נשף מסכות

בגרמניה מתעקשים לשדר פאסון | בספרד הברים עדיין מלאים למרות החשש להפוך לאיטליה הבאה | בבריטניה ראש הממשלה לוקח הימור כדי להימנע ממשבר נוסף בצל הברקזיט | באיראן משמרות הבאסיג' מעלימות כל מי שמשתעל | ובארה"ב הרופאה שהייתה הראשונה לזהות מתריעה: "אנחנו בפיגור נוראי במרדף אחר הווירוס" | בשבוע שבו נגיף הקורונה הפך רשמית למגפה גלובלית, כל מדינה מצאה את הדרך לעצום את עיניה לרווחה

 

 

ספרד // שאננות במבחן

בסופו של שבוע שבו הוכרז משבר הקורונה כמגפה עולמית, גם בספרד החלו לעלות קמטי הדאגה.

 

 

נוכח למעלה מ־3,000 חולים ו־87 מתים נכון לאתמול (כמעט הכפלה ביממה האחרונה), הוחלט על צעדים נוספים שמקווים כי יסייעו לבלום את התפשטות המגפה. ממשלת ספרד החליטה ביום שלישי על ביטול כל הטיסות הנכנסות מאיטליה. במחוז מדריד, שבו נרשמו כמחצית מהחולים במדינה, כמו גם במחוז חבל הבאסקים שנמצא אחריו בדירוג, הוחלט על סגירת כל מוסדות החינוך מגני ילדים ועד אוניברסיטאות. אמש קטלוניה הצטרפה אליהן. מפלס הדאגה המתמלא הביא גם להתרוקנות מדפים בסופרים ובשווקים, סגירת מוזיאונים, ביטול כנסים ואירועים ועד לאיסור ביקורים במעונות לזקנים.

 

אך האם השור הספרדי התעורר מאוחר מדי? לא מעט מחבריי הישראלים מדברים על השאננות הספרדית והתגובה המאוחרת והמצומצמת ביחס למה שנקט השלטון בישראל, אבל צריך להכיר את המנטליות המקומית על מנת להבין ששאננות זו לא מילת גנאי. בספרד פשוט לא ממהרים, ועד שהסמרטוט האדום מונף, מילת המפתח היא "פרופורציות".

 

הספרדים הם עם שנהנה מחיי רחוב. פותחים את הבוקר בקפה ומסיימים את יום העבודה בבר השכונתי. הקורונה לא רוקנה עדיין את הרחובות, אבל שיבשה את חיי התרבות והספורט לחלוטין. החל מאתמול, כל אירועי הספורט בספרד נדחו, גם משחקי הליגה הספרדית. כלכלית מדובר בהפסדים עצומים, גם לנותני החסות הגדולים שמחויבים מראש לאירועים, שלא לדבר על האוהדים.

 

וכמובן שהחשש הגדול הוא למנוע הכלכלי החשוב במדינה, שנמצא בסכנה גדולה - ענף התיירות. במרכז מדריד כבר מרגישים את הידלדלות התיירים, בברצלונה פחות. העיר ולנסיה ספגה מכה כלכלית קשה עם ביטול חגיגות "לאס פאיאס". אירוע שנתי ענק, שאמור היה להתקיים בימים אלה ושאליו נוהרים אלפי תיירים - בוטל לראשונה מאז מלחמת האזרחים הספרדית. הספרדים חוששים מגלישה למשבר כלכלי חדש, דווקא כשהנתונים הכלכליים הראו לאחרונה על שיפור והתאוששות בכל הפרמטרים מהמשבר שתחילתו ב־2008.

 

ובינתיים החלו חילופי ההאשמות במגרש הפוליטי: באופוזיציה מימין מתחו ביקורת על ממשלת השמאל, בטענה כי היא אינה עושה מספיק למניעת התפשטות הנגיף וההשלכות הצפויות על הכלכלה. וירוס הקורונה אגב חדר לדרגי הממשל בספרד לא רק במובן הסמלי: חבר פרלמנט ממפלגת הימין הקיצוני "ווקס" נדבק בנגיף, וכתוצאה מכך הופסקה פעילותו של הבית התחתון בפרלמנט הספרדי לשבוע ימים.

 

ממשלת ספרד לוקחת טווח של עשרה ימים, שבהם ייבחנו אם הצעדים הנוכחיים הצליחו לעצור את התפשטות הנגיף. במידה ולא, יאומצו צעדים דרסטיים בהרבה, עם מבט לכיוון איטליה השכנה.

