אנחנו בבידוד

אפרת כהן (33), מאמנת כושר: "עשרות אימונים בוטלו"

אפרת כהן נמצאת בבידוד מיום רביעי שעבר. היא שבה מברלין, לשם טסה עם שתי חברות כדי לראות הופעה. יומיים לאחר מכן נכנסו שלושתן לבידוד בביתה שבתל־אביב. הן מעבירות את הזמן באימונים, עבודה מהבית כמה שאפשר, טלוויזיה וביקורי חברים מחדר המדרגות. עד כה, היא מעריכה, הפסידה כבר כמה אלפי שקלים בשל ביטול אימונים.

"כששמעתי שאני נכנסת לבידוד קיבלתי התקף חרדה", היא מספרת. "בעיקר זו ההבנה שאלו שבועיים מאוד קריטיים להכנסה ולקריירה שלי. יש לי מעל 30 מתאמנים אישיים, שאני לא נפגשת איתם. זה עשרות אימונים שמתבטלים. בנוסף אני עושה פרויקטים צדדיים שקשורים לכושר – נסיעות לאירועי ספורט באירופה, שחלקם בוטלו ונדחו. זה מלחיץ, אבל כרגע מתמודדים עם כל יום בעיתו, ומנסים לא לשקוע לדיכאון ולקשיים".

ניר זברו (40), בעלי חברת שירותי שיווק ומיקור־חוץ: "הבידוד הוא די סבבה"

החברה של ניר זברו, סטריטוויז, מעסיקה 5 עובדים. הוא נכנס לבידוד בשבוע שעבר, כשחזר מגרמניה, ומאז לא פקד את המשרד בשדרות רוטשילד בתל־אביב. לדבריו, השפעות הבידוד במקרה שלו מינוריות. "בשגרה אני כל היום במשרד ועורך פגישות עם לקוחות, אבל אני נוסע הרבה שנים, והכנו את העסק לזה. עכשיו עושים שיחות ועידה בווידיאו, מתנהלים אחרת עם הלקוחות. אנחנו חיוביים ומתמודדים. אני סומך על העובדים שלי בעיניים עצומות". את הבידוד הוא מעביר בעיקר בעבודה. "האמת, אני עובד הרבה יותר. בנוסף, כל יום אני עושה עשרת־אלפים צעדים, ומעלה על זה סרטון ליוטיוב. אני חושב שהבידוד הוא די סבבה לאנשים כמוני, בעלי עסקים שהיומיום שלהם מאוד אינטנסיבי, ארוך וקשה. החלטתי להוציא את הכי טוב מהמצב".

אורי רוטברט (53), איש שיפוצים: "לקוחות לא יחכו שאצא"

אורי רוטברט, גרוש ואב לשניים, חזר ביום חמישי שעבר מחופשת סקי באוסטריה ונכנס לבידוד מיד. השבוע התברר שאחת הנוסעות שהייתה איתו על הטיסה חלתה בקורונה. "הייתי אמור לראות את הילדים ובמקום זה נכנסתי לבידוד. מי ציפה לכזה טירוף? בהיבט העסקי, זה חצי חודש הפסד. היו דברים סגורים כמו צביעת דירות, מעבר דירות. עד עכשיו נדחו ארבע עבודות, ואני לא מאמין שיחכו לי, כי אנשים בדיוק מתכוננים לפסח. עצרתי את כל הפרסום באתרים, כי אני לא יכול לקחת עבודות. מדובר בנזק של 12־14 אלף שקל שלא תוכנן. מארס הוא אחד הפיקים של השנה".

יום לפני החזרה לארץ הוא הלך עם החברים שעימם טס לאכול במסעדת יוקרה באוסטריה. "ארוחת גורמה – ואנחנו בפרצוף מדוכא. כי פתאום קלטנו שנגיע הביתה לבטל עבודות ולדחות דברים". בינתיים הוא מעביר את הזמן בשיפוצים ובניקיונות: "כל מה שדוחים עשרות שנים עושים עכשיו".

