"כשאני מוחק בן אדם, אין אצלי אלוהים. 99 אחוז מהאנשים אני אוהב, אחוז אחד לא"

הבריאות

"לפני שנתיים הלכתי לבדיקות והתגלה שיש לי סוכר גבוה במיוחד, 300, שזה חולני, מטורף ומופרע. נאמר לי שאם הייתי ממשיך ככה, אלוהים ישמור מה יקרה. התחלתי טיפול של הורדת סוכר, הורדת גלוטן, כי באלכוהול וסיגריות אני גם ככה לא נוגע בחיים. הורדתי 12 קילו, הגברתי פעילות גופנית. משתדל ללכת לפחות שעה וחצי ביום, בדרך כלל מאוחר בלילה, מחוף מציצים בתל־אביב, עד פנורמה, ובחזרה. אני משתתף עכשיו בניסוי של תרופה להורדת הסוכר בתל השומר, שפן ניסיון. בינתיים אני מגיב טוב לתרופה".

הקורונה

"דבר מפחיד, זה לא מצחיק. אני מאוד חושש להידבק, למרות שאני בבסיסי לא אדם חרד, אני יכול להבין את החרדה. בימים האחרונים בצער רב אני לא מתנשק, לא מתחבק ולא לוחץ ידיים. אני קד קידה של שלום לחברים. אני לא אדם לחוץ מטבעי אבל הדבר הזה מדיר שינה מעיניי בעיקר לגבי הכלכלה הישראלית. 120 חברי הכנסת חייבים, מיד אחרי ההשבעה ביום שני, להקים מיידית ממשלת חירום לאומית כדי להציל את הכלכלה מאובדן.

"עם החברות שאנחנו מייצגים אנחנו עוברים עכשיו תקופה קשה ומאתגרת. עברנו תקופות כאלה במלחמת המפרץ ובסאב־פריים של 2008. סין, אגב, מנהלת את המשבר לתפארת, אבל זה לא חוכמה כי זו דיקטטורה, אז ברגע שאתה אומר לאנשים לא לצאת, הם לא יוצאים".

הילה

"את הילה רהב - אז קליין - הכרתי בכיתה י'. היא למדה בבית הספר הנחשב ברמת־גן, בליך, אני למדתי בתיכון רביבים. היו הבדלי יוקרה בין שני התיכונים, אבל היינו באותה חבורה, ידידים. לא קרה בינינו כלום, כי היה לה אז חבר.

"אחרי הצבא היא נסעה ללמוד רוקחות ברומניה. כתבתי לה עשרות מכתבים אבל לא קיבלתי תשובה. הייתה לי הרבה אהבה אליה בלב, אבל היא לא ענתה. הייתי מאוהב לפניה אבל זה לא היה כמו מה שהיה לי עם הילה. אהבתי בה את היופי, הסגנון, החוכמה, עדינות אין קץ.

"לקראת ראש השנה, אחרי משהו כמו ארבע שנים, כששלחתי שנות טובות והגעתי לשם שלה, לקחתי את המעטפה וזרקתי לזבל. אמרתי לעצמי, 'שנים שהיא לא עונה לי? אז לא צריך'. אבל אחרי כמה דקות הוצאתי את המעטפה מהזבל ואמרתי שוב לעצמי, 'היא לא תשנה אותך כל החיים, אתה תמיד תמשיך לעשות מה שאתה רוצה בלי פחד ובלי מה היא תחשוב על זה ובלי מה יגידו'. הילה התקשרה אליי בעקבות השנה טובה, סיפרה שחזרה לארץ. קבענו לדייט, יצאנו ואחרי חודש אמרתי לה: 'תראי, יש לי הרבה חברות וידידות. או שאת רוצה רציני, או שלא'. היא אמרה, 'תן לי לחשוב', ובסוף באה עם כן. אחרי חצי שנה עברנו לגור יחד בדירה שלי ברמת־גן ואחרי שלוש שנים היא הציעה לי נישואים. מיד אמרתי כן, התקשרתי למנכ"ל דן אכדיה ושאלתי אם ה־3 בינואר פנוי. אמר שכן והזמנו 3,000 איש לחתונה על טהרת ארוחת בוקר, ביום שישי, כדי לחסוך בעלויות, היינו הראשונים לעשות את זה. מתחת לחופה היו לאה ויצחק רבין, שמעון פרס, ראומה ויצמן כאשת נשיא המדינה, ברוך ונעמי איבצ'ר והמשפחה שלי. אנחנו גם עובדים יחד, ונהנים חמסה־חמסה. ואם רבים, אז ברור שאני צריך להתנצל בסוף. אלה הם חוקי החיים, הגבר צריך להתנצל".