  

מאיה מאהלר, ברצלונה

 

 

 

מתחם לטיפול בקורונה בברלין. "המחלה לא הולכת לשום מקום", אומר שר הבריאות הגרמני | צילום: רויטרס
מתחם לטיפול בקורונה בברלין. "המחלה לא הולכת לשום מקום", אומר שר הבריאות הגרמני | צילום: רויטרס

 

גרמניה // אפתיה מול היסטריה

עד השבוע גרמניה הביטה מהצד בהתעניינות אפתית במגפת הקורונה, בעיקר עבור מדינה עם נטייה גבוהה להיפוכונדריה.

 

 

מיעוט המקרים באופן כללי וביחס לגודל האוכלוסייה והמוכנות הגבוהה של מערכת הרפואה והרשויות הפדרליות והמקומיות, גרמו לגרמנים להתכונן כיאות לבואה של המגפה: מדפי ניירות הטואלט וקופסאות השימורים התרוקנו, בסופרמרקטים הסיטונאיים משפחות שלמות הסתובבו עם עגלות עמוסות. בברלין, שידועה בסחר הסמים המשגשג שלה, התפתח שוק שחור חדש: נהגים בטנדרים הגיעו לצמתים ונפגשו עם לקוחות כדי למכור להם בקבוקי פלסטיק עם נוזל חיטוי שאזל לחלוטין מבתי המרקחת.

 

אבל אחרי שמספר הנדבקים טיפס ועבר את קו האלף, גרמניה העבירה הילוך. בתי האופרה ותיאטראות בברלין נסגרו, אירועי ספורט בוטלו (השנה לא תהיה אלופה בהוקי קרח), כנסים ואירועי בידור גם (כולל הופעה של ברי סחרוף בברלין), חצי מטיסות לופטהנזה קורקעו. אף שבגרמניה אובחן מספר דומה של נדבקים לספרד ולצרפת, הרי שמספר המתים מהמחלה היה נמוך בהרבה. הסיבה העיקרית לכך היא שגרמניה הצליחה לאבחן מספר גדול יותר של חולים, מה שאיפשר לרשויות להכיל את הווירוס וסיפק זמן מוגדל להתכונן אליו. העובדה שבגרמניה יש רשת עצמאית של מעבדות שלא תחת מונופול של המדינה איפשרה למדינה לאבחן הרבה יותר מקרים של הנגיף. "התחלנו בבדיקות הללו כבר בינואר כשהיה מספר קטן מאוד של מקרים", אמר כריסטיאן דרוסטן מהמכון לווירולוגיה בבית החולים "שריתה" בברלין. "שאר מדינות אירופה נמצאות חודש מאחורינו". אתמול מרקל חזרה על הערכתו של דרוסטן כי כ־70 אחוז האוכלוסייה תידבק בנגיף, אם לא יתגלו בזמן חיסון ותרופה.

 

ינס שפאן, שר הבריאות הגרמני, אמר כי "אני יכול להבין את מי שסוגר גבולות. אבל מתישהו נצטרך לפתוח אותם, ואז יעברו אנשים נגועים והנגיף יתפשט שוב. הקורונה לא הולכת לשום מקום. אסור שלאנשים תהיה אשליה אחרת בעניין. צריך להפסיק לחלום שהנגיף ייעלם ולהבין שצריך להתעסק איתו".

 

זאב אברהמי, ברלין

 

 

 

כיכר טיימס בניו־יורק. הנשיא מכנה את המחלה "שפעת", אך חושש שיש מזימה להדביק אותו | צילום: אי-איי-פי
כיכר טיימס בניו־יורק. הנשיא מכנה את המחלה "שפעת", אך חושש שיש מזימה להדביק אותו | צילום: אי-איי-פי

 

 

ארה"ב // מניה מתרסקת

בסוף ינואר הגיע החולה האמריקאי הרשמי הראשון לד"ר הלן צ'ו, מומחית למחלות זיהומיות בסיאטל. נגיף הקורונה כבר השתולל בסין והחל לזלוג החוצה, אבל בארה"ב הוא בקושי היה כותרת משנה במהדורות חדשות. אמנם נראה אז קצת מוזר שרק באמריקה אין חולים, אבל מי רוצה לשאול שאלות קיטבג.

