תתחדשו

אהוד בנאי תמיד היה עוף קצת מוזר, והוא נותר כזה. בעידן שבו מעמד האלבום בירידה והפלייליסט מעדיף שירים על כלום, הוא ממשיך – אם להשתמש במילותיו – לרחף מעל הזמן. גם ב"הולך ומתקרב", אלבומו החדש והנהדר שהושק בהיכל התרבות בתל־אביב, הוא מציע שירים־סיפוריים שמורכבים מקרעי חלומות ומוהלים יפה פולק בריטי עם גוונים מזרחיים מבית סבא.

הופעות השקה הן תירוץ לשבץ כמה שירים טריים בתוך אסופת להיטים לריצוי הקהל. לא אצל בנאי. עם הלהקה המצוינת שסביבו הוא הגיש לא פחות מתשעה מ־12 השירים מהחדש. הבחירה הזאת אמנם דחקה כמה באנקרים שכנראה היו מזכים אותו בתשואות רמות יותר, אבל בנאי מעולם לא הלך על בטוח.

אחרי שפתח עם שלושה שירים מהחדש הוא עבר ל"דוד ושאול". הקהל, שעד עכשיו בעיקר הקשיב, מתחיל לשיר. "בחוץ יש בלגן גדול, אז טוב שבאתם כדי להתכנס בשביל מוזיקה", בנאי מודה להם וממשיך ל"עבודה שחורה" שנותר רלוונטי עד כאב גם אחרי 33 שנה.

בהמשך מצטרף אליו דודו טסה. החיבור ביניהם מתבקש והביצועים טובים אך למעט ב"זמנך עבר", נעדר מהם מכפיל הכוח שפינטזתי עליו בדרך. גם דואט מתבקש ל"עיירה בדרום" מ"מאמי" (טסה אחראי לעיבוד החדש של אופרת הרוק לסרט המתקרב) נפקד.

טסה יורד, ובנאי והלהקה יוצאים למסע מענג שעובר בין היתר ב"טיפה טיפה", "פלורנטין", "ערב יום העצמאות" המעולה מחדש ו"אסתר" שמקים את ראשוני האמיצים בהיכל מהכיסאות. להדרן הוא חוזר עם "מהרי נא" המוקדש לאימו. ההקדמה המרגשת שלו טוענת את השיר המוכר במשמעות חדשה לגמרי, ונהדרת לא פחות – קצת כמו בנאי של 2020.