי העצמי, על הכל. נעלבתי מהטבע. הייתי בת 42, היו לי ציפיות מהגוף שלי. יש המון אנשים מסביב שמעורבים בזה - זה לא רק את והוא. הרופא ואחות ועוד טכנאית אולטרסאונד ומשפחה וחברים. בתהליך הזה התחלתי להבין שאם זה משפיע עליי ככה - אני, שכבר יש לי ארבעה ילדים, מה זה עושה לנשים שאין להן ילד אחד? פגשתי נשים שעברו שנים של גיהינום, עשרות טיפולי הפריה והפלות, דברים משוגעים".

     

    הגוף שלך הוכיח את עצמו מגיל כל כך צעיר, עשה לך אחלה שירות ועדיין היית מאוכזבת.

     

    "נכון. אחרי שנתיים של ניסיונות, הלכנו על פונדקאות. כי באיזשהו שלב אחרי טיפולים והריונות כושלים אמרתי, 'אני לא עוברת את זה יותר'. כל הלצפות, ואז להיות בעננים, ואז עוד פעם לא, וכל פעם כזאת מפילה אותך יותר. גם פיזית וגם נפשית, והאכזבה. ואז אמרתי למאור, 'זוכר שדיברנו על הפונדקאות? זהו. אני לא ממשיכה בטיפולים, גמרנו".

     

    הקלה?

     

    "ירד לי הר מהכתפיים. ידעתי שהנה, זה קורה, אנחנו מטפלים בעניין הזה, יהיה לנו ילד. וזה לא משנה שאני לא אהיה בהיריון, מה שמשנה זה שאני אגדל את הילד הזה כל החיים, אני אהיה אמא שלו. אני לא אשא אותו ברחמי אבל אני אגדל אותו כל החיים".

     

    לא לכולן יש פתרון זמין שעולה כסף.

     

    "גם לנו לא היה. חברים עזרו לנו ומשפחה. התחלנו את התהליך וכל פעם שהיינו צריכים עוד תשלום בדקנו מה אפשר לעשות ומי יכול לעזור. היום אני יודעת שיש מסלולים בבנק והלוואות שאפשר לקבל למטרה הזאת. אם לא הייתי רואה בעניין הזה שליחות והזדמנות לומר לנשים שעוברות גיהינום בטיפולי פוריות, 'לכו על פונדקאות ותחסכו מעצמכן את הסבל הגדול שכרוך בטיפולים', לא הייתי מתראיינת עכשיו ומדברת על זה".

     

    בטח שאלו אותך על הביציות, אלה שאלות נורא חודרניות.

     

    "כולם רוצים לדעת על הכל. מבחינתי זו צנעת הפרט של הילד שלי, לא נכנסת לזה, וזה כבר לא משנה. ברור שיש הערות אבל זה לא מעניין אותי. זה לא עניינו של אף אחד, מספיק נכנסו לי לשחלות ומה שחשוב באמת זה לגדל את הילד".

     

    שמעת את הביטוי "רחם להשכרה", נשים שמצבן הכלכלי כל כך גרוע במדינה שלהן, עד שהן משכירות את הרחם שלהן כדי להרוויח כסף.

     

    "זה ממש לא ככה, זה לא מצבה של הפונדקאית שלנו בקייב. שמעתי את הטיעונים האלו, אבל די בהתחלה שאלתי את נציג סוכנות הפונדקאות שלנו, מיהן הנשים האלה ומה זה אומר עבורן? כמה מתוך הכסף שאני משלמת מגיע אליהן? מה זה נותן לה שם בקייב? מה היא יכולה לעשות עם סכום כסף כזה? עניין אותי לדעת. רוב הפונדקאיות שם הן נשים שכבר יש להן ילדים והן יכולות עם סכום הכסף שהן מרוויחות בפונדקאות לקנות שם בית. הפונדקאית שלנו למדה משפטים, היא עובדת במשרד המשפטים. אם לשלושה ילדים".

     

    מה היה הכי חשוב לך ביחס אליה?

