אפטר פארטי

תחושת בטן

בליל הניצחון בגני התערוכה, כשהמדגמים עוד טיפסו לכיוון 60 המנדטים לגוש הימין, אמר השר זאב אלקין לאנשים שעמדו סביבו – יש לי תחושה לא טובה בבטן. אנחנו עוד נרד ל־59, אפילו 58. חלק מחברי סיעת הליכוד שנכחו באירוע, יודעים לספר שראו את אלקין ויריב לוין משוחחים שיחה צפופה תוך כדי ההמתנה להגעתו של נתניהו, בדיוק על התרחיש הזה - מה לעשות אם גוש הימין יסיים את הבחירות עם פחות מ־60 מנדטים. אבל זו לא הייתה התחושה הכללית. הייתה התלהבות. הייתה התרגשות. הייתה אופוריה. אף אחד לא האמין שתוך זמן קצר תתחלף התחושה הזאת באכזבה ובתסכול.

יומיים אחרי, כבר ניתן היה לומר בבטחה שחגיגות הניצחון היו מוקדמות מדי. נתניהו נפל לאותה מלכודת דבש שאליה נופלים פוליטיקאים הרבה פחות מנוסים ממנו, כמו גנץ למשל, ולפני שהתבררו התוצאות או לפחות העידו על המגמה - יצא אל תומכיו עם נאום ניצחון. קשה להאשים אותו. אחרי שבועות ארוכים של קמפיין שוחק, שבהם הוכיח שוב יכולות פוליטיות ותקשורתיות מהמעלה הראשונה – זה היה הדבר המתבקש. לכל הפחות לצאת ולהודות בין היתר לפעילים ולתומכים שחיכו בהתרגשות לבואו. כן, יש רגעים שאפילו נתניהו חש אסירות תודה. זה נדיר, אבל זה כנראה אחד הרגעים האלה. והנאום שלו שבו פירגן (עוד תכונה נכחדת אצל נתניהו) לאנשים שתרמו לניצחונו – היה בהחלט אותנטי.

אבל דווקא הנאום הזה מתברר עכשיו כנמהר, ושיכרון החושים של הליכוד בליל הבחירות נראה קצת מנותק מהמציאות. נכון, הליכוד ניצח, במובן הצר של יש לו יותר מנדטים מאשר לכחול לבן.

מה שאין לו, זו ממשלה.

שאלתי בכיר בליכוד למה נתניהו מיהר לצאת עם תמונות הניצחון, כשהוא יודע עד כמה זה הפכפך.

זה היה נכון לנו לצאת עם זה, אמר. זה האינטרס שלנו. ברור שהליכוד ניצח את כחול לבן ושגוש הימין גדול בהרבה מגוש השמאל. בשמאל סופרים בגוש גם את ליברמן והרשימה המשותפת. אבל הם לא גוש. הם יכולים אולי לפעול ביחד נגד ביבי, אבל הם לא גוש לצורך הקמת ממשלה.

אנחנו, אומר אותו בכיר, ניצחנו גם כמפלגה וגם כגוש והיה חשוב לצרוב את זה בתודעה. אבל לא הבאנו מספר מספק של מנדטים כדי להקים ממשלה. בזמן נורמלי, אמר, היינו מקימים ממשלה עם הצד השני. עכשיו, עם הפסילה האישית של נתניהו, אנחנו בבעיה.

בשמאל סיימו את ערב הבחירות באכזבה ובתסכול. יש להניח שרביעיית הקוקפיט, כל אחד בינו לבין עצמו, עשה את חשבון התבוסה, מי מהם תרם לה, איך וכמה. אבל גם אם חלפו שם מחשבות על פיצול, פרידה, או ניצול הזדמנויות חדשות - כל זה התפוגג עם בוקר, כשהתחילו לזרום תוצאות האמת.

אזעקת אמת

ביום רביעי כבר נחשפה ב־ynet יוזמה שיוחסה לכחול לבן, לחוקק חוק שיפסול מועמד לראשות ממשלה שיש לו כתבי אישום. בכחול לבן מכחישים שזו יוזמה שלהם ונותנים את מלוא הקרדיט לחברי הכנסת אחמד טיבי ואיציק שמולי. אין יוזמה שלנו בשלב הזה, נאמר לי אז. ההצעה לא יצאה מאיתנו והכרנו אותה רק אחרי שהעיתונאים התחילו לשאול עליה. העברה של חוק כזה היא לא בלתי אפשרית, ואם היה מדובר בנתניהו ולא בגנץ - היא כבר הייתה בדרכה לספר החוקים. 62 מנדטים יש למחנה שעשוי להיות שותף ליוזמה. אתמול ליברמן הטיל פצצה ואחרי יומיים של שתיקה הודיע שהוא תומך בחוק. כן־כן, בתמיכת הערבים – גם אם ליברמן לא אמר זאת במפורש. מיותר לומר שמדובר בתוספת כוח פלוס־פלוס למצדדי החוק. ואמנם, תגובת כחול לבן למהלך הייתה שהם בוחנים עכשיו ברצינות את החוק.

