לבחירות מועד ב' בספטמבר 2019 הגיעו האזרחים הישראלים יוצאי אתיופיה מוכנים מאי־פעם: כשמאחוריהם מחאת קיץ לוהטת ואפקטיבית שהרעידה את אמות הסיפים, ולפניהם הזדמנות נוספת להשמיע את קולם בקלפי. והם נערכו בהתאם. חמשת החודשים שעברו בין שתי המערכות היו עבורם הסמסטר הכי צפוף באוניברסיטה של החיים בישראל. מותו של בן העדה סלומון טקה לימד אותם על עצמם ועל הכוח האלקטורלי שהם מסוגלים לייצר, לטובתו של הבא שייקלע לסיטואציה בעייתית עם שוטר חמוש בשעת לילה.
קול שעטת המצביעים הנודדים ממפלגת השלטון לכיוון המפלגה המתחרה, שהציגה שני מועמדים בני הקהילה, החל להישמע בבירור כבר אז באותו לילה במוקדי המחאה בקריית־חיים ובצומת עזריאלי בתל־אביב. העשן, והכתובת שנכתבה באש המכונית הבוערת, הייתה ברורה: להתראות ליכוד, שלום כחול לבן.
במועד ב' הוכיחו הצעירים האתיופים שהם לא בכיס של אף אחד. זו הייתה הפנמה מתקדמת של כללי המשחק הדמוקרטי, ביצוע מדויק של בעיטה במסורת רבת שנים, ולא משנה אם בסלון של ההורים עדיין תלויה תמונה של יצחק שמיר ז"ל. הם לא נרתעו מהמורכבות של תפיסת העולם הדמוקרטית, שבה מותר לך להצביע למי שדואג לאינטרסים שלך, ולא למי שאתה נאמן לו כבר 30 שנה: בשכונות כמו קריית משה ברחובות, וייצמן בקריית־מלאכי, רמת אליהו בראשון־לציון, ובערים כמו לוד ורמלה, נהרו יוצאי אתיופיה אחרי חברת הכנסת פנינה תמנו־שטה הוותיקה והמוערכת בקרב הרוב הגדול ואחרי הרכש החדש, חבר הכנסת גדי יברקן, פעיל חברתי ותיק ובולט שצמח בשורות הליכוד.
האובדן היה ברור והמספרים היו מובהקים. בקריית משה ושכונת ויצמן, לדוגמה, איבד הליכוד 11 אחוז מהקולות בין שתי מערכות הבחירות. כחול לבן התחזקו בשיעורים דומים. בליכוד הגיבו בזריזות ואחרי הבחירות העבירו לשורותיהם את יברקן הנמרץ, שסיפר למקורביו על ההחלטה: "החזרה שלי לליכוד נבעה בין היתר מכך שכחול לבן לא עמדו ברגע האמת בהסכמים שלהם איתי בנושאים של הקהילה. בחוץ אמרו: 'כן, נעלה את הממתינים מאתיופיה'. בחדרי־חדרים הסירו את הנושאים הללו מהמו"מ הקואליציוני". עוד הוסיף: "כחול לבן ברגע האמת ניסו לסתום לי את הפה מלדבר על הגזענות. באתי לקדם אג'נדה ברורה. אם מונעים ממני לקדם את הנושאים הללו אז מה יש לי לחפש שם?".
¿¿¿
לא צריך לשאול צעיר אתיופי "איפה היית בקיץ האחרון?" כדי לדעת שהוא היה עם החברים שלו בחזית המאבק. באירועי המחאה של יולי־אוגוסט לא דיברו על בחירות או על מפלגות. הנוער האתיופי הגיע לתל־אביב, והפעם לא כדי להישאר מחוץ לתור. מהר מאוד הם הבינו שסיקור ההפגנות לא הביא לתוצאות הרצויות, ולמדו להגיד את שלהם בפוסטים שפירסמו בפייסבוק, בשיחות סגורות, או אחת לשנה – בעצרת למען אברה מנגיסטו שתתקיים בקרוב בבאר־שבע. מאז הקיץ הם נזהרים עוד יותר ממגע עם עיתונאים, ועומדים על זכותם לא להצטלם על ספסל בשכונה. מי שחלק גדול בחייו נמצא ברשתות החברתיות, מודע להשפעה של התמונה על התודעה הפוליטית. ואם הוא גדל בשכונת קריית משה ברחובות, על אחת כמה וכמה.
