הקרב האחרון
הקרע בין המשפחה לבעלה, הטיפולים המייסרים שהוסתרו בכל מחיר מהציבור, והרופא שהאמין שהיה סיכוי להציל אותה. 20 שנה אחרי מותה, האנשים הקרובים ביותר לעפרה חזה משחזרים את השנה שהתחילה בגילוי המטלטל של נגיף ה–HIV בגופה והסתיימה במוות שהדהים את המדינה. וגם: שיר גנוז שכתבה נחשף לראשונה
היום שבו עפרה חזה הלכה לעולמה, ב־23 בפברואר 2000, היה יום מכונן בחייו של פרופ' זאב רוטשטיין, היום מנהל בית החולים הדסה ואז סגן מנהל ביה"ח שיבא, שקיבל את הזמרת האהובה לחדר המיון. דקות ספורות לפני שנאלץ להודיע בבכי לאומה ההמומה על לכתה של אחת הזמרות האהובות בישראל, נפרד רוטשטיין מאביו שלו, שמת בקומה אחרת בבית החולים.
בדיוק 20 שנה חלפו מאז, ורוטשטיין עדיין זוכר כל פרט. "קיבלתי את חזה מהרגע שהגיעה לחדר המיון עם הרופאה המלווה שלה. הודיעו לנו שהיא מגיעה והגעתי במיוחד לפגוש אותה", הוא נזכר לראשונה. "עפרה נכנסה על הרגליים, והסיפור מה קרה לה לגמרי לא היה ברור. היא לא דיברה הרבה, ומהר מאוד נאלצנו להרדים אותה לצורך הטיפול. זה נראה היה כמו משהו ויראלי אבל במשך שתי יממות לא היה לנו שום מידע - מה היה קודם, מה קרה לה, ואיך בחורה צעירה באה עם רקע כל כך קשה. שאלנו את בני המשפחה ואת בעלה, שהיה דמות מאוד בולטת באשפוז, ואי־אפשר היה לברר שום דבר. הוא התנגד מאוד לנדב מידע, למרות שהייתה התעניינות של כל כלי התקשורת וממש היה צריך לעשות בונקר סביבה".
ואיך זה נודע לכם בסוף?
"אחרי מעל יממה ולחץ ציבורי עצום שהיה עלינו, קיבלנו את המידע מד"ר מימי הטמן (חברה קרובה של חזה ורופאת הנשים שלה - ש”מ), שליוותה אותה. זה היה יחסית מאוחר כבר, ואחרי שנעשה בצורה לא כל כך סימפטית מצידי. כעסתי על קשר השתיקה של הרופאה ובעלה של עפרה, ועל כך שהם מנעו ממני מידע כזה חשוב, כי יכולנו לטפל בה אולי יותר בהצלחה. השעות הראשונות הן קריטיות. אם היינו יודעים במה מדובר יכולנו בהחלט לחסוך זמן במאמצים ובכיוונים לברר מה יש לה".
× × ×
המיתולוגיה סביב מותה הטרגי והמיותר של חזה, שהייתה בסך הכל בת 42, גורסת שהיא "מתה בגלל הבושה"; שמסכת ההסתרה הקיצונית גרמה ישירות למותה. שיחות עם האנשים הקרובים אליה ביותר, עדויות מהוועדה שהקים בזמנו משרד הבריאות וכמה גילויים חדשים, מעידים שהדבר לא רחוק מהמציאות. עובדה - 20 שנה עברו, וסימני שאלה רבים עדיין אופפים את מותה. מתי וכיצד נדבקה ב־HIV, מה בדיוק הביא להידרדרות החדה במצבה הבריאותי, האם היה ניתן לפעול אחרת? על מי מוטלת האחריות ועד כמה הייתה בעצמה מודעת למצבה - אלה סוגיות שעדיין מחכות למענה.
ואולם, דבר אחד חוזר על עצמו שוב ושוב בשיחות ובעדויות - חודשיה האחרונים אופיינו בעיקר על ידי הפחד כי סודה יתגלה. והחרדה הזאת הובילה שוב ושוב את הזמרת ואת מקורביה להחלטות שהשפיעו ישירות על מצבה.
הייתה חרושת שמועות סביב הסיבה למותה. היום אתה יכול להגיד בוודאות ממה היא מתה?
פרופ' רוטשטיין: "היה ברור שמדובר בהשפעות לוואי של הטיפול התרופתי שהיא קיבלה מחוץ לבית החולים. אבל ניסינו לטפל בתופעות הלוואי האלה רק כשידענו שהיא קיבלה אותם. ועד שהבנו מי הן, מה הן ומה התרופות האלה ידעו לעשות - רצנו לחפש מקרים דומים בעולם. זה היה נדיר".
מה היא קיבלה שם?
"אני לא יודע מה נתנו לה, חוץ ממה שסיפרו לנו שם. באותה עת חיפשנו מקרים כאלה בכל העולם. יותר מ־24 שעות השקענו בחיפושים אחרי שריד מידע של מי שטיפל בה. לדאבוננו, עפרה שקעה לנו מול העיניים ונפטרה מקריסת מערכות כללית של גופה".
ניתן היה להציל אותה לו ידעתם מוקדם יותר שהיא נשאית VIH?
"ככל שהיינו מטפלים בה מוקדם יותר, הסיכויים להציל אותה היו גדולים יותר. אם היא הייתה מגיעה 24 שעות לפני, או 48 שעות לפני, או אם היינו יודעים מהרגע שהיא באה מה יש לה".