     

    "שיהיו לה ילדים, שהכסף שלי יעזור גם לגדל אותם. שהיא תהיה אמא בעצמה, שיודעת שהיא עושה עכשיו בשביל אמא אחרת. אני בטוחה בזה שאין אישה שעושה את זה רק בשביל כסף. אני לא מאמינה שאישה שילדה עושה פונדקאות רק בשביל כסף. אני לא מאמינה. כי היא יודעת שהיריון זה לא דבר פשוט, זה תהליך עמוק שבו אתה נקשר לתינוק, הוא בתוך הגוף שלך. לא יכול להיות שהיא תעשה את זה רק בשביל תמורה כספית".

     

    אז למה לה לדעתך לעשות דבר כזה?

     

    "אני אולי קצת תמימה, אבל אני חושבת שיש בזה משהו נורא יפה. אם את היית יכולה לתרום ביצית, לא היית עושה את זה?"

     

    הייתי שוקלת ואף שקלתי בעבר.

     

    "את רואה, אני לא מאמינה שאישה עושה את זה רק בשביל הכסף".

     

    "הלכנו לפגוש כמה חברות שמתמחות בפונדקאות. יצא לנו להיות בכמה משרדים כאלה, את נכנסת ויש מלא תינוקות על הקירות וזה הבהיל אותי, כאילו מה קורה פה? מה זה, בקילואים? זה הרתיע אותי. בדימה מ'הזכות להורות' היה משהו אנושי ורגיש, ומצד שני אדם אסרטיבי - וקלטתי שאיתו זה יקרה".

     

    החוזה נחתם בתחילת 2018 וכעבור כמה חודשים טסו קרני ובעלה לקייב: "חייבים להיות שם בזמן ההפריה", היא מספרת, "כשיש עוברים, חובה לבדוק אותם גנטית ולוודא שהכל תקין, ובמקביל הם מחפשים פונדקאית. זה לא שיש תור של נשים שממתינות, וגם כשמוצאים מישהי, היא צריכה לעבור את כל הבדיקות הרפואיות".

     

    פגשת את הפונדקאית?

     

    "אני לא פגשתי, מאור פגש. בשלב הראשון עדיין התלבטתי. פגשנו אישה שהביאה תינוק בפונדקאות, והיא סיפרה שהמפגש היה קשה לה מאוד. חששתי שזה ישפיע עליי. כשהגענו לשם אחרי הלידה, כבר הייתי בהיריון, והאמת היא שהרגשתי לא נעים, לכי תסבירי לה עכשיו מה פתאום עשית פונדקאות אם אני עכשיו עם בטן? מה קורה פה?"

     

    × × ×

     

    לפני ארבעה חודשים, אחרי סבב החרדה הראשון סביב גילוי ההיריון, קרני כבר הגיעה לרופא פרטי לקבל הפניה זריזה לוועדה להפסקת היריון. "הוא אמר לי, 'שנייה רגע. אני עוצר אותך, תסבירי לי למה הפלה'. סיפרתי לו הכל, אמרתי לו שאישה בהיריון אמורה להיות הכי שמחה בעולם, ומשהו לא הרגיש לי טבעי. הרופא הזה אמר לי, 'בואי אני אסביר לך מה זה סטטיסטיקה. לסטטיסטיקות נכנסות גם נשים עם מחלות רקע, עם עודף משקל, את בן־אדם בריא, עוסקת בספורט - לא בטוח שאת נופלת בסטטיסטיקה, בואי תתחילי לעשות בדיקות, לראות מה מצבך. יש היום בדיקת דם שאומרת לך כמעט על כל דבר".

     

    לא יצאת משם עם הפניה לוועדה להפסקת היריון.

     

    "אמרתי לעצמי שאני חייבת למצוא רופא שאני אצא ממנו בחיוך. הגעתי למנהל היחידה להיריון בסיכון גבוה בתל השומר, פרופסור שלי מזעקי־טובי. הוא המלאך שלי. כשבאתי אליו הוא אמר שזה הדבר הכי טבעי בעולם, שהכל יהיה בסדר, שנעבור את זה ונעשה מה שצריך ושהוא מיילד גם נשים בנות 51 שנכנסות להיריון ספונטני וזה אחלה. גיליתי שיש פשוט רופאים שהם 'מעודדי ילודה' ויש כאלה שהם 'מעודדי שלא יהיה לנו חס ושלום פאדיחה ואנחנו נהיה אחראים'. אז הוא מאלו שקודם כל מעודדים ילודה. והוא מבין שיש מאחורי זה אנשים נוספים, לא רק האם עצמה. יש את מאור ואת הרצון שלו".

