yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: AFP
    חדשות • 17.03.2020
    הרבה יותר מסגר
    סבר פלוצקר

    סגר רשמי – למעשה עוצר – מקיף על אוכלוסייה אזרחית הוא גזירה שהציבור במדינה דמוקרטית לא יוכל לעמוד בה יותר משבועיים ימים: אחר כך סבלנותם של האזרחים המסוגרים בבתיהם פוקעת, ההפרות מתרבות והשמיכה של האיסורים החמורים נראית מחוררת יותר ויותר. בסוף הסגר הופך לפיקציה. האדם הוא הרי קודם כל יצור חברתי.

     

    לפסיכולוגיה ולסוציולוגיה נוספת הכלכלה. נכון, העיקר הבריאות – אבל לא רק קורונה משפיעה על הבריאות. הנזקים הקשים לתפקוד נורמלי של חיי הכלכלה, הקריסות בשוקי ההון, האבטלה המזנקת, החשש הכבד מאובדן פרנסה ופנסיה – כל אלו ישתקפו, כפי שמוכח במחקרים רבים, בעלייה חדה בשיעורי ההתאבדויות, בצריכת סמים ואלכוהול, באלימות בתוך המשפחה, בהשמנה בלתי מבוקרת, במתח חולני ובנהיגה פרועה. לכל התופעות הללו יש תוצאות בריאותיות הרסניות, חלקן בלתי הפיכות, אולי חמורות מהקורונה. אסור להתעלם מהן.

     

    מכאן החשיבות המכרעת של תזמון הסגר; לא מאוחר מדי אבל גם לא מוקדם מדי. יש להבדיל בין התרחקות קהילתית וחברתית, בידוד ביתי והימנעות מאינטראקציה עם זרים, לבין סגר מוחלט, חיסול מלא של חיים חברתיים ושיתוק כמעט מלא של החיים הכלכליים לתקופה ממושכת יחסית. המהלכים הראשונים הכרחיים, ויפה שעה אחת קודם. לעומת זאת, עוצר מעבר לשבועיים פלוס־מינוס צריך להיות רק צעד של "אין ברירה" כשבאמת אין ברירה ואזלו אופציות אחרות. מיליוני בני אדם בארץ ומאות מיליונים ברחבי העולם לא יישארו נעולים בבתיהם ונעדרים מעבודתם לחודשים רבים, ואף לא לחודשים אחדים. הדבר לא מעשי - לא בדמוקרטיה וגם לא בדיקטטורה. העוצר הוסר ממחוזות רבים בסין העממית מוקדם בהרבה ממה שהמליץ הממסד הרפואי שם.

     

    רצוי גם להסביר לציבור את מגבלות הסטטיסטיקה. המודלים הסטטיסטיים האימתניים המתפרסמים חדשות לבקרים מתבססים על הנחות שקצב התפשטות הקורונה לא יואט, ומתעלמים מההגבלות המחמירות והולכות, כפי שחוזרים ומדגישים מדענים המשלבים ידע ברפואה עם ידע עמוק במתמטיקה וסטטיסטיקה. הנתונים על מספר הנדבקים עשויים לעלות מפני שעורכים הרבה יותר בדיקות ולא מפני ששיעור החולים בכלל האוכלוסייה עולה. מספר המחלימים הרשמי קשור אף הוא למספר הערכות לניטור המחלה. כאשר אין די ערכות כדי לקבוע מי כבר החלים, הרשויות מעדיפות לא לפרסם את הנתון. התמותה הגבוהה בקרב בני 80 ומעלה לא מפתיעה: הם הרי נוטים למות הרבה יותר – מפאת גילם, ממגוון מחלות, ולאו דווקא בגלל נגיף הקורונה. הם קבוצת סיכון לכל מחלה באשר היא. נתון והיסק סטטיסטי מקבלים משמעות רק כשנחשף ההקשר הרחב שלהם.

     

    ומה בחו"ל? תלוי איזה חו"ל. דווקא המדינות שהצליחו לרסן את המגפה (להוציא סין) לא הטילו סגר או עוצר מלא על תושביהן. הסגרים היו ממוקדים, מקומיים או אזוריים. קוריאה־הדרומית לא שותקה; היא כבר עובדת כמעט בהיקף מלא. גם טייוואן לא שותקה. במדינות אלו ואחרות נבחנה התועלת הלאומית של סגר כלל־ארצי כולל מול עלותו, וכאשר העלות גבוהה מהתועלת מחליטים להסתפק בסגרים מקומיים של מוקדי המגפה. לכן דרושה, כמובן, השקעה גדולה בניטור המחלה. הגישה של "עלות מול תועלת" הניעה את ארגון הבריאות העולמי לא להמליץ על סגירת בתי ספר וגני ילדים. אף על פי כן הפוליטיקאים בחרו בסגירתם.

     

    במה מחויבת המדינה כן להשקיע את המאמץ הלאומי מיד, בלי חשבון? הכל מסכימים: בהבטחת מיגון אפקטיבי ומוקפד ביותר לצוותים רפואיים, פרה־רפואיים ואחרים הבאים במגע עם חולים, בהבטחת אותה רמת מיגון לאוכפי החוק והסדר, בבדיקות יזומות ורחבות לגילוי קורונה ואיתור מוקדי התפרצותה, ברכישה מאסיבית של ערכות בדיקה אוטומטיות ובהרגעת הציבור. שלהוב של פאניקה לא מסייע למאבק במגפה, הוא מפריע לו.

     

    אם וכאשר תגיע ישראל לשלב ההכרזה על סגר כללי, חייבים האזרחים להיות בטוחים מעל לכל ספק שלא תהיה זו ברירת מחדל פוליטית אלא כתוצאה מבחינה מדוקדקת מאוד של העלויות והתועלות הלאומיות – בריאותיות, חברתיות וכלכליות – הכרוכות בצעד החמור הזה. √

     


    פרסום ראשון: 17.03.20 , 23:05
    yed660100