אפילו הרופאים שידעו על האבחנה של חזה וליוו אותה בחודשים עד האשפוז - חברתה, ד"ר הטמן, וד"ר מיכאל בורק - כיבדו את בקשתה ונמנעו מלחלוק את המידע על מצבה עד שכבר לא נותרה ברירה. לפי רוטשטיין, רק אחרי "שנפתחה תיבת פנדורה וקיבלנו מהטמן את הפירוט המדויק של התרופות שעפרה קיבלה מד"ר בורק, נעשתה אליו פנייה ואז הוא נתן מידע מלא על מה שקרה".
אבל הנה, גם לשאלה הפעוטה הזאת - איך גילו רופאי חדר המיון מה באמת יש לחזה ואיזה תרופות היא לוקחת - אין תשובה פשוטה. חזה הסתירה את דבר מחלתה גם מאחיה ואחייניה האהובים, וכשהאמת יצאה לאור לאחר מותה, הם מיהרו להגיש תלונה במשטרה נגד ד"ר הטמן ונגד בעלה של חזה, דורון אשכנזי, בטענה כי גרמו למותה ברשלנות. התלונה נסגרה עד מהרה, כיוון שלא נמצאו עדויות לפעילות פלילית, אך הנושא הועבר לבדיקתה של ועדה מיוחדת במשרד הבריאות. הוועדה, חשוב לומר, לא מצאה פגם בהתנהלותם של ד”ר הטמן ובורק.
אשכנזי אמנם מת כשנה וחצי לאחר רעייתו, אך הספיק לתת עדות מפורטת על השתלשלות החודשים האחרונים בחייה. גם ד"ר הטמן ובורק סיפקו תיעוד מפורט. "הגענו לחדר מיון בשיבא ב־18:30 בערב", אמר אשכנזי בפני הוועדה, בראשותו של פרופ' צבי בנטואיץ'. "המילים הראשונות שעפרה אמרה, היו: 'מי האחראי פה? מנהל טיפול נמרץ יקר', היא קראה לו למיטה. 'זה בעלי. אני מסכימה להיות פה, בתנאי שרק איתו אתה מדבר על מצבי הבריאותי'. והוא הבטיח לה. אחרי כמה שעות העבירו אותה ליחידה לטיפול נמרץ".
כשפרופ' בנטואיץ' העיר לאשכנזי שלקח זמן עד שמישהו עידכן את הצוות שהיא נשאית, טען אשכנזי כי הוא זה שעידכן את הרופאים במצבה של אשתו. "כשהיא הגיעה לבית החולים ראיתי שכולם עם כפפות. ראיתי שלא עושים לה דברים חודרניים כאלה, ושהרופאים שואלים אותה שאלות ומדברים איתה - והיא לא אומרת להם. אני לא יודע מה החטא היותר גדול: להיות נאמן לה או לא. אני רק יודע שברגע שמנהל חדר המיון אמר לי: 'דורון, אני מרדים את עפרה כדי שהיא תנוח' , או משהו כזה, ברגע שהוא הרדים אותה והיא לא יכלה לדבר, מצאתי לנכון לקבל אחריות ואמרתי לו: 'עפרה ישנה, היא לא יכולה להגיד את מה שהיא בטח לא רוצה להגיד. המצב הוא כזה וכזה'. וכך זה נודע לצוות הרפואי. לא מבדיקות ולא ממישהו שהדליף בדיקות ולא מכלום".
גם ד"ר הטמן נשאלה על התזמון והעידה שלא היא שסיפרה לצוות. "אף אחד גם לא שאל. איך שבאנו לשם, רצו איתה לסי־טי והדבר היחיד שעשיתי זה לרוץ אחריהם, כי פתאום הם אמרו שבדקו אותה והיא לא בסדר. אני הייתי בשוק. כשהגענו לסי־טי שאלתי בעדינות: 'אני יכולה להישאר פה? אני חברה שלה אבל אני גם רופאה', ואמרו לי: 'בסדר, את יכולה לעמוד'. עמדתי בחוץ. זה מה שהיה ואחר כך הלכתי איתה לטיפול נמרץ".
"המקרה הזה מאוד מעציב אותי. זה טרי בזיכרון", מסכם פרופ' רוטשטיין. "איך אפשר שלא? הייתה לי אחריות. הייתי האחראי, הייתה לי חובה מוסרית לנסות ולהציל מותג ישראלי טהור כמו עפרה. מאוד רצינו ונלחמנו כמו אריות. אני מצטער שהייתי חלק מהסיפור הזה, כי במקום סיפור של הצלחה יצא כישלון".
× × ×
291 יום - כמעט עשרה חודשים - עברו בין היום שבו אובחנה עפרה חזה כנשאית HIV ועד מותה בבית החולים. וכמו כדי להוסיף שכבה נוספת של טרגדיה, הסיבה היחידה שבכלל גילתה על נוכחות הווירוס בדמה הייתה הכמיהה האדירה שלה להביא ילדים לעולם.
חזה נישאה לאשכנזי כשהייתה בת 40, וניסתה במשך זמן רב להיכנס להיריון ללא הצלחה. כשנתיים לאחר מכן, כבר הבינה שפניה מועדות להפריה חוץ־גופית והחלה להגיע לפגישות ייעוץ חשאיות. גם על הניסיונות האלה שמרה בסוד, כולל מהקרובים לה ביותר, מחשש שהדבר יתפרסם בציבור. בעקבות אחת הפגישות, נתבקשה לעבור בדיקת דם. ב־8 במאי, 1999, היא ישבה בביתה והמתינה לד"ר הטמן, חברתה ורופאת הנשים שלה, שתגיע עם התוצאות.