לפי התוכנית, גוש ה־62 שזה עתה אולי התגבש יכול לכנס את הכנסת, ואם חוששים שם שיולי אדלשטיין יעצור אותם – לבחור יו"ר כנסת חדש. הם יכולים להחליט על הקמת ועדה מסדרת בראשות אבי ניסנקורן שתקדם את החקיקה. אמנם זה לא מקובל להעלות חקיקה פרטית בזמן הקמת ממשלה – אבל אין מניעה חוקית לעשות את זה. בליכוד מודים שהתסריט אפשרי ושהוא בהחלט מדאיג אותם. עם זאת, אמר לי גורם בכיר בליכוד, הנשיא יצטרך להחליט קודם על מי הוא מטיל את תפקיד הרכבת הממשלה. אין דרך בעולם לחוקק חוק כזה, אמר, לפני שיש מועמד ראשון להרכבת הממשלה.

כך או כך, אי־אפשר להפריז בדרמה שבה ליברמן והערבים, מי היה מאמין, משתפים פעולה כדי לשים קץ לשלטון נתניהו. בכחול לבן נתלים בכך שנתניהו עצמו, כיו"ר אופוזיציה, תמך ב־2008 בהצעה של סיעת העבודה, בעקבות החשדות נגד ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט. הוא הצביע – ביחד עם סער, כחלון וליצמן - בעד החוק להדחת ראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום.

אבל גם אם תהיה חקיקה כזאת, אומרים בכחול לבן, זה יהיה חוק שתקף רק לאחר הבחירות הבאות, כדי שזו לא תהיה חקיקה רטרואקטיבית. המשמעות של זה היא, שאם החוק יעבור, נתניהו לא יוכל להתמודד בבחירות רביעיות.

ביקשתי את תגובת המכון הישראלי לדמוקרטיה לסצנריו הזה. משפטית, אמרה לי הדוברת, נועה גולדפינגר, התרחיש אפשרי. אך מאחר שמדובר בחקיקה פרסונלית, המכון הישראלי לדמוקרטיה יתנגד למהלך מעין זה, שהוא שינוי הכללים תוך כדי משחק, כפי שהתנגד בעבר ליוזמות פרסונליות אחרות כמו החוק הצרפתי, תיקוני סמכויות השרים, חוק ההמלצות ומספר השרים.

בליכוד מיהרו לטעון שאין לחוק הזה שום משמעות, ושגם אם יחוקק הוא לא באמת מגביל את נתניהו. גם אם נידרדר לבחירות רביעיות, אמרו שם, נתניהו יוכל להגיד שאם יקבל רוב - הוא יבטל את החקיקה. כך שהמשמעות של החוק הזה היא יותר מוראלית מאשר ריאלית, ביקשו לשדר בליכוד. זה נועד ללחוץ על נתניהו: עוד דרך להביא לדיון במצבו המשפטי, ליצור יתרון לגנץ לקראת בחירות רביעיות. החוק לא יפתור את הבעיה, אמרו בליכוד. אבל אתמול כבר הבינו שם שאולי יש פה הרבה יותר מאמצעי לחץ. אולי זו סכנה אמיתית לשלטון הליכוד.

תרופה למכה

בכל מקרה, הלחץ עבד. ביום רביעי כינס נתניהו את קואליציית הימין שלו. הוא היה חיוור ועייף. לא נותר בו דבר מהאנרגיה ומהאופוריה שגרמו לו עד לפני כמה ימים להתרוצץ בכל הארץ. כשהוא חמוש בלוח וטוש, ניסה נתניהו להוכיח את הניצחון המובהק של גוש הימין על פני גוש השמאל.

"(המחנה) הציוני הימני – 58", כתב על הלוח, "(המחנה) הציוני השמאלי – 47", ויש עוד מפלגה, שהיא גוש נפרד של 15 מנדטים, אמר. בכך התנער ראש הממשלה מכ־20% מהציבור הישראלי, יותר מחצי מיליון אזרחים שווי זכויות ומ־15 המנדטים המייצגים אותם, שרק יומיים קודם נבחרו – גם על ידי יהודים – בבחירות דמוקרטיות.

זה לא רק הוא, מסביר גורם בליכוד. גנץ וליברמן הם אלה שהפרידו את עצמם מהרשימה המשותפת. גנץ אמר שהוא לא יקים ממשלה בתמיכת הערבים, ליברמן אמר שהוא לא יהיה שותף לממשלה אפילו בהימנעותם, והערבים עצמם אמרו שלא יצביעו בעד ממשלה שליברמן שותף בה. אז למה לנתניהו אסור מה שלגנץ ולליברמן מותר?