אמא קרייריסטית

"גדלתי ברמת־גן, אבא יצחק היה מנהל תפעול במפעלי עץ לבוד לפורמייקה, היה יוצא בחמש בבוקר וחוזר אחר הצהריים. אמא חנה הייתה רמ"ח הנח"ל של משרד הביטחון, האישה הראשונה בתפקיד, בכלל לא היה מקובל אז שאישה תעשה קריירה, זה נראה מטורף. היא גם האזרחית הראשונה שסיימה את המכללה לביטחון לאומי של צה"ל וגם היא הייתה יוצאת השכם בבוקר וחוזרת בלילה. אנחנו שני ילדים, אחותי צעירה ממני בתשע שנים. אחרי בית הספר היינו הולכים לכיוון הבית ועוצרים בדרך אצל חברה, שאמא שלה הייתה מטגנת פלאפל וצ'יפס ועושה סלט ירקות טרי. הייתי רואה את זה וממשיך הביתה להכין לעצמי ארוחת צהריים. בערב, כשאמא הגיעה, אמרתי לה, תראי איזו משפחה יש לחברה מהכיתה, שם רק האבא עשה קריירה. ואמא ענתה, 'זה לא אומר שהם מאושרים יותר מאיתנו. אנחנו משפחה מאוד מלוכדת'. שנה אחרי, ההורים של זו מהפלאפל התגרשו והבנתי שהחומרי הוא תפאורה נעימה, כיפית, אבל רק תפאורה. אני אולי נראה חומרי מבחוץ אבל הבפנים שלי מאוד ערכי. הכל אצלי אמיתי וכן וישר ולא עיסוק של דאווין, גם אם לפעמים נראה ככה. את כל המכוניות והבתים עשינו אשתי ואני ב־20 אצבעות, עשר של אשתי ועשר שלי".

הבר־מצווה של הבן

"הילה ואני שאלנו את הבן שלנו אם הוא רוצה בר־מצווה גדולה או קטנה, והוא אמר גדולה. חילקנו את האירוע לשלושה: בבית כנסת האשכנזי היחיד בשכונת התקווה, לשם הייתי הולך עם סבא שלי ז"ל. הילה ואני שיפצנו את בית הכנסת ועשינו שם את העלייה לתורה ל־100 חברים קרובים במיוחד.

"השלב השני היה בבית הכנסת בסביון ל־400 איש, ואת האירוע המרכזי עשינו בביתן 1 בתל־אביב ל־5,000 איש. הביקורות הגיעו מקנאה ומצרות עין. ביקרו את האירוע בסופו של דבר רק חמישה עיתונאים. אחד מהם, אין לו ולא הייתה לו זכות למתוח ביקורת על הנושא כי הוא עיתונאי שהתחסד כל החיים, סיפר כל הזמן שהוא ישר ואמיתי, עד שיצא בפרהסיה מה שכולנו ידענו בסודיות, שיש לו בן מחוץ לנישואים, שהוא סירב להכיר בו שנים. מכיוון שראיתי במי מדובר, המשכתי הלאה, אבל לא שכחתי לו את זה עד היום. גם לגבי ארבעת המבקרים האחרים הוכח שהם חסרי מוסר במהלך השנים וכולם הסתבכו על רקע מוסרי פחות או יותר. אז לשמוע מהם הטפות? ידעתי את האמת עליהם כבר אז ושתקתי. האמת יצאה לאור. לא החלפתי איתם מילה מאז. בזתי להם. כשאני מוחק, אני מוחק, אין אצלי אלוהים. 99 אחוז אני אוהב, אחוז אחד לא. אני לא אחד שנוקם, אבל גם לא שוכח. לפעמים אין לי ברירה אלא להיות כוחני ואני משתדל שלא. זה יכול לקרות פעם ביום. אין מה לעשות, בסוף היום אתה צריך להביא את התוצאות".

