"אנשים צועקים לנו ברחוב קורונה רק בגלל שאנחנו קוריאנים. זו גזענות"

האיון היא סטודנטית צעירה מסיאול שלומדת רפואה באוניברסיטת תל־אביב. באחת ההתלמדויות שלה בבית החולים בימים האחרונים, ניגש אליה מטופל במבט בוחן ושאל: "פיליפין? תאילנד?" "קוריאה", השיבה לו האיון והוא בתגובה נמלט למסדרון בצעקות "קורונה! קורונה כאן!".

"הקורונה כאן! קורונה בישראל!" זעקו הכותרות. כמה שעות לפני כן התקשורת הדרום קוריאנית דיווחה על עוד יום קטלני של הנגיף. מספר הנדבקים במדינה הכפיל את עצמו פי 25 בתוך כשבוע. בין לבין דווח שם גם על קבוצת צליינים שחזרו מישראל והתגלו כעבור שבוע כנושאים של הנגיף — "לא ברור מתי נדבקו", צוין בזהירות.

התקשורת זיהתה מיד את הפוטנציאל הנפיץ. משרד הבריאות בירושלים קרא, קיבל מבול של פניות של עיתונאים על "איך ייתכן" ו"למה עכשיו", ושעה קלה לאחר מכן כבר פורסם הלו"ז המלא של קבוצת התיירים בישראל ומנכ"ל משרד הבריאות עלה על חולצה מכופתרת כדי להכניס חצי מדינה לפאניקה — חצי מדינה לבידוד. וולונטרי, כמובן.

מאז שנפוצו ידיעות על קבוצת הצליינים שטיילה בארץ מצבה של הקהילה הקוריאנית בארץ רק החמיר. חבריה סופגים נאצות, אנשים מפחדים להתקרב אליהם. אלה שעובדים בארץ, נפגעו גם כלכלית. אז הם החליטו לא לשתוק יותר: בימים אלה מתארגנת הקהילה הקוריאנית בישראל לקראת תביעה ייצוגית כנגד המדינה, ארגונים ואנשים פרטיים, שלטענתם הוציאו דיבה ופגעו ב־720 חבריה המתגוררים בארץ. "נפלנו שבי להיסטריית הפייק ניוז ועכשיו אנחנו נאלצים לשלם את המחיר על לא עוול בכפנו", אומר נציג הקהילה שבחר להישאר בעילום שם. "כל כך פחדו שקוריאנים יביאו את הנגיף לישראל, ובסוף מי שהביא אותו היה בכלל תיירים ישראלים שחזרו מצפון איטליה. האם היו מתנהגים כך כלפיהם? למה לא סוגרים את הגבולות לאיטלקים? לקח לרשויות כמעט שבוע לפעול כשזה נוגע להמלצות לנוסעים לאיטליה אבל פחות משעתיים כשזה נוגע לקוריאה. בגלל כל הפאניקה של המדינה והתקשורת אנחנו סובלים יום־יום מאפליה וממעשים הנודפים מגזענות".

איך זה בא לידי ביטוי?

"אנשים צועקים לנו ברחוב 'קורונה' ופוחדים לשלוח את הילדים שלהם לבתי ספר עם הילדים שלנו. כשאנחנו באים למסעדה ישר מתחיל המתח באוויר. הרבה פעמים לא מוכנים בכלל להושיב אותנו. אפילו שוטרים עוצרים אותנו ברחוב לתשאול, רק כי יש לנו עיניים מלוכסנות. אנחנו מרגישים עכשיו דחויים ומוקצים בחברה הישראלית. רובנו אוהבים את ישראל ומצטערים על כל הבלגן הזה, אבל זה לא נותן תירוץ לאבד צלם אנוש ולהתייחס אלינו כמו וירוסים מהלכים. נגרם כאן נזק בלתי הפיך שיכתים לעד את יחסי ישראל־קוריאה. בקוריאה לא שוכחים ולא סולחים כל כך מהר".

"אנחנו חווים גזענות"

חנה לי, בת 52, מדריכת טיולים המתגוררת בערד, מרגישה את האווירה העכורה על בשרה. היא, בעלה ובנם המשותף בן השבע עברו לישראל לפני שש שנים, ועד לפני שבוע הרגישו בני בית בעיר המדברית השלווה. "עכשיו, כשאנשים מסתכלים עליי, אני רואה את מבט האימה בעיניים שלהם", היא אומרת. "אותם אנשים שעד לפני שבוע ישבתי לאכול לצידם באותו שולחן במסעדה, היום בורחים ממני".