אלא שהבשורות של הטמן היו שונות בתכלית מכל מה שציפתה לו. "היא אמרה שזה לא יכול להיות ושאלה אם זאת לא טעות של המעבדה, אם לא החליפו דמים", סיפרה הטמן על רגע הגילוי. "אמרתי לה שזה לא יכול להיות, ואז היא אמרה לי את מה שהיא אומרת תמיד: 'אלוהים אוהב אותי, הוא לא ייתן שיקרה לי משהו רע'".
"קרה לנו אסון", העיד אשכנזי בפני הוועדה. "זה היה במוצאי שבת כשהגיניקולוגית שלה, ד"ר מימי, פתאום הגיעה אלינו הביתה. אני נכנסתי לסלון כדי לראות 'מבט ספורט'. אחרי עשר דקות, פתאום קיבלתי לפלאפון שיחה מאשתי שישבה בחוץ. היא אמרה לי:" דורון, בוא, בוא רגע החוצה'. אמרתי לה: 'עופי, מה קרה? אני רואה פה מבט ספורט'. יצאתי, ואז מימי סיפרה לנו שבבדיקות שעשינו לצורך ההפריה, מצאו שלעופי יש את הדבר הנורא הזה. שהתקשרו אליה מבית חולים איכילוב וישר ראו שזה מאוד עדין, כי קישרו את עפרה אשכנזי עם עפרה חזה".
הטמן: "דורון היה מאוד נסער. הם התחילו להתחבק ולהתנשק. כל הזמן הם אמרו שהם אוהבים האחד את השני והם יעברו את הכל יחד והכל יסתדר".
במשך כל החודשים שבהם נאבקה ועד לאשפוזה בבית החולים, נותרו מלבדה רק שלושה אנשים בסוד העניינים: בעלה, ד"ר הטמן שליוותה אותה באופן שוטף, וד"ר מיכאל בורק, אימונולוג מהיחידה לאיידס באיכילוב, שהיה אמון על הטיפול בווירוס עצמו כרופא מומחה.
"היינו בורים בקשר לנושא הזה והיינו בטוחים שהגרוע מכל עומד לקרות", אמר אשכנזי. "ואז ד"ר בורק הסביר לנו שזה לא בדיוק ככה היום, ושישנן דרכים למנוע מהדבר הזה להתפתח בצורה קטלנית. הוא דיבר איתנו בצורה מאוד אמיתית ומאוד ישרה, ואמר שנעשים היום הרבה מחקרים בקשר לדבר הזה. בקיצור, נתנו לנו להבין שתוך שבוע החיים שלנו משתנים. אני חושב שהוא ניסה ללמד אותנו לא לחיות עם המחלה כל הזמן, אלא להשתדל לחיות על ידה. הוא המליץ לדבר עם פסיכולוגים ולהיכנס לקבוצת תמיכה.
“אבל אשתי היא בחורה מאמינה מאוד. כשיצאנו משם היא אמרה: 'דורון, ככה אלוהים רצה שיהיה - כך יהיה! אנחנו נעשה כל מה שאנחנו יכולים, כל מה שניתן, אבל לא גמרנו את החיים שלנו עדיין. ורק דבר אחד אני מבקשת: שאף אחד חוץ ממך וממני לא יידע מזה. אנחנו לא צריכים פסיכולוגים ולא קבוצות תמיכה. כי אם מישהו יידע מזה - אני אמות'. האמת? לא ניסיתי לשכנע אותה הפוך, כי ידעתי עד כמה היא צודקת, וידעתי עד כמה החיים שלנו ייהרסו - כמו שאני מרגיש את זה גם היום - ברגע שיידעו שלעפרה המסכנה יש דבר כזה".
הצעדים שחזה נקטה על מנת שאיש לא יגלה את סודה היו קיצוניים ועיקשים. היא סירבה להגיע לבדיקות ולטיפולים בבית החולים, וכל העת העניק לה ד"ר בורק טיפול תרופתי מחוץ ליחידה. ד"ר הטמן רתמה את הקליניקה שלה בבית הרופאים ברחוב ריינס בתל־אביב למאמצי ההסתרה של חזה.
"כשעפרה הייתה באה אליי, היא הייתה עולה במדרגות", סיפרה הטמן בוועדה. "לא במעלית ולא נכנסת עם אף אחד. היא הייתה מוציאה אותי מהדלת של המדרגות, כדי לראות שאין אף אחד במסדרון. 20 פעם הייתה מצלצלת אליי מלמטה לוודא שאכן אני לבד. לא רק שהיא ידעה שאני מחכה לה, ושבמשך שעה בטוח אין לי שום פציינט לפניה, היא הייתה מצלצלת לוודא שבמקרה מישהו לא נכנס אליי. כשהיא הייתה מסיימת את הבדיקה, אני הייתי יוצאת למסדרון, הולכת את כולו. זה לא מסדרון ארוך, אבל את הכמה מטרים האלה הייתי הולכת ובודקת עד למעלית שאין שם אף אחד, כדי שהיא תוכל לברוח. עפרה הייתה הולכת עם צעיפים, הייתה משחקת, הייתה עושה הכל כדי שאף אחד לא יראה אותה. ככה היא הייתה. זאת עפרה”.
לדבריה, כשפעם אחת הציעה לחזה להיבדק במרכז האיידס, "היא נתקפה בבהלה. אמרתי לה: 'עפרה, האנשים האלה שמתעסקים בזה, לא אומרים ולא מספרים. הם הגונים'. והיא אמרה: 'בשום פנים ואופן לא! ואם יהיה לי משהו נוראי, אני אסע לחו"ל. אני אסע בעילום שם. אני אשים פאה. אעשה ניתוח פלסטי, שלא יידעו מי אני'. היא הייתה ממש בהיסטריה".
