הפיל שבחדר

יש משהו אירוני בהשקה של תוכנית בשם "חשיפה" עם פרויקט מקיף על דודו טופז. הרי הסיבה שזוהי הפרשה המדהימה בתולדות הבידור הישראלי (וגם בעולם היא לא פראיירית) היא בגלל שהכל שם ממילא כבר "חשוף": הן הסימנים הברורים לכך שטופז היה אדם קיצוני וחסר גבולות, והן כמעט כל מה שהתרחש מאז שהחליט לנקום במי שלתפיסתו הורידו מראשו את הכתר.

אבל התקופה היא עדיין תור הזהב של הדוקו־פשע, והחומרים בסיפור הזה אף פעם לא יפסיקו לרתק. למעשה, דרושה רשלנות מושלמת כדי לפספס איתם. לזכותה של "חשיפה" ייאמר שזה לא המקרה, ושני החלקים מעניינים ובעיקר ארוזים היטב: מהקצב ועבודת הארכיון ועד מרבית העיצוב החזותי. לגבי הסעיף האחרון, אפשר היה לחשוב על תפאורה מעט יותר מקורית מאשר הסט האפלולי שבו אתגר - והבעת הפנים שכבר נראית מלאכותית מרוב רצינות - משוחח עם החוקרים.

אלא שעם כל הכבוד לנבירה המוצלחת בתיק טופז, בחדר של "חשיפה" מסתובב חתיכת פיל. למרות גילוי נאות, העיסוק בטופז על גבי הבמה של קשת גוזר תחושה מעיקה, שנעה בין גלגול עיניים לגילוי עריות. היא מתחילה בעובדה ששניים מתוך קורבנות התקיפה המחרידה של טופז, שירה מרגלית ובועז בן ציון, מתראיינים. השלישי נותר כדמות ברקע. במקרה הוא הבוס של "חשיפה".

אולם היותו של מנכ"ל קשת, אבי ניר, נוכח־נפקד, מעיבה על הפן העמוק יותר בטרגדיה של טופז. גורלו של "הראשון בבידור" נכתב באותיות קידוש לבנה על הקיר של ערוץ 2. התנהגותו הפרועה על המסך הייתה חלק מהותי מהשואו. וכפי שתואר בהרחבה בעיתון זה רק לפני מספר חודשים, גם מאחורי הקלעים האישיות הבעייתית למדי שלו לא הייתה סוד. אבל כל עוד זה השתלם למכונת הכסף של הטלוויזיה, טופז היה חסין. הוא היה מכור לתהילה, וקשת (ואחריה רשת וגם ערוץ 10) היו מכורים לנוסחה שלו, כל זמן שהיא הייתה מנצחת.

"חשיפה" מתאמצת לשווא להרחיק את עצמה מתיבת הפנדורה הזאת. אגב, לא רק בהקשר של ניר: מרגלית, למשל, משחזרת כיצד אמרה לחוקר מיד אחרי התקיפה שלה, "יש לי מחשבה שאולי זה דודו טופז". "למה?", שואל אתגר. "אפילו לא יכולה להסביר לך למה", היא משיבה. אלא שבאותם ימים מרגלית אישרה צילום סרט על טופז, מאת חנוך דאום (גילוי נאות: בעל טור בעיתון זה) ואילן שושן. ב־2009 דווח ב"ידיעות אחרונות" שדאום אמר לה: "יהיה סרט של 40 אחוז רייטינג, כי הוא זה שהרביץ לאבי ניר". מרגלית הגיבה ב"יופי, תמשיך לעשות את הסרט".

טופז סיים את חייו כבריון. אלמלא התאבד, סביר שהיה מורשע ויושב בכלא. אבל חשבון הנפש של התעשייה בעניינו ימתין למסמך מכונן ונטול אילוצים. הוא יגיע, וגם בנטפליקס ישמחו לשים עליו יד. בינתיים, טופז ממשיך מהקבר לעשות את מה שהצטיין בו. גם במותו, ציווה לקשת רייטינג.

בקטנה

מותר לטעון שהמעשה של אראל סג"ל לא ראוי, שיש עוד כמה "פרשנים" בעייתיים בכאן 11 ושהטיפול של התאגיד בנושא הוא פארסה? שואל בשביל חבר שהרופא

רשם לו פטור מטוויטר.