 

 

ד"ר צ'ו פנתה שוב ושוב לאישור של המרכז לבקרת מחלות (CDC) כדי להשתמש בדגימות שאספה בניסוי אחר לגמרי לפני כמה חודשים. אבל ה־CDC, מסיבות שאף אחד לא יכול להבין או להסביר, לא נתן לה אישור.

 

ב־25 בפברואר החליטה ד"ר צ'ו שהיא לא מחכה יותר. היא והקולגות שלה החלו לבצע בדיקות בלי אישור פדרלי. התוצאות אישרו את החשש הגדול ביותר: הפציינט שלה הוא נער מקומי שלא נסע לאחרונה מחוץ לארה"ב, ונושא את הווירוס. "פתאום הבנתי שזה כבר נמצא כאן בכל מקום", אמרה השבוע צ'ו, "ואנחנו בפיגור כל כך גדול במרדף אחר הווירוס".

 

כמה גדול? ד"ר בריאן מונהאן, הרופא שמטפל בחברי קונגרס, אמר להם בפגישה בדלתיים סגורות כי הוא מעריך שבין 75 ל־150 מיליון אמריקאים יעברו את חוויית הקורונה ברמות שונות של חומרה. במקרה כזה, אם יימשך שיעור התמותה הנוכחי באמריקה של כשלושה אחוזים, מדובר על חשש בלתי נתפס של למעלה משני מיליון קורבנות. לשם השוואה, השפעת הספרדית, שכתשה את העולם ב־1918, גרמה ללמעלה מיליון מתים בארה"ב.

 

כל זה מתרחש במשמרת של דונלד טראמפ, נשיא שלא מאמין במדע, שניזון מתיאוריות קונספירציה ובטוח שכל דבר רע שקורה הוא מזימה נגדו שנוצרה במרתפי הדיפ־סטייט. המזל הגדול שלו ושל אמריקה הוא שבשלוש שנותיו הראשונות בתפקיד, לא נאלצה ארה"ב להתמודד עם משבר אמיתי של חיים ומוות. עכשיו הגיע אחד כזה, ועד שלשום - כשקבע צעד דרסטי ראשון עם הודעה על סגירת גבולות לרוב הבאים מאירופה - ניכר כי עיקר מאמציו כוונו לשוב ולטעון שמדובר ב"שפעת".

 

הדבר היחיד שבאמת מטריד את טראמפ, ודאי בשנת בחירות, זה שוק המניות. ביום רביעי הוא הזמין לבית הלבן ראשי בנקים וחברות גדולות, וניסה לשכנע אותם שהתקשורת מייצרת בהלה בכוונה כדי לפגוע באחוזי התמיכה בו. ב"ואניטי פייר" נחשף כי הנשיא חושש שעיתונאים ינסו להידבק בקורונה ולעלות למטוס ה"אייר פורס וואן" כדי להדביק אותו.

 

אם אכן יתממש התרחיש המפחיד ביותר, ייפול כל העומס על מערכת הבריאות האמריקאית החולה. כבר עכשיו נאלצים אמריקאים רבים לשלם אלפי דולרים עבור בדיקת קורונה. אך אתמול טען הנשיא כי הוא פועל לאפשר "טיפול בחינם" והשהיית חיובים, עוד לא ברור באילו תנאים. ובכל זאת, השבוע רופא בבית החולים של אוניברסיטת ייל אמר לי, "לכולנו יש תחושת מועקה אמיתית בבטן. המדינה הכי גדולה והכי עשירה בעולם מנוהלת על ידי אנשים שלא הייתי נותן להם לנהל מכולת".

 

ציפי שמילוביץ, ניו־יורק

 

 

מתגוננים בלונדון. חוזרים לסיסמה מימי מלחמת העולם השנייה, Keep Calm and Carry on | צילום: איי-פי
מתגוננים בלונדון. חוזרים לסיסמה מימי מלחמת העולם השנייה, Keep Calm and Carry on | צילום: איי-פי

 

בריטניה // נצור את המלכה

 

לפני שישה שבועות נשם בוריס ג'ונסון לרווחה. אחרי ארבע שנים רצופות כל מהמורה אפשרית, הצליח ראש הממשלה הבריטי להוציא את ארצו, הלכה למעשה, מהאיחוד האירופי. הבריטים, כך היה נראה, הולכים להיפטר ממחלת הברקזיט אחת ולתמיד. אבל אז הגיעה מחלה אחרת, והכלכלה הבריטית - שאך בקושי הרימה ראשה והחלה לגלות סימני התאוששות - קיבלה חבטה עזה, והמשיכה בצלילתה.