לי הייתה אחת המדריכות של קבוצת התיירים שסורבו כניסה למלונות ולאתרי תיירות לאחר הודעת משרד הבריאות. והיא עדיין מזועזעת מהיחס שקבוצת התיירים הקוריאנים קיבלה מהרשויות השונות. "ישבנו שעות בלובי המלון שהזמנו באשקלון, מחכים שיעשו לנו צ'ק אין, אבל המנהל סירב בכל תוקף", היא נזכרת. "הוא ממש נכנס לפאניקה, אמר שיקרא למשטרה. לא רצינו עימות אז עזבנו את המקום והתחלנו לנוע בדרכים, ממלון למלון, למלון. במלון האחרון, כששמעו את האוטובוס מגיע, נעלו מיד את דלתות הכניסה. המנהל לא הסכים בשום פנים ואופן שניכנס".

לי וחברי המשלחת נאלצו לחכות מחוץ לדלת. "חיכינו שם מותשים ומפוחדים, פוחדים שנצטרך להעביר את הלילה ברחוב. בסוף הפקיד בקבלה ריחם עלינו כל כך עד שהחליט להתקשר לבעלים של המלון ולעקוף את סמכות המנהל. הבעלים הסכים לבסוף שנישאר ללילה, אבל רק בתנאי שיזרקו אותנו משם לפני שבע בבוקר, כדי שהחדרניות לא יראו פנים קוריאניות ויפחדו לנקות את החדרים אחרינו. כשהנהג שלנו ראה אותנו עולים על האוטובוס בבוקר חסרי אונים ומושפלים הוא כל כך הצטער בשם המדינה ועם ישראל. ראיתי איך כואב לו".

לי מספרת שהיא מדריכה קבוצות קוריאנים גם ב"יד ושם", ואחת הנקודות המרכזיות שהיא מנסה להעביר להם זאת המהירות שבה אנשים מסוגלים להשתנות בגלל פחד. "כשזה מגיע לפחד אנשים מתנהגים בצורה לא רציונלית. להבעיר צמיגים, לקלל אותנו, לפרסם ככה את הלו"ז של הקבוצות ברבים — זה סתם יוצר בהלה והיסטריה", היא מוחה. "ישראל רוצה לחנך שהשואה לא יכולה לקרות שוב. אני לא משווה. אבל אנטישמיות היא גזענות ומה שחברי הקהילה חווים פה בימים האחרונים זאת גם גזענות. יש לנו חברים בקהילה שגרים בערים גדולות יותר והם לא יכולים לצאת מהבית. חבר שלנו בירושלים יצא לקנות אוכל בשוק ומיד מישהו מהכביש צעק לו: 'קורונה! קורונה! וירוס! תעוף מכאן!'. זה הרי טירוף. כל חטאו היה להיוולד למדינה שבה נמצא הנגיף. זה שאנחנו קוריאנים לא אומר שאנחנו חולים. החשיבה וההתנהגות הזאת מתחילות לצאת מכלל שליטה. זה פוגע בישראל, בכלכלה ובתיירות. צריך לחשוב לטובת העתיד של המדינה".

בגלל המצב לי ומשפחתה נכנסו לבידוד וולונטרי של 14 ימים. הם אמנם לא התבקשו, אבל הימים מאתגרים במיוחד והיא מרגישה שהיא לא רוצה לעורר יותר תשומת לב ממה שכבר עוררה. "אני מנסה לשמור על פרופיל נמוך כי אני לא רוצה לעורר פאניקה סביבי", היא אומרת. "אני יודעת שאם אשתעל ברחוב אנשים ישר יקראו למשטרה. אני מבינה אותם. יש פה 'מצב חירום' וגם אני הייתי נלחצת. אבל זה תפקידם של האחראים להרגיע. לצערי משרד הבריאות עושה בדיוק את ההפך — רק מבהיל עוד יותר".

זרעו בהלה ובלגן

הרשויות הקוריאניות הודיעו כי הן מתחקות אחר נתיב ההידבקות, כמו כל מקרה הידבקות קבוצתי אחר במדינה. המטרה העיקרית היא לשחזר את עקבות הקבוצה מהרגע שבו נחתה בקוריאה כדי להכניס לבידוד אנשים שבאו איתם במגע הדוק. החקירה מתמקדת פחות בשאלה האם עלו למטוס חולים או שמא נדבקו ברגע שירדו ממנו. בינתיים לא נמצאו מקרי הדבקה מהקבוצה, אבל מי שסובל אלה חברי הקהילה הקוריאנית בארץ והתיירים שהגיעו ונותרו ללא קורת גג.