× × ×
גם משפחתה של חזה - כולל הוריו ואחיו של אשכנזי, שאליהם הייתה עפרה קרובה במיוחד - לא ידעו דבר וחצי דבר על המחלה. במשך חודשים רבים המשיכה הזמרת לשדר עסקים כרגיל, ולדברי משפחתה אף עבדה על אלבום חדש בלונדון. את העיזבון של חזה מנהלים כיום בני הדור השני, האחיינים של חזה - אורי חזה, בתו של האח הבכור יהודה ז"ל, עידו משולם, בנה של אחותה הגדולה נוגה, ובני משפחה נוספים.
"עפרה התחילה להקליט אלבום חדש שהיא כתבה בו את כל המילים וכל הלחנים", סיפרה השבוע אורי. "חודש לפני שנפטרה, היא התקשרה להורים של עידו כדי להשמיע להם את השירים ומאוד התרגשה. מבחינתה העתיד עוד היה ארוך שנים. היא רצתה להופיע והרגישה שהיא עדיין לא מיצתה את עצמה. היא בסך הכל הייתה בת 42".
ומה יהיה בגורל השירים האלה?
"אנחנו בקשר עם מפיקים בארץ ובחו"ל ועובדים כדי לממש ולהפיק לה את האלבום".
ואולם, ישנן עדויות הפוכות, לפיהן הקריירה שלה סבלה באותה תקופה גורלית, אם כי לא רק בגלל האבחנה הבריאותית שלה. היא הפסיקה להופיע, וכשפעם התראיינה לתוכנית טלוויזיה בתקופת מחלתה, ביקשה מהמנחה לומר שהראיון איתה מתקיים כשהיא בחו"ל. בצלאל אלוני, המפיק, המנהל האישי וכותב השירים העיקרי של חזה ומי שליווה אותה במשך 30 שנה, כמעט ולא ראה אותה בחודשיה האחרונים לאחר שאשכנזי לקח על עצמו את ניהולה של אשתו, אך מעיד כי בפעמים הספורות שראה אותה זיהה כי מצבה מידרדר.
"מאז נישואיה, דורון בודד אותה לחלוטין מכולם, כולל ממני", אמר השבוע. "בשנה האחרונה לחייה, למעט כמה ציוצים ממנה, היא לא אמרה לי כלום, הפסיקה לבוא. הייתה גונבת פה ושם ביקורים ובאה אלינו הביתה והולכת. סיפרה לנו שהיא בהיריון ושהוא בעל נפלא. ובכל ביקור שלה ראיתי שהיא הולכת ומידרדרת מבחינה בריאותית".
מה קרה עם האלבום שהיא הקליטה באנגליה?
"היא לא עשתה תקליט, יש בלבול. אולי היא הקליטה כמה שירים, אלף ואחד שקרים רקמו סביב המלאך הקטן והטהור הזה עפרה חזה".
כך או אחרת, בינואר 2000 הידרדר מצבה הבריאותי כך שאיש כבר לא יכול היה להתעלם. תחילה הצטננה ולא יצאה מביתה קרוב לשבועיים. "היינו בקשר יומיומי ועפרה אמרה לי שהיא חולה בשפעת", סיפרה פרחיה, אמו של דורון אשכנזי. "אחרי יום: 'עופרי, מה העניינים,'? 'אה, יותר טוב.' פעם היא מתקשרת, פעם אני. ככה כמעט שבועיים. לא נסעתי לשם, מפני שפחדתי שיש לה שפעת, ולי יש בעיות בריאות עם כבד, שאני מאוד צריכה להיזהר. התעדכנתי איתם: יום יותר טוב, יום פחות טוב". גם אז, חזה לא סיפרה לה את האמת.
כשמצבה השתפר מעט, חזה ובעלה נסעו לסוף שבוע בירושלים, לראות את השלג. "שבועיים לפני האשפוז, נסענו לסוף שבוע ארוך בבית מלון בירושלים", סיפר אשכנזי בוועדה של משרד הבריאות. "ירדנו לעשות קניות, וזרקנו אחד על השני כדורי שלג. הסתובבנו בלובי ואנשים ניגשו לעפרה וביקשו חתימות. היינו מאושרים. בצהריים עפרה הזמינה את הטמן ובעלה כדי שיצטרפו אלינו לארוחת הערב".
אחרי ארוחת הערב ניגשו הטמן וחזה לשוחח בדיסקרטיות. "עפרה קראה לי לחדרה ואמרה: 'מימי, יש לי בחילות, לא טוב לי, אני שונאת לקחת את התרופות האלה'. היא אמרה שזה נתקע לה בגרון והיא צריכה לשתות ליטר מים, ושהיא צריכה לקחת אותן תמיד במקומות שאף אחד לא יראה, והיא לא יכולה לסחוב את זה בארנק ולא יכולה לקחת את זה, וזה מעצבן אותה ונמאס לה. ואז היא אמרה לי: 'הפסקתי לקחת את התרופות, אבל אל תספרי לדורון, הוא יהרוג אותי'. נבהלתי".
"עפרה הפסיקה לקחת את הכדורים כשהייתה בסופ"ש בהילטון בירושלים והתחילה להרגיש לא טוב", אישרה השבוע גם עורכת דינה של ד"ר הטמן, שירה דונביץ' (ד"ר הטמן לא רצתה להתראיין לכתבה - ש”מ). "היה לה קשה לקחת את זה כי אלו היו הרבה כדורים, ולכי תדעי אם גם דיכאה אותה והפריעה לה הידיעה שהיא לא תביא ילדים לעולם".
