אבא שלי, יהודה עמיחי

הבמאית והכוריאוגרפית עמנואלה עמיחי מתגעגעת לאבא, יהודה, שרקד איתה בסלון כשהייתה ילדה. "הוא מאוד אהב לרקוד, ואני למדתי בלט, אז היינו שמים מוזיקה קלאסית בסלון ורוקדים", היא נזכרת. היא גם מתגעגעת להליכות הארוכות שנהגו לעשות יחד בטבע באזור ירושלים. "לא היה לו רישיון נהיגה והוא סירב לעלות על הכביש, אז הלכנו ברגל המון, ולפעמים, תוך כדי הליכה, הוא היה שולף פתק וכותב".

ויותר מכל היא מתגעגעת לנוכחות שלו, הממשית, בחיים שלה ושל שני אחיה כשהיו ילדים. "בימים ש'אבא מעורב' עוד לא הייתה תופעה רגילה, הוא תמיד היה נוכח. מחכה לנו בבית לארוחת צהריים, מגיע לבית הספר בימי הורים. לגמרי מעורב בחיים שלנו". כן, בבית המשקיף אל חומת העיר העתיקה בשכונת ימין משה, שבו גדלה עמנואלה (42), לא הורגשה העובדה שיהודה עמיחי הוא משורר נערץ, חתן פרס ישראל, שנחשב ייחודי ופורץ דרך בשירה העברית בארץ, וששיריו תורגמו לעשרות שפות. "לשירה לא היה מקום מקודש בבית", אומרת עמנואלה. "היא הייתה פשוט חלק מהחיים".

המשפחה הייתה גם היא חלק מהחיים של יהודה עמיחי, וחלק בלתי נפרד מהיצירה. הוא כתב שירים על הלידה של עמנואלה, כמו גם על יום הגיוס של בנו דוד, או סתם על טיול בשמש בשבת. "יש כאלה שכותבים רק על דימויים ודמיונות ודברים נעלים, אבל הוא כתב באמת מתוך חייו", אומרת בתו, שמגלה בקריאה מחודשת בשיריו היום – כשהיא אישה בוגרת ואם לאביגיל בת ה־12 — מה הוא חשב על הורות.

"באחד השירים בספר 'פתוח סגור פתוח' הוא מספר שהוא יושב ליד מיטותיהם של הילדים לפני השינה, ורואה מהחלון את חומת העיר העתיקה, והוא יודע שגם חומה וגם אב לא יכולים באמת להגן אלא רק לאהוב ולדאוג", מצטטת עמנואלה. "זה משפט שאני מאוד אוהבת".

יהודה עמיחי ז"ל | צילום: מאיר פרטוש

מעיין של השראה

ב־23 במארס ייפתח פסטיבל ירושלים לאמנויות במופע מחווה מיוחד ליהודה עמיחי, במלאת 20 שנה למותו. במופע "לילה אחד של אהבה", שיתקיים בתיאטרון ירושלים, ישתתפו שאנן סטריט, סיון טלמור, מירה עווד, שלומי שבן ושי צברי, שישירו משירי האהבה של עמיחי. הנשיא רובי ריבלין, אלמנתו חנה עמיחי והבת עמנואלה יקריאו משיריו.

מה בחרת להקריא?

"את השיר 'והיא תהילתך'. יש בשיר הזה איזה תמצות של כל סגנון הכתיבה והמהות של אבא שלי. שילוב של ידע עשיר במקורות ובתרבות היהודית עם יכולת מופלאה להעביר אותו מן הנשגב אל האדם. יש בו משהו מאוד הומני. והחיבור הזה בין הנשגב להומני וההיפוכים האלה שהוא עושה בשירה, במילים, בכתיבה, הם חלק מהייחוד של הכישרון והכוח שלו".

גם מי שמעולם לא פתח ספר שירה מכיר כמה וכמה משיריו של עמיחי, שהיה מעיין נובע של השראה למלחינים ולזמרים. "הבלדה על השיער הארוך והשיער הקצר", "בגן מוקסם", "באהבתנו", "לווי אותי", "שיר ליל שבת", "אלול בעין כרם" ‑ הם רק כמה מהשירים שיבצעו בערב החגיגי אמנים שחלקם היו ילדים רכים כשיהודה עמיחי הלך לעולמו.

"אבא מאוד אהב את העובדה שמוזיקאים רוצים להלחין את שיריו", אומרת עמנואלה. "הוא תמיד נתן לכל מלחין או להקה לקחת את השירים ולעשות בהם כרצונם. הוא בעצמו אמר שמרגע שהשיר יוצא לעולם – הוא פתוח לכל פרשנות".

נחשף בשירים

יש "בנים של" שנלחמים במורשת ומנסים להתרחק ככל האפשר מבריכת הדנ"א שממנה באו, ואחרים שקופצים לבריכה הזאת בחדווה, ולפעמים גם בהכרת תודה. עמנואלה, כמו גם שני אחיה, רון ודוד, מעולם לא חשו בצורך לבעוט או להתנתק, והם מתחזקים את המורשת בערבי קריאה, בראיונות ובדף פייסבוק של אבא. ועם זאת, כל אחד מקפיד שלא להיות רק "בן של".

"כל אחד משלושת ילדיו, אני ושני האחים שלי, בחרנו נישה שמאפשרת מספיק עצמאות והגדרה עצמית. כך שזה לא משהו שאני מרגישה שמטיל עלינו איזה שהוא צל. גם גדלנו ככה. האופן שבו גדלנו לא היה בבית שיש בו יראה, אבא משורר, לכל אחד מאיתנו היה החופש לעשות את מה שהוא אוהב".

איזה שיר עלייך את הכי אוהבת?

"קשה לבחור. יש שיר אחד שבו הוא משתמש במשפט שאמרתי פעם במהלך נסיעה במכונית – 'תראו! הוא מכניס את היד החוצה!' אבא לקח את המשפט הזה ואמר: 'ככה צריך לחיות. להפוך את החוץ לפנים, את הפנים לחדר, ואת החדר למרחב אינסופי'... זה משהו בו שמאוד אהבתי, את יכולת ההקשבה, והיכולת להתבונן כמעט דרך העיניים שלי. כתיבת שירה דורשת יכולת התבוננות כמעט של ילד, כדי לקחת משפט כזה ולהבין אותו כמבוגר. זה משהו שאני אימצתי ממנו כעצה. יש הרבה עצות בשירים שלו".

את כל זה, היא אומרת, היא גילתה אחרי מותו, כי רק אז פנתה לשירים שהותיר אחריו. "פשוט הייתי בשלה יותר לקרוא שירה, והשירים מילאו הרבה מהחסר", היא אומרת. "השירים שלו חושפים אותו. הוא היה איש עם המון הומור ואירוניה, איש מאוד חד, אז מי שמכיר את גוף השירה שלו יכול ממש לראות את האדם שמאחורי השירים".

עם כל החשיפה האישית בשירים, יש משהו שאנחנו לא יודעים על יהודה עמיחי?

"כשהוא היה צעיר הוא התעסק באיגרוף".