עייפות שלא נגמרת

זה מורגש במיוחד בחורף, אבל לא רק: התחושה שאתה מותש, עייף, חסר מוטיבציה, מפהק ללא הרף וחש שהעפעפיים נכשלים במאבק מול כוח המשיכה. ובמקרים קיצוניים, תצליח להירדם גם באור חזק, ואפילו מול רמזור אדום.

חלק ניכר מהסיבות לעייפות ולתשישות נובע מהפרעות שינה. סיבות אחרות הן מחלות - זמניות או כרוניות - ומצב רגשי. כך או כך, עייפות ממושכת היא לא מצב תקין. מעבר לפגיעה באיכות החיים, עייפות ממושכת מגבירה את סטטיסטיקת התאונות וגם את הסיכון לפתח מחלות כרוניות, ביניהן פגיעה בלב ובכלי הדם.

חשוב להדגיש שלא בכל מקרה עייפות מעידה על בעיה רפואית משמעותית: אורח החיים המודרני והמרוץ הבלתי פוסק להספיק את כל המשימות והמטלות גורמים לחלק ניכר מתושבי העולם לישון הרבה פחות מהמומלץ. אבל אם אתם מנסים להקפיד על שעות השינה התקינות (סביב שבע שעות למבוגר) ובכל זאת סובלים חודשים ארוכים מעייפות ותשישות, גשו לרופא לבדיקות מקיפות.

לפניכם המדריך השלם לרוב סיבות העייפות השכיחות, איך תדעו אם יש בעיה ומה אפשר לעשות כדי להתעורר ערניים בבוקר:

הפרעות שינה

אנחנו מבלים כשליש מחיינו (או לפחות אמורים לעשות זאת) בשינה, שבמהלכה מתבצעים תהליכים רבים של עיבוד החשיבה ותהליכים הורמונליים החשובים לפעילות התקינה של מערכות הגוף. בפועל, מאות אלפי ישראלים אינם ישנים מספיק והתופעה הולכת ומחמירה. זה קורה גם לילדים ולבני נוער, ככל הנראה בשל חשיפה ממושכת למסכים. התוצאה היא פיהוקים בלתי פוסקים, חוסר ריכוז, טעויות, שיעור גבוה של תאונות דרכים ופגיעה משמעותית באיכות החיים.

חלק מהסימנים הבאים, מעידים על כך שאינכם ישנים מספיק, גם אם אתם מבלים במיטה שעות רבות:

• אתם מתקשים להקיץ בבוקר עם שעונים מעוררים או חוטפים עוד כמה דקות נמנום לפני שאתם קמים.

• נדרשת לכם יותר מחצי שעה כדי להירדם בלילה.

• אתם מתעוררים פעמים רבות במשך הלילה.

• אתם מתעוררים "מסטולים" ולא מאוששים.

• אתם מצפים לסופי השבוע להשלמת שעות השינה שלכם.

• אתם נאבקים כדי להישאר ערים בישיבות, בהרצאות, בסרט קולנוע, בחדר מחומם או אחרי ארוחות.

• אתם מגלים עצבנות כלפי חברים לעבודה, בני משפחה וידידים.

• אתם מתקשים להתרכז או לזכור דברים.

• בן או בת זוגכם מתלוננים שאתם נוחרים או מתנועעים כל הזמן בשנתכם.

 את הפרעות השינה מחלקים לארבע קבוצות. השכיחה שבהן היא נדודי שינה (אינסומניה), מצב של קשיי הירדמות, יקיצות מרובות במהלך הלילה או יקיצת בוקר מוקדמת. התופעה שכיחה כתופעה משנית למחלות לב, לאי־ספיקה נשימתית, לפיברומיאלגיה, לדלקות מפרקים, לסרטן, למצבי דיכאון וחרדה ולנטילת תרופות מסוימות (סטרואידים, ריטלין ואחרים), אך יכולה גם לעמוד בפני עצמה.

קבוצה שנייה של הפרעות שינה נמצאת תחת הקטגוריה של שנת יתר (היפראינסומניה), מצב שבו אנשים חשים עייפות ונוטים לישנוניות גם אם משך השינה שלהם ארוך מהמקובל, אפילו מעל עשר שעות בלילה. במצב זה האדם חש עייפות המביאה אותו לרצות לישון עוד ועוד. ההפרעה שכיחה אצל אלה הסובלים מדום נשימה, חולי נרקולפסיה, בחלק ממצבי חוסר תזונתי, מי שסובלים מהפרעות הורמונליות ובעקבות חבלות ראש ודיכאון. לעיתים מדובר בישנוניות ראשונית (מוחית) עם רצון וצורך לשעות שינה רבות, ללא פגיעה באיכות השינה בלילה.