     

    מה מאור רצה?

     

    "עם כל זה שהוא הלך אחריי והיה איתי, באיזשהו שלב חברה אמרה לי, 'נורא יפה שהוא כל הזמן אומר נעשה מה שאת רוצה, אבל תשאלי אותו מה הוא רוצה. הוא אמר לי שזה הדבר שהוא הכי רוצה בעולם. שיהיה לנו גם את זה וגם את זה, שיהיה לנו הכל. אז הבנתי שאני לא הולכת לעשות שום דבר, שכל הסיפור פה הוא הסיפור של מאור, לא שלי".

     

    התמסרות מוחלטת.

     

    "זה רגע שבו את אומרת לעצמך: אני פה לא העניין. אני פה כלי. ככה הבנתי את זה שלפעמים את לא במרכז, את עכשיו עוזרת למשהו לקרות בשביל מישהו אחר. ברור שגם אני מעורבת פה בסיפור, זה גם בשבילי, אבל יש פה משהו יותר חזק. אמרתי לעצמי, 'תתמסרי לאי־ידיעה, ללא לדעת במשך תשעה חודשים. אין לך ברירה'".

     

    בשלב הראשון הם נערכו לאפשרות שהיא לא תוכל לטוס לקייב ללידה של מיכאל. "היה בהתחלה חשש שיקרה משהו עם ההיריון, אז הכנו את כל המסמכים למקרה שאני לא טסה, וזה לא אני איתו שם בחודש הראשון, אלא מאור לבד. הילד שלי יריח בפעם הראשונה מישהי אחרת שהיא לא אני, או מישהו אחר". ימים ספורים לפני הטיסה הם קיבלו אוקיי מהרופאים: "עשו לי אולטרסאונד וראו שהכל בסדר ואני יכולה לטוס. עדיין חששתי, גם בחודש שהיינו שם, הלכתי מאוד בזהירות, מחזיקה במעקים כדי לא להחליק חלילה מהשלג".

     

    כשנראה היה שהכל מסתדר במקום, החליטו להקדים את הלידה לפי החלטת הרופאים בקייב, שראו שהתינוק לא מתהפך. "הקדימו את הלידה ביום, אבל לא הייתה לנו דרך להקדים את הטיסה", היא אומרת, "הייתה לי הופעה שלא יכולתי לבטל, ידעתי שאני עומדת בהתחייבות הזאת ומיד אחרי זה טסנו. כל ה־24 שעות האלו היו קשות נורא. 'איפה הוא? לבד? מי נמצא איתו?' דימה הרגיע אותנו שמטפלים בו נהדר".

     

    כשהיא בשבוע 16 פלוס יומיים נחתה קרני עם מאור בקייב. שעות לפני ההמראה כבר קיבלו צילום של מיכאל ששלחה להם אחות בבית החולים: "זה היה מטורף. הייתה לו מין שריטה קטנה על האף, כנראה מהניתוח הקיסרי ושמחתי שיש לנו כבר סימן לזהות אותו", ומשדה התעופה נסעו ישירות לבית היולדות. "אנחנו מגיעים לשם, חורף, שלג, גולה. עצים קירחים. עיר יפהפייה בגוונים של אפור וערפל. נכנסנו לפגייה, הם שמו אותו שם למרות שהוא לא נולד פג. אמרו לי להוריד את החולצה ושמו לי אותו על החזה. עד לאותו רגע, הוא לא היה במגע כזה עם אף אדם אחר. הם חיכו שאמא שלו תגיע. זה היה מדהים. נורא מרגש. קיבלנו שם חדר משלנו יחד איתו בבית היולדות, וככה הוא היה עליי ארבעה ימים. פשוט ישבתי במיטה בלי לצאת כשהוא על החזה שלי. הוא התכרבל בי כל היום, כל היום ככה עליי. עד שטסתי הייתי כולי בתוך ההיריון שלי ומהרגע שהוא נחת בזרועותיי, הכל התהפך. פתאום הייתי קמה מהמיטה ורק אז נזכרת שאני בהיריון, שזה נהדר. זה ממש מומלץ, ההתרכזות הזאת בהיריון זה סיוט".

