לרגע אחד, עם כניסתו המפתיעה על כיסא הגלגלים לבמה, שרר באולם ברמת אפעל שקט מקפיא. עילי חיות, לוחם מגלן שהפך למשותק לפני יותר משנה וחצי, הגיע למפגש ישיר בגובה העיניים עם בכירי צה"ל, במסגרת כנס הבטיחות השנתי. הבמה כולה שלו. הוא מדבר מהלב ‑ והם קשובים. הוא מתריע ‑ והקצינים מפנימים.

המפגש עם עילי החל אחרי הפסקת הצהריים. לפני כן שמעה צמרת הצבא, בראשות סגן הרמטכ"ל האלוף אייל זמיר, סקירות על מקרי התאונות בשנה האחרונה.

עילי הוכנס מהכניסה האחורית בהפתעה גמורה. הוא הגיע במיוחד מבית החולים תל השומר הסמוך לבקשתו של האלוף זמיר כדי לדבר באופן בלתי אמצעי מול המפקדים. מאחוריו הוקרנה על המסך תמונתו מהימים בהם היה ספורטאי מצטיין בתיכון. המראה של תמונת האתלט מהעבר הלא רחוק למול הצעיר שיושב משותק בכיסא גלגלים הפכה את הסיטואציה באולם לקשה ומורכבת. אבל זה בדיוק מה שרצה סגן הרמטכ"ל ‑ לזעזע את המפקדים, מתוך הבנה ששום מצגת לא תשפיע כמו לראות מקרוב את עילי.

"כשרואים את עילי מגיבים אחרת", אמר האלוף זמיר, שיחד עם האלוף נדב פדן היו הראשונים להבין את גודל הטעות שנעשתה. "כל מפקד שרואה את התמונה הזאת מבין את האחריות המונחת על כתפיו. זו אחריות מפקדים שאינה מתחלקת, היא טוטלית".

צילום: שאול גולן

במשך 20 דקות סיפר עילי לקצינים על תחושותיו הקשות. המסר שלו היה נוקב: "תקשיבו לחיילים שלכם, בכלל לא בטוח שהם סתם מתלוננים. אני שכבתי שם בשטח, אמרתי מה אני מרגיש ‑ ולא התייחסו אליי. הם פחדו לטפל בי עד שאמרתי להם 'תירגעו, אני אשמור על מפקד הצוות'".

הוא המשיך לתאר איך התעכבו עם פינויו, הפילו אותו מהאלונקה והחמירו את פציעתו. "כל האירוע צולם בטלפון נייד והוא הושמד. מחקו את הקפיצה שלי מההאמר. כשהגעתי לבית החולים כבר הבנתי שאני משותק", סיפר לנוכחים באולם. "הייתי מורדם ומונשם שבועיים, ובזמן הזה אף אחד לא סיפר להורים שלי מה באמת קרה. כשהתעוררתי סיפרתי להם והם היו בשוק. אחר כך באו אליי מפקדי היחידה ואמרו לי 'עילי, זה לא מה שקרה לך, אף אחד לא אמר לך לקפוץ, אתה החלטת לקפוץ'. בסוף התברר שהגרסה שלי היא האמיתית".

עילי המשיך לספר: "היו לי שתי אפשרויות ‑ ליפול או להילחם. בחרתי בחיים ‑ לקום בשש בבוקר כל יום, לעשות ארבע שעות פיזיותרפיה, שעתיים חדר כושר ושעתיים שחייה. אני עובד משש בבוקר עד 11 בלילה על השיקום שלי".

עילי דיבר בהרחבה בפני הפורום גם על אחריות המפקדים. "מפקד הצוות הודח, אבל כולם התקדמו. עד היום אף אחד לא לקח אחריות על המקרה שלי", אמר להם. "המפקדים עלו אליי לרגל, ניסו לשנות לי גרסאות ולהקטין מגודל האירוע. הם טייחו, הסתירו. באו רק אחרי שנה וחצי לתחקר אותי. עשו תחקיר בלי הפצוע. הייתי פצוע קשה וזה מחייב חקירת מצ"ח - מה שלא קרה. אירוע כל כך חמור של מסורת שהייתה קיימת ביחידה ואף אחד לא ידע?!".

אבל הוא לא הסתפק בכאב האישי שלו, אלא בחר להתריע ולהזהיר: "לפי ההרגשה שלי המקרה הבא מעבר לדלת. אני מקווה שאתם תפיקו את הלקחים ותמנעו אותו, כי אני בסופו של דבר פה בשביל למנוע את המקרה הבא, וזה בידיים שלכם".

כשסיים לדבר עמד לצידו סגן הרמטכ"ל ונשא דברים יוצאי דופן: "זה כתם על הצבא. זה כשל פיקודי. היכולת שלך לבוא ולעמוד פה מולי זה אומץ לב. אני אומר לכם, המפקדים - בסוף בינינו לבין החברה יש חוזה בלתי כתוב: הם מוכנים גם להחזיר את הבנים שלהם בארון, אבל שזה יהיה תחת אש כשהמשימה ראויה. כל דבר אחר לא מצדיק את זה. צריך להמשיך להילחם בכל תופעות המסורות הפסולות ולעקור אותן. אין שום סיבה שאימון יסתיים כך".

הצבא הפגין הרבה בגרות בהבאתו של עילי לכנס הבטיחות. בצה"ל מפנימים את גודל המחדל והטעויות שנעשו בפרשה. בשבוע שעבר נעשה צעד ראשון עם פתיחת התחקיר מחדש והגעתו של מפקד היחידה, סא"ל ר', למחלקת השיקום לשמוע את גרסתו של עילי. מח"ט הקומנדו אמור לסכם את התחקיר ולהעלות אותו למפקד האוגדה ולאלוף פדן שתיחקר בעצמו את המקרה.

עילי מקווה שהפעם ייעשה צדק והאמת תצא לאור, "לא רק בשבילי, אלא בשביל כל החיילים וההורים שלהם, וכדי שלא נאבד אמון בצבא".