"ביבי שרף את המגרש, רץ בכל הארץ, עבר בית־בית. אמרתי לעצמי: 'אם הוא כל כך רוצה, נצביע לו שוב'"

בבית הקפה בטיילת של בת־ים קידמו האנשים אחד את השני בברכת "חג שמח". באנו ביום שלישי בבוקר, למחרת יום הבחירות, והתוצאות החלקיות שפורסמו נתנו לגוש הימין 59 מושבים בכנסת ולליכוד 37. המספרים לא התכנסו לקואליציה יציבה, גם לא לאחת שיכולה לשלוט על חודו של קול, אבל התחושה הייתה אופורית. בינתיים ספירת הקולות התעדכנה וגוש הימין ירד במנדט.

זו טיילת שנמתחת לאורך רצועת חוף מרהיבה הרובצת למרגלות צוק כורכר. אנשים בשעות האלו של הבוקר רצים וצועדים עליה, שורפים קלוריות. אלו שיושבים בבתי הקפה ונהנים מאוויר הים, שותים קפה ומציתים סיגריה, עסוקים בחישובים קואליציוניים. עיר ליכודית בת־ים, נמצאת בטבורו של המטרופולין הגדול, אבל אופי ההצבעה כאן רחוק כמרחק הפריפריה מהמרכז. בעוד בתל־אביב, רמת־גן, גבעתיים, הרצליה ורמת־השרון הולכים על כחול לבן של בני גנץ, בבת־ים לא מיישרים קו. לא השבוע, לא בספטמבר האחרון, גם לא בסיבוב באפריל אשתקד.

תחושת הניצחון לא נובעת מגודלו של גוש הימין, אלא מארבעת המנדטים שנוספו לליכוד לעומת ההיחלשות היחסית של כחול לבן, שכבר אינה המפלגה הגדולה ביותר. הליכוד היא הפלטפורמה אבל נתניהו הוא הסיפור. בת־ים היא רק חתיכה אחת בפאזל. מה שקרה כאן בעיר קרה לאורכה ולרוחבה של הארץ. אחוז ההצבעה בסבב הבחירות הקודם עמד בבת־ים על 52.01. הליכוד ניצח כאן עם 37.68 אחוז מהקולות. השבוע עלה אחוז ההצבעה בעיר במספר מזערי והסתכם ב־52.26 אחוז, אבל הפעם הליכוד גרף כאן 42.79 אחוז.

"הייתה תחושה של בהלה שהפעם נתניהו יאבד את השלטון", אומר מוטי עמר, 63. "אמא שלי לדוגמה לא הלכה להצביע בפעם שעברה. היא בת 84, ברוך השם היא בסדר, אבל מבוגרת וקשה לה ללכת. רציתי לקחת אותה להצביע אז, אבל היא אמרה, 'ביבי יסתדר בלעדיי'. היא תמיד הייתה ליכוד. אבל הליכודניקים כאן היו שאננים. אמרו, יהיה בסדר גם בלעדינו. הפעם הציבור כאן הבין שאם הוא לא ייצא הוא יקבל ממשלת שמאל עם טיבי והבת־ימים לא רוצים את טיבי. ביבי שרף את השטח, עשה קמפיין לפנתיאון. לדעתי זה הקמפיין הכי טוב שלו מאז שנכנס לפוליטיקה. הבנאדם נתן עבודה אחושילינג. לא היה ליכודניק שנשאר אדיש. אפילו אמא שלי התקשרה אליי אתמול וביקשה שאבוא לקחת אותה לקלפי, אמרה שהפעם היא לא מוותרת. היא ועוד עשרות אלפים כמוה עשו את ההבדל".

קורקוס )מימין( ובן־דוד. "ביבי גרם לנו לעבוד עבורו" | צילום: דנה קופל

הסיירת מסתערת

יהודה הרוש, סגן ראש עיריית בת־ים ויו"ר מועצת סניף הליכוד בעיר, אומר שהסניף ופעיליו החלו לעבוד על הבחירות חודש וחצי לפני מועד ההצבעה. "הפעלנו קרוב ל־600 איש במטה, אולי יותר. עבדנו לפי רשימות מסודרות שקיבלנו מהמטה במצודת זאב. רשימה של 7,700 בת־ימים שהתפקדו לליכוד ב־25 השנה האחרונות. חלקם כבר לא חברים במפלגה, אבל העובדה שהיו חברים אומרת שהם קרובים אלינו בדעות. פנינו לכל אחד ואחת מהם. עשינו טלפונים ופגישות עם מובילי דעת קהל בעיר, עם פעילים חברתיים, דמויות בעלות השפעה. כל פגישה או שיחה עם תומך ליכוד הובילה אותנו לאנשים אחרים, וככה הגדלנו את מעגלי השכנוע".