מש"ק יחסי ציבור

"התגייסתי לטירונות קרבית של נ"מ, ובהשלמה החיילית גילו את הדיסלקציה הנוראית שלי, שלא איבחנו בתקופת הלימודים כי לא ידעו מה זה בכלל. הבינו שאני לא יכול לזהות מטוסים כי הכל נראה לי אותו דבר. התגלגלתי לבסיס אספקה אווירית בצריפין, התעקשתי להתמנות למש"ק חינוך של הבסיס, ואחרי שלוש שנים קיבלתי את פרס קצין חינוך ראשי על תפקידי כמש"ק חינוך ויחסי ציבור – תפקיד שאני ייסדתי בעצם - של חיל האוויר בצריפין. הבאתי את כל צמרת המדינה לצריפין, מפרופ' ישעיהו ליבוביץ, דרך אהוד אולמרט ועד לאורה נמיר".

הדיסלקציה

"מגיל אפס הסתדרתי עם מבוגרים, ובתחילת דרכי הם היו החברים הכי קרובים שלי. התחלתי לדבר מוקדם, הייתי תמיד הכי ורבלי אבל גרוע בלימודים שאין לתאר והמערכת לא ידעה לטפל באדם דיסלקטי כמוני.

"בתקופה שהייתי מש"ק חינוך ויחסי ציבור לקחתי כמה חיילים מוכשרים, פטרתי אותם משמירות ובתמורה כל יום משש עד עשר בלילה הם לימדו כאלה שלא הייתה להם בגרות למבחנים במתמטיקה ובאנגלית. עד היום יש אנשים ברחוב שניגשים ואומרים לי, 'רני, בזכותך יש לנו בגרות'. אני גאה, כי לי עצמי אין תעודת בגרות, חסרה לי אנגלית. הבנתי כבר בכיתה י' שלא תהיה לי בגרות, וההורים ניסו לעזור לי בכל דרך אפשרית במורים פרטיים. אבא שלי היה יכול להחזיק היום בשני רולס־רויסים מול הבית.

"אם הייתה לי היום אנגלית אוקספורד כמו לאשתי ולבן שלי אז היה רהב תקשורת בלונדון, ניו־יורק וסידני. בזכות ההורים שלי הייתי ילד עם ביטחון עצמי. המחנכת הייתה נכנסת לכיתה ואומרת, 'למה אתם הולכים אחרי רני, שהוא לא תלמיד מצטיין, ולא עם איקס שהוא התלמיד המצטיין?' הייתי מספיק חזק כבר אז כדי שזה לא ישבור לי את הלב. אפילו לא עניתי לה. לא למדתי באוניברסיטה, אבל אני חבר ברוב אגודות הידידים של האוניברסיטאות בישראל".

