תאיה יבורסקי (8.5), אשקלון
"אני דואגת למשפחה שלי שכולם ייכנסו לממ"ד מהר בזמן שיש אזעקה. אני פוחדת ואני רוצה שיהיה שלום, כדי שלא נצטרך לסבול את האזעקות. אני מעדיפה להישאר קרוב למרחב המוגן, כדי שלא יקרה לי שום דבר ואני לא אפגע"
ישראל ריזל (11), שדרות
"הייתי בממ"ד כעם האחים שלי אשר וברי ועם בני־הדודים והשכנים. אנחנו לא אוהבים את הטילים, למרות שעכשיו יש לנו חופש, ומקווים ומתפללים שלא יקרה כלום. אנחנו אומרים פרקי תהילים כדי שחיילים ואזרחים לא ייפגעו"
תבור פרטוש (13), קיבוץ נירים
"הלימודים התבטלו והיינו צריכים להישאר בבית, כלומר בממ"ד. הייתי עם אחותי ארבל ועם שלי, חברה מהקיבוץ, אבל זה הרגיש כאילו אני כבולה. כשיש בומים אני פחות נלחצת, אבל אני רואה איך זה משפיע על האחים הקטנים שלי"
אפרת טויטו (11.5), נתיבות
"אני סגורה בממ"ד, אבל אני מפחדת מהאזעקות אז זה לא כל כך הפריע לי. הייתה אצלנו אזעקה אחת והיו גם מלא בומים חזקים, ובזמן הזה אחותי אדל בת ה־7.5 הייתה אצל השכנה, אז דאגתי לה. חוץ מזה שגם אני פחדתי מאוד"
אלה ברגיל (13.5), קיבוץ נירים
"אני תמיד שואלת את עצמי כשיש אזעקות: למה אני לא יכולה לישון בבית שלי, במיטה שלי? הבית צריך להיות הכי טוב ובטוח. אנחנו הילדים צריכים להתמודד עם המצב הזה ולהמשיך כאילו כלום, אבל בפנים אנחנו מתפרקים מפחד"