צביקה ברוט, ראש העיר שנבחר מטעם הליכוד, אומר שנעשתה עבודת מחקר יסודית. "נתניהו הגדיר שורה של ערים ויישובים, ובראשם בת־ים, כיעד להגדלת אחוז ההצבעה לליכוד. הייתה נוסחה: בבת־ים יש תמיכה נרחבת לליכוד, אבל אחוזי ההצבעה נמוכים. גם באחוזי הצבעה כאלה הליכוד מקבל את מרב הקולות, כך שהמשמעות היא שאם נוציא עוד אנשים להצביע, רובם יצביעו ליכוד. המסר היה: לכו להצביע. בהודעות טקסט, בווטסאפים, באימיילים, בפייסבוק, בטוויטר, בכל החזיתות. עבדנו על התודעה שהפעם הליכוד באמת בסכנה לאבד את השלטון. נתניהו בעצמו הגיע לעיר כמה פעמים. הוא בא לכנס רגיל ולכנס מיוחד למגזר הרוסי. ושתבין, כשהוא מגיע לסיור וכנס בעיר, כל עיר, מכינים לו תיק מודיעיני לפני הביקור. אילו בעיות יש לעיר ואיך הממשלה עוזרת, ואילו תוכניות נמצאות בטיפול וכמה משאבים ממשלתיים מושקעים בזה. כשהוא בא לדבר עם הבת־ימים הוא מדבר איתם על הבעיות שלהם. התחושה היא שהוא רואה אותם, שהוא מודע לבעיות, למצוקות, אבל גם נותן תמונה של איך משרדי הממשלה מטפלים בנושא. זה נתן לאנשים תחושה שהוא סופר אותם, שהוא מגיע לכל עיר ועיר כדי לגעת באנשים.

"ביום הבחירות הוא הגיע לבת־ים והלך לדפוק בדלת של משפחת אוחנה בשדרות העצמאות, ביקש מהם שייצאו להצביע. והכל צולם בלייב ושודר בריל־טיים. זה חרך את הרשתות הליכודיות. בכלל, כמות הלייבים שהוא עשה בשבועות האחרונים מהשטח, כולל תוך כדי שהוא מתקשר לאנשים ומבקש מהם להצביע ליכוד, הייתה עצומה, אולי אפילו חסרת תקדים ברמה הבינלאומית".

פרלמנט במרכז המסחרי בדימונה. "חאלס, שיגעו אותנו" | צילום: חיים הורנשטיין

הייתה בבת־ים פעילות של כחול לבן?

"מעט מאוד. הם לא עשו כנס גדול. נדמה לי שבוגי סייר פעם אחת בקניון. לא היו להם עשרות צוותים כמו שהיו לנו ביום הבחירות, שפשטו על רחובות שלמים ועברו דלת־דלת, ממש דפקו על הדלתות וביקשו מאנשים לצאת להצביע".

הרוש הסגן אומר, שלמטה שלו היו 15 רכבים בשכר ביום הבחירות ועוד 30 צוותי מתנדבים. "בכל רכב היה בחור צעיר שעלה לדירה של קשישים וסייע להם לרדת, להיכנס לרכב, לרדת ממנו מול הקלפי ולדאוג שילוו אותו פנימה. אנחנו ירדנו לשטח במובן הכי בסיסי של המילה".

מה אנחנו, פראיירים?

