"עבדתי ברווחה שלוש שנים והיה לי טוב מאוד אבל הרגשתי שאני עושה 'מה שצריך', כאישה ערבייה שעובדת ליד הבית ומגדלת שלושה ילדים", מספרת מישר נוסי סמעאן סבגה (36), היום מפקדת מחלקת התעבורה בכלא חרמון, ומי שהייתה לאישה הערבייה הראשונה שיצאה לקצונה בשב"ס. "החלטתי שאני רוצה לאתגר את עצמי לצאת מהקופסה, לחפש חוויות חדשות", היא אומרת. "חבר טוב שאל אותי אם אני מעוניינת להתגייס לשב"ס וזה נשמע לי מגניב".

סמעאן סבגה התגייסה כעובדת סוציאלית בכלא צלמון, ובהמשך הוחלט להוציא אותה לקצונה. "זה היה החלום הכי גדול שלי. סיימתי את הקורס וחזרתי כמנהלת מחלקה לחרמון".

איך קיבלו את העבודה שלך בבית?

"אני באה ממשפחה מאוד פתוחה ותומכת. התייעצתי המון עם בעלי והוא היה הראשון לתמוך ולעודד לאורך כל הדרך. אני אמא ערבייה שמוטל עליה עול הבית ולעזוב למשך שלושה חודשים לקורס קצונה זה לא מובן מאליו.

"בטקס כולם היו גאים, אבא שלי השוויץ בכל הכפר שאני הולכת לקבל דרגות קצונה. אני זוכרת שהבן שלי כתב על פתק כשחזרתי הביתה לסוף השבוע: 'אני יודע עד כמה קשה לך המרחק ואנחנו גם מתגעגעים, אבל אל תשכחי שאת חזקה ולא מוותרת והכי חשוב שאת דוגמה גדולה בשבילי'. זה נתן לי המון כוח".

לא תמיד קל להתמודד עם הסביבה הגברית, ודאי שלא מצד האסירים. "אני הולכת במסדרון והאסירים מסתכלים עליי ושורקים, זורקים מילים", היא משתפת. "היה לי קשה עד שהצלחתי לדבר על הדברים עם המפקדים הבכירים. לבעלי ולמשפחה אפילו לא סיפרתי. אישה ערבייה ששורקים לה — זה אסור אצלנו. אבל זה טופל בצורה הכי טובה שאפשר".

מה המוטו שלך?

"יש משפט של אמא תרזה, 'לבד לא אוכל לשנות את העולם, אבל אני יכולה להטיל אבן במים וליצור אדוות רבות'. את כל העולם לא אשנה, אבל לפרוץ דרך אצלי במגזר ולהראות דוגמה אני כן יכולה".