החבר המיליארדר ברוך איבצ'ר

"ב־1986 התחלתי לעבוד כדובר מלון דן פנורמה ת"א. בחדר לידי ישבה סמנכ"לית השיווק של המלון, שכל יום בשעה חמש אחר הצהריים דיברה בטלפון בפולנית עם חברה שלה נעמי איבצ'ר מלימה, פרו. שמתי לב מעת לעת שהן מדברות עליי. לקחתי יום אחד את הטלפון ואמרתי לנעמי, נעים מאוד אני רני רהב. ברוך איבצ'ר, בעלה, לקח גם הוא את הטלפון ואמר, 'נעים מאוד, אני ברוך'. הוא שאל על תוצאה של משחק כדורגל בארץ ואמרתי לו שאני לא מבין בזה כלום. הוא אמר, 'עוד שבועיים אני בישראל, נשתה קפה'. אמרתי לו, 'אני עושה לך קבלת פנים אצלי בבית'. התחלתי להזמין חברים ואיכשהו אני רואה שכבר הגעתי ל־550 איש, כולל לאה ויצחק רבין, יו"ר הכנסת מנחם סבידור ורעייתו רעיה, שגריר ארה"ב, יגאל מוסינזון וחנה, לידיה אופיר וגם שגרירים. גרתי אז בדירה של שלושה חדרים ב־70 מטר, וגם אם נרצה, זה מקסימום 40 איש. דפקתי בדלת של כל השכנים, ביקשתי שיוציאו את המכוניות מהחניה ועשיתי את האירוע בחניות שהתפנו. בתשע בערב זרמה בערך כל המדינה לשם, בני הזוג איבצ'ר הגיעו באיחור של חצי שעה ונדהמו לחלוטין. ברוך הכיר באותו אירוע את גילה אלמגור, ונתן לה למחרת את כל הכסף לסרט 'הקיץ של אביה'. אחרי אותו אירוע הפכנו ברוך ואני לחברים הכי קרובים בעולם ובאותה שנה כבר נסעתי לבקר אותו באיי ארובה ובהמשך בפרו.

"את משרד רהב תקשורת הקמתי חמש שנים מאוחר יותר עם ברוך כשותף. הוא היה ונשאר הנפש התאומה שלי, החבר הקרוב שלי בעולם. אחרי שנתיים הוא העביר לי את המניות במתנה, כשהחזרתי את כל ההשקעה. היום אנחנו מייצגים עשרות חברות. אני מרגיש כמו בטיפול נמרץ יום־יום, עשרות משברים לפעמים, עשרות תגובות. מצד שני יש גם אירועים משמחים. התפקיד הוא להגן על הלקוח ואנחנו עושים את זה מתוך שליחות. מעת לעת אני יודע שאני חוטף על זה אש, והתפקיד שלי הוא לחטוף את האש במקום הלקוח".

סודות האירוח

"בתחילת הדרך הייתי מארח בדירה ברמת־גן 12 אנשים לארוחות ערב, ולא היה לי מקרר. אמא שלי תמיד אמרה שצריך לקנות את הכי טוב שיש ואם אין כסף, לא קונים. לכן הייתה לי צידנית וכל יום הייתי לוקח דברים ששמרתי במקרר של ההורים שלי, שגרו ליד. יום אחד הייתה ארוחת ערב בבית שלי, איפשהו בגיל 22, והוזמנו ז’אן פייר בוני, שגריר חוף השנהב, ורעייתו אודיל, סמו ורות פדרמן מבעלי מלונות דן. ואז השגריר רואה שאין מקרר אלא צידנית ושואל, 'איך זה יכול להיות?' עניתי לו שגם בחוף השנהב אין בכל בית מקרר. לימים קניתי מקרר אמקור ב־24 תשלומים ועד היום אנו שומרים עליו במקלט שלנו".

