רחפנים ממשלתיים
השבוע התפרסמה ב"ידיעות אחרונות" ידיעה משמחת מאוד. העיתונאי אודי עציון סיפר בה שמשרד הביטחון פנה אל הציבור הרחב בבקשה, שיסייעו לו בתכנון רחפן חדש. מדובר ברחפן צבאי מבצעי, שיוכל לחדור לתוך מבנים, לאסוף ולשדר מודיעין, לעבור מכשולים, לזהות מטענים ואף לתקוף מחבלים.
"לוחמי צה"ל וגם כלבי תקיפה של יחידת עוקץ", כך כתוב בידיעה, "נפצעו ולעיתים אף נהרגו במהלך משימה ללכידת מחבל שהסתתר בתוך מבנה" ומכאן הצורך ברחפן כזה, שינוע לפני הכוח ויחסוך חיים.
כל זה טוב ויפה, אבל מה שיותר מעניין הוא עצם הפנייה הזאת אל הציבור. היא מעידה הן על פתיחות של משרד הביטחון, הן על האמון שהוא נותן ביכולתם של סתם אזרחים, ואולי אנו עדים להודאה רבת־ענווה, שהדבר נבצר מיכולתו שלו. אני תוהה מה יקרה בהמשך? אולי יפנה משרד הביטחון אל הציבור בעוד בקשות עזרה, שאזרחי ישראל יציעו דרכי פגיעה במתקני הגרעין של איראן, למשל, ויתחילו לתכנן את המבצע הקרקעי הבא ברצועה. הדבר אפשרי בהחלט ואף יש לו תקדים בדמותו של שר הביטחון בכבודו ובעצמו. הרי עוד לפני שנכנס מר בנט לתפקידו, בעודו במשרד החינוך, כבר הסביר למשרד הביטחון איך להילחם בטרור העזתי, ובהצלחה יתירה. שמעתי אותו השבוע שב ומספר את כל זאת ברדיו. הוא אף הוסיף שכך הציל את חייהם של אלפי אזרחים. אני משער שיש סיכוי סטטיסטי לאפשרות שכך הציל גם את חיי שלי אך ברוב צניעות לא סיפר לי על כך, אז תודה רבה.
ואשר לרחפן הנ"ל - לצערי, לא אוכל ליטול חלק בתכנונו, כי אין לי היכולות והידע הנחוצים לשם כך. אבל אני מציע שכבר עכשיו ישוב משרד הביטחון ויפנה לציבור, שיעזור לו בתכנון עוד רחפן - שירחף מאחור דווקא, ובגובה נמוך, ובהתעורר הצורך יכסה את התחת של כל מי שעד עתה נאלץ לעשות זאת בכוחות עצמו.
רחפן לכל משרד
ולמה רק משרד הביטחון? הרי כל מי שחי כאן רואה ויודע שעוד משרדי ממשלה, וגם העומד בראשה, לא ממש מתפקדים בזמן האחרון ובהחלט זקוקים לעזרה. ובהכירנו את הציבור הישראלי, החדשני והיצירתי הרבה יותר מממשלתו, אין ספק שייטיב לתכנן עוד רחפנים לעוד משרדים, ולא רק בתפקידים ברורים מאליהם, כמו רחפנים לצה"ל, למס הכנסה ולמשטרת התנועה.
משרד החוץ, למשל, זקוק לרחפן שיחדור בחשאי לתוכו, יבדוק אם שר החוץ אכן קיים, ויחזור עם הוכחות. הרחפן של משרד התחבורה יוכל להוכיח שבאמת יש פקקים ואין זו סתם שמועה. וגם שימושים יותר אישיים: למשרד ראש הממשלה אפשר לפתח רחפן קטן ושקט במיוחד, שיאפשר לנתן אשל זוויות חדשות, ובהפרעה מינימלית לעובדות הלשכה. ולרבנות הראשית רחפן דומה אך קטן אף יותר, שיוכל לדווח לראשון לציון הרב יוסף מי מעולי רוסיה יהודי ומי לא.