בקבוצה השלישית נכללות הפרעות שינה מסוג פראסומניות, תופעות בלתי רצויות המתרחשות במהלך השינה באופן בלתי רצוני או נשלט, ובהן הליכה מתוך שינה, חריקת שיניים, הרטבת לילה, סיוטים וביעותי לילה. בקבוצה האחרונה נכללות הפרעות בשעון הביולוגי, מצב שבו לא קיים סינכרון תקין של תזמון השינה. מצב זה שכיח במיוחד אצל אלה הסובלים מהפרעות קשב וריכוז. מצבים אחרים שעלולים לגרום לדחיית השעון הביולוגי הם חוסר בחומצה פולית, פגיעה מוחית או פגיעה (מולדת או נרכשת) במערכת המלטונין (החומר האחראי על השעון הביולוגי במוח). כך או כך, הפועל היוצא הוא עייפות כרונית.

כאמור, הפרעות שינה אינן מצב תקין, ודורשות בירור שמתחיל אצל הרופא המטפל שינסה להתחקות לסיבות להפרעות השינה שלכם, ויפנה אתכם לרופא אף אוזן גרון כדי שישקול להפנותכם למעבדת שינה. כיום ניתן לבצע בדיקה זו גם בבית, לאחר שמשאילים את מכשור הבדיקה ממעבדת השינה. בתום בדיקה זו בדרך כלל מתקבלת אבחנה ברורה וניתן להתקדם לשלב הטיפול.

אנמיה

חסר בדם כולל משפחה נרחבת של מצבים, שהשכיח בהם הוא אנמיה אשר נגרמת בשל חסר בברזל. אנמיה מוגדרת כשרמת ההמוגלובין נמוכה מ־12 מיליגרם לדציליטר. הפגיעה בתפקוד הגוף, יש לציין, מתרחשת רק ברמות נמוכות מאוד של ברזל.

תאי הדם האדומים אחראים להוביל את החמצן מהריאות ואת דו־תחמוצת הפחמן מתאי הגוף אל הריאות, ומשם החוצה מהגוף. מחסור בכדוריות דם אדומות או בהמוגלובין, חלבון שנמצא בתוכן ומניע את המולקולות, נקרא אנמיה. במצב זה, רקמות הגוף אינן מקבלות די חמצן כדי ליצור את האנרגיה הדרושה, מה שמוביל לעייפות ולתשישות גם כאשר לכאורה ישנים מספיק שעות ביממה. סימנים נוספים לאנמיה עשויים לכלול קוצר נשימה, חיוורון בחלק הפנימי של העפעף התחתון של העין, כאבי ראש, ציפורניים שבירות ויובש בעור ובשיער.

הטיפול באנמיה מתחיל עם בירור הסיבה. אם מדובר בדימום, יישלח המטופל לבדיקות הדמיה לאיתור מקור הדימום, דוגמת גסטרוסקופייה או קולונוסקופייה הבודקות את מערכת העיכול. במקרים שבהם מדובר בחוסר בברזל ללא מקור דימום ברור מקבל החולה טיפול בברזל, במקרים קלים בטבליות ובמקרים קשים בעירוי לתוך הווריד. במקרים של אנמיה חמורה, לרוב כשרמות ההמוגלובין נמוכות משמונה, נדרש אשפוז שכולל עירוי של מנות דם.

מחסור בוויטמין D

זו כבר "מכת מדינה": שיעור הישראלים הסובלים ממחסור בוויטמין D הולך ומתעצם בשנים האחרונות, ככל הנראה בשל מיעוט החשיפה לשמש. מדובר באחד הוויטמינים המרכזיים בגוף, הוא מיוצר בעקבות החשיפה לקרני השמש ואינו מצוי באופן טבעי במזון.

עיקר תפקידו של ויטמין D הוא להגביר את ספיגת הסידן והזרחן מהמעי והעברתם לעצמות. לכן, הוא חיוני לבניית העצמות והשיניים ולפעילות תקינה של השרירים. אבל הוא משתתף באינספור מערכות אחרות בגוף, ומחסור בו קשור לסיכון מוגבר לשורה ארוכה של מחלות, ובהן מחלות לב וכלי דם, מחלות ריאות, סוכרת, הפרעות קשב וריכוז, דיכאון, וכמובן עייפות.

רמות נמוכות של ויטמין D נפוצות במיוחד בקרב החרדים, שגופם מכוסה גם בקיץ, אבל הן קיימות יותר ויותר גם בקרב ילדים ובני נוער שאינם מבלים מספיק בחוץ. ככלל ברזל מקובלת ההנחה שמספיקות עשר דקות ביום של חשיפה לשמש, לא בשעות הקרינה החזקה, כדי לשמור על רמה נאותה של הוויטמין.

קופות החולים אינן ששות לשלוח את המטופלים לבדיקת הוויטמין כי הבדיקה יקרה, אבל הן מאפשרות לרופאי המשפחה להפנות את המטופלים לבדיקה אחת לשנתיים. אם אתם סובלים מעייפות ותשישות ממושכים שאלו את הרופא שלכם על הצורך בבדיקת הוויטמין. אם יתגלה שאתם אכן סובלים מרמות נמוכות של ויטמין D עשוי הרופא להמליץ על תוספת של הוויטמין באמצעות טיפות או כדורים.