אחר כך, בפרלמנט בקיוסק ברחוב הנביאים בעיר, בכניסה לאזור התעשייה הקטן, אמרו לנו החברים שנתניהו ביקש שייצאו בהמוניהם והם פשוט נענו לו. שמעון קורקוס, 58, בעל מספרה, אמר שהוא אישית לקח את אשתו והילדים להצביע ודאג לשכנע את אחיו ואחיותיו, את כל המשפחה, שייצאו להצביע לנתניהו. "פעם שעברה לא עשיתי את זה כי החלטתי שלא בא לי על אף אחד. באפריל נתתי לאורלי־לוי כי ידעתי שהיא באה מבית של הליכוד. האמנתי שהיא תעבור ותלך עם ביבי. רציתי לתת צ'אנס למישהי חברתית. ברגע שהיא הלכה עם העבודה גמרתי איתה, שלא לדבר על זה שהפעם היא הצטרפה גם למרצ. הפעם החלטתי לצאת כי ביבי עשה קמפיין מטורף, עם אנרגיות חבל על הזמן. הוא גרם לי לעבוד עבורו".

"אנשים לא רצו שהליכוד יפסיד", אומר יעקב בן־דוד, 48, קבלן איטום, "ונתנו לנו תחושה שהפעם הפסד זו אפשרות גבוהה. הייתה תחושה של מצב חירום, שחייבים לצאת להצביע".

"הוא נתן עבודה בכל הכוח", אומר דוד וקיל, 63, טכנאי מקררים, "ואני בחרתי בו למרות שהוא דמגוג. הוא ברירת מחדל מבחינתי. הוא שיכנע אנשים שגם אם הוא גנב ומושחת הוא גבר ובלעדיו אין עתיד למדינה".

אותך הוא שיכנע?

"רק אותי? את הרוב פה".

ועדיין, לא ברור על מה ולמה תחושת הניצחון שלכם. כרגע נראה שאנחנו עדיין בפלונטר. אין לליכוד יכולת להרכיב ממשלה, הגוש עומד על 58־59.

בן־דוד: "קודם כל לליכוד יש ארבעה מנדטים על כחול לבן, אז זה ניצחון. דבר שני אני מאמין שזה ייפתר. אני יש לי תחושה לגבי עמיר פרץ ואורלי־לוי, נראה לי דווקא הם יעשו מהלך של אחדות וייתנו לביבי את ראשות הממשלה".

באותה מידה, יש גם סיכוי גבוה לבחירות רביעיות.

בן־דוד: "תקשיב לי טוב, הם הפוליטיקאים לא יכולים לשחק בנו ככה. מה זה פה, עד כדי כך הם לא סופרים אותנו, מה זו החארטה הזו, מה אנחנו פראיירים? אם יהיו בחירות רביעיות אף אחד לא ילך להצביע, ימין, שמאל, לא קשור בכלל באיזה צד אתה. רביעיות לא יהיו".

אחוזי ההצבעה הארציים עלו בקצת יותר מאחוז. 69.83 אחוז בספטמבר לעומת 71.32 אחוז השבוע. לא מעט מצביעים עברו מכחול לבן לליכוד, מה שנקרא, ימין רך. אבל הנתח המשמעותי יותר הוא של מצביעים שהפעם יצאו מהבית לקלפי, לעומת הפעם שעברה. באופקים עלה הליכוד מ־34.65 אחוז בספמטבר ל־40.43 אחוז השבוע. בשדרות עלה הליכוד מ־42.19 אחוז ל־51.15 אחוז. כך גם בפריפריה הצפונית. בחצור הגלילית קיבל הליכוד בספטמבר 49.14 אחוז, השבוע הוא טיפס ל־52.58 אחוז. בצפת אותו סיפור: הליכוד עלה מ־34.87 אחוז ל־39.56 אחוז. כל עלייה כזו שווה כמה אלפי קולות. או כמו שבני ביטון, ראש עיריית דימונה וליכודניק ותיק, אומר: "אספנו פה שקל ופה שקל, שקל אחרי שקל ומילאנו את השק".

בוורלי הילס של דימונה

הנה דימונה. בערב יום שלישי עוד דיברו על תוצאות הבחירות בקפה עצמאות ליד פלאפל הרצל במרכז המסחרי שליד בניין העירייה. זה מרכז מסחרי של פעם, עם בלטות שבורות של פעם, מלא בחנויות בגדים, מתנות וכלי בית שנאבקות על הפרנסה מול שטחי המסחר המוארים בניאונים בקניון שמול הכניסה לעיר.