כמה ימים אחרי שובם מירושלים, וחזה שוב החלה להרגיש ברע. אז, אשכנזי מספר, גם ד"ר בורק הפציר בה להפסיק עם קוקטייל התרופות. "הזעקתי לבית את ד"ר בורק והוא אמר לי: 'דורון, יש לה שפעת, שתפסיק לקחת (את התרופות)'. בקיצור, הוא הוריד אותה מהתרופות ואמר לי שאין מה לעשות נגד השפעת ושהבדיקות של ה־HIV של השבועיים קודם, היו מצוינות".
מצבה של חזה לא השתפר. "ביום רביעי, דורון התקשר אליי”, סיפרה הטמן. “הוא אמר שעפרה שוב מקיאה ולא מרגישה טוב, ושבורק נמצא אצלם ורוצה שהיא תתאשפז, אבל עפרה מסרבת. אמר שבורק פוחד שהיא תאבד נוזלים ורוצה לעשות לה אינפוזיה, והוא רוצה לדבר איתך".
משפחתו של אשכנזי התחילה להבין שדבר מה אינו כשורה, אך לא הייתה יכולה לנחש מה באמת קורה. "בשבת בבוקר אמרתי לאברהם בעלי: 'בוא ניסע לראות את עפרה, מה שיהיה, יהיה. עוד פעם חולה, אני רוצה לראות את הילדה'", סיפרה פרחיה. "התקשרתי, ודורון אמר: 'אמא, עפרה לא במיטבה. את יודעת איך היא רוצה לקבל אתכם כשאתם באים. תעזבי את זה עוד יום, יומיים. ובערב נהיה בקשר'. עכשיו דורון בחיים לא יגיד לי: 'אל תבואי.' זה לא שפעת ולא נעליים. או שעפרה לפני טיפול הפריה, או אחרי טיפול, או שהיא בהיריון, או טיפול שנכשל, והם לא רוצים שנראה ונדע. כך האמנתי".
× × ×
הימים הבאים היו כנראה הדרמטיים ביותר. כשבריאותה של חזה לא השתפרה, המשיך הלחץ עליה להתאשפז, אבל היא סירבה בכל תוקף. ד"ר בורק העיד כי התלבט כיצד לנהוג, "אבל בדיעבד לא הייתה לי ברירה", סיפר לוועדה. "לא הייתי יכול להסגיר את הסוד של עפרה כדי לשמור טוב יותר על חייה. עפרה לא הייתה מוכנה בשום אופן לשמוע על אשפוז. יכולתי להגיד לה: 'טוב, אם את לא הולכת ועושה מה שאני רוצה, אז את לא צריכה אותי, תעשי מה שאת רוצה' - וללכת, או לנסות לטפל בה במסגרת הבית, למרות שזה לא היה רצוני".
הטמן: "אני מכירה את הבחורה הזאת והיא לא הייתה הולכת (לאשפוז - ש"מ). ההיסטריה שלה מחשיפה הייתה גדולה, ובורק היה הכתובת שלה לכל דבר. הוא רצה לאשפז אותה כדי לתת לה נוזלים. הוא התחנן שהיא תבוא למרפאה שלו (באיכילוב) והבטיח לה שכל העובדים שם הם אנשים שמתעסקים עם חולי איידס והם שומרי סוד ונאמנים, אבל היא סירבה.
"תראו, כל כך אהבתי את הבחורה הזאת והיא כל כך אהבה אותי", אמרה הטמן. "היא נתנה לי כל כך הרבה אהבה ואם הייתי מעלה בדעתי שהבחורה הזאת נמצאת בסכנה, אני לא יודעת את מי הייתי מביאה. את כל משטרת ישראל בכוח כדי להביא אותה לבית חולים".
במשך ימים ארוכים הייתה חזה חולה בביתה, מקיאה שוב ושוב ומתקשה לאכול, אך סירבה להגיע לבית החולים. כשבועיים אחרי ששבו מירושלים נראה היה לרגע שבריאותה משתפרת, אך ההקלה לא נמשכה זמן רב. ביום שבת, 12 בפברואר 2000 בשעות הערב, הגיע הקש ששבר את גב הגמל.
"זהבה אחותה של עפרה הייתה אצלנו", סיפר אשכנזי. "בשעה 22:00 עפרה התלוננה, 'דורון, דורון, כואבות לי הרגליים פה למטה, כמו רדומות לי הרגליים', ואז אמרתי: 'זהו, נשבר לי. אני לא יכול יותר'. אתם צריכים להבין ששבועיים אני צמוד למיטה שלה, לא זז ממנה לרגע, וד"ר בורק, ומימי. אמרתי לאחותה זהבה: 'עכשיו, אבל כרגע, תארגני את עופי. אני יוצא להביא את האוטו לדלת הבית'. יצאתי החוצה. לקחתי את האוטו מהחניה לפתח הבית ואז נכנסתי חזרה לחדר השינה. כל העניין הזה לקח אולי ארבע דקות. ראיתי את עפרה יושבת עם הרגליים בתוך קערה עם מים חמים ואחותה עושה לה מסאז'. ועפרה אומרת לי, 'לא לא, זה נרגע לי. לא, לא, זה בסדר דורון. אני לא הולכת לשום בית חולים. תפסיק לבלבל לי את המוח ותפסיק ללכת נגד הרצונות שלי, ותפסיק, ותפסיק, ותפסיק'. לא יודע. יכול להיות שמגיע לי עונש מוות על זה. אני לא יודע מה מגיע ואיך מגיע ולמי. נרדמנו. ישר הלכנו לישון. קמנו בבוקר כשעפרה מרגישה בסדר".
