מלכתנו, רותם סלע

צל"ש: ל"הכוכב הבא לארוויזיון", קשת

הכוכב לא התכוונה מעולם להיות "סיפורה של שפחה", או בכלל מסמך פמיניסטי נוקב כלשהו. אלא שדווקא לפריים־טיים הקליל והלא־פוליטי, יותר מאשר לטלוויזיה מודעת לעצמה שמאכילה אותנו מסרים בכפית, יש יכולת טבעית ואפקטיבית לעצב תודעה. זה מה שעשתה הכוכב (בימאי ומפיק: יואב צפיר) בעונתה האחרונה, המעולה והמנצנצת. וכן, גם הפמיניסטית לפרקים.

אבסורד שדווקא הכוכב, ולא תוכניות החדשות והאקטואליה, מקפידה על ייצוג הולם לנשים בפאנל השופטים. זה דורש מאמץ ולא מובן מאליו, כי יש מעט נשים בסופר־ליסט של הזמרים והיוצרים בישראל.

וכך הרווחנו טקסטים פמיניסטיים וסולידריים בהירים ולא מקושקשים. "אנחנו זקוקות לכוח נשי. חסרות לנו זמרות. את צריכה להיות הכי גדולה בארץ". אומרת שירי מימון לבת גילה, המתמודדת המצוינת מורן אהרוני. וזה יפה.

גילינו דור חדש ומרגש של זמרות רכות בשנים. עדן אלנה הזוכה, אלה־לי להב, גאיה שאקי, הן ואחרות הביאו תועפות של כישרון, יחד עם חוט שדרה מברזל. גם כשדמעו והכמירו לב בצעירותן הפגיעה, התעקשו להיות מי שהן. זה מסקרן ואופטימי.

ורותם סלע. יש משהו מפעים בנונשלנטיות של האישה המרשימה הזאת, החפה מהתחנחנות. היא שטותניקית כשבא לה וחדה ונבונה כשמתחשק לה אחרת. יש לה הומור עצמי. היא עושה העוויות מוזרות למצלמה, אוכלת מולה כשהיא רעבה, או מתעלמת ממנה כליל. היא קוראת תיגר על כל הקודים של תעשיית היופי.

לכאורה אך טבעי שיפהפייה הורסת כמוה תרגיש נוח בעור של עצמה, אבל מבוכה פיזית היא גם נחלתן של נשים יפות ומרשימות, והשחרור ממנה הוא תכונה מקסימה ורבת־עוצמה.

ומתוך עולם הבידור והביוטי, הייתה זו היא שהשמיעה את האמירה הפוליטית והמוסרית הנוקבת ביותר במערכת הבחירות הנצחית שאנחנו מתפלשים בה. "אני רואה את מירי רגב יושבת ומסבירה לרינה מצליח שהציבור צריך להיזהר, כי אם בני גנץ ייבחר הוא יקים קואליציה עם הערבים", כתבה. "רינה מצליח שותקת. ואני שואלת את עצמי, למה רינה לא שואלת אותה בתדהמה - ומה הבעיה עם הערבים? ריבונו של עולם, ישנם גם אזרחים ערבים במדינה הזו. כל בני האדם נולדו שווים, וגם הערבים רחמנא ליצלן הם בני אדם".

סלע, מחושבת וחכמה, מבינה היטב שכוכבות־העל שלה היא נכס כלכלי רציני, שעשוי להיפגע כשאת מאתגרת את הקונצנזוס. זה מחדד עוד יותר את אומץ הלב שגילתה בשדה קרב שגנרלים ניגפו בו. השריקה החדה שלה הושמעה למיליון העוקבים שלה באינסטוש, וחתכה את האוויר המעופש. תחת מטח התגובות העוינות ובראשן זו של רה"מ בכבודו ובעצמו, לא התפתתה לסגת. "אף אחד לא ימנע ממני להביע את דעתי", קבעה.

תתקדמו, אתם עתיקים

צל"ג: ל"השוטר הטוב", yes comedy

"זה לא הגיל", קשת

"השוטר הטוב" היא סדרה טובה ומשעשעת. השחקנים נהדרים. היא מתכתבת בתבונה עם אקטואליה. לכן היה זה כה עגום לצפות בפרק הדוחה שבו טופלו הטרדות מיניות במשטרה, עניין חשוב וכאוב. השוטרת הנימפומנית והמניפולטיבית רס"ל אורלי קונק, משתמשת בתלונות שווא על הטרדה מינית לצורכי סחיטה. מזימותיה נחשפות, ותחנת פתח־תקווה צהלה ושמחה. וואלה, האחים תומר וארז אבירם (יוצרי הסדרה וכותביה)? אתם אמיתיים? כל אוקיינוס הסבל של המוטרדות חמק מכם? זו בחירה מודעת להיות מיזוגינים או שזה בא לכם טבעי?

  

צילום : ידיעות אחרונות

כנ"ל "זה לא הגיל". סיטקום חמוד ומהנה, עם קריאת תיגר פמיניסטית על פערי הגיל המקובלים בין נשים וגברים. הייתם חייבים את האירוע שבו הבוס של טליה (מירי מסיקה המהממת), טומן לה פח וממליץ לה לשלוח את בן זוגה הצעיר תפוס הגב לעיסוי שבסופו מקבלים "הפי אנדינג"? דעו לכם ששרשרת אירועי הגיחי־גיחי שמתרחשת בעקבות המעשה, מבאסת ומטרידה ביותר.

כן, באתם להצחיק. אבל הטרדות מיניות, "מכוני עיסוי", זנות, וקורבנותיהם של תופעות נתעבות אלה, מצחיקים כמו שבדיחות על עבדים שחורים הצחיקו לפני שתי מאות וכמו שבדיחות על הומואים הצחיקו לפני עשור. זה לא מצחיק. זה כואב. אם אין לכם מעצורים פנימיים מפני ההומור הפרימיטיבי, הפוגעני והלא־מעודכן הזה, ואם אין לכם יכולת לייצר הומור בלי הכלי המשומש הזה, אתם בבעיה.

ממתק פמיניסטי

צל"ש: לסדרה הזרה "The Marvelous Mrs. Maisel", אמזון פריים

הסדרה "גברת מייזל המופלאה", בתרגום ישיר, היא ממתק שאי־אפשר להפסיק לאכול אחרי שטועמים. מידג' מייזל היא צעירה יהודייה כלילת שלמות במנהטן השוביניסטית של אמצע המאה הקודמת. היא משכילה, שנונה, יפהפיה ומטופחת, עקרת בית למופת. כל זה מגויס לקידום חלומו של בעלה להיות קומיקאי מצליח. עד שהוא עוזב אותה לטובת המזכירה שלו. היא מתפרקת, משתכרת, הולכת למועדון, עולה על הבמה, ונותנת חתיכת סטנד־אפ מהמם, בוטה, כן ומצחיק. מכאן נלווה את מסע הפריצה שלה, יחד עם שורה של דמויות מצוינות ומשוחקות להפליא. חכם, כיפי, מומלץ. וראו זה פלא. אפשר להיות גם מצחיקים וגם פמיניסטים.

צילום : ידיעות אחרונות

צילום: יובל חן