יעברו עוד כמה ימים עד שנדע את התוצאות הסופיות, ולמרות אווירת הניצחון ששרתה אמש על הימין, עדיין מוקדם לחגוג. יש הבדל גדול אם תוצאות האמת יהיו 60 או 61 מנדטים, שזה ההבדל בין ממשלה מתפקדת (וגם זה בקושי רב) לבין פלונטר נוסף שאין דרך לצאת ממנו.

|

בהנחה שאלו תוצאות האמת, כדאי להזכיר שכך התחלנו את מסכת הבחירות הבלתי נגמרת באפריל 2019 - בהיעדר הכרעה בין הגושים. 60 מנדטים היו לימין כבר אז, ובכל זאת נתניהו נכשל במאמציו להקים ממשלה. אם זו תהיה גם עכשיו התוצאה, הרי שחזרנו אחרי שנה של שיתוק לאותה נקודה שבה היינו לפני כל סבבי הבחירות האלה. מה שברור זה שלנתניהו נכונה עבודה קשה בתקופה הקרובה, ולנו עוד תקופה של טירוף מערכות שבה כל ממזר מלך, ושישולמו פה מחירים מופקעים הרבה יותר ממיצובישי – לכל ח"כ מהאופוזיציה שיהיה מוכן לערוק לימין.

ובכל זאת, אין בדברים האלה כדי לגרוע מניצחונו של ראש הממשלה. הוא הוכיח שוב שאין לו שום מתחרים בארץ, אולי גם בעולם, בכל מה שקשור להרצת קמפיין בחירות. ולמרות כל "בעלי התפקידים" בקמפיין, שניסו אמש לתפוס טרמפ על ההצלחה – זה היה ניצחון של איש אחד. והאיש הזה הצליח בשבועות ספורים להפוך את הקערה על פיה, וממצב של נחיתות בסקרי המנדטים להגיע ליתרון מפואר, שאיש לא שיער שיהיה מסוגל להשיג.

בשבועות האלה הוא עשה את הבלתי ייאמן, ובקמפיין בחירות אפקטיבי כפי שלא ידענו כמותו הצליח לחלץ עצמו משרשראות ברזל בעוד הוא שקוע עד מעל לראשו במכל מים. קוסם, כבר אמרנו? אבל מעבר לניצחון אישי ופוליטי, תוצאות הבחירות גם הוכיחו משהו על הציבור הישראלי: לפחות לחצי מהציבור הישראלי אין שום בעיה שבראשות הממשלה יעמוד אדם שמואשם בשלושה כתבי אישום, מהחמורים בספר החוקים.

אין טעם לחזור לאופן שבו התנהלה מערכת הבחירות הזאת, שהביאה אמש את הנשיא ריבלין להודות באופן פומבי שהוא חש בושה קשה. אבל אתמול נוכחנו ששקרים, הקלטות סתר, סחטנות ואלימות מילולית לא עושים רושם על רוב הציבור. הדברים שגרמו לנשיא להתבייש חלפו לרוב הציבור מעל הראש. אפילו העובדה שנתניהו שיקר בשידור חי לא פגעה בהצלחתו.

כבר מזמן אנחנו לא מחפשים ראש ממשלה שהוא מענטש, אדם עם ערכים, שיהווה דוגמה לציבור. להפך. אנחנו אוהבים את מי שמצליח לתעתע בנו, להשתמש בנו. נוכלות זו מזמן לא מילה גסה בכל מה שקשור למנהיגינו.

את מה שאפשר להגיד על הכישלון של כחול לבן יגידו הסכינים שיישלפו שם בימים הקרובים. האם היועצים הם שאשמים, או שזה המועמד שלא הצליח להתעלות למעמד של אלטרנטיבה, אף שהיה הכי קרוב לזה. אולי הטעות הגדולה של כחול לבן לא הייתה בקמפיין או במצע, אלא בכך שלאחר בחירות ספטמבר הם ניסו להקים קואליציה בין גופים שאינם מסכימים ביניהם על ה"מה כן", במקום להתמקד ב"מה לא". ושהם לא השכילו להחליף יו"ר כנסת, למנות ועדות ולחוקק חוק נגד נאשם בפלילים. לא מן הנמנע שהטעות הזאת תהיה בכייה לדורות.

נכון לרגע כתיבת שורות אלו, מוקדם מדי לדבר על ממשלה. יש רק תוצאה אחת שיש לה משמעות: האם יש לגוש אנטי־ביבי לפחות 61 מנדטים. אם אין, הסוגיה תעבור להחלטת הנשיא, שיצטרך להתלבט אם ניתן להטיל את הרכבת הממשלה על נאשם בפלילים. הנשיא יחליט – ואז הדיון יעבור להחלטת ההרכב הרחב ביותר שבג"ץ יכול להעמיד.

אם יהיו לגוש האנטי־ביבי 61 מנדטים, יעבור הדיון לכנסת, שתנסה למנות יו"ר חדש, ועדות כנסת ולנסות להעביר חוק האוסר על נאשם בפלילים להרכיב ממשלה, ובוודאי לא לעמוד בראשה.

במילים אחרות: את המסלול הפוליטי והאישי עבר נתניהו בהצלחה. מה שעדיין עומד לפניו הוא המסלול המשפטי, שעדיין יכול להכריע את עתידו הפוליטי.