60.20 אחוז מבעלי זכות הבחירה יצאו להצביע כאן בספטמבר, 55.24 אחוז מהם נתנו את קולם לליכוד. השבוע אחוז ההצבעה טיפס ל־62.22 והליכוד עלה ל־61.83 אחוז, מספר שמעמיד את דימונה במקום הראשון בארץ בשיעור ההצבעה למפלגה. רוני אפללו, 55, קבלן בניין, לא הצביע בסיבוב הקודם. "לא חשבתי אז שהקול שלי יכול להשפיע, היה נראה שאיתי או בלעדיי העסק יישאר תקוע. אני בגדול מצביע ליכוד, באפריל הצבעתי, אבל אני לא פנאט. הפעם קלטתי שלאנשים נמאס מהתקיעות, שרוצים לשים סוף לפלונטר הזה. בחבורה שלי כולם דיברו על ביבי, גם כאלה שלא חשבו להצביע לו. הוא עשה כזה קמפיין, שאנשים השתכנעו לתת לו עוד צ'אנס".

"אני הצבעתי ביבי כל הפעמים", אומר דני בור, בעל בית הקפה, "למרות שאני לא מאמין שראש ממשלה צריך להיות ארבע קדנציות בתפקיד. תן שתי משמרות ולך הביתה. וגם כתבי האישום מפריעים לי. אם הוא היה גבר הוא היה יוצא לנבצרות".

ועדיין בחרת בו.

"כי גם אם אני לא אוהב אותו, הוא לא עשה רע למדינה. הוא גאון. שרף את המגרש. ראיתי שהוא כל כך רוצה, שהוא רץ בכל הארץ, עובר בית־בית, לא רואה בעיניים ולא סופר אף אחד, שאמרתי לעצמי, 'אם הוא כל כך רוצה אז ניתן לו עוד פעם את הקול שלי'".

ובכל זאת, העסק נשאר תקוע. הליכוד מוביל במנדטים, אבל זה לא ניצחון.

בור: "רגע אחד, עוד לא ספרו את כל הקולות, בוא נחכה לתוצאות הסופיות. אולי החיילים ייתנו את הפוש לניצחון. זה שהליכוד עבר את כחול לבן במנדטים זה לא נחשב ניצחון?"

לא, כדי להקים ממשלה צריך רוב של 61.

בור: "אם יש מישהו שיכול להשלים את הגרוש ללירה זה נתניהו, בטח לא גנץ. אף אחד לא רוצה עוד בחירות. מה, אורלי־לוי לא תלך עם ביבי? ליברמן לא יתקפל בסוף?"

אפללו: "להערכתי ייתנו ללוי את תיק הבריאות ויבטיחו לה שיריצו את אבא שלה לנשיאות והכל יסתדר. לא יודע מה להגיד לך, אוי לנו אם יהיו בחירות רביעיות. עם כל הציונות שלי והאהבה שלי למקום הזה, וזה שאני עושה מילואים גם בגיל 55, לבחירות רביעיות אני לא הולך. אין מצב!"

בור: "חאלס, שיגעו אותנו עם כל הבחירות האלה".

ראש העיר ביטון אומר שבבחירות מועד ב' בספטמבר הגיעו לקלפיות בדימונה 5,000 מצביעים פחות מאשר בסיבוב הראשון בחודש אפריל שנה שעברה. "הצלחנו לאתר את כל ה־5,000 איש האלה ודפקנו אצלם בבית אחד־אחד. לא פיספסנו אף אחד".

שמעון שטרית, יו"ר סניף הליכוד בדימונה וראש מטה הבחירות בעיר, מספר שהעיר חולקה לגושים, לכל גוש מונה מנהל ותחתיו פעלו פעילים בשכר ומתנדבים. "חודש וחצי עבדנו על ה־5,000 איש האלה. טלפונים, פגישות פנים אל פנים, המון שיחות. את רובם אנחנו מכירים אישית. הכנו רשימות, מי יהיה בארץ ומי מתכנן לטוס. מי מתכוון לצאת לטייל ביום הבחירות ומתי, אם זה בבוקר, בצהריים או בערב".

ביטון: "מתוך ה־5,000 האלה אני אישית דיברתי אולי עם 30־40 אחוז. זה המון. לחלקם הגעתי באופן אישי הביתה".