דוד קברט, בן 27, סטודנט לתואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול במכון הטכנולוגי בחולון, נולד וגדל בשכונה. "השיח בבית הוא לא פוליטי בדרך כלל", הוא אומר, "אבל בבחירות האחרונות משהו השתנה. אני זוכר שאמא שלי שאלה ‘מה פתאום אתם מצביעים לכחול לבן, זו מפלגת שמאל שרוצה למסור חלקים מהארץ?’. ישבתי והסברתי לה איך לכל אורך תקופת השלטון של הליכוד הקהילה האתיופית לא מצליחה להתפתח ולפרוח כמו שמגיע לה. היא פתאום הבינה שיש משהו במה שאנחנו אומרים. עד הבחירות האחרונות היא הצביעה ש"ס, שם היא מרגישה בנוח כי היא מאמינה שבזכות הרב עובדיה יוסף אנחנו חיים כיהודים במדינה. אבל בבחירות האחרונות היא הצביעה לכחול לבן". הוא עצמו הצביע בפעם הראשונה ליש עתיד. "בזכות פנינה תמנו־שטה ושמעון סולומון, שכבר לא בכנסת היום. פנינה מורגשת בשטח, אי אפשר לפספס אותה, תמיד שם. קולנו לא נשמע בלעדיה, היא היחידה שזועקת את הזעקה שלנו. היא נלחמת".
אנחנו יושבים במועדון של "חוויות" בשכונת אושיות ברחובות, שותים קפה עם מנהל המועדון קברט גטנט, בן 28, שגדל גם הוא בקריית משה ומתגורר בה עד היום. הילדים המתוקים מתחילים להגיע, חלקם מתיישב בחדר הגדול מול מסך ענק של משחק מחשב שבנים אוהבים, עוד מעט יתחיל חוג אילוף כלבים וחלקם כבר מתרוצצים בחדר הסמוך עם ששת הכלבים שהביא המאלף. בבחירות הראשונות שלו הצביע גטנט למפלגת העבודה. "זו מפלגה שלב־ליבה הוא חברתי, מתוך המקום הזה התאים לי מה שהם מציעים", הוא אומר. "בפעם השנייה שלי, שהייתה למעשה מועד א', הצבעתי לכחול לבן. רציתי אלטרנטיבה שלטונית אחרת, ואהבתי את החיזוק שקיבלנו עם ההצטרפות של גדי יברקן לפנינה תמנו־שטה".
שניהם מגיעים מבתים בהם ההורים הצביעו לליכוד, אבל הם מעולם לא הצביעו כמוהם. "חלק מהרצון של הצעירים וגם שלי הוא להחליף את השלטון, כי יש פה הנהגה שמובילה את המדינה במדיניות שלא עושה לנו טוב", אומר גטנט.
המעבר של יברקן בחזרה לליכוד הפתיע אותו: "כשהוא נבחר לכנסת בפעם הראשונה והביא את אמא שלו למשכן, מאוד התרגשתי מזה. זה נגע לי, הרגשתי שהנה רואים אותנו כמו שסוף־סוף אנחנו נראים. המעבר שלו עירער אצלי את האמון. חייב להגיד שאני מעריך את האומץ שלו וגם מבין למה הוא עשה את זה, אבל מודה שכעסתי".
ראש הממשלה כבר פירסם סרטון שבו אמר באמהרית: "כוחנו באחדותנו".
"עשו מזה השקה", אומר קברט וצוחק, "ההשקה למבצע החזרת קולות".
גטנט מבין משהו אחר: "זה הסימן שהקהילה האתיופית הולכת להכריע את הבחירות. אם ככה מחזרים אחרי הקול שלנו, וכבוד ראש הממשלה שלנו מדבר אמהרית, זה אומר לי שאנחנו הכי משמעותיים בבחירות האלו. רואים את זה בכמות ההשקעה שלהם".
¿¿¿
יום שישי האחרון במרכז שבכניסה לקריית־מלאכי. השמש הואילה בטובה לשלוח כמה קרניים אחרי שבוע אפור ורטוב. הראשונים לנצל את היובש הזמני היו כמובן פעילי המפלגות השונות שצצו בצמתים המובילים לעיר והתחרו ביניהם מי יתלה את השלט עם הכי הרבה סיכוי לגרום לתאונת דרכים. הקריה – אחד ממעוזי הליכוד המובהקים - היא גם בעלת השיעור הגבוה ביותר של יוצאי אתיופיה, 16.4%. בבחירות האחרונות נרשמה גם בה ירידה לליכוד בקלפיות שבהן אחוז גבוה של בני הקהילה.
יהודית נגוסה, בת 27 מקריית־מלאכי, סטודנטית למשפטים שנה ג' וסגנית ראש "מכינת ארז" למנהיגות בבאר־שבע, אומרת שתעשה הכל כדי לשכנע אנשים להצביע ליכוד. "ינקתי את העמדות הפוליטיות שלי מבית, אצל אבא מדהים שהוא אסיר ציון שפעל רבות בפעילות ציונית באתיופיה. ברוב הבתים של הקהילה האתיופית יש חיבור ואהבה אמיתית לליכוד, בעיקר בגלל יצחק שמיר שחתום על מבצע שלמה, וזוכרים לו את הפעולות שעשה כדי להעלות את יהודי אתיופיה".