צריך לומר שבמיצג הציניות והגזענות של נתניהו השבוע הוא בכל זאת הצליח להעביר מסר אחד ברור: שהחוק לא לגיטימי אם הוא יעלה בבחירות האלה. גם בכחול לבן מבינים שהחוק יאותגר משפטית בבג"ץ, ואין להם שום עניין להפסיד שם.

אבל זה לא הנושא היחיד שנתניהו השתמש בו השבוע לצרכיו האישיים. גם בהלת וירוס הקורונה הפכה להיות כלי משחק פוליטי. מסיבת העיתונאים של משרד הבריאות הפכה להופעת יחיד של ד"ר נתניהו, שסיפק שורה של כללים להתנהגות עם המחלה "הכי קטלנית במאה השנים האחרונות", כדבריו. כשהסאבטקסט הוא: איך אפשר להתעסק ביוזמות חקיקה נלוזות, כשאסון קולוסאלי עומד בפתח. ואם זאת לא הסיבה להקים מיד ממשלה – אז מה כן.

מה שמדהים בסיפור הזה זו ההתנהגות נטולת היוזמה של כחול לבן, ששוב מאפשרים לנתניהו לקבוע את האג'נדה. לפני שבועות ספורים הרימו שם את קמפיין תיק 5000 – מתקפה על מערכת הבריאות הקורסת. במקום להשתמש בזה עכשיו, ולהתריע על מצב קטסטרופלי שעשוי להיות בבתי החולים בגלל מחדלי הממשלה – הם נגררים אחרי נתניהו. מי שחנק את מערכת הבריאות נהיה המושיע.

לא משחק ילדים

ליברמן סירב אתמול להתראיין. אבל גורמים בסביבתו אמרו שהוא נחוש בהחלטתו. לא עושים הצהרות כאלה בלי לחשוב היטב, אמרו. זה לא משחק ילדים/

כשניסיתי לברר איך זה שליברמן מוכן להצטרף לערבים, בפרט בהעברת חוק שנועד לפסול כהונה של ראש ממשלה - התשובה הייתה שזה פחות מעניין אותו. שהוא החליט לעשות מה שנכון. ליברמן כבר אמר כמה פעמים שמה שחשוב עכשיו זה שתקום ממשלה יציבה - ורצוי בלי נתניהו, אמר לי מקורב. נתניהו חגג מוקדם מדי וחזק מדי. הגיע הזמן שיבין שלא כל הקלפים נמצאים אצלו.

שאלתי, האם פירושו של דבר שליברמן גם ימליץ על גנץ לנשיא. לאור העמדה הזאת, אמר אותו גורם, סביר להניח שימליץ עליו, ושב־17.3 יטיל הנשיא על גנץ לנסות להרכיב ממשלה. גם הוועדה המסדרת לא תהיה בידיים של ביבי, כדי שנוכל לקדם את החוק.

כששאלתי, האם זה מעיד על נכונותו של ליברמן להתגמש בעניין הרשימה המשותפת ואולי להסכים לשבת בממשלה שתקום בתמיכתם - אמר אותו גורם שליברמן לא מתכוון לשבת איתם, אבל לדבריו עמדתו יוצרת אופציות נוספות להקמת ממשלה. למשל, הצטרפות של החרדים לממשלת גנץ (מעניין אם ליברמן כולל את עצמו בממשלה כזו) או אפילו ממשלת מומחים, שתיתן לגנץ עוד זמן לנסות לגבש ממשלה.

ואיך מגיבים במשותפת ליוזמה המפתיעה לצאת איתם להרפתקה פרלמנטרית שמשתרעת מאום אל־פאחם ועד נוקדים? איימן עודה, האיש שרשם את ההישג הפוליטי הכי גדול השבוע, כבר מציב תנאים: טרם גיבשנו עמדה סופית בנוגע לחוק, הוא טוען. אבל אם רוצים את האצבעות שלנו במליאה אז שיכירו אחת ולתמיד בעובדה שאנחנו הנציגים הלגיטימיים של אזרחים לגיטימיים. משם נתחיל לדבר.

מפריג' לפרינג'

הבחירה האמיתית היא לא של נתניהו, טען השבוע שר בכיר בליכוד. הבחירה היא של גנץ. והיא צריכה להיות, למרבה האירוניה, ביבי או טיבי. כלומר, או ללכת לממשלה עם תמיכה של הערבים, או ללכת עם נתניהו לממשלת אחדות.

ואכן, לא ניתן להפריז בדילמה שעומדת בפני גנץ. הסיכוי שלו לבנות ממשלה שלא מבוססת על תמיכת הערבים לא קיימת. ללא תמיכת הרשימה המשותפת חסרים לו 14 מנדטים. וגם אם ילך לבחירות רביעיות - הוא יחזור לאותו מצב.