אצל רוני אפללו למשל, היית?

ביטון: "ברור שהייתי, אנחנו מכירים שנים אחורה. באתי אליו ואמרתי לו: 'אנחנו בסכנה, אתה חייב הפעם לצאת להצביע ליכוד'. אמרתי לו, 'מה רע לך פה, אתה גר בשכונה שהיא הבוורלי הילס של דימונה, חי בבית מדהים עם בריכה, אתה רוצה להמשיך לכייף פה, שהעיר תמשיך לצמוח, אז צא תצביע לביבי'. תאמין לי ביבי צריך לשלם לי על הקמפיין שעשיתי לו. כל יום הלכתי ודיברתי בשבחו ואנשים אמרו לי, 'הפעם נצא, לא נשב בבית'. בוא תראה תמונה", הוא מציג תמונה בסלולרי שלו, "זו פיבי עמר. היא בת 98, ישישה, אמרה לי, 'אני לא הולכת להצביע אם אתה לא בא לקחת אותי'. והנה היא איתי בתמונה, בכניסה לבית הספר ששם הקלפי שלה, הלכתי ולקחתי אותה באוטו שלי והחזרתי אותה הביתה".

שטרית: "יש פה 13,200 בתי אב בעיר. פילחנו בית־בית. היו לי 470 איש במטה, מתוכם 170 בשכר, כל השאר מתנדבים. נתנו לנו תקציבים ואמרו: 'קדימה, תסתערו על השטח'. לא ביזבזנו זמן על מי שמראש ידענו שהוא לא שלנו. הלכנו רק על מי שידענו שהוא פוטנציאל ליכודי ושם גירדנו עד התחתית של החבית. לא פיספסנו אף אחד".

ראיתם את כחול לבן בשטח, היו להם פה פעילים?

שטרית: "בקושי, לא הרגשנו אותם".

ביטון: "מאיר כהן מכחול לבן היה ראש העיר פה. הוא חבר מאוד טוב שלי. בעיר מאוד מעריכים אותו. ועדיין, בדימונה כחול לבן הביאו רק 11.97 אחוז. אם לא מאיר כהן, עשרה קולות הם לא היו מקבלים פה. אני שימשתי גם יו"ר מטה אזור הדרום בבחירות האלו, הייתי אחראי על כל השטח מאשקלון עד אילת. לא ראינו שום פעילות שטח משמעותית של כחול לבן. ביבי הגיע לשניים־שלושה יישובים ביום, לפעמים ארבעה. היה יום שהוא התחיל באשדוד, הגיע לדימונה, המשיך לבאר־שבע וסיים במושבים בנגב המערבי. מנגד, גנץ הרים אליי טלפון וביקש לבוא לדימונה. אמרתי לו, 'מתי שאתה רוצה, ברוך הבא'. למה אנחנו מכבדים אותו. זה היה לפני משהו כמו שלושה שבועות. הוא עלה אליי ללשכה, עשינו צילום, ירד למטה עשה סיבוב במרכז והלך הביתה. לא הייתה שום התרגשות.

"ביום הבחירות פגשתי את מאיר כהן למטה בעיר. אנחנו תמיד מתחבקים כשאנחנו נפגשים. שאלתי, 'מה העניינים מאיר', והוא ענה: 'אני נוסע לחיפה, שם יש לנו פוטנציאל גדול'. עניתי לו, 'וואלה יפה, אתה משאיר לי את הזירה חופשית', והוא חייך ואמר: 'פה הכל שלכם'. זה הסיפור. הפריפריה היא של הליכוד, עובדה שכחול לבן לא השקיעו בה".

אולי אפשר לנצח בחירות בלי לעשות עבודה בפריפריה. במספרים אין פה אלקטורט גדול.

"חד וחלק, אין מהפך בלי הפריפריה וביבי מבין את זה. הדרך להצלחה בבחירות עוברת בפריפריה. זה מייצר אווירה ציבורית. הלך רוח. ביבי יודע שאחד ועוד אחד ועוד אחד מייצר סך הכל גדול. הנה טיפ חינמי: כל זמן שכחול לבן לא תשקיע בפעילות בפריפריה, חבל לה על הזמן". ¿