כשנשאל אם הטמן ובורק לחצו על חזה להתאשפז, ענה אשכנזי כי "הם העלו את הרעיון כמה פעמים בעשרת הימים האחרונים. הייתה אפילו הצעה שעפרה סירבה לה, לאשפז אותה בבית חולים פרטי של דתיים בבני־ברק. היא אמרה לי: 'מצידי, הם יכולים ללכת מפה. אני לא מרגישה שאני צריכה בית חולים'. לא הייתה להם ברירה. אם היית שומע את עפרה, היית מבין שלא הייתה לאף אחד ברירה. הם היו צריכים להחליט להישאר או לקום וללכת משם.
"אני זוכר שבאותה תקופה, נשיא המדינה עזר ויצמן היה (מאושפז) בתל השומר. ראינו בטלוויזיה ואמרתי: 'הנה, את רואה? אפילו נשיא המדינה בבית חולים, אז גם עפרה בבית חולים'. והיא ענתה: 'כן, נשיא המדינה בבית חולים והנה, בבקשה, כולם יודעים למה וכולם יידעו גם למה אני בבית חולים'. אני זוכר את המשפט הזה שלה".
פחות מיממה אחר כך חזה איבדה את התחושה ברגליים פעם נוספת, והפעם אשכנזי לא ויתר. הוא דרש מאחותה להזמין אמבולנס, וחזה הגיעה - סוף־סוף - לחדר המיון שממנו כבר לא יצאה.
× × ×
תאריך האשפוז היה 12 בפברואר 2000. 11 ימים אחר כך, כשמשפחתה לצידה אבל עדיין לא יודעת ממה היא סובלת, עפרה חזה מתה. 'למחרת בבוקר אחרי האשפוז שלה כבר היינו כולנו בבית החולים", סיפרה פרחיה. "חלק מאחיותיה של עפרה כבר היו שם. לא זזנו משם עשרה ימים ברציפות, עד שנפטרה. כל יום בחצות חזרנו לישון בבית, ובשמונה וחצי בבוקר, כבר היינו שם בחזרה".
את עפרה לא ראתה. “אף אחד לא נכנס אליה, חוץ מנגה אחותה, דורון והרופאה החברה שלה, שהייתה צמודה אליה. אחרי יומיים נגה רצתה לעשות לי כאילו פרוטקציה. אמרתי: 'נגה, אני לא רוצה להיכנס. אם יקרה חלילה משהו לעופרה, אני רוצה לזכור אותה כמו שזכרתי אותה. ואם היא תבריא, היא בחיים לא תסלח לי שראיתי אותה במצב כמו שאתן מספרות שהיא".
בצלאל אלוני שמע על אשפוזה של חזה מאשתו. "הייתי במוצ"ש באולפן הקלטות כשהיא אושפזה", הוא נזכר השבוע. "ואז אוגניה אשתי מתקשרת שכל העיתונאים מחפשים אותי, 'כי עפרה בטיפול נמרץ עם קריסת מערכות טוטאלית'. חטפתי שוק, סגרתי את הטלפון. בערב נסעתי עם אשתי לבית החולים, אבל לא נתנו לנו להיכנס. היו שם בריונים שבעלה הציב שם".
ומתי ראית אותה בכל זאת?
"ראיתי אותה רק ביום השלישי. עפרה הייתה חסרת הכרה במשך שבועיים. שאלו אותי אנשים, מה יש לה, ולא ידעתי להגיד. היא שכבה על המיטה כשהיא מחוברת למיליון צינורות ומכשירים, וזה נראה לי כמו מאיזה סרט דמיוני על המאדים. אמרתי לאוגניה: 'היא מתה. אני להלוויה הזאת לא הולך. לא הולכים. נקודה’".
אלוני, כועס והמום ממותה הטרגי של בת חסותו לשעבר, אכן לא הגיע להלוויה, וגם לא לשבעה. "רק אחרי חצי שנה העזתי לעלות לקברה. הגיע אליי מעריץ מוזיקלי שלה מחו"ל ולבקשתו עלינו יחד, שמתי אבן על הקבר ושם סיפרתי לו את כל הסיפור".
עד היום, משך הזמן שלקח לחזה להתאשפז בבית החולים מעלה סימני שאלה קשים, כמו מה היה קורה לו רק הייתה מגיעה מוקדם יותר. זו אחת השאלות שבחנה הוועדה שהקים משרד הבריאות לאחר מותה. "עפרה התביישה באבחנה שהיא נשאית HIV וזה שלט בה", סיפרה השבוע עו"ד דונביץ', בתשובה לשאלה מדוע לא שיכנעה אותה ד"ר הטמן להתאשפז קודם לכן. "הפחד שזה ייחשף היה יותר גדול ממנה. היא לא הייתה מסוגלת להתגבר עליו, ומה שמימי עשתה בשבילה, היה לאפשר לה לקבל טיפול מצוין על ידי רופא מומחה מאיכילוב.
"מימי הגנה על הפרטיות של עפרה ועשתה את זה בכמה דרכים: היא נתנה להם להיפגש בקליניקה שלה, כי בבית חולים עפרה הייתה רשומה בשם אחר כדי שאיש לא יגלה שהיא נשאית. היא גם רכשה עבורה את התרופות שד"ר ברוק מאיכילוב ביקש שתקנה בבית מרקחת פרטי. עפרה כתבה למימי את שמות התרופות על פתק, וכדי שלא יזהו אותה קונה, מימי עשתה את זה עבורה. מימי הייתה אשת סודה מכל בחינה. הן דיברו שעות כחברות".
ההבנה כי חזה הייתה נשאית HIV החלה לצוץ כבר בשבעה, והכתה את משפחתה בהלם. "לא האמנתי. הייתי בשוק טוטאלי", סיפרה פרחיה. "'מה קרה לכם? השתגעתם?' אמרתי לבעלה של נגה: 'תרים טלפון למנהל בית החולים שיעשה סדר בעניינים. מה השטויות האלה?'"