הם מדווחים על יחס פוגעני, אנשים שרואים קוריאנים ברחוב וחווים פתאום "תסמינים מוזרים", הורים מאיימים לא לשלוח את ילדיהם לבית הספר מבלי שהכיתות יעברו חיטוי, תלמידים שכן מגיעים מופיעים עם מסכות. הגבולות נסגרו תוך שעתיים ללא התראה מוקדמת, והתיירים שהגיעו לארץ נותרו על רצפת נתב"ג בלי שום דרך לחזור הביתה. מלונות לא הסכימו לקבל אותם, האוטובוס שלהם סורב חניה, שמועה על מתקן בידוד בהר גילה הוציאה מיד את תושבי השכונה לרחובות להבעיר צמיגים, ותמונות הקשישים המיוזעים יושבים חסרי אונים במעבר, במרחק בטוח מדיילי הקרקע, הועברו בשידור ישיר לעולם כולו.

דרום־קוריאה הגישה תלונה רשמית לממשלת ישראל והשגרירה בסיאול זומנה לשיחת נזיפה במחאה על היחס שמקבלים התיירים ועל ההחלטה התקדימית של משרד הבריאות לאסור כניסתם של אזרחים נוספים מהמדינה. ובין כל ההמולה נותרו כמה סימני שאלה: 28 הצליינים שהתגלו כנושאי הנגיף אובחנו לכל המוקדם ב־22 בפברואר, שבוע לאחר שנחתו חזרה על אדמת קוריאה. הרשויות בקוריאה אישרו כי דיילת אוויר בת 24 שהייתה עם הצליינים על טיסה בנתיב חזרה לישראל אובחנה כחולה בנגיף. לא ברור אם היא נדבקה על המטוס או שמא היא מקור ההדבקה. לאחר הנחיתה בנמל התעופה אינצ'ן שסמוך לסיאול הבירה, חולקה הקבוצה לשתי קבוצות לצורך תפילה. בקבוצה אחת נמנו 28 החברים שנדבקו בנגיף, ובקבוצה השנייה 11 הנותרים שנותרו בריאים. לאחר מכן הצליינים שנדבקו ישבו יחד חמש שעות באוטובוס ועצרו לאכול במסעדה מקומית.

במשרד הבריאות העידו בתחילה כי יש "אינדיקציה חזקה" שאחת הצלייניות נשאה את הנגיף בישראל ופיתחה תסמינים כבר על המטוס בדרך חזרה לקוריאה. בהנחה שאכן סבלה מתסמינים על הטיסה, לא ברור אם כן מדוע לא נבדקה בו במקום, אלא רק כשבוע לאחר מכן. המלצת ארגון הבריאות העולמי על בידוד של 14 ימים מתבססת על טווח ביטחון ועל לקחים שנלמדו ממגפות קודמות. היום ימלאו 14 ימים מאז הקבוצה עזבה את ישראל ועדיין לא דווח על אף מקרה הידבקות כתוצאה מחשיפה אליהם.

בקוריאה, לעומת זאת, דיווחו הרשויות על מקרים ראשונים של הידבקות מדרגה שנייה כתוצאה מחשיפה לצליינים אחרי שחזרו מישראל. שני ילדיהם של אחת הצלייניות, בשנות ה־20 וה־30 לחייהם, אובחנו כחולים שבוע לאחר שאמם חזרה למדינה ב־16 בפברואר. הגילוי מחזק את ההערכות הגוברות בימים האחרונים על כך שהצליינים חלו רק לאחר חזרתם לקוריאה והמשנה למנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' איתמר גרוטו, נשמע כבר הרבה יותר מסויג: "אם בימים הקרובים לא יתגלה אף מקרה של הדבקה בישראל כתוצאה מחשיפה לתיירים הקוריאנים — סביר להניח שהם לא היו מידבקים, או שנדבקו רק אחרי שעזבו".

"הייתי מצפה מהמדינה והרשויות שינקטו במדיניות סדורה", אומרת לי בכעס. "אף אחד לא התייעץ. פשוט הגיבו בפאניקה נורא מהר. היו יכולים, למשל, לפני ההודעה הדרמטית לדאוג קודם להוצאת כל התיירים הקוריאנים מהמדינה בשקט ובנועם, או לפחות לדאוג להם למקומות לינה. במקום זה בחרו לזרוע בהלה ובלגן. ביום אחד נוצר כאן נזק ארוך טווח שייקחו שנים ארוכות לתקן". •