 

הקורונה טרם ביצעה התפרצות מסיבית בבריטניה, כפי שעשתה באיטליה, ספרד וצרפת. אבל הנגיף, שהדביק כ־500 בני אדם בבריטניה וגבה את חייהם של שמונה בני אדם הוא תרגיל חברתי גדול עבור הבריטים. במלחמת העולם השנייה נפוץ סלוגן, שהפך לאחת המימרות הבריטיות הידועות ביותר ולמשפט שמיטיב להגדיר את הבריטים יותר מכל: Keep Calm and Carry On - הישארו רגועים והמשיכו הלאה. תחת מטר הפצצות שהנחיתו הנאצים בבליץ, הבריטים התבקשו לגלות את האיפוק שהפך לסמלם המסחרי. עתה עושה האימרה ההיא קאמבק.

 

בבריטניה טרם הכריזו על סגירת בתי ספר, תיאטראות או קיום משחקי כדורגל ללא קהל. לצעדים הללו יש משמעות גדולה, לא רק על המורל הבריטי: סגירת אירועים בפני קהל פירושה נזק כלכלי גדול לכלכלה המקרטעת ממילא, שלא לדבר על החשש מעתיד משחקי היורו באצטדיון וומבלי שבלונדון ביוני הקרוב. השבוע התקבלו במשרדי הכרטיסים בבריטניה מאות שיחות טלפון מודאגות: עם כל הכבוד לקורונה, כדורגל היא הדת הרשמית בבריטניה.

 

ועוד לא דיברנו על 20 אלף אזרחים בריטים שנותרו מאחור, באיטליה הנצורה. הבריטים אפילו לא הכריזו על צעדים לבידוד הנוסעים ששבו משם. בנמלי התעופה אף אחד לא בודק מאין הגעת וכמה זמן שהית שם. רק שלט לקוני מבקש, בנימוס בריטי אופייני, כי תיירים ששבו מסין, מאיטליה או מאיראן - יכלאו את עצמם בבידוד ביתי. אף אחד לא אוכף.

 

אורי דינאי, ישראלי החולש על רשת מסעדות הפלאפל הגדולה בלונדון, "פילפל", היה מודאג מאוד השבוע. "כל בית עסק בלונדון נאבק בארבע השנים האחרונות מול הברקזיט וחוסר הוודאות שהביא עימו. עם ניצחונו של ג'ונסון בבחירות, נשמנו לרווחה. והנה, הנשימה הראשונה שלקחנו לריאות הייתה נגועה בווירוס הקורונה. מדברים על האפשרות שאלפי עובדי התאגידים יעברו לעבוד מבתיהם. מה יעשו בתי עסק כמו שלי במצב כזה? זה יהיה גזר דין מוות".

 

בריטניה, אולי יותר מכל מדינה בגודל שלה באירופה, נוטלת הימור. בעיקר אל מול החשש לשיתוק נוסף של הכלכלה רגע אחרי תום חוסר הוודאות של הברקזיט. ההימור של ג'ונסון עוד עשוי להתהפך על ראשו. את הקדימון לכך קיבלה ממשלת בריטניה בשבוע האחרון, כשנודע כי השרה הזוטרה במשרד הבריאות, נדין דוריס, נדבקה בווירוס הקורונה. קרבתה לבוריס ג'ונסון מעלה את האפשרות שהוא עוד יגלה כי נדבק בנגיף הארור.

 

ומילא ג'ונסון, בבריטניה החלו השבוע לדאוג לאוצר הלאומי, המלכה אליזבת, שגם נמצאת בקבוצת הסיכון העיקרית לתמותה מקורונה. החשש שאליזבת תמצא את מותה באופן כה אקראי ונטול זוהר מלכותי, מדאיגה את ראשי הארמון. דווקא המלכה הודיעה שלא תיתן לנגיף לעמוד בדרכה - ולא ביטלה את ההופעות הציבוריות שלה, אם כי בארמון הודו כי ציוו על האנשים הנפגשים איתה לשמור מרחק גדול ממנה.

