שלישי 04 באוגוסט 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    לימור לבנת
    חדשות • 24.02.2020
    כשהתותחים רועמים
    לימור לבנת

    ניתן היה לצפות כי בשעות, בימים ובלילות של שטף הירי לעבר תושבי אשקלון, נתיבות, שדרות והעוטף יחליטו כל המפלגות לעצור את שטף המלל, השלטים, הסרטונים והבוץ שהן מתיזות זו על זו.

     

    ניתן היה לקוות כי בימים הבודדים שנותרו לפני סיבוב הבחירות השלישי בתוך פחות משנה יקום פה מישהו מהטוענים לכתר ההנהגה ויעצור את הזרם הבלתי פוסק של תעמולת הבחירות שהייתה לזרא - שהרי ממילא, כפי שמסתמן, אין מי שבאמת משתכנע או קשוב לגודש ההכפשות וההשמצות מחד גיסא, וההאדרה העצמית מאידך גיסא של כל אחד מהמועמדים וכל אחת מהמפלגות.

     

    ניתן היה לחשוב שכשהתותחים יורים ואש נוחתת על אזרחינו בדרום, גם אם המוזות לא ישתקו, לפחות הפוליטיקאים אשר חוזרים זו הפעם השלישית השנה על אותן סיסמאות ריקות מתוכן ינמיכו את קולם.

     

    אז ניתן היה. כל זה לא קורה, כמובן. כי מי סופר את תושבי הדרום? מי בכלל מתחשב באזרחים עצמם ורואה את החיים עצמם? ולא, איני מתכוונת רק לראש הממשלה ומר ביטחון, לשריו וליועציו. כאשר רואים את מפלגת שלושת הרמטכ"לים, אכן אפשר להתבלבל: האם ביקורתם עניינית? ואולי הם יהיו אלה שיביאו את הישועה לילדי הדרום אחוזי הבעתה ולהוריהם המגוננים עליהם בגופם במרחבים הפתוחים? אולי הם אלה שיצילו את המצב? האמנם? שלושת הטנורים ממשיכים במסע הבחירות כאילו כלום. לא שמענו מהם ולו פתרון יצירתי אחד לילדי הדרום הנאלצים לישון שינה טרופה לילה אחר לילה, רק על מנת להתעורר בבהלה לצלילי אזעקות צבע אדום ולמלט את נפשם תוך שניות לחדרים המוגנים. מה יעשו אם ירכיבו את הממשלה? כיצד יפעלו? בכל זאת, מפלגת הגנרלים - אבל בלי תשובות.

     

    ומה לגבי שר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן, שבעזות מצח שאין שנייה לה הפר את צו הצנזורה בפרסמו מידע חסוי ביודעין? יש להודות כי על אף החומרה שבמעשיו, עניינית, המידע שפירסם מעורר תהיות ודאגות. ראש הממשלה שולח את ראש המוסד יחד עם אלוף במטכ"ל לקטאר כדי לשכנעם להעביר עוד כסף לחמאס. ושר הביטחון שותק? ובה בעת, ראש הממשלה מזהיר מעל כל במה ליכודית את חמאס לבל יעז להמשיך ולתקוף כי רע ומר יהיה גורלו. אין מה לומר - זה הקמפיינר מספר אחת.

     

    נתניהו מביא עולי פלאשמורה - 43 במספר, העיקר שיהיו כמה - לפני הבחירות, מכנס מפגשי בחירות מקצה הארץ ועד קצה. מקפץ על ההרים, מדלג על הגבעות, מרתק את אוהדיו במופעי סטנד־אפ, ועוד מספיק לשבת בראש דיון על מגפת הקורונה. האמת? יכולות־על. מי ידמה לו ומי ישווה לו. אלא שבינתיים המטפלים הרגשיים לא מקבלים את שכרם ביישובי העוטף. תור של מאות ילדים ומבוגרים הנזקקים ממתינים למטפלים, לפסיכולוגים וליועצים, ומענה - אין. מחסור חמור בכוח אדם. מי רוצה לעבוד בתנאים שבהם משכורתו הדלה ממילא אינה מובטחת כלל?

     

    וכך, שוב, הג'יהאד האיסלאמי אולי יואיל לנצור את נשקו לימים אחדים, ואז ירחיבו את מרחבי הדיג, ויצמצמו את מרחבי הדיג. והציבור? הוא מסתכל למעלה ושואל את עצמו: לשם מה ללכת בכלל לבחור? הרי המדינה אינה מסוגלת לספק לו ולילדיו את צרכיו הבסיסייים: ביטחון, ביטחון וביטחון. כמה טוב שיש לנו את כיפת ברזל שמונעת מי־יודע־כמה נפגעים.

     

    וביום שני בחירות. האם תיפול הכרעה? מי יודע. נראה שהמשחק הופך להיות יותר חשוב מהמטרה, והאדישות פושה וחוגגת אפילו יותר מהקורונה. √

     


    פרסום ראשון: 24.02.20 , 23:11