אורית ארז (54), מפיקת אירועים ותיירות: "ברחתי מהנכד שלי"

אורית ארז מכרכור, בעלת חברת "אור פתרונות לאירועים", חזרה מאיטליה לפני כשבועיים ונכנסה לבידוד. "אני עובדת מהמחשב בבית, אבל זה לא עוזר כי כל החומר נמצא במשרד – תיקי אירועים, הנהלת חשבונות, גביית חובות. אני לא יכולה לשלם לספקים כי אני לא חותמת על צ'קים ולא עוברת על חשבוניות".

ארז מעסיקה שני עובדים. "הם לא יכולים להביא לי את הצ'קים הביתה כי הם לא רוצים להתקרב אליי. כשהייתי צריכה לקבל מהם חומר, הם שמו לי שקית בפתח הבית. בהתחלה התחושה הייתה של מצורעת, המשפחה והשכנים לא מתקרבים אליי. הדבר הכי קשה זה לא לראות את שני הנכדים. ומה שהיה קשה שבעתיים זה כשנתקלתי באחד מהם, בן 4, כשיצאתי מהבידוד להצביע, והוא צעק 'סבתא' וברחתי ממנו. זה היה קורע לב".

גם מהיום שאחרי הבידוד היא מאוד חוששת. "אנסה להרים איכשהו את מה שלא בוטל ולשכנע לקוחות לא לבטל. חשבתי אפילו להוציא את העובדים לחופשה ללא תשלום. אני יכולה להעיד גם בשם המון עמיתים שכולם בפאניקה, מחפשים ישועה והלוואות".

רות רונן (51), מארגנת טיולי בוטיק לנשים: "הפסד של חודשיים"

רות רונן, נשואה ואם לארבעה, נכנסה לבידוד כשחזרה מטיול נשים בוונציה שהיא הפיקה. "הגענו בדיוק ביום הראשון שהתפרצה המחלה", היא מספרת. "מאוד נהנינו, אבל ביום האחרון הבנו שנהיה בבידוד". רונן העבירה את הבידוד בביתה, ספונה בחדרה. "הייתה לי אפשרות להיות אצל מישהי מהטיול, אבל העדפתי להיות בבית, כך הילדים לפחות שומעים אותי ואני במרחק סביר מהם. עוד שלושה ימים מסתיים הדבר הזה, והדבר הראשון שאעשה זה לחבק ולנשק אותם".

בעלה עובד כמהנדס בניין, שם ההשלכות עוד לא ניכרות, אולם היא חוששת מפני ההמשך. "בחודש הבא תוכנן טיול בנות מצווה שנאלצתי לבטל ולספוג את כל עלויות כרטיסי הטיסה שבוטלו. גם טיול שתוכנן למאי בוטל. זה הכנסות של חודשיים, בנוסף להחזר ללקוחות של מה שכבר שולם ובוטל. אני עוד לא יודעת איך אתמודד עם זה כלכלית, נראה".

ורדה רוטשטיין־מאייר (66), מרצה לאמנות ומדריכת טיולים: "כשאצא אהיה מובטלת"

ורדה רוטשטיין־מאייר נכנסה לבידוד של שבועיים בביתה בכפר־סבא, לאחר ששבה עם קבוצת מטיילים מהקרנבלים באיטליה. "איך שחזרתי נפלו כל הטיולים העתידיים שלי, ארבעה, והחברה שלי בקשיים", היא אומרת. את הזמן היא מעבירה ביומן שהיא מפרסמת בפייסבוק, שבו היא קושרת את האירועים לאמנות. "זה מאפשר לי לא להיכנס לדיכאון. אני גרה לבד בבית. עוד כשהייתי באיטליה הכינו לי מוצרים בבית. חברה מביאה תרופות, ושמים לי משלוח מהסופר ליד הדלת. העברתי את הזמן בטלפונים ובשיחות וידיאו עם המשפחה, הילדים והנכדים. מבחינתי, כשאנקה את הבית ואסדר ארונות, זה סימן שצריך להכניס אותי לאשפוז, אבל בינתיים אין לי מתי להגיע לזה. חוץ ממשבר שהיה לי ביום הבחירות, כשהיה בלגן בקלפי והלכתי וחזרתי ושוב הלכתי להצביע, בסך הכל זה לא משהו שאי אפשר לעמוד בו.