המסך הקטן

"הפעם הראשונה שלי בטלוויזיה הייתה בעונה הראשונה של 'הכוכב הבא', הזמינו אותי להשתתף והייתי מאושר על הרגע שאמרתי כן. זה קירב אותי לציבור הרחב, הציבור הכיר ככה את רני רהב האמיתי. אחרי עונה אחת לא הוזמנתי לבאה, אולי עשיתי יותר מדי בלגן. היה לי כיף. אחר כך הייתה התוכנית עם שרון גל שהצליחה מעל למשוער. איש לפנינו לא הגיע לרייטינג ממוצע של חמישה אחוזים בערוץ 13, בלי תוכנית לפנינו. התחלנו מאפס למעשה. עשינו תוכנית נהדרת לדעתי, והרגשתי שאני עושה את התואר השלישי שאין לי. אחרי שבעה חודשים על המסך הודעתי שלא אמשיך בתפקיד ונתתי התראה של שלושה חודשים מראש. ראיתי שאין דרך שנוכל לשפר את הרייטינג. מיציתי.

"זה לא שהתבאסתי להפסיד, זה לא בלקסיקון שלי, אבל אני מסתכל קדימה וראיתי שבטווח הארוך אני אשאר באותה משבצת, חשבתי שהגיע הזמן לפרוש בכבוד ובאהבה. שרון גל הבין אותי. אני זה שבחרתי בו לתוכנית, הימרתי עליו, כי הוא עיתונאי מצוין וידיד שלי".

מר שליין

"אני לא מצטער על הדברים שאמרתי לשליין, גם הקשים כמו 'משתין עליך'. אפילו לא לרגע. אם אתה לא בוטה בעידן של ישראל 2020 ואתה לא מוריד פטיש 6 קילו על מישהו וצועק את זעקתך הצודקת, אף אחד בתקשורת לא יקשיב. אני שמתי את האני מאמין שלי באופן חזק ובוטה כי לא הייתה ברירה. אני אדם נעים הליכות אבל לפעמים אתה חייב להביע מחאה. זה נכון שהיו כאלה שלא הבינו אותי, אבל לימים קלטו שצדקתי וטוב שהעמדתי אותו במקום. זאת הייתה נקודת ציון בזהות התאגידית של רשת. לא יעלה על הדעת שתוכנית א' תתקוף תוכנית ב' על אותו מסך.

"לא דיברתי עם שליין מאז אבל אני לא כועס עליו או שונא אותו חלילה, אני לא שם. את בת זוגו מרב מיכאלי אני מעריץ, אוהב, מכבד, אנחנו בקשר מצוין. היא פרלמנטרית מעולה. היא לא אמרה לי שום דבר לגבי שליין ולא תגיד, היא אישה חכמה. לא מערבבים שמחה בשמחה".

פוליטיקה

"בגיל 13 הייתי נוסע בכל יום שלישי באוטובוס מהבית ברמת־גן לתחנה המרכזית בתל־אביב, פוגש את בינה ברזל כתבת המפלגות המיתולוגית של 'ידיעות אחרונות' ונוסע יחד איתה לכנסת בירושלים, הייתי הילד הראשון בתנועה הדמוקרטית לשינוי. הייתי מכניס דואר למעטפות ולימים הייתי בקשר עם כל 17 חברי הכנסת של התנועה. ככה למדתי את רזי הפוליטיקה הישראלית וגמלה ההחלטה בליבי לא לעסוק בה בפרהסיה, באופן רשמי, כלומר לא להיות דובר שר או ראש הממשלה אלא לעסוק בה באוף־דה־רקורד של החיים".

יועץ הסתרים

"את לאה רבין הכרתי במהלך עבודתי כדובר מלונות דן, בסוף שנות ה־80. מהפעם הרביעית שבה נפגשנו זו כבר הייתה חברות לכל החיים, היינו מדברים שש פעמים ביום. לימים לאה שאלה את יצחק, 'למה אתה לא מתייעץ עם רני, שחצי מדינה עובדת איתו'. זה היה אחרי שהוא השתתף ביום הולדת 23 שלי אצל שגריר חוף השנהב בסביון, חבר קרוב שלי. היו 3,000 איש ויצחק רבין הגיע עם לאה, על תקן בעלה ולא כחבר שלי. הקשר איתו התהדק אחרי שהפך לראש הממשלה והייתי יועץ הסתרים שלו. העיתונאית ענת טלשיר עשתה באותו זמן כתבת תחקיר ב'ידיעות אחרונות' לאחר הרצח, עם הכותרת 'יועץ הסתרים של ראש הממשלה'".