היא לא דיברה על כך עם דורון. "מי היה יכול לדבר איתו? את יודעת באיזה מצב הוא היה? עם זקן ובשחור, ומכונס בתוך עצמו. הפך מפרח מלבלב לקמל. כבר אי־אפשר להתקרב אליו, ואי־אפשר היה לעזור לו בכלום. זה חוסר אונים נוראי".
פרחיה סיפרה כי היא לא כועסת על דורון שהסתיר ממנה את האמת. "למה את חושבת שהוא היה צריך לספר לי? בשביל מה? לעשות לי עוד שנה שחורה? זה סוד ביניהם. היה נדר. ואם זה היה מתפרסם ועפרה הייתה מבריאה, היא לא הייתה יכולה לחיות עם זה. ואם היא לא רצתה שיידעו, אז משפחתה עשתה לה את העוול הכי גדול שיכול להיות".
אחיותיה של חזה סירבו להתראיין לכתבה, וכיום משפחתה מסרבת לדבר על מחלתה בפומבי. מיד לאחר מותה, התלוננו אחיותיה במשטרה נגד הטמן ואשכנזי. המשטרה סגרה את התיק, והעבירה את הכדור למשרד הבריאות, שבדק את אחריותם של אשכנזי, הטמן וד"ר בורק במותה. "אני זוכרת את העוינות הקשה מאוד של המשפחה נגדה", מספרת עו"ד דונביץ'. "הם טפלו עליה האשמות מטורפות, כולל את האחריות על מותה. הייתה תלונה שלהם נגדה במשטרה שנסגרה מחוסר אשמה, וגם הוועדה של משרד הבריאות לא מצאה אותה אשמה. אני ייצגתי אותה וטיפלתי בה. חד־משמעית הובהר עד כמה מימי פעלה ללא דופי וללא שום אשמה - אלא ההפך, לטובתה ובצורה יוצאת מהכלל. מימי ידעה שעפרה שומרת בקנאות על פרטיותה ועל הסוד שלה וניסתה להציל אותה - ואחרי כל זה - אותה משפחה שעפרה שמרה ממנה את הסוד האשימה אותה, והיא נזקקה לעורכת דין". ד”ר בורק סירב להשתתף בכתבה.
גם אשכנזי חש לדבריו, שמשפחת חזה מאשימה אותו בלי הצדקה. "לא רציתי לפגוע במשפחתה של עפרה", סיפר לוועדה. "כתבתי להם מכתב שאולי עפרה לא רצתה לספר לכם, כי לא רצתה לפגוע בכם, לא רצתה להכאיב לכם, לא רצתה לצער אתכם', וזה כי רציתי לבוא לקראתם. אבל אני יודע שזה לא נכון. היא לא רצתה לספר להם כי היא פחדה שהם יידעו. במשפחה הזאת אין סוד אחד שיכול להישמר".
“מה שקרה בוועדה במשרד הבריאות היה מחדל רציני”, תוקף השבוע יאיר חזה, אחיה של עפרה. “התעלמו מאיתנו. לקח חמש שנים עד שבכלל נתנו לנו את התוצאות של הוועדה. הם יצאו ידי חובה בטענה שהיא מתה מבושה. סגרו את התיק ולא חקרו לעומק ולא עשו בדיקה רצינית”.
× × ×
כמו שכבר אפשר להבין, כל מה שחזה ניסתה להסתיר התפרץ בצורת שמועות, מריבות, סכסוכים משפטיים ומאבקי ירושה לאחר מותה. חלק מהמאבקים הללו נמשכים עד היום. בין היתר, טענה משפחתה של חזה בתלונתה למשטרה, כי עד יום מותה הזמרת כלל לא ידעה שהיא נשאית HIV וכי הטמן הסתירה זאת ממנה. “הפרכנו את זה לגמרי על ידי הצגת הפתקים עם שמות התרופות בכתב יד של עפרה ושורת עדויות נוספות”, מבהירה עו”ד דונביץ’. “ברגע שהם ראו את זה, בני המשפחה שינו את דעתם. אנשים עבדו פה כדי להציל אישה שהייתה עבד לפחדים שלה - ואלמלא זה, היא הייתה היום חיה”.
ואולם, גם היום אחיה של חזה מאמין בכל מאודו שאחותו כלל לא ידעה על מחלתה. “אמרתי בכל הזדמנות שעפרה לא ידעה שהיא נדבקה במחלה. היא הייתה תמימה. עבדו עליה שהיא מקבלת ויטמינים והיא לא ידעה מה זה”, אומר יאיר.
ד”ר הטמן הראתה מכתבים בכתב ידה שעליהם עפרה רשמה את התרופות שהיא התבקשה לרכוש.
“אז היא כתבה שמות. מאיפה היא הבינה בתרופות ומה זה? זאת הייתה השיטה. אמרו לה שבגלל שכואבות לה הרגליים וכואב לה כל הגוף היא צריכה ויטמנים. הוועדה קבעה שהיא מתה מבושה וזה לא נכון. היא לא ידעה שהיא חולה באיידס”.
גם השאלה סביב הדבקתה של חזה מלכתחילה ממשיכה להסעיר את כל המקורבים אליה. בעוד שאת התשובה האמיתית לא נדע לעולם - וספק אם היא גם מאוד חשובה - היא מזינה במשך שנים ארוכות את המתיחות בין משפחתו של אשכנזי ומשפחתה של חזה. אלוני ואחיה של חזה משוכנעים כי הוא זה שהדביק אותה (“הוא ידע שהוא חולה שבע שנים לפניה והוא הדביק אותה”, הכריז אלוני).
