לפני כשנה היו אמורים מלקמו דמלשה בן ה־18 וסבתו, מולו אדגו זגייה בת ה־50, לעלות יחד ארצה. מלקמו הספיק ללמוד עברית, חלם להתגייס לגולני או לצנחנים והתכונן להתחיל בחיים חדשים בישראל עם סבתו האהובה, שגידלה אותו מילדות. אלא שלפתע היה שינוי בתוכניות: "היינו מוכנים לעלייה, הכל היה סגור, ופתאום שלושה שבועות לפני העלייה הודיעו לי שרק סבתא תעלה", סיפר. עכשיו הוא וסבתו פונים למדינה: "תנו לי לעלות ארצה, להיות עם סבתא שלי".

מלקמו לא מוותר: הוא עובד כקומונר בתנועת בני עקיבא בגונדר, ודואג מדי יום לחינוכם של 120 החניכים בסניף של התנועה הציונית־דתית בעיר. אותה האהבה לציונות שהוא מנסה להנחיל לחניכיו היא גם שדוחפת אותו לעשות הכל על מנת לעלות ארצה. כעת, בעקבות החלטת הממשלה בשבוע שעבר להעלות 400 מבני העדה, יוצאי אתיופיה בארץ דורשים לאחד את כל המשפחות.

"סבתא גידלה אותי ממש כמו הבן שלה", הוא מספר. "למדתי עברית מגיל צעיר, הייתי פעיל כחניך בבני עקיבא, המשכתי לשמש כמדריך במשך שנתיים לילדים בסניף בגונדר ועכשיו אני כבר הקומונר, אני מעביר להם פעילות יהודית־ציונית".

עד עכשיו הוא לא מבין מדוע נותר מאחור. לפני יותר משנה הכינו שליחי העלייה בגונדר מאות מועמדים לעלייה לישראל, ובהם את מלקמו וסבתו. אלא שברגע האחרון, מסיבה שלא הוסברה לו, נאלץ להישאר מאחור. "הודיעו לי שאני נשאר באתיופיה, אך לסבתא יש בן ובת בישראל ועוד חמישה נכדים שם", סיפר. "זו הייתה תחושה נוראית שפתאום סבתא עולה בלעדיי. תחילה החליטה שהיא נשארת איתי ולא עולה אם לא נותנים גם לי לעלות. אך שיכנעתי אותה לעלות לישראל, כי ידעתי שאם היא תישאר בגונדר, אז שנינו לא נעלה".

ואכן, סבתו עשתה עלייה לפני שמונה חודשים וחיה כיום במרכז קליטה בקיבוץ בית אלפא. מלקמו וסבתו אמנם מדברים מדי יום בטלפון, אך זה לא מספיק. "זה החלום שלי, אני מבקש, תנו לי לעלות ולחיות עם סבתא שלי, הדודים ובני הדודים שלי", אמר. "אני מרגיש שאני שייך לישראל וחולם לשרת בצה"ל".

מלקמו אינו לבדו: ב־2015 קיבלה הממשלה החלטה להעלות את שארית יהודי אתיופיה לישראל — ורק השבוע אישרה הממשלה להעלות 400 ממתינים — מתוך כ־7,000 בסך הכל (וזאת מבלי להתייחס לאותה החלטה שקיבלה לפני חמש שנים להעלות את כל הממתינים). בתגובה, מתכננות המשפחות שקרוביהם נותרו באתיופיה לקיים ביום רביעי ב־14:00 צעדה שתצא מכיכר ציון בירושלים לעבר מעון רה"מ, תחת הסיסמה "צעדת המשפחות הקרועות". על רקע ניסיונות הפוליטיקאים לפזר הבטחות לבני העדה ערב הבחירות, ברצון המפגינים להשמיע מסר ברור: "לא עוצרים ב־400 נפשות" (על הקשר לבחירות — ראו משמאל).

"מלקמו הוא רק דוגמה אחת לאלפי שארית יהודי אתיופיה, הממתינים שנים רבות באדיס־אבבה ובגונדר, לעלות לארץ ישראל", אמר קסאו שיפראו, פעיל חברתי וממובילי המאבק נגד הגזענות ולמען העלייה. "אנו דורשים מהממשלה שתקום להעלות ארצה לא רק את 400 העולים, אלא את כל שארית יהודי אתיופיה".