"אני זה שהביא את גונן שגב לממשלה ובכך דאגנו לרוב יהודי להסכמי אוסלו. הייתי אחראי לשינוי מערך הדוברות בלשכת רה"מ עם מינוי עליזה גורן כדוברת ראשית של ראש הממשלה, וגם הבאתי לפיוס גדול בין רבין לעיתונאי יואל מרקוס ושיכנעתי את רבין להשתתף בתוכנית 'המעגל' של דן שילון, יחד עם אביב גפן, על אפו ועל חמתו של איתן הבר שלא רצה לשמוע על זה בשום אופן מכיוון שגפן לא עשה צבא והוא חשש לפגיעה בשמו של רבין. אביב הוכיח לי אז שהוא לא עשה צבא בשל בעיה בריאותית אמיתית, שיכנעתי את רבין וזו הייתה ההופעה הטלוויזיונית הטובה ביותר שלו. רבין ואני היינו נפגשים בכל יום שישי משעה שש עד שמונה בערב בביתו, לבד, לאה הייתה מגישה עוגה וקפה, יוצאת ונכנסת בשמונה לחדשות. ככה זה היה שלוש שנים, עד לרצח. לאה ויצחק נשארו לעד איתי, בנשמתי. חלק מבני משפחת רבין לא מדברים איתי, עם חלק אחר אני בקשר הדוק ביותר ומבחינתי הכל בסדר. חינכו אותי בבית שכביסה מלוכלכת לא מכבסים בחוץ".

האמנות שלי

"נכנסתי לאמנות בזכות לאה רבין. הילה ואני נסענו איתה לכלת פרס ישראל לאה ניקל, בחרנו ציור וזו הייתה הרכישה הראשונה שלי. שילמתי ב־12 צ'קים ולאה ניקל אמרה, 'בחיים לא עשיתי תמונה בתשלומים, אבל בחיים לא היה פה זוג צעיר בני 28 שקנה ממני עבודה, אז אם אתם רוצים יותר תשלומים, זה בסדר'. מאז התחלנו לאסוף ציורים, פסלים, ספרים, כל דבר שנושק לתחום. זה האוסף השישי בגודלו בישראל, לפי הערכות. אני אוסף גם אמנות עירום. מה שמקובל במומה או בוויטני בניו־יורק, מקובל גם אצלי. זה חלק מהאמנות".

איי מרשל

"משרד החוץ חיפש כאן קונסול כבוד לאיים, כמו שלהם יש קונסול כבוד של ישראל. הציעו לי כי קיבלו עליי המלצות, לא היה לי קשר לאיים קודם. שאלתי אם זו מדינה אוהבת ישראל, אמרו לי שכן. מאז אני גאה לייצג אותה. הייתי שם פעם אחת. התפקיד מוגדר כשימור הקשר הידידותי בין שתי המדינות, ואני מארח משלחות משם.

"עיתונאי בחר לעשות יחסי ציבור על חשבוני בטוויטר מהחניה שלי, לא אהבתי את זה. לא אמרו שבישראל יש כ־25 קונסולי כבוד מתוך 170 קונסולים, שמייצגים את המדינה ללא שגרירות ולכן הם זכאים לחניה מסוג זו שיש לי. 'האמת היא אופציה', אמרה פעם המשנה לנשיאת העליון מרים בן פורת עליה השלום. ברגע שאיש תקשורת מייצר עובדות שרק בחלקן נכונות ולא נותן את המפה שיש כמו רני רהב עוד 24 קונסולים, זה דבר שמקפיץ לי את הפיוז. יש לי בעיה להתמודד עם פייק ניוז".