     

     

    × × ×

     

    מאז שהגיע מיכאל היא עוד לא עלתה על הבמה, אבל החודש יהיו לה שלוש הופעות. כשגילתה שהיא בהיריון, הבינה שהיא חייבת לסיים במהירות את האלבום שהתחילה לעבוד עליו כשיצאו לדרך עם הפונדקאות. זה היה אמור להיות אלבום של שמונה שירים עם חמישה מפיקים מוזיקליים, וקרני דהרה בכבישים במרוץ אינטנסיבי נגד הזמן. "עשיתי משהו שבדרך כלל לא עושים", היא אומרת, "לוויתי כסף בבנק ועשיתי לבד אלבום, בידיעה שבסוף אולי חברת התקליטים תאהב את זה והם יחזירו לי את הכסף. פשוט נכנסתי להיסטריית היריון וידעתי שברגע שאני חוזרת מקייב עם ילד והיריון, אני לא אשב ואכתוב שירים וזאת הולכת להיות שנה שיהיה לי קשה ליצור בה, אבל להופיע אין לי בעיה".

     

    כשיצאו מבית היולדות ועברו לדירה ששכרו בקייב, שלחה משם קרני למשרד של חברת התקליטים 'עננה', את כל החומרים: "ישבתי שם בחדר מול עץ הדובדבן העירום. שלג. מחשב. הכל היה ממוקסס וגמור. רק שם אזרתי אומץ להגיד, 'ככה וככה עשיתי', אבל הייתי נורא בלחץ להוציא מעצמי את הדברים האלו לפני שפתאום יש לי שני ילדים. כתבתי להם שאני נורא מקווה שהם יאהבו, והעברתי להם את כל 16 הקטעים. חלק הם הכירו, אבל 11 קטעים היו חדשים לגמרי, ועוד שני רימיקסים".

     

    מה הם ענו לך?

     

    "אני זוכרת בעל פה את המייל. יניב המתוק כתב לי, 'כל הכבוד על האמנות, אני אוהב אותך'. ואחר כך הוא כתב לי שהוא חושב שהרימיקסים מעולים ושצריך להוציא אותם יחד עם המקור". שיר חדש של קרני, 'אור של זהב', יוצא כבר ביום ראשון.

     

    בעוד שלושה חודשים קרני צפויה ללדת את הילד השישי שלה, וקרני שסיימה השנה גם לימודי הוראת יוגה, מרגישה מצוין. "תמיד הרגשתי מעולה בהריונות אז אני לא מרגישה אחרת. מסביבנו יש אחלה תחושה, אנשים קוראים לזה 'נס'".

     

    לא היה רגע שהילדים אמרו שאולי לא כדאי לקחת סיכון?

     

    "כן, הם דאגו לי. הם רצו לדעת שזה לא מסכן אותי, מהרגע שהבטחתי להם שלא יקרה לי שום דבר וזה יהיה בסדר ואני במעקב רפואי צמוד, הם נרגעו".

     

    אבא של הבנות שלך, מיקי, היה מעורב?

     

    "הוא ידע הכל בזמן אמת. אנחנו מתפקדים כהורים משותפים של הבנות, ברור שהוא היה בסוד העניינים. כשסיפרתי לו הוא נורא שמח, מיד אמר, 'בשעה טובה, ושיהיה לכם כל הטוב שתרצו'. לפני הנסיעה לקייב התארגנתי עם הילדים, עם אמא שלי, ועם מיקי - מי שומר, מתי ומי מסיע לאיזה חוג, מערך שלם של התארגנות. הוא שלח לנו ברכה מקסימה - 'עולל חדש בטעם דבש. שמח שמבוקשכם ניתן לכם. שיהיה בשעה טובה' - והכי עזר עם הבנות שהיו אצלו לסירוגין במהלך החודש שלא היינו כאן. חוץ מזה, גם לתינוק שלנו קוראים מיכאל וגם למיקי אז בכלל".

     

    עד הרגע לא שמתי לב שיש להם אותו שם. 

     

    "הוא אבא של הבנות שלי, והוא אחלה בן־אדם. חוץ מזה, מיכאל היה השם היחיד אחרי 50 שמות שהסכמנו עליו".

     

    meravbetito10@gmail.com

     

     


    פרסום ראשון: 11.02.20 , 16:48