גם התקוות על מרד בליכוד אם נתניהו לא יצליח שוב להרכיב ממשלה – לא נראות בינתיים כמעשיות. קיימנו בחירות פנימיות ונתניהו נבחר, אומרים בליכוד. הלכנו איתו לבחירות וקיבלנו מספר מטורף של מנדטים. עכשיו אומרים לנו: תשקרו למתפקדים ולמצביעים שלכם כדי למנוע את כל הסאגה הזאת, תיהנו מהפירות שהוא הביא – ותתפטרו ממנו. לא מדובר על מה יחשוב הציבור שלנו על מהלך כזה ועל מי שהיה שותף לו. בסוף יגיעו בחירות והציבור ייפרע מכל מי שהיה חלק מזה.

אז האם נהיה עדים בקרוב לחזרתו של מתווה הנשיא, והפעם למשא ומתן קשוח יותר מצידו של גנץ להיות ראשון ברוטציה? לנתניהו אין אינטרס להיות שני ברוטציה, אומרים מקורבים לנתניהו. הוא לא יכול אפילו להיות שר בממשלה של גנץ. נתניהו, אומרים בסביבתו, מרגיש שהוא ניצח בבחירות. יש לו יתרון גם ברציפות כהונתו וגם במספר המנדטים. הגיע הזמן שגנץ יקבל החלטה. אם יש לו אופציה ללכת עם ערבים - שילך איתם. האופציה הזאת לא מפחידה אותנו כי היא תחזיק חודשים ספורים בלבד והציבור יבוא איתו חשבון. אם לא – שילך לממשלה עם נתניהו וינהל משא ומתן קשוח, אבל בסוף יקים ממשלה.

דבר אחד בטוח, לאף מפלגה אין אינטרס ללכת לעוד בחירות. הבחירות האלה היו תעודת פטירה לשמאל האידיאולוגי, והעבודה־גשר־מרצ הפכו להיות כמו מפלגת מרצ בימיה הבינוניים. הטעות ההיסטורית של מחנה השמאל הייתה הוצאתו של ח"כ עיסאווי פריג' ממקום ריאלי ברשימה. המפלגה שילמה על זלזול בציבור הערבי כמעט בשני מנדטים, מנדט אחד של הציבור הערבי וכמעט מנדט של הציבור היהודי, שבמקום להצביע למרצ הצביע לרשימה המשותפת. אם במקום יאיר גולן, שהוא אחד האישים הבולטים היום במחנה השמאל ומועמד ראוי להנהיג אותו, היו שמים את פריג' במקום 7 ואת גולן במקום 8 – יש מצב ששניהם היו נכנסים לכנסת ולמפלגה היה נוסף לפחות עוד מנדט. זה המחיר למפלגה שאמורה הייתה לייצג את הערבים, ושמה את הנציג הערבי היחיד שיש לה במקום ה־11 הלא־ריאלי.

גם לימינה אין שום אינטרס לבחירות רביעיות. הבחירות האלה הוכיחו שהיא רק הולכת ומצטמצמת מסיבוב לסיבוב. מתפקידו כשר הביטחון הביא בנט מנדט אחד פחות ממה שהביאה שקד בבחירות בספטמבר והוכח שרוב חברי הציונות הדתית מצביעים לליכוד ולא לרשימה המגזרית. החרדים מיקסמו את יכולתם, כך גם הערבים ונראה שלכולם יש אינטרס להגיע לפתרון.

גם לכחול לבן אין שום טריגר לבחירות רביעיות. שלוש פעמים קיבל גנץ על מגש של כסף נתוני פתיחה מעולים, הכוללים גם שלושה כתבי אישום נגד המתמודד נגדו. יש מי שסבורים שאם היה מקבל את מתווה הנשיא ומסכים לרוטציה בכפוף להסכם הנבצרות שהוצע לו - הוא היה היום ראש ממשלה ונתניהו היה יורד מעל במת ההיסטוריה.

כעת הוא עומד שוב בפני ברירה לא קלה: בכחול לבן צריכים להחליט אם הם הולכים על מהלך להדחת נתניהו או אפילו על ממשלה, בתמיכת הערבים – ושיישרף העולם. או שבכל זאת מנסים להגיע להסכמות עם הליכוד על מתווה שישביע את רצון כולם - ממשלה שנתניהו עומד בראשה לפרק זמן קצוב ואחר כך מפנה את מקומו לגנץ כשהוא יוצא לנבצרות עד לאחרי המשפט.

כאמור, אולי באמת מי שצריך לבחור עכשיו בין ביבי לטיבי הוא לא הבוחר, אלא גנץ. וזו לא בחירה קלה.

sima-k@yedioth.co.il