נגוסה, שעבדה עד לפני חצי שנה במשרד ראש הממשלה, אומרת שמותו של טקה השפיע עליה מאוד: "מצאתי את עצמי בקושי גדול באותה תקופה, כעובדת מדינה לא יכולתי לצאת ולהפגין. המוות שלו היה מרכיב מרכזי בהחלטה לעזוב את עבודתי הקודמת ולעסוק בחינוך, כי לדעתי הדרך האמיתית למגר גזענות מכל סוג לדורות הבאים היא על ידי תרומה לחברה הומוגנית בחינוך. כל אזרח במדינה צריך לדאוג כששוטר יורה באזרח, ולא משנה איך הוא נראה ומה צבע עורו, והטענות שלי מגיעות לכלל החברה הישראלית שברובה נתנה לקהילה האתיופית להיאבק לבד".
ונתניהו יביא פתרונות למצב?
"אני מאמינה בנתניהו, שמבין שיש בעיה עמוקה במשטרה, שיעשה ארגון מחדש במשטרה ובמח"ש. כל מקרה כזה או כל תופעה גזענית נותנת לי דלק להמשיך לעבוד קשה עד הרגע שאחים שלי יוכלו ללכת בבטחה ברחובות בלי שאף אחד יציק להם או במקרה הרע יהרוג אותם. ללא ספק, המחאה האחרונה בעקבות המוות של סלמון טקה ז"ל עירערה את המצביעים מהקהילה האתיופית וכנראה גם גרמה לחלקם לעבור להצביע למפלגות אחרות. יש לי ביקורת קשה כלפי המשטרה, וחשוב שתקום ועדת חקירה בנושא. מצד שני, אני לא רואה פתרון במפלגה אחרת, ולדעתי המעבר של גדי יברקן יעזור בהחזרת הקולות".
¿¿¿
אם לשפוט לפי תוצאות ההצבעה בהתמודדות נתניהו־סער בסניף הליכוד בקריית־מלאכי, אין בכלל שאלה מי צריך להיות ראש הממשלה הבא של ישראל: "הבאנו לו רוב מכריע של 82%", אומר נדב ויצמן, חבר מועצת העיר שמלווה את נתניהו מאז 2006 ומשמש מאז כראש המטה שלו במערכות בחירות. "אנחנו הסניף עם התוצאות הכי גבוהות שהוא קיבל, ומאה אחוז מהמצביעים האתיופים בסניף בחרו בביבי". ימים ספורים לאחר הניצחון הסוחף הגיע ראש הממשלה לביקור תודה בביתו של ויצמן, שבבחירות האחרונות ניהל את כל מטה הליכוד מגדרה עד אילת. הם שוחחו בין השאר על הירידה בכוחו של הליכוד בשכונות של הקהילה. ויצמן נתן לראש הממשלה שתי עצות: "הראשונה, אמרתי לו 'אדוני ראש הממשלה, הפעם צריך לצאת לשטח יותר', השטח צמא אליו, לנגיעה שלו, ואני שמח לראות שהוא עושה את זה וכל יום נמצא בשניים־שלושה מקומות. העצה השנייה הייתה 'חייבים להחזיר את צעירי העדה'. והנה, בתוכנית שפירסם הליכוד בשבוע שעבר הובטחה העלאת שארית יהודי אתיופיה תוך 100 ימים, ועד סוף השנה יעלו עוד 7,500 יהודים".
מה התחזית שלך?
"יש נהירה חזרה הביתה. גם בזכות גדי, גם בזכות ראש הממשלה, וגם בזכות הזמן שעבר מאז מחאות הקיץ".
עדי צ'קולה (26) נולדה וגדלה בקריית משה, הצביעה בבחירות האחרונות לכחול לבן. חזרתו של יברקן לשורות הליכוד תחזיר גם אותה למפלגת־האם שלה: "גדי גדל ברחובות, הוא עשה המון לטובת הקהילה בעיר מהיום הראשון שלו כחבר מועצה ועד היום שהגיע לכנסת". צ'קולה, אקטיביסטית וסטודנטית למשפטים, אומרת שגם משפחתה המורחבת היא חלק מהתנועה הזו: "שני ההורים שלי, האחים והאחיות משני הצדדים וגם סבא וסבתא – כולם הלכו בעקבות גדי לכחול לבן, וכולנו נחזור להצביע בעקבותיו לליכוד. איפה שהוא נמצא נלך אחריו. הוא מייצג את תפיסת העולם שלנו ונותן לנו תקווה שמשם יוכל להגשים את החלומות. אנחנו כעדה עייפים מעוד ועוד מנהיגים. עכשיו הגיע הנה מישהו שיש לנו איתו היסטוריה מוצלחת, ברור שנלך אחריו".