מנגד, בתחקיר של עיתון ‘הגרדיאן’ במלאת עשר שנים למותה, טען המפיק האנגלי קרייג ליאון שעבד עם חזה, כי דורון אשכנזי סיפר לו שעפרה נדבקה בנגיף כתוצאה מעירוי דם נגוע שקיבלה בבית חולים טורקי, בעקבות הפלה שעברה. “ואולי היא הדביקה אותו?” השיבה גם פרחיה אשכנזי. “מה את חושבת? באתי לדורון: ‘מה זה?’ והוא אמר: ‘אמא, עזבי. אני בריא כמו שור, וזה מה שלך חשוב’, וזה הספיק לי”. (פרחיה כבר הלכה לעולמה מאז השיחה עימה, אך השבוע אחיו הגדול של אשכנזי הבהיר כי המשפחה לא מעוניינת לשתף פעולה עם הכתבה).
אפילו ד”ר בורק נשאל על המחלה בוועדה. בעוד שבעדותו במשטרה אמר שטווח ההדבקות של חזה הוא אפילו ארבע שנים, מול הוועדה הוריד את ההערכה לשנתיים־שלוש. “אף אחד לא יכול, לפי תוצאות של בדיקות, לקבוע תאריך מדויק להדבקה ב־HIV”, הסביר את הסתירות בעדותו. “העדפתי להגיד מעט שנים, ולכן אמרתי שנתיים־שלוש, אבל זה בהחלט יכול להיות ארבע שנים”.
מאבק שלישי שעדיין ניטש הוא על הזכות להנציח את חזה. בעוד שהסכם משפטי מ־2013 סיים סכסוך ארוך על רכוש ותמלוגים, ישנם עדיין עימותים בין אחיה של חזה, בינם לבין קרוביו של אשכנזי, ובין כולם לבצלאל אלוני. “היא הייתה מיוחדת”, מצקצק בצלאל אלוני. “ופתאום היא מתה עם כל הרכילויות המטונפות האלה. אני ניסיתי להנציח אותה, המשפחה שלה מנעה ממני, ותבעו אותי למשפטים. עד היום, עד לרגע זה, המשפחה שלה מסוכסכת בינה לבין עצמה ואין עם מי לדבר. בשלב מסוים הצלחתי לגייס את אביגדור קהלני כדי לשים שלט על הקיר החיצוני של בית הוריה, ברחוב בועז 39 בשכונת התקווה: ‘כאן נולדה’ וכו’, אז האח שלה מכר את הבית, ועכשיו סודנים גרים שמה”.
“הוא לא עשה שום שלט, עיריית תל־אביב עשתה”, יורה יאיר חזה. “לא הוא ביקש, כולנו ביקשנו. עפרה בשבילנו עדיין חיה וקיימת. היא שרה, משמיעים אותה, אפשר להוריד אותה מדפי ההיסטוריה? ככל שעובר הזמן ונזכרים לעשות לזכרה משהו - חייבים להזכיר את הסיפור שלא נגמר”.
עם ציון 20 שנה למותה, נראה שרבות מהחידות שאופפות את מותה הטרגי לא קרובות לפתרון, אבל גם לא מפסיקות לרתק. “אני שומר מרחק ממה שנקרא עפרה חזה”, מסכם אלוני בצער. “לא רוצה לגעת בשם הזה. מיום מותה כל הטרגדיה הזאת מתגלגלת. וזה לא רק בשנות ה־20 למותה, אלא יהיה גם בשנת ה־40”. ×
‘כי לשיר רצית בכל מאודך’: השיר הגנוז של עפרה
במשך חמש שנים, מ־0991 ועד 5991, חיה עם עפרה חזה בביתה ביהוד עם אחייניתה טלמה, בת אחותה רחל (כיום טלמה שון אלגוב). “עבדתי בתל־אביב ועפרה הייתה און אנד אוף בנסיעות שלה בארץ לחו”ל. הייתי איתה בחו”ל בתקופה שהאלבום ‘קריה’ היה מועמד לגראמי והוביל במקום ראשון בקטגורית ‘מוזיקת עולם’”, נזכרה השבוע שון אלגוב, בת 35. “עד שהתחתנתי. היא הכינה אותי ככלה לחתונה ובצלאל אלוני אפילו היה הנהג שלי”.
בעקבות יחסיהן הקרובים והמגורים המשותפים, שמרה שון אלגוב מכל משמר פתקים שכתבה לה דודתה בעת שחיו יחד - הערות קטנות בכתב יד: “תסלחי לי על הנודניקיות שלי”, “אל תשכחי לקחת את התיק של סבתא”, לבבות וכינויי חיבה - וכן כמה פריטים אישיים בתוך ארגז קרטון. באחת המחברות בקרטון נמצאה טיוטה של שיר אישי שכתבה חזה בעצמה, ומעולם לא נחשף לציבור.
סרט אדום
עמדת שם אחותי הקטנה
ועינייך היפות נישאות לבמה
על מצחך סרט אדום
ובליבך החלטה לשיר היום
עמדת שם אחותי הקטנה
ככפפה ליד וכל כולך סערה
מילמלת באוזני משאלת ליבך
כי לשיר רצית בכל מאודך
לכי קטנה, הבמה שלך
לכי קטנה אני איתך
קולך השמיעי לרחוק
כי האל איתך בכל מקום
סיפרת לי ילדה על האיש שאיתך
סיפרת לי ילדה
על האיש ששומר לצידך
על האיש שדוחף את קולך
אתם שניים אבל כאחד
כי כך ייעד הגורל
מסמטאות נישאת אל על
ובעזרת האל כבשת עולם
לפנייה לכתב/ת 