"מה שמדאיג אותי זה העתיד. הייתי ממש שקטה כלכלית ולא הכנתי את עצמי למצב שלא תהיה לי עבודה. כרגע יש לי חסכונות ושתי הרצאות באופק, אבל זה לא יספיק לטווח הארוך. כשאצא מהבידוד אשב בבית מרצון, כי אני מובטלת".

אפרת (50) ודודי (54) צברי, בעלי פיצרייה: "ננסה להיעזר במשפחה"

אפרת ודודי צברי מכפר חנניה, הורים לשלושה, פתחו לפני כשנתיים פיצרייה במושב משגב. השבוע הם נאלצו להיכנס לבידוד עם אחת מבנותיהם, לאחר שהתברר כי חולה מספר 62 ביקר אצלם פעמיים. "הפיצה סגורה, כי אנחנו העובדים הראשיים שם. רוב העובדים שלנו זה בני נוער שעובדים במשמרות. אני מקווה שלא נשאיר אותה סגורה ושנצליח לגייס קצת משפחה. יש לנו בני משפחה שמכירים קצת את העסק אבל רק באופן חלקי, לא משהו שיכול להחליף אותנו. עדיין לא מצאנו פתרון".

לבני הזוג יש גם "פוד טראק" – משאית מזון שהם מציעים לאירועים, וגם כאן הם סופגים נזקים כלכליים. "ואין לנו חסכונות, השקענו את הכל בעסק. רצינו הרפתקה. זה לאבד בשבועיים את כל העבודה שלנו מהשנים האחרונות. לצערי אני לא מצפה מהמדינה לכלום. נותנים הלוואות אבל לא ניקח, כי לא נצליח לעמוד בזה. בינתיים השכירות והארנונה ממשיכות לרדת מהחשבון, וגם הביטוחים. לדעתי זה נזק של עשרות אלפי שקלים".

מורן איינשטיין (42), יועצת לשינוי הרגלי אכילה: "קורע לב כשהילדים קוראים לי מבעד לדלת"

מורן איינשטיין, נשואה ואם לארבעה (5־12), ספונה בבידוד בחדרה לאחר שקיבלה הודעה ממטופל שנפגשה איתו כי אובחן כחולה. ההודעה תפסה אותה בדרך לקליניקה שלה ביישוב מגוריה במשגב. "זה היה שוק שאין לתאר, הגוף שלי התכסה זיעה קרה וצמרמורת", היא אומרת. אייזנשטיין הציעה למטופליה לעשות פגישות און־ליין, אבל לא כולם הסכימו. להערכתה, עד כה התבטלו כ־20 פגישות, חלקן מצד מטופלים חדשים, שלא בטוח שיבואו שוב עם החזרה לשגרה. "יש נזק כלכלי, אבל עוד לא עשיתי חישוב כי אני מפחדת לבדוק את זה. יש לנו ארבעה ילדים, חוגים, חשבונות, קניות. אבל העיקר שנהיה בריאים. אני לא יוצאת מהחדר, לא רוצה לקחת סיכון. זה שאני סגורה בחדר וכל רגע הילדים מגיעים לדלת, קוראים לי ומתגעגעים אליי, זה קורע את הלב. למזלי, אמא שלי יצאה לפנסיה לפני שבוע והיא תהיה איתם יום־יום. ומי מבטיח שאחרי שאצא לא אפגוש שוב מישהו נשא, ששוב יכניס אותי לבידוד?"