בשנתיים האחרונות, כדאי לשים לב, היה אביחי מנדלבליט הקונסיליירי של נתניהו, משרתו הנרצע ואויב שלטון החוק. לא הייתה השמצה שהקמפיין נגד השחיתות חסך ממנו. הזמן רץ, ואותו מנדלבליט הפך לאיש השנוא ביותר על ידי חסידי נתניהו. הוא מושחת. הוא נכנע לאוליגרכיה. הוא האיש שהחליט לסלק ראש ממשלה בישראל. מה לא נאמר עליו? הכל. מכל כיוון.
מנדלבליט הוא לא זה ולא זה. אפשר לתהות על חלק מההחלטות שלו, אבל הוא לא מכר את נשמתו לשום שטן, לא מימין ולא משמאל. אבל במנגנוני אכיפת החוק יש אנשים בשר ודם. לא כולם שם מלאכים. יש בתוכם גם אנשים עם מוטיבציות פוליטיות או מוטיבציות לא כשרות. אלה האנשים שהצליחו לטייח את פרשת רות דוד. ואלה האנשים שאחראים לאינספור הדלפות מגמתיות, שנועדו לפגוע בנתניהו. זה קרה הרבה לפני שחומרי החקירה הגיעו לפרקליטי ראש הממשלה. אפשר להניח שהם לא בישלו ראיות. אפשר אפילו להאמין שהם בטוחים שסילוק נתניהו הוא טוב למדינה. אבל הם לא הצליחו להפריד בין עמדתם הפוליטית לבין שיקול דעתם המקצועי.
האם גם ממלא מקום פרקליט המדינה, דן אלדד, פעל ביום חמישי האחרון ממניעים פוליטיים כשהודיע על פתיחת חקירה בפרשת "הממד החמישי"? יש מי שחושב שביום חמישי בערב קרסה הדמוקרטיה בישראל. ארדואן זה כאן. ויש מי שחושב שהיא ניצלה. נשבר מונופול האוליגרכיה. אבל כל אלה שמייבבים עכשיו על סוף הדמוקרטיה כי הבית בבלפור הצליח למנות שר משפטים, שהצליח למנות ממלא מקום לפרקליט המדינה, שמקבל החלטות עם ניחוח שמתאים לחסידי נתניהו – כדאי שיביטו במראה. אין צורך בבדיקה שמית כדי לדעת שהשליטה במנגנוני אכיפת החוק לא שייכת לימין. וגם אם רוני אלשיך ומנדלבליט הגיעו ממחוזות הימין – לנטיות הפוליטיות שלהם לא הייתה שום השפעה. הרי שפת הגוף של אלשיך – כמו ההצהרות המיותרות שלו – הצביעו על כך שפיתח עוינות קצת מוגזמת לנתניהו. וגם אם היה נדמה שמנדלבליט עושה הנחות לנתניהו בשלבים המוקדמים של החקירות, הרי הוא קיבל החלטות שהפכו אותו לאויב העם מבחינת חסידי נתניהו. כך שבכל מקרה, ידם של הסולדים מנתניהו הייתה על העליונה.
על הרקע הזה, אם כבר מדברים על העיתוי של החלטת אלדד, אז ייתכן, רק ייתכן, שהשאלה הנכונה היא הכיצד קרה שהחקירה עוכבה? הרי גם המשנה ליועץ, מומי למברגר, חשב שיש צורך בחקירת משטרה.
לישראל אין ייחוד בתחום. כל מי שעוקב אחרי הסאגה בארצות־הברית, עם חקירות הילארי קלינטון וטראמפ, יודע שמוטיבציות פוליטיות תמיד קיימות ברקע. צריך לחשוף אותן. צריך להיאבק בהן. אבל אין צורך להיסחף. הדמוקרטיה לא ניצלה בגלל החלטת אלדד, והיא גם לא קרסה בגללה.