 

יניב חלילי, לונדון

 

 

עם מסכה לטהרן. מתחננים לפוטין | צילום: רויטרס
עם מסכה לטהרן. מתחננים לפוטין | צילום: רויטרס

איראן // קורבנות בצמרת

אחת התמונות המצמררות שהועלתה לרשת בידי אזרח איראני עלום שם, לא במקרה, חושפת עשרות גופות עטופות בסדינים לבנים, בחדר המתים של בית החולים הגדול בקום, העיר המוסלמית קדושה. "מדבר בעד עצמו" נכתב בהסבר מתחת לתמונה. כעבור שלוש שעות, ביום שני השבוע, הועלתה תמונה נוספת, כמעט זהה, של טור ארוך של גוויות עטופות, במרתף של בית החולים באיספהן. "תראו בעצמכם, ותחליטו למי אתם מאמינים" נכתב. גם הפעם ללא הפרטים המזהים.

 

 

שליט איראן, עלי חמינאי, מקפיד להאשים את ישראל וארה"ב ב"הפצת נגיפי המחלה" ומבטיח ש"נתגבר על כל התסמונות". לעומתו, הנשיא, חסן רוחאני, לא ממהר לפזר הבטחות. "זאת מכה קשה שהתפשטה בכל איראן", קבע רוחאני, בלי להתחייב למצוא פתרון קסמים. כל בתי התפילה באיראן, בתי הספר, האוניברסיטאות, בתי הקולנוע, חנויות ההלבשה ומוצרי החשמל, סגורים כבר שבוע. התושבים מסתגרים בבתים, מאחורי חלונות מוגפים. "אנחנו זקוקים לעזרה מכל מדינה או גוף בינלאומי שיסכים להתנדב", מתחנן רוחאני. חשוב לשים לב, שאיראן שלחה בחשאי בקשת "הצילו" למוסקבה. אבל פוטין החליט לא להגיב.

 

ממשלת לבנון עקפה ביום רביעי את חיזבאללה והודיעה חד־משמעית כי היא עוצרת את הטיסות מאיראן. זאת כאשר מריה מעלוף, עיתונאית מקומית, הפיצה באינטרנט דיווח על מזכ"ל חיזבאללה ובכירים נוספים בארגונו, שנפגעו מקורונה במהלך ביקור של משלחת רמת דרג מאיראן. לפי דיווחים נוספים, לא ברור אם נסראללה אכן לקה במחלה, "אך הוא נכנס לבידוד, למטרות הגנה", מסבירים מקורביו.

 

בלי לתאם עם רשויות השלטון, חבר הפרלמנט, עבד אל־כרים חוסיינזאדה, חשף השבוע מידע דרמטי, כשהודיע ש"המצב כל כך בלתי נסבל, כשהרחובות מלאים בגוויות, ואין להשיג מזון ומי שתייה". לפי עדותו, והשלטון לא יודע ולא מסוגל להתמודד עם התפרצות המחלה. "הגופות שרועות על המדרכות, בלי שאיש יעז להתקרב". עוד הוסיף, ש"אם המשטר לא ינקוט בצעדים הנכונים ויסגור מעבר בין הערים ובין הערים לכפרים, נגיע לשיעור התמותה הגבוה בעולם".

 

השלטון גם נאלץ לפרסם את רשימת 80 הנפגעים בצמרת מוסדות המדינה ובהם סגן הנשיא, סגנית ראש הממשלה, ארבעה חברי פרלמנט, שני בכירים בלשכת השליט חמינאי, וסגן שר הבריאות. בין המתים גם "השוחט", מוחמד חאג' אבו אל־קוואסמי, מפקד בכיר בכוח הבאסיג', שרצח במו ידיו עשרות אזרחים איראנים.

 

ביום רביעי השבוע, בעוד שאנשי משמרות המהפכה מסתגרים בבסיסיהם וטוענים ש"אין אצלנו נפגעים", הטילו על 300 אלף לוחמי הבאסיג' משימה חדשה: לעבור, בזוגות, מבית לבית בערים, בכפרים, ביישובים בודדים, לבדוק מי חולה, ולבודד אותו. איימן חלאפאללה מהבאסיג' מספר, "אני בכלל לא יודע לזהות את תסמיני המחלה. אני בא, דופק על הדלת, ומקשיב. אם מישהו משתעל או מתעטש, אני מעלה אותו על המשאית". לאן אתה לוקח את החולים? "אסור לנו לגלות, כדי לא ליצור בהלה".

 

סמדר פרי

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים