ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: אביגיל עוזי
    7 ימים • 11.02.2020
    הדבר האחרון שחיפשתי בגוגל? קורונה תאילנד
    פינג פונג | פרופ' רוני גמזו
    רז שכניק

    פרופ' רוני גמזו, בזוגיות ואב לבת, נולד בשנת 1966 וגדל בחולון. שירת בהנדסה קרבית והשתחרר בדרגת סגן אחרי שנה בקבע. אחרי הצבא החל ללמוד רפואה באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, ומשם עבר לאוניברסיטת תל־אביב. בין תאריו: תואר ראשון במשפטים ותואר שני במנהל עסקים. בשנת 2001 התמנה לסמנכ"ל לענייני כלכלה באיכילוב, וב־2008 מונה שם למנהל בית החולים הכללי. ב־2010 מונה למנכ"ל משרד הבריאות, ובתפקיד זה כיהן ארבע שנים. לאחר מכן עבר שנת צינון בהנהלת ה־OECD בפריז. מאז ספטמבר 2015 הוא מכהן כמנכ"ל המרכז הרפואי איכילוב בתל־אביב.

      

     

    מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

     

    "אני בן שלוש, משחק בטנק צעצוע מפלסטיק. זוכר לרעה את תחושת הפחד בגיל שבע במלחמת יום הכיפורים, את האזעקות, את המקלטים, בעיקר את התחושה שעוד מעט יבואו מטוסים מעלינו. אבי היה אז בביקור משפחתי בפרס, בארץ אויב, וזה היה עוד יותר מאתגר. הוא שמע את הפייק ניוז של כיבוש תל־אביב. זו תחושה מעצבת בעיניי, שמאז לא חשתי, של פגיעות אל מול חוסן לאומי".

     

    איזו עצה היית נותן לעצמך בן ה־16?

     

    "תחיה את הגיל, את הנעורים, עד הסוף. יכולתי, נגיד, לבלות יותר. הייתי מקובל, מאוד משפחתי, מדי רציני".

     

    מי צריך לבקש ממך סליחה ולמה?

     

    "וואו, קשה. אני חושב שהבוחנים בקורס לגיבוש טיס. זה פזיז מדי לשפוט אדם בתקופה כל כך קצרה. הם ניפו אותי מהקורס ולקחתי את זה קשה. תחושת הכישלון הראשונה שחוויתי. במבט לאחור אני משוכנע שבתהליך סינון מקצועי יותר הייתי יכול לסיים כטייס".

     

    ממי אתה צריך לבקש סליחה ולמה?

     

    "מהמורה שלי לסקסופון. הפסקתי אחרי השיעור הראשון, בגיל שבע. גם מהמורה למתמטיקה, שאמרתי לו בזלזול בכיתה י', 'סע, סע, סע', כי הייתי מאוד שחצן לגבי יכולות הידיעה שלי. הייתי מבקש סליחה גם ממנהל המכון הגנטי בסטנפורד, על שהחלטתי לפנות לניהול ודחיתי את ההתמחות אחרי שהוא בחר בי מתוך 20 מועמדים והסכמתי. אני מבקש סליחה גם מאבא שלי ציון ז"ל, שרצה שאלמד את המקצוע שלו, צורפות. חשבתי שזו לא רמה".

     

    מאיזה הרגל היית רוצה להיפטר?

     

    "לנסות להספיק ארבעה דברים בבת אחת. אני צריך לפעמים להספיק גם להגיע לפגישה בשמונה וחצי בבוקר, לקחת את הבת לגן, תוך כדי כך לפתור בעיה של מטופלת שמבקשת עזרה בטלפון ולדאוג שאמי תגיע לאיזה טיפול רפואי. אני תמיד בטוח שאספיק הכל, ולפעמים מאכזב אנשים, רק כי אני מנסה יתר על המידה".

     

    מתי היית הכי קרוב למוות?

     

    "ביולי 2018, כשאובחנתי עם סרטן ממאיר בעפעף עין שמאל. למזלי, יצאתי מזה באופן מלא. אבל אז עובר לך בראש, איך זה דווקא לי, ואיך מתמודדים עם הפרטי והציבורי, ואיך אני עומד בכללים שלי לרפואה שוויונית כשאני נלחם על חיי. אני כמובן במעקב. אחרי שנתיים, הסיכוי לחזרה הוא אפס. ביולי 2020 זה יהיה בדיוק שנתיים".

     

    מה הפחד הכי גדול שלך?

     

    "לפני הכל, שלמות משפחתי. להבדיל, גם מסקי אני פוחד, ובעצם מכל דבר שקשור לעמידה על גלגלים או דברים חלקים. אני מעדיף קרקע יציבה".

     

    מתי היית הכי מאושר?

     

    "כשהוריי ראו אותי מקבל את ה־PhD. הופתעתי מעוצמת העליצות שעל פניהם".

     

    מה הרגע הכי מביך שהיה לך?

     

    "היה לי פעם בלק־אאוט באמצע הרצאה. נעתקו לי המילים ולא ידעתי איך להמשיך. פשוט יצאתי מהכיתה, שאפתי אוויר וחזרתי. מאז למדתי לצלוח רגעי מבוכה גם בחיוך".

     

    מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?

     

    "קורונה תאילנד, הנוסח של משרד הבריאות בנושא".

     

    ואם כבר פתחנו את הנושא.

     

    "אני מסכים עם ההודעה שיצאה. כלומר, אם אתם לא חייבים, למה דווקא עכשיו לנסוע למזרח?"

     

    לנו בישראל, יש ממה לחשוש מקורונה?

     

    "סטטיסטית, יש סיכויים גבוהים שנראה מקרה כזה בארץ, אבל יכול להיות גם שלא. בינתיים מצליחים לדחות את הגעת הווירוס לפה. עם שני אחוזי תמותה, קורונה לא נחשבת מחלה מאוד קשה, אבל היא מאוד מידבקת, וזה בעייתי".

     

    איזו סדרה כולם צריכים לראות כרגע?

     

    "The Marvelous Mrs. Maisel, משפחה יהודית, ניו־יורק של שנות ה־60, טלוויזיה טובה".

     

    מה הדבר הכי גרוע שכתבו עליך?

     

    "ששפכתי שמן על המדורה בשביתת הרופאים. זה בדיוק הדבר האחרון שרציתי לעשות אז, אבל יש מדורות שנדלקות גם ממים צוננים. ניסיתי למתן את המתמחים, והתברר שזה הכניס קצת תסכולים".

     

    נראה שסוף־סוף מערכת הבחירות עוסקת במערכת הבריאות.

     

    "אם יתעסקו בכך באופן בונה, זה טוב, אבל בכחול לבן דיברו על כך שמתים 5,000 איש בבתי חולים, וזו אמירה פופוליסטית שלא תורמת שום דבר, אלא מכפישה את המערכת, מחלישה אותה. ההפך ממה שגוף אחראי צריך לעשות".

     

    עד כמה המיתוס של הזקנה במסדרון נכון?

     

    "תמיד חסרות מיטות, אבל הבעיה הרצינית היא מחסור ברופאים בקהילה. אולי זה לא מצטלם טוב".

     

    מה ההישג הכי גדול שלך בעיניך?

     

    "הרפורמה בבריאות הנפש שנכנסה לתוקף ב־2015. הרפורמה דיברה על הפקדת האחריות לשירותי בריאות הנפש בידי קופות החולים, איחוד גוף ונפש וחיזוק הרפואה הציבורית".

     

    מי היה משחק בתפקיד רוני גמזו בסרט על חייך?

     

    "ארנולד שוורצנגר. אמנם אני נראה קטן, אבל הייתי רוצה מישהו שיבטא את העוצמות שבתוכי". 

     

    מתי בכית בפעם האחרונה?

     

    "באזכרה לאבי לפני כחודשיים. הוא מאוד חסר לי".

     

    איזה שיר ישמיעו בלוויה שלך?

     

    "'רוני' של גזוז".

     


    פרסום ראשון: 11.02.20 , 22:51