דיכאון

ארגון הבריאות העולמי כבר הכריז כי כעשירית מאוכלוסיית העולם סובלת מהפרעות דיכאון וחרדה, ובעיתות מצוקה השיעור עולה לכחמישית. על פי הארגון, חלה עלייה של 50 אחוז במספר האנשים הסובלים מדיכאון וחרדה ברחבי העולם מאז שנות ה־90, וכיום מדובר ביותר מ־600 מיליון איש. מדובר בהפרעה נפשית משמעותית, הפוגעת קשות באיכות החיים, ומתבטאת בין היתר גם בעייפות ותשישות. על פי ארגון הבריאות העולמי, דיכאון נמצא במקום השני בסיבות לתמותה בעולם.

דיכאון מוגדר בעולם הפסיכיאטריה כאובדן יכולת ויסות הרגשות ופגיעה בפעילות הרגשית, החשיבתית, התפקודית והפיזיולוגית. סוג התסמינים ועוצמתם משתנים מאדם לאדם. הם כוללים בין היתר עצבות, דכדוך, ייאוש וחוסר תקווה, הפרעות שינה, התבודדות וכאמור עייפות ותשישות. על פי הערכות, אחד הגורמים המשמעותיים להפרעה דיכאונית הוא מחסור במוח של המעביר העצבי סרוטונין.

כשהוא מברר מדוע אתם עייפים אמור הרופא לבדוק סימנים מחשידים לדיכאון, ובמקרה הצורך להציע טיפול תרופתי במגוון תרופות המונעות את "בריחת" הסרוטונין מהמרווח בין העצבים שבו הוא אמור לשהות.

תסמונת התשישות הכרונית

על פי ההערכות, אחד מכל אלף ישראלים לוקים במחלת התשישות הכרונית, שכונתה בעבר "מחלת היאפים" כיוון ששויכה לכאורה רק לעובדי היי־טק. סימן ההיכר של ההפרעה הוא עייפות ניכרת המקשה על הפעילות היומיומית, לצד הפרעות עיכול, כאבי ראש עזים, וחום העולה ויורד לסירוגין. התסמינים עשויים להימשך חודשים עד שנים, ויש כאלה הלוקים במחלה למשך כל חייהם. אין כיום כל טיפול רפואי למחלה, שכן הגורם לה עדיין לא ידוע.

הטיפול במחלה הוא בעיקר סימפטומטי: שיפור הרגשתו של החולה, מנוחה וטשטוש סימני המחלה. מן המידע שהצטבר בעניין נראה שגישה אינטואיטיבית, סבלנית וממושכת היא המועילה ביותר. הטיפול התרופתי אותו מנסים להציע לחולים כולל תרופות המכילות סרוטונין, מינון נמוך של תרופות אנטי־דיכאוניות, תרופות להפרעות בשינה, לכאבי שרירים ולכאבי ראש.

תת־פעילות בלוטת התריס

כשני אחוז מאוכלוסיית העולם סובלים מתת־פעילות של בלוטת התריס, בלוטה הנמצאת באמצע הצוואר ואחראית על חילוף החומרים בגוף. התוצאה היא שלל תסמינים ובהם עייפות, דופק איטי, עצירות, השמנה, יובש בעור, ירידה בשמיעה ואי־סבילות לקור.

הגורם העיקרי לתת־פעילות של בלוטת התריס הן מחלות אוטואימוניות, שבעקבותיהן נהרסת הבלוטה על ידי נוגדנים המיוצרים בדם. סיבות אחרות כוללות שימוש בתרופות, מחלת צליאק או גידולים. הפרעה בבלוטת התריס מאובחנת בקלות בבדיקות דם ובמידת הצורך גם באולטרסאונד צווארי. הטיפול בתת־פעילות של בלוטת התריס מתבצע באמצעות נטילה יומיומית והדרגתית של תירוקסין (בארץ משווק כאלטרוקסין). בדרך כלל ניתן להבחין בשיפור בתוך שבועות ספורים.

דלקות וגידולים

במקרים נדירים עלולה עייפות להיות סימן מקדים גם למחלות קשות, ובהן סרטן או מחלות דלקתיות וחיסוניות. לרוב, העייפות לא תהיה הביטוי היחיד, ויתלוו אליה סימפטומים נוספים כמו חום שנמשך מעל שלושה שבועות, ירידה לא מוסברת במשקל, חוסר תיאבון, הזעות לילה, הקאות, יציאות דמיות, כאבי מפרקים או מיחושים במקומות שונים בגוף. מצב כזה יכול להיות מאתגר רפואית, ולעיתים המחלה המתחבאת תתגלה רק בשלבים מאוחרים. *

ייעוץ רפואי: ד"ר אמיתי אלקיים, מומחה ברפואה פנימית, המרכז הרפואי אסותא