יש לי גם רעיון כלכלי: עם שיבתם של ניצולי הקורונה ארצה, מתעורר החשש שחס וחלילה לא נזכה עוד לסיקור התקשורתי היומי שלהם, לראיונות ולכתבות ברמה ובכמות שהתרגלנו אליהן. על כן אני מציע שהציבור יעזור למשרד הבריאות לתכנן רחפנים שידווחו לרב ליצמן אם הם עומדים בתנאי הבידוד שלהם, והטלוויזיה המסחרית תשלם עבור הזכות לשדר את צילומי הרחפנים האלה 24 שעות ביממה, אנחנו נהנה והשר לא יחסר.
סמלים לאומיים
שתי התבטאויות ששמעתי השבוע חידדו לי את הקונפליקט בין דת ומדינה. האחת קשורה לח"כ לשעבר יהודה גליק, שנעצר על ידי המשטרה בהר הבית, נחקר, ומאוחר יותר אף זכה לחיפוש משטרתי בביתו, בגלל היעלמותו של מסמך מתיק החקירה. בעקבות זאת פירסם גוף ששמו "הקרן למורשת הר הבית", מייסודו של אותו גליק עצמו, הודעה ובה נקבע: "גליק הוא סמל לאומי של מסירות למען המקום הקדוש ביותר בעולם. העם היהודי ומורשתו לא ימחלו למי ששותף בביזויו ובהשפלתו". כיוון שאני שייך לעם היהודי, אני חושש שקביעותיה הגורפות של הקרן הזאת עלולות ליצור את הרושם שגם אני חושב שגליק הוא סמל לאומי. ובכן - אינני חושב שהוא סמל לאומי, אני כן מוחל לשוטרים שעצרו וחקרו אותו, אני לא חושב שהר הבית הוא המקום הקדוש ביותר בעולם, ואני לא מסכים שכל מיני קרנות תדברנה בשמי.
העניין השני הוא רשימה שכתב מוטי שקלאר, לשעבר מנכ"ל רשות השידור, ב"ידיעות אחרונות". הוא מחה בה על דרישתם של הורים להרחיק דוכנים של הנחת תפילין מסביבת בתי ספר, ועל כך שכינו את פעילותם "רוכלות".
"איך הגענו למצב שבו חלקים בחברה הישראלית רואים בתפילין מרכולת לכל דבר?" הוא כתב. ובכן, אין צורך להיתמם. איש אינו רואה את התפילין שאדם מניח על ידו ובין עיניו כמרכולת. הם נעשים מרכולת כשהם מונחים על דוכן ואנשים זרים משדלים נערים להניח אותם. אינני זוכר דוכנים כאלה ליד בית הספר של ימי נעוריי בירושלים, ומצד שני, ההורים לא מחו אז נגד הופעתם של חגי ישראל בתוכנית הלימודים הממלכתית. למדנו אותם מפי המורים שלנו ולא מפי נציגי קבוצות דתיות. אלה לא הורשו להיכנס, ואיש לא הטריד אותנו ברחוב עם המרכולת הפולחנית שלו.
ועוד קונן הכותב על הפער שנפער בין ציונות ודתיות, בין יהדות וישראליות, בניסוחו. ובכן, הפער הזה יתקיים ואף יעמיק כל עוד לא יופרדו הדת והפוליטיקה זו מזו. בינתיים אפשר לפנות לציבור שיציע רחפן חדש גם למשרד החינוך. מין רחפן שיחדור לכיתה, ירחרח את הילקוטים, יתקוף וישמיד כריכים שהובאו מבתים שלא שומרים כשרות - בצבא זה כבר קרה - ואז, בעיגולים זהירים ומדויקים, בלי הרוכלות החב"דניקית, בשילוב יפה של אמונה ומדע, יכרוך על כל המעוניין בכך תפילין וירחף אל המבצע הבא.
