צדק מאוחר לנכה צה"ל

לא הרבה אנשים עושים מילואים קרביים עד גיל 40 פלוס. אחד מהם, שתרם למדינה כל חייו, נפצע בשירות מילואים בתאונת דרכים אשר הובילה בסופו של דבר לטרגדיה משפחתית שגררה התנצחות בין אלמנתו לבין הרשויות. עכשיו סוף־סוף הושב הצדק על מכונו.

יעקב ידיד שירת בתותחנים. לפני 37 שנים, כשהיה בן 44, הוא נפצע בתאונת דרכים לאחר שסיים אימון בדרום. זמן קצר לאחר מכן החל לסבול מהפרעות בשינה, חוסר ריכוז, כאבי ראש, התפרצויות זעם, חוסר תיאבון וירידה במשקל. בעקבות כך הוא טופל בתרופות נגד דיכאון, וכעבור כשנתיים וחצי אובחן כחולה במחלת נפש.

שלוש שנים לאחר התאונה הגיש יעקב תביעה למשרד הביטחון וביקש להכיר בו כנכה צה"ל בטענה שפגיעת הראש בתאונה היא שדירדרה את מצבו. משרד הביטחון, וגם בית המשפט, דחו את הבקשה בנימוק שמחלתו התפרצה רק כשנתיים וחצי עד שלוש אחרי התאונה, ולפיכך לא ניתן לקשר בין המקרים.

לפני 14 שנה יעקב שם קץ לחייו. אלמנתו החליטה להמשיך את המאבק המשפטי והפעם ביקשו היא ופרקליטה, עו"ד יואב אלמגור, להכיר ביעקב כנכה צה"ל לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה. זאת בעוד בתביעה הראשונה הוא ביקש להכיר בו כנכה צה"ל לפי חוק הנכים. משרד הביטחון דחה שוב את הבקשה, באותו נימוק שניתן בעבר. האלמנה הגישה ערעור לבית משפט השלום בראשון־לציון ואז חל המפנה הדרמטי בתיק.

יעקב ידיד ז"ל

השופטת צביה גרדשטיין־פפקין אימצה חוות דעת של מומחה רפואי שמינה בית המשפט. הוא קבע כי יש קשר בין התאונה לבין ההתאבדות, וכי תסמיני התאונה הופיעו זמן קצר לאחר התאונה. עוד קבע המומחה כי "המחלה החלה כתסמונת שלאחר זעזוע מוח עם מרכיב דיכאוני, ובהמשך הפכה למחלה דו־קוטבית".

בסופו של דבר קבעה השופטת: "הוכח קשר סיבתי משמעותי ומהותי בין התאונה לתסמינים נפשיים, ובין אלו לבין המחלה וההתאבדות". בעקבות פסק הדין תקבל האלמנה גמלה קבועה של משרד הביטחון החל מיום הגשת התביעה, לפני כחמש שנים, לכל ימי חייה.

עו״ד יואב אלמגור

אתמול אמרה האלמנה: "כמה שניסיתי לעזור ליעקב זה לא עזר והדיכאון השתלט עליו. אחרי האסון לא הפסקתי לבכות, אבל אמרתי לעצמי שאני חייבת להמשיך להילחם למען הילדים שלי כי הצדק חייב לצאת לאור. אי אפשר לעבור על דבר כזה לסדר היום, שחייל שעשה כל כך הרבה למען המדינה ולחם בכל המלחמות זורקים אותו לכל הרוחות".